הסכם לוזאן
הסכם לוזאן היה הסכם שלום שנחתם ב-24 ביולי 1923 בלוזאן שבשווייץ, בידי האספה הלאומית הגדולה של טורקיה, יוון, בריטניה, איטליה וצרפת,[דרושה הבהרה] והסדיר באופן סופי את גורלה של אסיה הקטנה לאחר התפרקותה של האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה והדיפת הכוחות הצרפתים והיוונים משטחיה במסגרת מלחמת העצמאות של טורקיה. ההסכם ביטל את הסכם סוור מ-1920 לו התנגדו הטורקים ואימץ את עיקריה של שביתת הנשק של מודניה מ-1922.
הסכם לוזאן נחתם לאחר דיונים ממושכים שנמשכו בהפסקות מ-20 בנובמבר 1922. את הטורקים ייצג איסמט פשה וראש צוות המשא ומתן היווני היה אלפתריוס וניזלוס.
עיקריו של ההסכם בן 143 הסעיפים קבעו כדלקמן:
- ההסכם הכיר בעצמאותה של טורקיה.
- הוכרה זכותם להגנה של המיעוט היווני בשטחי טורקיה ושל המיעוט המוסלמי שרובו היה טורקי בשטחי יוון.
- ההסכם קבע חילופי אוכלוסייה בין שתי המדינות, ומתוקף הסכמה זו נעקרו כ-1.2 מיליון יוונים מבתיהם באסיה הקטנה והיגרו ליוון, וכ-600,000 טורקים עשו את הדרך בכיוון ההפוך.
- ההסכם הכיר בזכותם של 279,988 היוונים שהתגוררו באיסטנבול[1] וכן ב-8,200 היוונים שהתגוררו באיים האגאיים בוזג'אאדה (טנדרוס) וגקצ'אדה (אימברוס) להמשיך ולהתגורר בבתיהם[1]. במקביל הותר לאוכלוסייה המוסלמית בתראקיה המערבית שמנתה 86,793 איש להמשיך ולהתגורר ביוון[1].
- האיים בוזג'אאדה וגקצ'אדה הוכרו כאזור אוטונומי מיוחד, מעמד שבוטל על ידי טורקיה שלוש שנים לאחר מכן.
- טורקיה הכירה בשלטונה של בריטניה בקפריסין.
- גורלו של אזור מוסול בעיראק הועבר להכרעה בידי חבר הלאומים.
- ההסכם הגדיר את גבולות הרפובליקה הטורקית והעניק לה הכרה בינלאומית כמדינה היורשת של האימפריה העות'מאנית.
- הוסדר מעמדם של מצרי הבוספורוס והדרדנלים כאזור מפורז, מעמד שנשמר עד שנת 1936.
חילופי האוכלוסייה המוסכמים בין שתי המדינות נחשבים לאחד המאפיינים יוצאי הדופן של הסכם לוזאן, ובעוד שהזיכרון הלאומי הטורקי זוכר "חילופי אוכלוסייה" (Türkiye-Yunanistan Nüfus Mübadelesi), התקבע האירוע בזכרונם של היוונים כ"אסון אסיה הקטנה" (Μικρασιατική καταστροφή) או "הקטסטרופה".
עניין הסכם לוזאן נידון בפס"ד לוטוס (1926) בבית הדין הבינלאומי בהאג מטעם חבר הלאומים. הדיון עסק במקרה התנגשות בין אוניית דואר צרפתית וספינת פחם טורקית באזור ללא שליטה ימית טריטוריאלית. השאלה המשפטית שעלתה: האם קיימת לטורקיה סמכות שיפוט להעמיד לדין את המלחים שעל הספינה הצרפתית. בית הדין הקבוע לצדק בינלאומי מצא כי בעוד אמנת לוזאן מפנה לעקרונות כלליים של המשפט הבינלאומי - יש לפנות למנהג הרווח על מנת להכריע בסוגיה זו. כך נקבע, כי מאחר שאין מנהג אחר האוסר זאת, טורקיה יכולה להפעיל סמכויות שיפוט ולהעמיד לדין את המלחים הצרפתיים, אשר כבר נמצאו בטורקיה.
קישורים חיצוניים
- נוסח הסכם לוזאן
- פרטי אמנת לוזנה, דואר היום, 9 באוגוסט 1923
- הסכם לוזאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
| מלחמת העצמאות של טורקיה | ||
|---|---|---|
| התגבשות התנועה הלאומית הטורקית | חוזר אמסיה • ועידת ארזורום • ועידת סיוואס • האספה הלאומית הגדולה של טורקיה | |
| הסכמים בינלאומיים | הפסקת האש של מודרוס • ועידת סן רמו • הסכם סוור • הסכם אלכסנדרופול • הסכם קארס • הסכם מוסקבה • הסכם אנקרה • שביתת הנשק של מודניה • הסכם לוזאן | |
| מאבקים מזוינים | מלחמת יוון–טורקיה • מלחמת טורקיה–צרפת • מלחמת טורקיה–ארמניה | |
35434069הסכם לוזאן
- המכלול: ערכים הדורשים הבהרה
- בעקבות מלחמת העולם הראשונה: אמנות והסכמים
- הסכמי שלום במאה ה-20
- יוון: אמנות והסכמים
- טורקיה: אמנות והסכמים
- מלחמת העצמאות של טורקיה
- יחסי טורקיה–יוון
- לוזאן
- ממלכת יוגוסלביה: אמנות והסכמים
- הרפובליקה הצרפתית השלישית: אמנות והסכמים
- הממלכה המאוחדת: אמנות והסכמים
- יפן: אמנות והסכמים
- ממלכת איטליה: אמנות והסכמים
- גבול טורקיה–יוון
- ממלכת רומניה: אמנות והסכמים