רבי צבי אלימלך שפירא
 | |||||
| לידה |
תקמ"ג יאבורניק גליציה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
י"ח בטבת תר"א (בגיל 58 בערך) דינוב | ||||
| מקום קבורה | דינוב | ||||
| מקום פעילות | דינוב, ריבטיטש, סטריזוב, הלישוי, מונקאטש | ||||
| השתייכות | חסידות דינוב | ||||
| רבותיו | החוזה מלובלין, רבי מנחם מנדל מרימנוב, רבי ישראל הופשטיין מקוז'ניץ, רבי אברהם יהושע השל מאפטא | ||||
| חיבוריו | בני יששכר; אגרא דכלה; אגרא דפרקא; דרך פיקודיך; דרך עדותיך; מגיד תעלומה; מעין גנים; ועוד | ||||
| אב | הרב פסח לנגזם | ||||
| צאצאים | רבי משולם זושא, רבי דוד, רבי אלעזר. | ||||
| |||||
רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב (ידוע גם בכינויו ביידיש רבי הֶערש מיילעך. בערך תקמ"ג - י"ח בטבת תר"א) היה אדמו"ר חסידי בדור הרביעי לתנועת החסידות. מכונה בעיקר על שם חיבורו המפורסם "בני יששכר".
תולדות חייו
נולד בכפר יאבורניק שבגליציה. אביו, רבי פסח לנגזם, היה מלמד תינוקות, מצאצאיו של רבי שמשון מאוסטרופולי שנהרג בגזרות ת"ח ת"ט. אמו, רחל מינה[1], הייתה אחייניתם של רבי אלימלך מליז'נסק ואחיו רבי זושא מאניפולי. לפניו נולדו להוריו מספר ילדים, שנפטרו בילדותם. מסופר[2] כי בניסיון למנוע את מותו של התינוק העתידי, התייעצה אמו עם דודה, רבי אלימלך מליז'נסק, ורבי אלימלך הבטיח לה שייוולד לה בן זכר שיחיה ויאיר את העולם בתורתו ובצדקותו, וכסגולה לאריכות ימים הורה לה לתת לילד את שמו (כלומר אלימלך). מאחר שביהדות האשכנזית לא מקובל לתת לאדם שם של אדם חי, והתינוק נולד בחיי דודו רבי אלימלך, הוסיפו הוריו לשמו את השם צבי. רבי אלימלך התבטא כי הדבר פגע במעלתו של התינוק, היות שצבי אינו יכול להיות מלך (מושג מושאל מחיי החיות), ולכן יהיה רק 'חצי מלך' (השם אלימלך היה נהגה בפי בני גליציה 'מיילעך', המקביל ל'מלך' הנהגה בצורה זהה), כאשר כוונתו כי יגדל רק לחצי ממדריגתו של דודו - רבי אלימלך.
נשא את הרבנית חנה מינדל בת הרב שמואל מציטש.
החליף את שם משפחתו מלנגזם לשפירא על מנת להיפטר משירות צבאי.
היה מתלמידי החוזה מלובלין ורבי מנחם מנדל מרימנוב, ואחריהם המגיד מקוז'ניץ ורבי אברהם יהושע השל מאפטא (מחבר ספר "אוהב ישראל"), כולם מתלמידי רבי אלימלך מליז'נסק. קשרים קרובים היו לו עם תלמידי בית-מדרשו של החוזה מלובלין ובראשם רבי נפתלי צבי מרופשיץ ורבי צבי הירש מזידיטשוב.
שימש ברבנות בעיירות דינוב (שם היה מרכז חצרו), ריבטיטש, סטריז'וב, האליטש (הלישוי), ומונקאטש שאז הייתה חלק מהונגריה. פעל רבות להפצת תורת הקבלה ונלחם בחריפות נגד המשכילים.
בזמן כהונתו במונקאטש אסר על פיטום אווזים מחמת החשש לאיסור טרפה. דבר זה עורר עליו את חמתם של פרנסי העיר, והוא נאלץ לעזוב את מונקאטש ולחזור לדינוב.
נהג לחתום את מכתביו בחתימה "האוהב הנאמן לכל ישראל, דורש טוב לעמו"[3].
הלחין כמה ניגוני התעוררות[4].
נפטר בדינוב בי"ח בטבת ה'תר"א בגיל 58, והשאיר שלשה בנים ושלוש בנות. בנו רבי דוד (ה'תקס"ד- ה'תרל"ד), מילא את מקומו כאדמו"ר בדינוב.
חידושיו
רבי צבי אלימלך היה מחבר פורה במיוחד. עשרות חיבורים כתב במשך שנותיו, והם עוסקים בכל חלקי התורה שבכתב ושבעל פה. בכתיבתו הוא משלב ידע גאוני, עם דרשנות מבריקה העושה שימוש מורכב במיוחד בגימטריות ורמזים. כתביו משמשים גם כמרבץ עשיר של אמרים ופנינים מגדולי החסידות, שהוא מצטט ודורש ומוצא להם סימוכים במקראות ובדברי חז"ל.
חידש הרבה סגולות והידועה ביניהן היא סגולת הזיווג על ידי אמירת מזמור קכ"א בתהילים (שיר למעלות אשא עיני אל ההרים), שאותו יש להגיד 4 פעמים ביום, וכן חידש את המנהג לפזר עשבים ופרחים על רצפת בית הכנסת בשבועות היות ש:"ישראל משולה כשושנה של ורד והעולם כפרדס. המלך רצה להשמיד את הפרדס, אלא שראה השושנה ובזכותה מציל את הפרדס. כך ישראל שקבלה את התורה נמשלה כשושנה ומצלת את הפרדס" (הפרדס = העולם).
עודד את העיסוק בספר הזוהר וכתב:
- "הנה ביום הזה אשר נכתב הספר הקדוש הזוהר שהוא מהארת האור כי טוב הגנוז... וזה מאיר לנו בגלות עד יתגלה בזכות זה משיח צדקנו יהי אור זה אורו של מלך המשיח"[5].
- "אמת שמקובל בידינו שגם מי שלא ידע כלום אף על פי כן לשון הזוהר מסוגל לזכך הנפש"[6].
- "ושבתם וראיתם בין צדיק וכו' בין עובד אלקים לאשר לא עבדו, עובד אלקים היינו העוסק בתלמוד ובזוהר. לא עבדו העוסק בתלמוד לבד ואינו עוסק בזוהר"[7].
צאצאיו
ממנו יצאה חסידות דינוב, שהתפצלה למספר חצרות, ביניהם חסידות מונקאטש וחסידות בלאז'וב הקיימות עד היום.
רבים מצאצאיו כיהנו כרבנים וכאדמו"רים.
ילדיו
- רבי משולם זושא (בערך תק"ס - בערך תק"ץ).
- ביילא אשת רבי נחמיה וויינברגר, ובשנית נישאה לרבי שמעון ישעיה רייך, רב בריבטיטש.
- רבי דוד שפירא, ממלא מקומו בדינוב.
- רבי אלעזר שפירא, רב ואדמו"ר בלנצוט, מייסד חסידות לנצהוט.
- רבי שמואל (בערך תק"ע - בערך תר"ך) מפרמישלא.
- שרה (תקס"ז - כ"ד באייר תרל"ח), אשת רבי משה שיינפלד (תק"ע - כ"ז בחשוון תרמ"ד) ממז'ילובריץ (Medzilaborce, כיום בסלובקיה).
- רבקה אשת רבי יעקב אורי, רב בטארקה[8].
- נכדם היה רבי סנדר אורי מירושלים[9] חותנו של רבי ישראל מרדכי טברסקי מרחמסטריווקא.
בקרב צאצאיו התפרסמו במיוחד רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש ורבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג.
ספריו
ערך מורחב – בני יששכר
- בני יששכר - ספר על לוח השנה, על החגים והמועדים. שם הספר נבחר לאחר שרבו החוזה מלובלין אמר לו שגזע יחוסו נובע משבט יששכר, שהיו "יודעי בינה לעיתים" (דברי הימים א,יב-לג), כלומר, היו מומחים לחישוב לוח השנה, שכן ידעו לעבר שנים ולקבוע חודשים.
- דרך פקודיך - על מצוות התורה
- דרך עדותיך - על ספר יהושע
- אגרא דכלה - על התורה. בין היתר כתב "אשת נוח ונשי בניו קיימו נידה, חלה והדלקת הנר, ומשום כך ניצלו תולדותיהן מן המבול".
- אגרא דפרקא'' - סגולות ואמרי צדיקים בשלל נושאים
- אגרא דהלולא
- חידושי מהרצ"א - על הלכות חנוכה
- לקוטי מהרצ"א - על התורה ומגילת אסתר
- כלי הרואים - על ספר עובדיה
- הגהות מהרצ"א - על ספר הזוהר
- דברים נחמדים - על מסכת אבות
- רגל ישרה - ספר מפתח לערכי הקבלה והחסידות
- מעין גנים - פירוש על ספר אור החיים הקדמון, כנגד ההשכלה והמשכילים.
- מגיד תעלומה - על מסכת ברכות, הערות על הגמרא רש"י, תוספות, הלכות הרי"ף, ותלמידי רבינו יונה
- ריח דודאים - על מסכת מגילה
- והיה ברכה - על משניות זרעים ומסכת שבת
- ברכה משולשת - על משניות
- תקנות תמכין דאורייתא
- מעשה השם השלם
- פסח בחבורה
- אגרות שפירין - (אגרות משלו ומשל צאצאיו).
- אזהרות מהרצ"א - מוסר
- הגהות והוספות מהרצ"א - על ספר 'סור מרע ועשה טוב' של רבי צבי הירש מזידיטשוב.
- חדושי בני יששכר - על הש"ס
- טעמי המצוות
- נחל אמונים - הגהות לספר הקדמון חכמת הנפש
- סדר הקרבנות - לי"ג מדות
לעדות נכדיו ובני משפחתו, במשך שנותיו כתב עוד חיבורים רבים שחלקם נהרסו ונאבדו. לטענתם, יצירתו על התורה "אגרא דכלה" יועדה להיות רחבה ועשירה יותר, כמו שניתן לראות בפרשיות הראשונות בספר בראשית, אלא שדלף נוזלים השחית את רוב החומר.
כל חיבוריו התפרסמו ונדפסו שוב ושוב בעשרות מהדורות, אך גולת הכותרת של חיבוריו הוא הספר "בני יששכר", שהוא אחד החיבורים שקנו אחיזה בקרב כל חוגי החסידים ונמנה עם הקלאסיקה החסידית, עד שגם בחייו היה המחבר נקרא על שמו "בעל הבני יששכר". ברבות השנים יצא הספר במהדורות רבות, ואף הוהדר ונערך מחדש, לעיתים בתוספת ביאורים והרחבות. ראשון המהדירים, היה האדמו"ר רבי אברהם יצחק קאהן מתולדות אהרן. כמו כן נדפס הספר בתוספת הערות והשוואות שנערכו על ידי מכון 'בני שלשים' בראשות נכדו רבי צבי אלימלך פאנעט האדמו"ר מקוסון. לאחרונה אף יצאה מהדורה מבוארת ומרובת כרכים שנערכה על ידי מכון עוז והדר, בנשיאות נכד-נכדו הרב יהושע לייפער. כן הוהדר הספר בתוספת 'ביאור משולב' והערות מורחבות, ע"י מכון 'מתיקות התורה' בית שמש בראשות יעקב שמעון הירש.
בשנת תשע"ו יצא לאור ע"י הרב נחמיה הערץ מבני ברק. הספר "ילקוט בני יששכר" על התורה וחמש מגילות. בו נקבצו וסודרו לפי סדר פרשיות התורה, כל מאמרי הרצ"א מדינוב מעשרות ספריו (מלבד ספר אגרא דכלא, אשר בנוי מעיקרו על סדר הפרשות), נכון לשנת תשפ"א יצאו כ5 מהדורות מהספר, חלקם על ידי יריד החסידות של חב"ד.
מכון "מעינות מהרצ"א", בראשו עומד צאצא אחר, הרב שלום לייפער מבית שמש (בנו של רבי חיים האדמו"ר מטמשוואר), מסדר את קטעי ההלכה והמנהג שמוזכרים בספריו הרבים, וכן מה שמוזכר בשמו בספרי הפוסקים, ומנהגי דינוב לדורותיהם, על סדר ה"שולחן ערוך".
לקריאה נוספת
- הרב נתן אורטנר, הרבי ר' צבי אלימלך מדינוב, ב"כ, [חמ"ד] תשס"ה (מהדורה רביעית).
- מנדל פייקאז', "על מה אבדה גלות ספרד" - כלקח כלפי ההשכלה במזרח-אירופה : החסידות בעיני ר’ צבי אלימלך שפירא מדינוב, דעת 28 (תשנ"ב) 87-115.
- בנימין בראון, החמרה - חמישה טיפוסים מן העת החדשה : החת"ם סופר, ר’ צבי אלימלך מדינוב, ר’ יוסף-יוזל הורוויץ מנובהרדוק, הגרי"ז סולובייצ’יק מבריסק, החזון איש, דיני ישראל כ-כא (תש"ס-תשס"א) 123-237.
- ישעיה יצחק פרנקל, "פרקי תולדות", בתוך: תקנות תמכין דאורייתא, עמ' רמ"ז-ש"ח, ירושלים תשפ"ב.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: מחבר:רבי צבי אלימלך מדינוב |
- רשימת ספרים להורדה כקובצי pdf
- רבי צבי אלימלך שפירא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מעינות מהרצ"א המכון להפצת תורתו, מאורות מהרצ"א על סדר השו"ע, גליונות שבועיים מלאי תוכן בהלכה ובאגדה ומנהגי דינוב "מעינות מהרצ"א".
- עץ היוחסין של האדמו"ר מדינב
- פניני הבני יששכר על פרשת השבוע
- אשכול בפורום היידי "אידישע וועלט פארומס" על צאצאיו.
הערות שוליים
- ^ כך על פי דברי רבי צבי אלימלך שפירא מבלאז'וב)[דרוש מקור]. על פי מאיר וונדר שם אמו היה איטה.
- ^ שו"ת מנחת אלעזר חלק ד סימן כז; נתן אורטנר, הרבי ר׳ צבי אלימלך מדינוב, המכון להנצחת חסידות גליציה, 1971, עמ' 12; ש"י עגנון, תכריך של סיפורים, 1985 עמ' 116
- ^ אחד מתלמידיו[דרושה הבהרה] הסביר את פשר החתימה, על פי הכתוב במגילת אסתר פרק י' פסוק ג' "וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ", שהוא גימטריה של המילים "רבי צבי אלימלך שפירא בן פסח". עוד ביאר, על פי המסופר כי רבי אלימלך מליז'נסק אמר על אחיינו הבני יששכר שיהיה 'חצי מלך' (ראה בפיסקא 'הולדתו'). דבר זה רמוז בפסוק הנ"ל "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ" (=חצי מלך) ובהמשך נאמר "דֹּורֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ"[דרוש מקור].
- ^ ראו "עתיקין" גליון 23, טבת תשפ"ד, עמ' 5-7
- ^ בני יששכר, מאמרי חדש אייר מאמר ג' אות ד'
- ^ הוספות מהרצ”א, אות ט'
- ^ מעין גנים, פרק א' אות ב'
- ^ יאיר שלג, החלוץ הקדוש, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2004
- ^ ברשותו היה כתב היד המקורי של הספר בני יששכר.
| תקופת חייו של רבי צבי אלימלך שפירא על ציר הזמן |
|---|
 |
- המכלול: ערכים הדורשים הבהרה
- אדמו"רי בית דינוב
- רבנים גליציאנים
- תלמידי החוזה מלובלין
- פרשני התלמוד
- מחברי ספרי חסידות
- המכלול: ערכים ששוכתבו או הורחבו במכלול
- אדמו"רים גליציאנים
- דינוב: רבנים
- פרשני ספר הזוהר
- מייסדי שושלות חסידיות
- תלמידי רבי מנחם מנדל מרימנוב
- רבני ערים באירופה
- רבנים אורתודוקסים משנות ה'ת"ק - ה'ת"ר
- יהודים הקבורים בדינוב
- רבנים מלחינים
- תלמידי רבי אברהם יהושע השיל מאפטא