דמוגרפיה של טורקיה
 | |
| מדינה |
 טורקיה |
|---|---|
| נתונים לתאריך | הערכה 1 בדצמבר 2024 |
| נתונים | |
| אוכלוסייה | 87,562,450 |
| צפיפות | 111.75 |
| תוחלת חיים בלידה | 78.5 |
| דירוג תוחלת חיים | 44 |
| HDI | 0.855 |
| דירוג HDI | 45 |
| שיעור ילודה ל-1,000 | 16.33 |
| שיעור תמותה ל-1,000 | 5.88 |
| שיעור פריון | 2.05 |
| תמותת תינוקות ל-1,000 | 18.87 |
| שיעור הגירה נטו ל-1,000 | 2.16 |
| התפלגות גילאים | |
| 0-14 שנים | 21.45 |
| 15-24 שנים | 14.69 |
| 25-54 שנים | 43.41 |
| 55-64 שנים | 10.16 |
| 65+ שנים | 10.28 |
| יחס גברים/נשים | |
| יחס כללי | 1.01 |
| יחס בלידה | 1.05 |
| יחס 0-14 שנים | 1.05 |
| יחס 15-24 שנים | 1.04 |
| יחס 25-54 שנים | 1.03 |
| יחס 55-64 שנים | 0.99 |
| יחס +65 שנים | 0.80 |
בטורקיה נערך מפקד אוכלוסין מדי עשור, כאשר האחרון היה בשנת 2000. על פי תוצאות המפקד והערכות, חיים כיום כ- 70.5 מיליון תושבים ב-81 פרובינציות של המדינה, כאשר מתוכם 25.5% הם בני 0-14, 67.7% הם בני 15-64, ו- 6.8% נותרים הם בני 65 ומעלה.
טורקיה נחשבת למדינה אירו-אסיאתית, ועל אף שרוב שטחה נמצא ביבשת אסיה, קיימת בה זיקה עזה לאירופה. היא שותפה בברית נאט"ו משנת 1952 ומשתוקקת להיכנס לאיחוד האירופי.
קבוצות אתניות
האוכלוסייה הטורקית מורכבת מ-2 קבוצות אתניות גדולות: העם הטורקי מהווה כ-80% והעם הכורדי מהווה כ-20% (נתון זה עולה בהדרגה). בנוסף, ישנו מיעוט זניח של ערבים, טורקמנים, צ'רקסים ויוונים.
הכורדים, שיותר ממחציתם בעולם נמצאים בטורקיה, כונו במשך השנים "טורקים הרריים" ושמם "כורדים" נאסר לשימוש. המיעוט הכורדי בטורקיה, ש- 1.1 מיליון ממנו מוגדרים כפליטים, נמצא בדרום-מזרח המדינה ובריכוז מסוים באנקרה, ומנהל מאבק להשגת עצמאות מאז שנות ה-20 של המאה ה-20. את עיקר המאבק שגבה עד היום למעלה מ-40,000 הרוגים לשני הצדדים (לפי סוכנות הידיעות reuters), נטלה על עצמה מפלגת הפועלים הכורדית, ה-PKK. הכורדים בטורקיה יושבים באזורים אסטרטגיים השולטים על צינורות הנפט ועל מס' סכרים על הפרת והחידקל. על אף שיש לכורדים בטורקיה זכויות רבות מאלה שיש להם בשאר המדינות (עיראק, איראן וסוריה), הם מנועים מזכויות רבות אחרות ככורדים - למשל, עד לאחרונה חל עליהם איסור להשתמש בשפתם. ההשקפה הטורקית לפיה שלמות טורקית אינה מתיישבת עם עצמאות כורדית לא השתנתה, ואף נעשו מחקרים ביוזמה טורקית, המנסים לבטל את מוצאם ושפתם. עד היום ממשיכים העימותים המזוינים בין הכורדים לצבא טורקיה בדרום מזרח המדינה.
סעיף 66 לחוקה הטורקית מגדיר "טורקי" כ"מישהו הקשור למדינה הטורקית בקשר אזרחות", ולפיכך, המינוח המשפטי והאתני "טורקי" אינם זהים זה לזה. טורקיה מכירה בקהילות המוזכרות באמנת לוזאן (בעיקר יוונים אורתודוקסים, ארמנים ויהודים) כמיעוטים, אך בשל העיקרון החוקתי המשתית את המדינה על שוויון ואי הבחנה בין גזעים, אין לבני קהילות אלה זכויות מיוחדות. מספר מיעוטים ניסו להשיג זכויות, בין אם באמצעות טרור (ראו PKK) ובין באמצעים פוליטיים.
דת
מבחינה דתית, 99.8% מן האוכלוסייה הם מוסלמים. רובם סונים, ו-15% עד 20% אלווים, פלג של האסלאם המרוכז באנטוליה, בעל זיקה לשיעה ולסוּפיות. נוצרים (קתולים ופרוטסטנטים) מהווים 0.2% מהאוכלוסייה. כן יש בטורקיה קהילות יהודיות קטנות וארמניות. בניגוד לאומות אסלאמיות גדולות אחרות, בטורקיה קיימת מסורת ארוכה של הפרדת דת מהמדינה והחוקה הטורקית מכירה בחופש הדת של אזרחיה. הקהילות הדתיות נהנות מהגנת המדינה. החוקה קובעת במפורש שגופים דתיים אינם יכולים להיות מעורבים בתהליכים פוליטיים (באמצעות הקמת מפלגה דתית, למשל), או לייסד בתי ספר דתיים. עם זאת, יש מפלגות שלהן אוריינטציה דתית כזו או אחרת. ב-10 בנובמבר 2005 אישר בית הדין האירופי לזכויות אדם את החוק האוסר על לבישת כיסוי-ראש מטעמי דת, או ביגוד דתי אחר, בבנייני ממשלה, בבתי ספר ובאוניברסיטאות.
שפה
השפה הרשמית היחידה במדינה היא טורקית, הנכתבת באותיות לטיניות מאז רפורמות אטאטורק. לא קיימים נתונים אמינים עבור חלוקה לשונית באוכלוסייה, אך רשת הטלוויזיה הציבורית TRT משדרת מספר שעות בשבוע בערבית, בבוסנית, באדיגית ובכורדית.
חינוך
שיעור האוריינות בטורקיה הוא 95.3% אצל גברים ו79.6% אצל נשים, ובממוצע - 87.4%. השיעור הנמוך אצל הנשים נובע בעיקר מהיחס לנשים באזורים הערביים והכורדיים בדרום-מזרח המדינה. הבערות היא אחת המגבלות הקשות של טורקיה, ומהווה אחד המכשולים במאמצי הפיתוח והתיעוש שלה.
רמת החינוך בטורקיה מעט נמוכה מהמקובל במדינות המערב, וכ-12% מקרב גילאי 15 ומעלה אינם יודעים קרוא וכתוב (בעיקר בקרב הנשים). חינוך חובה חינם קיים עד גיל 15. עם זאת, ישנו שפע של מוסדות להשכלה גבוהה במדינה ואחוז סביר של משכילים.
צפיפות אוכלוסין
שיעור הצפיפות בטורקיה עומד על כ- 89.24 נפש לקמ"ר. עם זאת, החלוקה אינה שווה בשטח, וניתן לראות חלוקה לריכוזי אוכלוסייה, בהם 5 ערים גדולות בעלות למעלה ממיליון תושבים. המטרופולין איסטנבול הוא הגדול ביותר ומשתייכים אליו כ- 11.3 מיליון איש. אחריו המטרופולין של אנקרה הבירה, עם כ-4.3 מיליון, איזמיר עם כ-3.5 מיליון ובורסה ואדנה עם כ-1.5 מיליון בכל אחת.
באיסטנבול, הצפיפות (הפרובינציה) עומדת על 1960 נפשות לקמ"ר. לשם השוואה, באנקרה 167 נפשות לקמ"ר בלבד. איסטנבול היא העיר היחידה בטורקיה שנחשבת לצפופה, אך התשתיות בה מאפשרות זאת, יש בנייה לגובה ותחבורה הולמת. ב-25 השנים שבין 1980 ל-2005 הכפילה העיר את מספר תושביה. גידול זה נובע בעיקר מהגירה המונית לעיר, בעיקר של צעירים המחפשים עבודה, ולא עקב הריבוי הטבעי בטורקיה העומד על 1.06% בשנה.
הגירה
עקב המחסור בידיים עובדות במדינות מערב אירופה בשנות ה-60 ובשנות ה-80, היגרו טורקים רבים למדינות אלה, ובמיוחד למערב גרמניה, הולנד וצרפת. לאחרונה היגרו טורקים רבים גם לרוסיה ולמדינות שכנות נוספות. הדבר יצר אוכלוסייה טורקית גדולה בגולה. בחלק מהמדינות, קבוצות מיעוט טורקיות אף השיגו השפעה מיזערית על דפוסי ההצבעה, שהיה בה כדי לחייב את השלטון להתייחס אליהם כמיעוטים משפיעים ולהתייחס לדרישות הקהילות ההולכות והגדולות שלהם.
אל טורקיה היגרו בשנים האחרונות מעל שלושה מיליון פליטים סורים[1].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] דמוגרפיה של טורקיה26218661