דן רוזן
 | |
| דן רוזן – שנות ה-1970 | |
| לידה |
15 בפברואר 1935 (גיל: 89) י"ב באדר א' ה'תרצ"ה  תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| ענף מדעי | הנדסת חשמל, הנדסת בקרה, הנדסת אווירונאוטיקה וחלל |
| מקום מגורים |
 חיפה, ישראל |
| עיסוק | מהנדס |
| מקום לימודים | |
| מוסדות | רפא"ל – רשות פיתוח אמצעי לחימה |
| פרסים והוקרה |
|
| בת זוג | קטיה רוזן |
| מספר צאצאים | 2 |
דן רוזן (רוזנבליט) (נולד בתל אביב ב-15 בפברואר 1935) הוא מהנדס ישראלי, מומחה לפיתוח טילי אוויר-אוויר. מחלוצי פיתוח הטילים בישראל וממעצבי התעשייה הביטחונית בה, במסגרת עבודתו ברפא"ל משנת 1959 עד שנת 2010.
חתן פרס ביטחון ישראל לשנת 1978 על פיתוח טיל אוויר-אוויר "פיתון 3".
זכה בפרס רפא"ל על מפעל חיים לשנת 1999.
ביוגרפיה
קורות חיו של רוזן שופכים אור על זמנו, ועל אתגרים שעמדו בפני המדינה בתחום הביטחון, שהיתוו את דרכו ושלקח על עצמו בחייו המקצועיים, במשך עבודתו כחמישה עשורים במחקר ופיתוח ברפא"ל.
"דן גילה דבקות במשימה, חשיבה מקורית וחדשנות שהביאו לרפא"ל הצלחות גדולות במשך כארבעים שנה ותרמו תרומה מכרעת לבטחון מדינת ישראל".
ילדותו
דן רוזן (דן מיכאל רוזנבליט) נולד בתל אביב ב-15 בפברואר 1935.
אימו של רוזן הייתה בעלת מלון קטה דן, ששכן ברחוב הירקון, על שפת ימה של תל אביב. אביו, היה איש עסקים, ובין היתר שותף בקפה פילץ הסמוך. רוזן נולד לתוך הסביבה התוססת של המלון, שאורחים ידועי שם שהו בו, מבקרים רבים זרמו אליו לערבי ריקוד ואנשי הנהגת היישוב וראשי ההגנה נהגו לקיים בו פגישות ודיונים.[1] לימים סיפר: "אין כמעט רחוב במדינה הקרוי על שם עסקן, מנהיג או מדינאי, שלא עבר בחייו את מלונה של אמי ז"ל".[2]
במהלך מלחמת העולם השנייה, בהפצצה מן האוויר על תל אביב שביצע חיל האוויר המלכותי האיטלקי ב-9 בספטמבר 1940, ספג המלון פגיעה מרסיסים שהרסו את גג הזכוכית מעל האולם וגרם המדרגות, ואחד האורחים נפצע קלות.[3]
"... לאחר כניסת איטליה למלחמה, הבית השכן נפגע במתקפת הפצצה. רסיסי הפצצה הרסו את גג הזכוכית שכיסה את האולם ואת גרם המדרגות של המלון שלנו. .. .. אחייניתי לוטה, שטיפלה בבני בן החמש, הצילה אותו ואת חבריו למשחק בקור רוח מהיר, כאשר משכה את הילדים בזריזות מהחדר, שהיו בו חלונות זכוכית מכל צדדיו."
— קטה דן רוזן, "הלידה שלי מחדש", זיכרונות. 1963 (בגרמנית). תרגום לעברית: אסנת רוזן קרמר
בעקבות האירוע, נשלח רוזן בן ה-5 הרחק מהעיר, לרמות השבים, והחל את כיתה א' בבית הספר בכפר מל"ל. הוריו נשארו לטפל בנזקים ובשיפוץ המלון בתל אביב,[3] ובתקופה ממושכת הקשר שלו עמם היה בעיקר באמצעות גלויות דואר ומכתבים, במגבלת אמצעי התקשורת הזמינים אז.[4]
בהמשך, כילד בתל אביב, גילה עניין בנושאים טכנולוגיים, ובאמצעות ירחוני מדע וטכנולוגיה, פיתח כישורי "בנה במו ידיך" כטכנאי צעיר.[5] בגיל הָעֶשׂרֵה היה פעיל בצופי הים של תל אביב בנחל הירקון.
למד בגימנסיה שלווה, והוא בוגר מחזור ט"ו, תשי"ב, של בית הספר התיכון החדש, תל אביב.
ב-1952 התקבל ללימודים בטכניון, כעתודאי, ועבר להתגורר בחיפה.
אקדמיה
- לימודיו היו במסגרת העתודה האקדמית הצבאית.
- בעל תואר מגיסטר למדעים (M.Sc) בהנדסת בקרה מהטכניון, מ.ט.ל. בחיפה, משנת 1964.
- לימודיו, בפקולטה להנדסת חשמל והמחקר שלו לתזה היו במקביל לעבודתו ברפא"ל.[6]
- בעל תואר שני נוסף במדעים (M.Sc), בהנדסת אווירונאוטיקה וחלל (A&A), מאוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה,[7] משנת 1981.
- לימודיו בארצות הברית, היו בעת שתי שנות שבתון מעבודתו ברפא"ל.
- לאורך השנים, רוזן שימש מרצה מן החוץ (מתרגל), מנחה לפרויקטי גמר בטכניון וביחידה ללימודי המשך ולימודי חוץ של הטכניון.[8]
צבא
בשנים 1956–1958, במסגרת שירותו הצבאי בצה"ל, רוזן שירת במקצועו (מהנדס אלקטרומכניקה) כקצין טכני בחיל הקשר, בפיקוד צפון, שם השתתף במבצע קדש. רוזן סיים את שירותו בדרגת סרן.
במסגרת שירות המילואים, רוזן גויס והשתתף במלחמת ששת הימים (בשנת 1967), במלחמת יום הכיפורים (1973).
תוצרי הפיתוחים להם היה שותף והוביל לאורך שנות עבודתו ברפא"ל – טילי משפחת "פיתון", לרבות ה"שפריר" – הוכיחו תרומתם להגנה על אזרחי המדינה וחייליה, כאשר הפילו כלי טיס מאיימים מעל 150 פעמים.[9] הפלה מבצעית ראשונה של הטיל "שפריר 2", נרשמה לזכותו למחרת הכנסתו לשירות מבצעי בחיל האוויר, ב-2 ביולי 1969.[10]
כמו כן, רוזן נטל חלק בשיתופי פעולה, לרבות פיתוח וניסויים, של רפא"ל עם מדינות שונות, שבראשן צבא ארצות הברית ובמפגשים עם נספחיהן הצבאיים. הוא השתתף מטעם רפא"ל בירידי מסחר אוויריים בינלאומיים, לרבות בסלון האווירי בצרפת, וביריד הסחר האסיאני לעסקים בחלל – Asian Aerospace (AA) בסינגפור.[11]
עבודה במחקר ופיתוח
ב-1 בינואר 1959, עם שחרורו מצה"ל, החל רוזן לעבוד כמהנדס ברפא"ל, יחידת סמך (יחידה עצמאית) של משרד הביטחון, שנודעה כבר אז כמעבדת המחקר והפיתוח הביטחונית הלאומית של ישראל – ובגלגולה הקודם, אמ"ת.[12] עד אוקטובר 2010, במשך יותר מחמישה עשורים בתעשיית הביטחון, בתפקידיו השונים ברפא"ל, פעילותו הענפה של רוזן כללה ניהול פרויקטים גדולים של מחקר ופיתוח, שעמד בראשם, וייזום פרויקטים חדשניים וייעוץ לפיתוח.
בעשור הראשון
בתחילת שנות ה-1960, לקח רוזן חלק בפיתוח הטיל המונחה הראשון שפותח ויוצר בישראל – ה"לוז", והשתתף בפיתוח מערך ההפעלה הקרקעי שלו.[13] לאחר מכן, עבר אל צוות פיתוח הנדסת מערכת "שפריר 2", בראשות ד"ר זאב בונן.[14] [15][16]ניסוי הקבלה של הטיל, באוקטובר 1968, התבצעו בשדה הניסויים של רפא"ל בשדמה.[17]
בשנת 1968 רוזן הקים והיה הראשון לעמוד בראש תחום "יישום ופיתוח" (יפ"ת), והניח את היסודות עליהם הושתת קו ומפעל ייצור הטילים ברפא"ל.
בנוסף, עסק במגוון נושאים הנוגעים למחקר, פיתוח, מימוש, בדיקות בעיות, הקמת מעבדות ועוד.
בעשור השני
בתחילת שנות ה-1970 שימש רוזן כראש תחום הנחיה ובקרה למספר פרויקטים, ולאחר מכן מונה לראש פרויקט טיל ה"פיתון", שאותו הביא לסיום מוצלח בשנת 1978. "פיתון 3", מדור ג', נחשב כ"קטר טכנולוגיות":
"הטכנולוגיות שפותחו במהלך הפרויקט תרמו בהמשך רבות הן לרפא”ל והן לקידום ענפי הייטק במישור הארצי … כמו כן ראוי לציין את תרומת הפרויקט לתנופת הפיתוח הגדולה של שדה הניסויים 'שדמה'."
— דן רוזן, פיתון-3: טיל קרבות אוויר שהדביק את חזית הידע בעולם. רפאל שלנו 30, עמ' 36–38
במסגרת ניהול הפרויקט, פעל ויזם הקמת מפעלים בישראל התומכים בטכנולוגיות הנדרשות לייצור להתקני מצב מוצק (המ"מ),[18] כמו ייצור גלאי אינפרא-אדום (IR), וכן לייצור מודולים היברידיים (מעגלים אלקטרוניים משולבים) וכרטיסים רב שכבתיים.[19]
מאמצע שנות ה-1970, תוך כדי ניהולו את פרויקט ה"פיתון", יזם רוזן והחל לקדם את קדם פיתוח הטיל "פיתון 4".
בשנת 1978 זכה רוזן בפרס ביטחון ישראל על חלקו בפיתוח טיל אוויר-אוויר "פיתון 3".
בעשור השלישי
בתחילת שנות ה-1980 רוזן הקים ועמד בראש מינהלת אוויר-אוויר, האחראית על פעילויות הפיתוח של פרויקטי אוויר-אוויר במסגרת חטיבת הנחיית הטילים של רפא"ל.
בשנת 1983 נחשף לראשונה הטיל "פיתון 3", שעד אז היה עָלוּם. [20] באותה עת, החלה רפא"ל לעבור מטמורפוזה, מתוך מטרה להגדיל את נפח הייצור והמכירות שלה פי שניים עד שלושה.[21] במסגרת זו, רוזן גויס לשמש גם כמהנדס המערכות הראשי, שבאחריותו פעילות טכנית מערכתית שנדרשה בעסקת הייצוא הגדולה ביותר בתולדות רפא"ל עד אז, למזרח אסיה. טילי PL-8 הם הגרסה הסינית של ה"פיתון 3".[22]
בסוף שנות ה-1980 שהה רוזן שנה בשבתון בסינגפור, ברפא"ל הסינגפורי- DSO.
בעשור הרביעי
בתחילת שנות ה-1990 עסק רוזן כמהנדס מערכות במינהלת אויר-אוויר, בפיתוח הצעה למערכת הגנה עצמית למטוסים. ומשנת 1993 שימש כראש פרויקט "מואב", טיל ליירוט טילי קרקע-קרקע (טק"ק).[23][24]
בשנת 1997 הוסר לראשונה המעטה מעל "פיתון 4", שרוזן היה הראשון לעמוד בראש הפיתוח שלו.[25]
בעשור החמישי
בשנת 2000, לאחר 40 שנות פעילות בפיתוח טילים וייצורם, פרש רוזן לגמלאות, והמשיך לעבוד ברפא"ל כיועץ וללוות את פיתוח הדורות הבאים של טילים במינהלת אוויר-אוויר והגנה אווירית, בחטיבת טילים ולוחמת רשת.[26]
"כל מה שאנחנו עושים, מאז תחילת הדרך, הוא בעצם לאפשר, או להקל, על טייס הקרב הישראלי להגיע לעמדת הירי ממנה הוא ישמיד את האויב...למעשה, האידיאל מהבחינה הזאת, הוא להסיר מהטייס את הצורך לנווט ולהביא את המטוס שלו לעמדת ירי. אנחנו באנו ואמרנו עכשיו לטייסים – 'איפה שאתה נמצא זאת עמדת הירי שלך, כל מה שנשאר לך לעשות הוא ללחוץ על הכפתור'. ואת זה עושה הפיתון–5"."
— דן רוזן, בריאיון לביטאון חיל האוויר (נועם אופיר ורן רוזנברג, משאיר את כולם מאחור, ביטאון חי"א, גיליון 152 (253) 1.8.2003)
בקיץ 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, ,עבר ה"פיתון 5" בהצלחה את טבילת האש המבצעית שלו.
באוקטובר 2010, לאחר כ-52 שנים, נפרד רוזן מעבודתו ברפא"ל, ומאז הוא ממשיך לעסוק בתיעוד היסטורי, ושימור המורשת הארגונית של החברה.
פרסים והוקרות
[מבחר]
- אפריל 1973 – הוענק לרוזן אות הוקרה מידי סגן אדמירל, חיל הים האמריקני, מטה טילי האוקיינוס השקט, פוינט מוגו, קליפורניה (מרכז ניסוי).[27]
- יולי 1978, ל' בסיוון תשל"ח – רוזן זכה בפרס ביטחון ישראל לשנת תשל"ח ע"ש אליהו גולומב על חלקו בפיתוח "פיתון 3" (במסגרת צוות עם משה גלמן, אברהם דודוביץ, יוסף (שלוף) שלזינגר, מרדכי שפר, וגיורא שלגי), משרד הביטחון, מדינת ישראל.
- דצמבר 1988- הוענק לרוזן פרס רפא"ל לשנת תשמ"ט לצוות מצטיין. משרד הביטחון, מדינת ישראל.
- מרץ 1996- זכה בפרס רפא"ל על סיוע לפרויקט.
- יוני 1999- חתן פרס רפא"ל על מפעל חיים לשנת 1999.
- יולי 1999- הוענקה לרוזן תעודת הוקרה על בקשת פטנט. ועדת הפטנטים וחטיבת הטילים, הממונה על הפטנטים, רפא"ל.
משפחה
הוריו של רוזן עלו ארצה מגרמניה: אימו, קטה דן (דניאלביץ)- ילידת ברלין (22 בינואר 1890), עלתה לארץ בעלייה השלישית, בשנת 1922; ואביו, יוסף רוזנבליט, יליד העיירה מסינגוורק שליד אברסוולדה (26 במרץ 1892), עלה ארצה בעלייה החמישית, בשנת 1933. הם הכירו בתל אביב ונישאו בשנת 1934.
רוזן הוא בן יחיד לאימו, קטה דן רוזן, שהייתה יזמית וחלוצת המלונאות באזור ארץ ישראל, בעלת מלון קטה דן.
בשנת 1937, בגיל שנתיים, נסעה אתו אימו לספא בבלגיה, כדי להציגו בפני בני משפחתה שהגיעו לשם מגרמניה. את מרביתם רוזן לא פגש עוד.
שלושת אחיותיה של אימו, שנותרו בגרמניה הנאצית, לא שרדו את מלחמת העולם השנייה. דודתו, הדויג דניאלביץ (Danielewicz Hedwig), הייתה אחת הרופאות הראשונות בגרמניה, וכנראה גם הרופאה היהודייה הראשונה. היא נישאה לצייר קארל יונג-דרפלר (1927–1879; Carl Jung-Dörfler),[28] [29] ועל אף שהתנצרה נשלחה עם דודתו השנייה, אלזה (Else Danielewicz), לגטו מינסק ושם נרצחו בשנת 1941. דודתו השלישית מצד אימו, קלרה (Clara Danielewicz), שהייתה נשואה לנוצרי, נהרגה יחד איתו.
אחיה של אימו, ריצ'רד דן (Richard Danielewicz), הספיק לעלות ארצה שבועיים לפני ליל הבדולח, בשנת 1938, תודות לסרטיפיקט שהיא ארגנה ושלחה לו. בת דותו, לוטה (לימים Lotte Noam), טיפלה ברוזן בילדותו.[30]
אימו של רוזן, נפטרה בגיל 88, ב-15 בפברואר 1978.[31]
אביו, יוסף רוזן (רוזנבליט) (Josef Rosenbluth), היה שותף בקפה פילץ. אחיו של רוזן, מנישואיו הקודמים של אביו, היה פסנתרן הג'אז יוחנן רוזן (Hans Jochanan Rosenbluth), נחשב אחד המעולים שבפסנתרני המועדונים בישראל.[32] שהיה מנגן במלונות יוקרה ובהפלגות אוניות נוסעים בקו חיפה-מרסיי.[33]
לאחר קום המדינה, עִבְרְתוּ בני משפחת אביו את שמם לרוזן, ביחד עם דודו, פליכס רוזנבליט (Felix Rosenbluth), אחי אביו, במסגרת עברות שמות מנהיגי היישוב.[34] פנחס רוזן היה שר המשפטים הראשון של מדינת ישראל, וזוכה פרס ישראל במדעי המשפט לשנת 1973.
דודו השני, אחי אביו, היה ד"ר לאו (אליעזר) רוזנבליט שנודע כ"רופא הילדים של ראשון לציון". דודתו מלכה (מלי), אחות אביו, נישאה לד"ר פליקס דנציגר, רופא כירורג שייסד וניהל את בית החולים דנציגר.
בן דודו היה הפסל ואדריכל הנוף יצחק דנציגר, שזכה על יצירתו בפרס ישראל לפיסול לשנת תשכ"ח (1968), בן דודו רפי רוזן התפרסם בתחום הטיפול בשיטת ה”ביורגונומי" ובן דודו שמוליק רוזן היה חידונאי ואיש רדיו ישראלי.
אביו של רוזן נפטר בגיל 61, ב-30 באוקטובר 1953.
רוזן נשוי לקטיה כרמלה, לבית סגלסון (Kelly Segalson), ילידת ליטא (2 בינואר 1934), ניצולת גטו קובנה[35] על ידי חסידת אומות העולם גנובייטה פוקייטה (Genovaite Pukaite) ומשפחתה. [36][37] קטיה עלתה לישראל לאחר קום המדינה, ב־29 באוקטובר 1948, סיימה את בית ספר לאחיות בבית חולים רמב"ם, ועבדה כאחות. הם הכירו בחיפה, שם נישאו ב-31 ביולי 1955, ושם קבעו את מקום מגוריהם.
רוזן אב לשתי בנות: ד"ר אסנת רוזן-קרמר (אדריכלית ומתכננת ערים) ורעיה רוזן, סנ"צ בדימוס ממשטרת ישראל. הוא סב לשני נכדים: מיה ורון.
פרסומים
[מבחר]
- דן רוזן, תנודות אסינכרוניות כפולות במערכות בקרה לא ליניאריות, תזה לתואר מגיסטר, הטכניון, תשכ"ד 1963.[6]
- אורי פלד, דן רוזן, הגלגול המושרה בשפריר 2, דו"ח טכני: דט-1538/35-71. רפא"ל. בתוך: שפרירים ברקיע. אפריל 1971.
- דן רוזן (ר., ד.). השמדת טילים בליסטיים בשלב השיגור. נתיב 54–55, ינואר–אפריל 1997. עמ' 158–163.
- דן רוזן (ר., ד.), השמדת טילים בליסטיים בשלב השיגור. "נתיב 62", מאי 1998. עמ' 21–26.
- דן רוזן, 50 שנה | מל"טים, לוויינים וטילי שיוט, ביטאון חיל האוויר, אתר חיל האוויר הישראלי גיליון 123, 1 אוקטובר 1998.
- דן רוזן, "השמדת טילים בליסטיים בשלב השיגור", בתוך: טילים בליסטיים איום ומענה: עיקרי ההגנה נגד טילים בליסטיים. אריה סתיו (עורך). מרכז אריאל למחקרי מדיניות’, ידיעות אחרונות וספרי חמד, 1998. עמ' 193–203.
- Dan Rosen, "Air to Air Missiles Development in Israel", presented at the 38th Israel Annual Conference on Aerospace Sciences, Feb. 1998, pp. 25-26.
- Dan Rosen, "Boost Phase Intercept of Ballistic Missiles". In: The Threat of Ballistic Missiles in the Middle East: Active Defense and Counter-Measures, Arieh Stav (ed.), Brighton: Sussex Academic Press and ACPR Publishers, 2004, pp.187-9
- דן רוזן, פיתון-3 : טיל קרבות אוויר שהדביק את חזית הידע העולם, רפאל שלנו 30, מאי 2016, עמ' 36–38.[19]
ראו גם
- חיל האוויר הישראלי, או בשמו הרשמי "זרוע הָאוויר והֶחלל"
- טיל אוויר-אוויר (בראשי תיבות: טא"א)
- פיתון (טיל)
- פרס ביטחון ישראל
- רפאל – מערכות לחימה מתקדמות בע"מ (בשמות הקודמים: "רפא"ל – רשות לפיתוח אמצעי לחימה" ו"אמ"ת – האגף למחקר ותיכוּן")
לקריאה נוספת
- מוניה מ. מרדור, רפא"ל – בנתיבי המחקר והפיתוח לביטחון ישראל, משרד הביטחון הוצאה לאור, 1981
- דר' זאב בונן ודן ארקין, רפא"ל ממעבדה למערכה, הוצאת נ.ד.ד. מדיה, ישראל, 2003.
קישורים חיצוניים
- אתר האינטרנט הרשמי של רפאל – מערכות לחימה מתקדמות
- טילי אוויר-אוויר, אתר רפא"ל
- סרטונים בערוץ של רפאל – מערכות לחימה מתקדמות באתר יוטיוב
- משה וינברג, שפריר 2 – פיתוחו והפעלתו של טיל אוויר-אוויר, ענף היסטוריה במטה חיל-האוויר, 1999
- דן רוזן (Dan Rosen) באתר מרכז אריאל למחקרי מדיניות Ariel Center for Policy Research (ACPR) (באנגלית)
- Shafrir & Python, Israeli-Weapons.com 1948-2007 (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ יאיר בר-קול, קפה "קטה דן", MB יקינתון, גיליון 284, עמ' 4–5. ארגון יוצאי מרכז אירופה (ע"ר). אייר-סיוון תשע"ז, מאי-יוני 2017.
- ^ ראובן בן-צבי, המלון "מת" בשנת 1947; קטה דן – בשבוע שעבר. מעריב, 19 בפברואר 1978, עמ' 6.
- ^ 3.0 3.1 המצב אילץ את שיפוץ הקומה התחתונה לחלוטין ותוספת מקלט למלון עבור 22 איש. כמו כן, גם האווירה במקום השתנתה, מאחר שנקטעה תיירות הפנים והחוץ, ומעתה פקדו את המלון חיילם אנגלים וגם אוסטרלים. The Dan Magazine, Spring Summer 2008, עמ' 22 (באנגלית).
- ^ עיזבון קטה-דן רוזן, הכולל גלויות ומכתבים שקיבלה מבנה, אצל דן רוזן ואצל אסנת רוזן קרמר.
- ^ הטכנאי הצעיר – טכניקה ומדע לנוער ולעם, הוצאת יבנה. עורכים: חיים רוז (כרך א') אינג'ינר י' פיינסוד (כרכים ב' ו-ד'), א' בוכנר (כרך ד'), י' לוינטון (כרך ד') ושמואל שיחור. ירחון למדע פופולרי לנוער ולמבוגרים שנות ה-40.
- ^ 6.0 6.1 דן רוזן, תנודות אסינכרוניות כפולות במערכות בקרה לא ליניאריות, עבודת גמר (מגיסטר למדעים)--הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, הפקולטה להנדסת חשמל, מנחה: זאב בונן, 1963. Dan Rosen, Asynchronous simultaneous oscillation in non-linear control systems, Technion Theses, Electrical Engineering, 1963.
- ^ Aeronautics and Astronautics, Stanford University
- ^ אתר היחידה ללימודי המשך ולימודי חוץ, הטכניון.
- ^ פתיח הערך פיתון (טיל), ויקיפדיה.
- ^ אבינעם מיסניקוב, "קובי ריכטר- הפלה ראשונה לטיל שפריר 2", בתוך: מרקיע שחקים, היסטוריה תעופתית בישראל. 1.7.1969.
- ^ חלל-אסיה (Asian Aerospace-AA) נערך בשדה התעופה פייה לבר הישן (Paya Lebar) בסינגפור, משנת 1981 ועד 2007.. אורגן על ידי ITF הבריטית, הפך לתערוכת האוויר השלישית בגודלה בעולם, והוצג על ידי מארגניה כמופע האוויר השני בהשפעתו בעולם. Asian Aerospace 2006- A Quiet Departure Archived February 19, 2008, at the Wayback Machine
- ^ האגף למחקר ותיכוּן (אמ"ת), שלימים נקרא רפא"ל, צמח מחיל המדע (חמ"ד), שרוב אנשיו אזרחים.
- ^ ראובן אשל, ה”לוז”: טיל מבצעי ראשון מתוצרת רפאל, כתבה ארבע-עשרה בסדרת כתבות על תולדות רפא"ל. רפאל שלנו 13. בגרסה מקוונת, היסטוריה, אתר רפא"ל.
- ^ • חיים סלעי, סיפורו של "שפריר-1" : טיל אוויר-אוויר ראשון שפותח עם רפא"ל, בעריכת ד"ר ראובן אשל. רפאל שלנו 16, עמ' 39–40. גרסה מקוונת: היסטוריה, אתר רפא"ל. • חיים סלעי וד"ר אורי פלד, תולדות "שפריר-2". כתבה מספר 18 בסדרת כתבות על תולדות רפא"ל, בעריכת ד"ר ראובן אשל. רפאל שלנו 17, עמ' 70–72. גרסה מקוונת: היסטוריה, אתר רפא"ל.
- ^ מוניה מרדור, "שפריר 2", בתוך: רפא"ל – בנתיבי המחקר והפיתוח לביטחון ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1981. חלק תשיעי – טיל אוויר אוויר. עמ' 481-496.
- ^ לילך מילר, "על כנפי ההיסטוריה: 'שפריר' – הטיל הצבר". בתוך: "זמן אויר: בלוגיתון הסטודנטים של הפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל". 21 פברואר 2008.
- ^ שמחה וייסמן, משממה לשדמה: התפתחות מערך הניסויים של רפאל מקום המדינה ועד ההתמקמות ב"שדמה" (1948-1969). כתבה 26 בסדרת כתבות על תולדות רפאל בעריכת ד"ר ראובן אשל. רפאל שלנו 25. עמ' 32–34. בגרסה מקוונת, היסטוריה, אתר רפא"ל.
- ^ גיורא שלגי, להיות רואה ואינו נראה: על התפתחות מערכות תת-אדום ברפא"ל ומפעל המ"ם. כתבה מספר 16 בסדרת כתבות על תולדות רפא"ל, ראובן אשל (עורך). רפאל שלנו 15, עמ' 46-47.
- ^ 19.0 19.1 דן רוזן, פיתון-3: טיל קרבות אוויר שהדביק את חזית הידע בעולם, כתבה 31 בסדרת כתבות על תולדות רפא"ל בעריכת ד"ר ראובן אשל. רפאל שלנו 30, עמ' 36–38. הגרסה המקוונת, בהיסטוריה, אתר רפא"ל.
- ^ 1983- נחשף לראשונה טיל אוויר-אוויר פיתון 3. בתוך: צוות שלנו: ביטאון ״צוות״ ארגון גמלאי צה"ל, 70 שנה למדינה, גיליון מספר 122, אביב תשע"ח, מרץ 2018. עמ' 25.
- ^ לא ינום ולא יישן רפא"ל של ישראל. כתבה בגיליון 40 שנות ביטחון. במחנה, 30 במרץ 1988. עמ' 3.
- ^ בהמשך, טילי פיתון יוצאו למספר מדינות נוספות.
- ^ טיל היירוט "מואב" – בתוך: דן רוזן (ר., ד.), השמדת טילים בליסטיים בשלב השיגור. "נתיב 62", מאי 1998. עמ' 21–26. (פרסום מקורי: נתיב 54–55, ינואר–אפריל 1997. עמ' 158–163).
- ^ "ד.ר. איש הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל), דוחף מאז שנות השמונים לפיתוח טיל "מואב" נישא על מל"ט. הוא גם האיש שעומד כיום בראש פרויקט מואב, שהוקם ברפא"ל, לפיתוח הטיל". אמנון ברזילי, ללא טייס אבל עם טיל, הארץ, 29 בינואר 1998. [בעקבות מאמרו של דן רוזן (ד.ר.) "השמדת טילים בליסטיים בשלב השיגור".בתוך נתיב]
- ^ נועם אופיר, ניפגש בסיבוב – פרסום ראשון, בטאון חיל האוויר 116 (217), באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר, אוגוסט-ספטמבר 1977, עמ' 16-21
- ^ נועם אופיר ורן רוזנברג, משאיר את כולם מאחור, באתר חיל האוויר הישראלי. ביטאון חיל האויר, גיליון 152 (253) 1.8.2003
- ^ · Military Appreciation, Presented by Rear Admiral, U.S. NAVY, Commander Pacific Missile Range. Headquarters Pacific Missile Range – Point Mugu, California.
- ^ Paul Ulrich Unschuld, Die Ãrrztin und der Maler, Triltsch Verlag, 1994
- ^ Carl Jung-Dörfler, Geni
- ^ דודניתו של דן רוזן, לוטה נועם, מספרת שאימו קטה דן הצילה אותם בשנת 1938, כאשר שלחה להם את אישור ההגירה הנדרש, אצל: Eli M. Noam, The Tale of the Two Aunts, Chapter 2: Kaete, the Pioneer Sister (עמ' 73–110), The Columbia Institute for Tele-Information – CITI, 31.12.2020 (באנגלית)
- ^ ראובן בן-צבי, המלון "מת" בשנת 1947; קטה דן – בשבוע שעבר. מעריב, 19 בפברואר 1978, עמ' 6.
- ^ הוא נודע בשילוב מוזיקה קלאסית במחולות ממבו וצ'ה צ'ה צ'ה (ינון רויכמן, הסצנה: מסע אל חיי הלילה בת"א של פעם. במנהרת הזמן. אנציקלופדיה, ynet, 28.12.2006).
- ^ יוחנן רוזן ניגן במלונות יוקרה גת־רימון, אכדיה, השרון והילטון, ובהפלגות בקו חיפה-מרסיי של אוניות הנוסעים מולדת, תיאודור הרצל ושלוום (דרכי אדם: מרקיד הלבבות, במדינה, העולם הזה, גיליון 1543, עמ' 29. 29 במרץ 1967).
- ^ אביגיל פלד, "שפה, עם חברה – עברות שמות בין האישי לציבורי", המכון למורשת בן-גוריון, לרגל יום השפה העברית. 5 בינואר 2021. סרטון באתר המכון בפייסבוק. אזכור על שם משפחת רוזן המעוברת מרוזנבילט, בקטע 30:20-30:50 (אסנת רוזן קרמר)
- ^ ילד יהודי ניצול בליטא מספר על השואה. Katia Segalson-Rosen, Katia Segalson-Rosen’s Story, Rescued Lithuanian Jewish Child Tells about Shoah, Participants of the Exhibition. טקסט: Katia Segalson-Rosen, My Story, Haifa, June 2003. (אנגלית) וידאו: Katia Segalson-Rosen, Rescued Lithuanian Jewish Child Tells about Shoah, TV show "Menora", 26.11.2005 (ליטאית)
- ^ גנובייטה פוקייטה ובני נשפחתה, במאגר חסידי אומות העולם, יד ושם: Pukaitė Genovaitė ; Mother: Pukienė Marijona ; Father: Pukas Juozas
- ^ Katia Segalson-Rosen, I Did Not Want to Go Anymore. in: Solomon Abramovich; Y Zilbergm (ed.), Smuggled in potato sacks : fifty stories of the hidden children of the Kaunas Ghetto. London; Portland, OR: Vallentine Mitchell, 2011.
דן רוזן30945019Q105490486