אמירות עבר הירדן
 | |
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | אמירות |
| ראש המדינה | מלך |
| ראש הרשות המבצעת | עבדאללה הראשון, מלך ירדן |
| שפה נפוצה | ערבית, אנגלית |
| עיר בירה |
עמאן (והעיר הגדולה ביותר) |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | ועידת סן רמו |
| תאריך |
11 באפריל 1921 |
| פירוק | |
| הקמת ממלכת ירדן | 1946 |
| ישות קודמת |
 האימפריה העות'מאנית |
| ישות יורשת |
 ירדן |
| דמוגרפיה | |
| דת | אסלאם סוני |
אמירות עבר הירדן (בערבית: إمارة شرق الأردن) הייתה מדינת חסות בריטית, שהוקמה באפריל 1921 בחלקו המזרחי של שטח המנדט הבריטי על פלשתינה (א"י), והפכה ב-1946 לממלכה האשמית של עבר הירדן.
אמירות זו הייתה יצירה בריטית מלאכותית, ללא שורשים היסטוריים מוגדרים[1].
היסטוריה
באוקטובר 1918, לאחר כיבוש עבר הירדן המזרחי מידי העות'מאנים על ידי חיל המשלוח המצרי בקרב עבר הירדן השלישי, הוכפף עבר הירדן למנהלת שטחי האויב הכבושים מזרח, ובפועל עם נסיגת הכוח הבריטי היה תחת אחריות כוחותיו של פייסל הראשון, שבעצמם היו כפופים למפקד כוח המשלוח הגנרל אלנבי, עד קיצה של הממלכה הערבית של סוריה עם השתלטות הצרפתים על דמשק ביולי 1920. בכך הופרדה עבר הירדן מסוריה. הפרדה זו נעשתה רשמית בדצמבר 1920 עם חתימת הסכם הגבול הבריטי-צרפתי הסופי.[2]
המנדט הבריטי על ארץ ישראל שניתן בועידת סן רמו באפריל 1920 כלל את שטחי עבר הירדן המזרחי. ביולי 1920, עם קצה של ממלכת פייסל בסוריה, מינה הרברט סמואל, הנציב העליון בארץ ישראל, קצינים פוליטיים על עבר הירדן, שפיקחו על הקמת "ממשלות מקומיות" בערים שממזרח לירדן. ב-28 באוגוסט 1920 רמז סמואל לנכבדים מקומיים שהגיעו לא-סלט, שהצהרת בלפור לא תיושם באזוריהם. באותו קיץ הקימו הקפטן ברנטון ומחליפו הקולונל פיק "כוח עתודה" בן כ-200 איש, במטרה שיספק לערים ולכפרים שממזרח לירדן הגנה מפני הבדווים.[3]
בנובמבר 1920 עזב עבדאללה בן חוסיין את חצר אביו בממלכת חג'אז, ועלה בראש 300 לוחמים לעיירה מעאן, שהייתה אז בתחומי החג'אז.[3] ב-2 במרץ 1921 הוא התמקם בעיירה עמאן ובחר בה לשמש כבירתו.[4][5] במרץ 1921 כינס שר המושבות וינסטון צ'רצ'יל את ועידת קהיר, בה הוחלט למסור בידי בני השושלת ההאשמית, עבדאללה ופייסל, את השליטה במדינת חסות בעבר הירדן ובשכנתה עיראק המנדטורית.[6] בסוף מרץ 1921 נפגשו צ'רצ'יל ועבדאללה בירושלים. עבדאללה התחייב שלא להתעמת עם הצרפתים שבסוריה, וקיבל את עבר הירדן ל"תקופת ניסיון" בת 6 חודשים, בתנאי שיפנה ל"עצתו" של "נציג בריטי בכיר".[7] ב-1 באפריל 1921 הוא נעשה אמיר עבר הירדן.[8]
שטחה של מדינת החסות היה באופן רשמי תחת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, והוא כונה בתחילה "אזור עבר הירדן".[9] הבריטים פיקחו על ארץ ישראל ועבר הירדן באמצעות אותו נציב עליון, וניהלו את משק המנדט כחטיבה אחת. אולם בריטניה יצרה הפרדה פוליטית בין שתי הגדות על ידי כך שקיבלה היתר מחבר הלאומים לנהל את השטח ממזרח לירדן ללא החלת עקרונות הצהרת בלפור עליו, ועצם כינונה של ממשלת עבדאללה.[10] ב-1 ביוני 1921 כונן עבדאללה את ממשלתו הראשונה, "מועצת היועצים".[11] באוקטובר 1921 ביקר תומאס אדוארד לורנס במעאן כשליחו של צ'רצ'יל והמליץ לו על הארכת המינוי של עבדאללה.[7] ביולי 1922 הוכרז "כתב המנדט" הרשמי על ארץ ישראל, וסעיף 25 שלו קבע את הוצאת מזרח הירדן מתחום הצהרת בלפור. באוגוסט 1922 פורסם "דבר המלך במועצתו לפלשתינה (א"י)", שקבע גם הוא את הפרדת עבר הירדן מארץ ישראל.[10] ב-25 במאי 1923 ניתנה הצהרה בריטית בדבר נכונות להכיר רשמית ב"ממשלה העצמאית" של האמיר עבדאללה.[7]
בשלהי 1924, כאשר עמדו הסעודים לחסל את ממלכת חג'אז, דאגו הבריטים להעביר ממנה את אזור מעאן, כולל נמל עקבה, לתחום אמירות עבר הירדן. הסעודים לא הכירו בסיפוח הזה (הגבול בגזרה זו יושב סופית רק ב-1965). עד 1925 עוד עצר חיל האוויר המלכותי הבריטי את שבטי המדבר הערבי מלפשוט לתחומי האמירות.[12] ב-1925 הכתיבו הבריטים בהסכם אל-חדא בין גילברט קלייטון לאבן סעוד, את הגבול שבין אמירות עבר הירדן לסעודיה.[13]
ב-1926 שונה שמה של ממשלת האמירות מ"מועצת היועצים" ל"המועצה המבצעת".[14] במרץ 1927 הוקמה "המפלגה הלאומית" – המפלגה הראשונה בתולדותיה של עבר הירדן שנרשמה באורח חוקי.[14] ב-1927 שונה תוארו של הנציב העליון ל"הנציב העליון על ארץ ישראל ועבר הירדן", מה שאפשר מאז לכנותו גם "הנציב העליון לעבר הירדן", ובכך לציין את ייחודיותה של האמירות.[15] בסוף 1927 שונה שמה של המדינה ל"אמירות עבר הירדן"[9], במקביל להחלטה להקים לאמירות פרלמנט[16] ולתת לה ולממשלתו של עבדאללה את האחריות המלאה לעניינים הפנימיים של האמירות, כך שהאמירות של עבר הירדן אוטונומית לחלוטין מארץ ישראל המנדטורית. בידי הנציב העליון של ארץ ישראל נותרו סמכויות ההגנה על הגבולות והענקת זיכיונות[17].
ב-20 בפברואר 1928 נחתם בירושלים[18] ההסכם האנגלי – עבר ירדני. זהו המסמך הראשון שבו הכירה בריטניה בעבדאללה כשליט שהמשא ומתן איתו מחייב את שני הצדדים במונחי המשפט הבינלאומי. אולם מלבד שינויים קוסמטיים כגון שינוי כינויו של "הנציג הבריטי הבכיר" ל"נציג תושב", שליטתה של בריטניה נותרה כשהיתה.[19] על פי החוזה, הותר לבריטים להכניס צבא לאמירות לצורך הגנתה וממשלת האמירות הייתה תחת פיקוח הממשלה האנגלית בענייני חוץ, כספים וחוקים המשפיעים על אזרחי בריטניה[20]. לאחר החתימה על החוזה, ב-16 באפריל 1928 פורסמה רשמית החוקה של האמירות, שקבעה כינונו של בית מחוקקים נבחר, שאת סמכויותיו יכול היה האמיר לעקוף וגם לפזר אותו. לבית המחוקקים לא ניתנה הסמכות לפזר את הממשלה, שנותרה אחראית בפני האמיר. בית המחוקקים כלל 21 חברים, מתוכם 14 נבחרים. חוק בחירות חילק את האמירות לשלושה אזורי בחירה, שחפפו את שלוש הנפות עג'לון, בלקא וכרכ.[21] בית המחוקקים הראשון, "המועצה המחוקקת" (אל-מג'לס אל-תשריעי), התכנס ב-2 באפריל 1929,[22] ואישר בישיבותיו את החוזה האנגלי–העבר-ירדני שנחתם ב-1928.[23]
ב-1932 סימנו הבריטים והצרפתים את הגבול בין עבר הירדן וסוריה. ב-1 באפריל 1933 נעשתה הכרה הדדית בין אמירות עבר הירדן לבין ערב הסעודית. לאחר "מרד אבן-רפאדה" האנטי-סעודי, שקיבל סיוע מעבדאללה, הוסדרו היחסים בין עבר הירדן לערב הסעודית באופן רשמי בחוזה ידידות שנערך ב-27 ביולי 1933, אם כי היריבות בין עבדאללה ואבן-סעוד נותרה על כנה. ב-1934 נערכו תיקונים בחוזה הבריטי-עבר ירדני משנת 1928. ב-1939 נערכה בחינה מחדש של החוזה, והמועצה המבצעת הפכה למועצת שרים (ממשלה) שאחראית בפני האמיר.[24]
ב-1946 בעקבות חתימת חוזה לונדון הפכה האמירות לממלכה עצמאית, שנקראה "הממלכה ההאשמית של עבר הירדן". ב-1949, לאחר שהשתלטה במהלך מלחמת העצמאות על שטחים ממערב לירדן, שונה שמה לשם הנוכחי "הממלכה ההאשמית של ירדן".
דמוגרפיה
ב-1920 מנתה האוכלוסייה בשטח האמירות העתידית כ-230 אלף נפש: 203 אלף ערבים מוסלמים סונים, 15 אלף ערבים נוצרים (רובם המכריע יוונים אורתודוקסים), ו-12 אלף צ'רקסים (סונים). הלא-ערבים היוו 5.5% והיו ברובם המכריע סונים, רובם צ'רקסים, שהובאו לעבר הירדן מן הבלקנים בידי השלטון העות'מאני בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19, כפליטי המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), ומיעוטם צ'צ'נים.[25] בתחילת שנות ה-20 מנו שבטי הבדווים בתחומי האמירות כמאה אלף נפש.[26] ב-1922 מנתה אוכלוסיית הטריטוריה של עבר הירדן כרבע מיליון נפש.[27]
הלגיון הערבי
על קיומה של האמירות הגן הלגיון הערבי שאורגן ומומן בידי הבריטים[28]. הלגיון שימש בידי עבדאללה כמכשיר לאיחוד חלקי ירדן והזדהות איתה. אחד מתפקידיו היה גיוס הבדואים שבתורו תרם להתפתחות הזדהותם עם האמירות. השלכה נוספת של הגיוס הייתה עידודה של תלות כלכלית בשלטון כמעסיק ומפרנס. ראש הלגיון, גלאב פאשא הלך בדרך זו בניגוד לגישה הבריטית המסורתית אשר גרסה כי רק הפלאחים הכפריים המעבדים את אדמתם להוטים לשמור עליה.
ב-1926 הוקם חיל הספר העבר-ירדני.[14]
לקריאה נוספת
- ההיסטוריה של ארץ ישראל, הוצאת יד יצחק בן צבי, כרך 9 "המאנדאט והבית הלאומי", חלק ג, 5. אמירות עבר הירדן 1921–1946 (כתב אוריאל דן), עמ' 316–327.
- חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ד 1993, ספר ב, יחידה 3, חלק ב: אמירות עבר-הירדן בשנות העשרים, עמ' 161–272.
קישורים חיצוניים
- עמיהוד ישראלי, ההסדרים בין בריטניה לבין ההַאשֶמִים, בתוך: המזרח התיכון בזמן החדש, חלק ב', II – מלחמת העולם הראשונה והסדרי השלום, באתר לזכרו של ד"ר עמיהוד ישראלי
הערות שוליים
- ^ שמעוני יעקב, שביעי, מדינות ערב פרקי היסטוריה מדינית, תל-אביב: עם עובד, 1977, עמ' 171
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ב, יחידה 3, עמ' 164.
- ^ 3.0 3.1 חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ב, יחידה 3, עמ' 168.
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ב, יחידה 3, עמ' 200, 226.
- ^ האמיר עבדאלה ןמזרח הירדן, דואר היום, 5 באפריל 1921
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ב, יחידה 3, עמ' 170.
- ^ 7.0 7.1 7.2 חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ב, יחידה 3, עמ' 174.
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ג, עמ' 474.
- ^ 9.0 9.1 עבר הירדן אמירות ולא אזור, דואר היום, 6 בדצמבר 1927
- ^ 10.0 10.1 חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ב, יחידה 3, עמ' 205.
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ב, יחידה 3, עמ' 230.
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ב, יחידה 3, עמ' 165.
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ב, יחידה 3, עמ' 166.
- ^ 14.0 14.1 14.2 חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ג, עמ' 483.
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ב, יחידה 3, עמ' 221.
- ^ עבר הירדן - נסיכות, דבר, 6 בדצמבר 1927
- ^ הסדרים החדשים בעבר הירדן, דבר, 8 בדצמבר 1927
- ^ חוזה אנגליה ועבר הירדן נחתם בירושלים?, דבר, 28 בפברואר 1928
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ב, יחידה 3, עמ' 222.
- ^ האמנה בין אנגליה ועבר הירדן, דואר היום, 27 במרץ 1928
האמנה בין אנגליה לעבר הירדן, הצפירה, 2 באפריל 1928 - ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ב, יחידה 3, עמ' 236–237.
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ב, יחידה 3, עמ' 243.
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ב, עמ' 239; ספר ג, עמ' 486.
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ד (1996), יחידה 9, עמ' 183.
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ב, יחידה 3, עמ' 178.
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ב, יחידה 3, עמ' 190.
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, ספר ב, יחידה 3, עמ' 175.
- ^ נאום בוין עלתה שוב תכנית החלוקה, דבר, 18 בינואר 1946
37011038אמירות עבר הירדן