מרכז שמעון ויזנטל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית ארגון ריקה.

מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג'לס

מרכז שמעון ויזנטל הוא ארגון שבסיסו בלוס אנג'לס, ששם לעצמו למטרה להגן על היהודים באשר הם, ולשמר את זיכרון השואה. המרכז נוסד בשנת 1977 ונקרא על שם שמעון ויזנטל, צייד הנאצים הידוע. על פי הצהרת הארגון באתר האינטרנט הרשמי, הוא נועד לשמש כ"מרכז זכויות אדם יהודי אשר מטרתו תיקון עולם, צעד אחר צעד. משימותיו המרובות של המרכז יוצרות שינוי באמצעות המכון לשינוי חברתי ע"ש שניידר ופעולות חינוכיות המתמודדות עם אנטישמיות, שנאה וטרור, מקדמות זכויות אדם וכבוד, מזדהות עם מדינת ישראל, מגנות על שלום היהודים ברחבי תבל, ומנחילות את לקחי השואה לדורות הבאים."

המרכז מוכר כארגון לא ממשלתי על ידי האו"ם, אונסק"ו, והאיחוד האירופי.

המרכז שם לעצמו למטרה להעצים סובלנות והבנה דרך מעורבות חברתית, חינוך ופעולות סוציאליות. המרכז מקיים הידברות על בסיס קבוע עם מגוון גדול של ארגונים ציבוריים ופרטיים ונפגש עם נבחרי ציבור, דיפלומטים וראשי מדינות מארצות הברית וממדינות זרות. בין התחומים הנוספים בהם מעורב המרכז: העמדה לדין של פושעי מלחמה נאצים, מלחמה ברשתות אודסא (ODESSA ארגון חברי SS לשעבר), חינוך לסובלנות ולזכר השואה, מדיניות במזרח התיכון, ומלחמה בארגונים נאו-נאצים ואתרי שנאה באינטרנט.

מקור השם והנהגה

המרכז נקרא ע"ש שמעון ויזנטל, מהנדס לשעבר ויהודי אוסטרי שאיבד בני משפחה רבים בשואה. לאחר השואה נשבע שמעון ויזנטל לצוד נאצים ולהעמידם לדין. הוא ייסד ועמד בראש המרכז לתיעוד יהודי בווינה. להוציא הענקת שמו, שמעון ויזנטל אינו מעורב בהפעלת או בפעילות המרכז. בראשות המרכז עומדים: מייסדו הרב מרווין האייר וסגנו והרב אברהם קופר.

המרכז מוציא לאור כתב-עת בשם "Response" - "תשובה".

מוזיאוני סובלנות

בשנת 1993 הקים מרכז ויזנטל את המוזיאון לסובלנות בלוס אנג'לס המארח 350,000 מבקרים בשנה, וכיום מקים מוזיאון סובלנות דומה גם בירושלים. עניין זה עבר דיון משפטי בבג"ץ, מכיוון שבעבר היה קיים על חלק משטחו בית הקברות ממילא. בין הפעולות הנערכות במוזיאון מתקימים:

  • סדנאות המעניקות כלים לסובלנות
  • סדנה בנושא הוראת שלבים בסובלנות
  • הכשרת צוותי משימה נגד שנאה
  • המוסד הלאומי נגד פשעי שנאה
  • הקניית כלים לסובלנות לנוער

מרכז הסובלנות בניו יורק הוא מרכז מולטימדיה המיועד להכשיר מחנכים, אנשי ביטחון, ואנשי ממשל לסובלנות. סירטי מוריה, מחלקת הסרטים של המרכז, הוקם כדי להפיק סרטים דוקומנטריים הועוסקים בהסברה.

סניפים

בנוסף למרכז הנמצא בלוס אנג'לס קיימים לארגון סניפים בינלאומיים נוספים בניו יורק, מיאמי, טורונטו, ירושלים, פריז ובואנוס איירס.

בראש הסניף בירושלים עומד ד"ר אפרים זורוף, המכונה צייד הנאצים האחרון.

Simon Wiesenthal Center Annual

בין השנים 1990–1984 פרסם המרכז שבעה כרכים של Simon Wiesenthal Center Annual המתמקד במחקרים אקדמיים אודות השואה, בהגדרה הרחבה.[1]

ספרייה וארכיב

הספרייה והארכיון של המרכז ממוקמים בלוס אנג'לס. והם מכילים אוסף של לערך 50,000 כותרים וחומרים לא מודפים. נוסף לכך הארכיון מכיל תמונות, יומנים, מכתבים, פריטים, חפצי אומנות וספרים נדירים הזמינים לחוקרים סטודנטים ולציבור הכללי.

איתור פושעים נאצים

בנובמבר 2005 המרכז פרסם רשימה של עשרת הפושעים הנאצים המבוקשים ביותר, ובראשם אריברט היים שלמרות טענת משפחתו כי נפטר בקהיר ב-1992 ממשיך ד"ר אפרים זורוף, ראש הסניף הירושלמי של הארגון, לטעון כי לא מן הנמנע כי היים עדיין בן החיים. ב-2008 יצא זורוף לדרום אמריקה במצוד אחר היים, ולפי דיווח בעיתון הבריטי דיילי טלגרף ב-16 ביולי 2008, החיפוש התמקד באזור הרי האנדים בפטגוניה שבדרום צ'ילה.[2]. בנוסף לפרסום הרשימה העביר המרכז לרשויות גרמניה שמות של ארבעה חשודים בפשעים נאצים. שמות אלו היו הפירות הראשונים של מבצע הזדמנות אחרונה, מבצע שהחל המרכז באותה שנה למציאת פושעים נאצים לפני שימותו מזקנה.

בשנת 2015 יזם המרכז חקירה נגד הלמה קיסנר.

רשימת פושעי המלחמה הנאצים המבוקשים ביותר על פי מרכז שמעון ויזנטל

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו להמכלול ועזרו לעדכן אותו.

רשימת פושעי המלחמה הנאצים המבוקשים ביותר על פי מרכז שמעון ויזנטל (אנ') היא רשימה היוצאת בכל שנה מאז 2001 על ידי אפרים זורוף ממרכז שמעון ויזנטל שהיא בעצם דו"ח שנתי על מצב החקירות וההרשעות ברחבי העולם של פושעי מלחמה נאציים, לפחות מאז שנת 2005, כוללת הרשימה הכללית רשימה מפורטת של פושעים שמוגדרים "המבוקשים ביותר". נכון ל 2012, הרשימה היא כדלקמן:[3]

  1. אלויס ברונר -מת בשנת 2001 (ולפי גרסה אחרת מת ב-2010)
  2. דר.אריברט היים - מת ככל הנראה בשנת 1992
  3. לאסלו צ'אטארי - בן 97/98, מת ב-10 באוגוסט 2013
  4. קלאס קארל פאבר - רשום עד שנת 2012, מת ב-24 במאי 2012 בגיל 90
  5. גרהרד זומר - בן 96, בשנת 2015 הוכרז כבלתי כשיר לעמוד לדין עקב דמנציה חמורה
  6. ולדימיר קטריוק - מת ב-22 במאי 2015, בגיל 93
  7. צ'ארלס זנתיי - בן 90 (הוצא מהרשימה בשנת 2013)
  8. סרן קאם - מת ב-23 במרץ 2015 בגיל 93
  9. איוון קלימון - מת ב-2014
  10. אלגימאנטאס דאילידה - בן 91
  11. מיכאל גרושקאו - בן 89, תיקו נסגר באוקטובר 2011 מחוסר ראיות
  12. הלמוט אוברלנדר - בן 88

שמות מרשימות מאוחרות יותר

  1. אוסקר גרונינג - בן 94, עבד כרואה ומנהל החשבונות של האושוויץ, בתחום אחריותו היה מיון של הכספים וחפצי הערך של האסירים, הורשע ב-2015 בבית משפט בגרמניה במעורבות ברצח של 300 אלף בני אדם ונידון לארבע שנות מאסר. גרוניג הגיש מספר ערעורים לבית המשפט בטענה כי הוא מבוגר וכי אינו יכול לשאת את עונשו, בינואר 2018 הגיש בקשה לחנינה שאותה דחה בית המשפט. גרוניג עדיין לא ריצה את עונשו (נכון ל-17 בינואר 2018).[4]
  2. גרהרד זומר, יליד 1921, הוכרז כלא מתאים למשפט במאי 2015
  3. הלמה קיסנר, ילידת 1923, הוכרזה כלא מתאימה למשפט במאי 2016
  4. אלפרד סטארק, יליד 1923
  5. הלמוט רסמוסן, יליד 1925

שמות מהרשימות הקודמות

  1. שאנדור קפירו - רשום עד שנת 2011[5], מת ב-3 בספטמבר 2011
  2. מיליבוג' אסנר - רשום עד שנת 2011[5], מת ב-14 ביוני 2011
  3. אדולף סטורמס - רשום עד שנת 2010[6], מת ב-28 ביוני 2010
  4. פיטר אגנר - רשום עד שנת 2010[6], מת בינואר 2010 בעודו ממתין למשפט
  5. ג'ון דמיאניוק - רשום עד שנת 2009[7], גורש לגרמניה למשפט בשנת 2009, הורשע בשנת 2011 ועירער על זאת, דמיאניוק מת ב-17 במרץ 2012 וזאת לפני שעירעורו הספיק להתקבל בבית המשפט ולכן גזר דינו לא נקבע בחייו אך כמה ימים לאחר מותו, בית המשפט הגרמני הבהיר כי לפי החוק הגרמני, דמיאניוק היה "חף מפשע", כי לא היה לו עבר פלילי, וכי הרשעתו הקודמת נפסלה[8].

ביקורת

ונצואלה

מרכז ויזנטל העביר ביקורת על הוגו צ'אווס נשיא ונצואלה בעקבות מספר הצהרות, ובכללן ההצהרה מינואר 2006 "העולם מיועד לכולנו, אבל קרה מקרה ומיעוט, צאצאיהם של אותם אנשים שצלבו את ישו, צאצאיהם של אותם אנשים שבעטו את בוליבר מכאן וצלבו אותו בדרכם שלהם כאן בסנטה מריה בקולומביה. המיעוט הזה נטל לעצמו את כל העושר של העולם..."[9] מרכז ויזנטל השמיט את ההתייחסות לבוליבר וקבע כי צ'אווס התייחס ליהודים בנאומו, ובהסתמך על כך האשים אותו באנטישמיות כשהאשים את היהודים בצבירת הון. באותו זמן, לפי האתר Forward.com, הוועד היהודי-אמריקני, הקונגרס היהודי האמריקאי והקונפדרציה היהודית בוונצואלה הגנו על צ'אווס, וקבעו כי לא התייחס ליהודים כי אם לאוליגרכים הדרום אמריקאים הלבנים. נציג מרכז ויזנטל באמריקה הלטינית השיב כי האזכור של צ'אווס ל"צולבי ישו" היה "במקרה הטוב שנוי במחלוקת" וכי "ההחלטה להעביר ביקורת על צ'אווס התקבלה לאחר שיקול זהיר".[10]

איראן

מקרה נוסף ארע, כאשר סגן הנשיא של מרכז ויזנטל אישר דיווח שנכתב על ידי גולה איראני לפיו מיעוטים דתיים באיראן חויבו ללבוש סימן זיהוי כדי לאפשר למוסלמים לזהות אותם. אימות זה גרר כתבה ביקורתית בעיתונות הקנדית על איראן וגרר תגובות בינלאומיות נזעמות. לאחר חקירה נוספת התברר כי החוק האיראני היה מפוברק והאימות חסר בסיס.

צרפת

ב-8 במרץ 2007, האחראי על קשרי חוץ במרכז ויזנטל, שמעון סמואלס, הורשע בעבירת לשון הרע בבית המשפט בפריז, בעקבות האשמתו את הוועד לתמיכה בפלסטינים (CBSP) הממוקם בצרפת בשליחת תמיכה למשפחות של מחבלים מתאבדים.[11]. הרשעה זו בוטלה בבית המשפט לערעורים ביולי 2009.[12].

בכתב התביעה קבע CBSP כי הטענות נגדם "מגוחכות", והצהירו כי פעילות הוועד כוללת מתן סעד ל-3,000 יתומים פלסטינים. בית המשפט קבע כי המסמכים שמרכז ויזנטל סיפק לא הצביעו על "קשר ישיר או עקיף במימון טרור" וכי הטענות נגד CBSP היו "השמצות כבדות".[11]

מרכז ויזנטל ערער על הפסיקה ובית המשפט לערעורים ביטל את ההרשעה.

אירלנד

בינואר 2004 הסניף הפריזאי של המרכז ביקש מנשיאת אירלנד מארי מקאליס שתדחה את הענקת 'אות מוזיאון השנה' באירלנד באותה שנה שאמור היה להינתן ל'מוזיאון הצייד' בלימריק, וזאת עד שתסתיים חקירה בנוגע למקורם של חלק ניכר מהפריטים באוסף. חקירה זו נדרשה, לדעת המרכז, כיוון שלמייסדי המוזיאון היה קשר הדוק עם המפלגה הנאצית באירלנד, וחשד בריטי כי בזמן מלחמת העולם השנייה המייסדים עסקו בריגול לטובת הנאצים. בנוסף לכך טען המרכז כי המדריך למוזיאון מתאר רק 150 מתוך למעלה מאלפיים פריטים באוסף המוזאון. וכן כי בניגוד לתקנות הבינלאומית, המוזיאון לא מציין את מקור כל הפריטים באוסף.[13]

טענה זו מעוררת חשד כי המוזיאון שומר גם על רכוש גזול ממלחמת העולם השנייה. המומחה לינן ניקולס שחקר את האשמות טען כי הן "חוסר מקצועיות משוועת" וטיהר את המוזיאון מכל אשמה.[14][15] הטענה נלקחה ברצינות והאקדמיה המלכותית האירית פיקחה על החקירה, שתוצאותיה משנת 2006 זמינות ברשת.[16]

נשיאת אירלנד מארי מקאליס, שאליה מוענה הטענה בראשונה, ביקרה את המרכז על כך שפרש "רשת של שקרים", והוסיף כי המרכז פגע בשמו הטוב של שמעון ויזנטל.[17] המרכז ענה כי הוא הכין דו"ח בן 150 עמודים שיפורסם במאי 2008 לאחר שעורכי הדין של המרכז יסיימו לעבור עליו, אולם דבר טרם פורסם נכון לנובמבר 2008.[18]

ישראל

ערך מורחב – מוזיאון הסובלנות בירושלים

סניף של מוזיאון הסובלנות בירושלים - המוזיאון יגבול בבית קברות מוסלמי.

קריית הוותיקן

מרכז שמעון ויזנטל קיבל בברכה את החדשות כי הדרישה שהבישוף ריצ'רד ויליאמסון יחזור בו מטענותיו מכחישות השואה לפני שיקבל חזרה את מינויו בכנסייה הקתולית. ויליאמסון הוא אחד מארבעה בישופים מאגודת הקדוש פיוס העשירי שנודו ב-1988 כיוון שנמשחו לכהונה ללא סמכות על ידי מרסל לפבר.[19]

רשימת אנטישמים

בשנת 2013 פרסם המרכז רשימה של עשרת האנטישמים/אנטי-ישראלים הגדולים של השנה, ובהם ח'אמנאי, ארדואן, ריצ'רד פאלק, רוג'ר ווטרס ומפלגת יוביק ההונגרית.[20] ובן היתר פרסם עוד אנטישמים במשך השנים כמו סדאם חוסיין, השייח' אחמד יאסין, ח'אלד משעל, עבד אל-עזיז א - רנתיסי, מוחמד דף, מחמוד עאבס אבו מאזן, קרלוס לטוף, ודיע חדאד, מחמוד אחמדינז'אד ועוד.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרכז שמעון ויזנטל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ISSN 0741-8450
  2. ^ "ד"ר מוות יילכד בשבועות או בחודשים הקרובים", באתר ynet, 16.7.06
  3. ^ דו"ח שנתי על מצב SWC החקירות וההרשעות ברחבי העולם של פושעי מלחמה נאצים (PDF). מרכז שמעון ויזנטל. 2012.
  4. ^ תאגיד השידור הישראלי, צדק עם הנאצי: "מנהל החשבונות של אושוויץ" יישלח למאסר | מתוך חדשות הערב 17.01.18, באתר יוטיוב, ‏17 בינואר 2018
  5. ^ 5.0 5.1 "הדו"ח השנתי העשירי של מרכז שמעון ויזנטל על חקירה והעמדה לדין של פושעי מלחמה נאצים". מרכז שמעון ויזנטל. 1 במאי 2011. אורכב מ-המקור ב-2017-08-14. נבדק ב-6 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ 6.0 6.1 זורוף, אפרים (31 במרץ 2010). "הדו"ח השנתי העשירי של מרכז שמעון ויזנטל על חקירה והעמדה לדין של פושעי מלחמה נאצים" (PDF). מרכז שמעון ויזנטל. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-01-03. נבדק ב-6 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "הדו"ח השנתי העשירי של מרכז שמעון ויזנטל על חקירה והעמדה לדין של פושעי מלחמה נאצים". מרכז שמעון ויזנטל. 20 באפריל 2009. אורכב מ-המקור ב-2013-12-13. נבדק ב-6 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ אדרת, עופר. דמיאניוק הפושע הנאצי נחשב חף מפשע בגרמניה בגלל עניין טכני. כתבה בעיתון HAARETZ הסוכנות החדשות הישראלית, 23 במרץ 2012. הורד ב 1 ביולי 2012 מתוך: http://www.haaretz.com/print-edition/news/convicted-nazi-criminal-demjanjuk-deemed-innocent-in-germany-over-technicality-1.420280
  9. ^ מרכז ויזנטל (2006) Condemns antisemitic statements by Venezuelan President Hugo Chavez - demands public apology.
  10. ^ באתר Forward.com.
  11. ^ 11.0 11.1 מסוכנות הידיעות הצרפתית
  12. ^ הודעה לתקשורת באתר מרכז ויזנטל.
  13. ^ http://www.ria.ie/pdfs/Hunt%20Museum%20Final%20Report%20June%2006.pdf
  14. ^ Associated Press(IHT September 2007) expert condemns Simon Wiesenthal Center's claims of Nazi loot in Irish museum
  15. ^ לינן ניקולס
  16. ^ תוצאות הבדיקה
  17. ^ RTÉ News - President criticises claims against museum
  18. ^ האיירש טיימס 7 בנובמבר 2008 עמ' 15.
  19. ^ Wiesenthal Center Welcomes Vatican’s Call for Controversial Bishop to Recant His Denial of the Holocaust
  20. ^ רשימת עשרת האנטישמים הגדולים של 2013, אתר מרכז שמעון ויזנטל, 2013 (קובץ PDF באנגלית).
    האנטישמים של השנה: חמינאי ורוג'ר ווטרס, ynet,‏ 31 בדצמבר 2013.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32685625מרכז שמעון ויזנטל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מרכז_שמעון_ויזנטל&oldid=1934492"