מדינות עבדות ומדינות חירות בארצות הברית
בהיסטוריה של ארצות הברית של אמריקה, מדינת עבדות הייתה מדינה אמריקאית שבה העבדות הייתה חוקית בנקודת זמן מסוימת, ומדינת חופש הייתה כזו שבה העבדות נאסרה.
עד למהפכה האמריקאית, העבדות הייתה חוקית ונהוגה בכל שלוש עשרה המושבות. באמצע המאה ה -18 החלו להתארגן תנועות פוליטיות וחברתיות במטרה לשים קץ לעבדות. הרגשות שעוררה המהפכה האמריקנית והשוויון שהובטח בהכרזת העצמאות הביאו את השחורים לציפייה לשחרורם מעבדות. לאחר הכרזת העצמאות החלו חלק מהמדינות בחקיקת חוקים נגד עבדות, בעוד שמדינות אחרות המשיכו להתירה. החלוקה למדינות חופש ולמדינות עבדות הביאה להיווצרם של שני גושים. עד 1850 נשמר בסנאט האמריקאי שוויון בין שני הגושים.
העבדות בארצות הברית הייתה נושא במחלוקת ואחד מהגורמים העיקריים למלחמת האזרחים האמריקנית. התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית, שאושרר בשנת 1865, ביטל את העבדות בכל רחבי ארצות הברית, ושם קץ לקיומן של מדינות העבדות.
רקע היסטורי
לאחר פרוץ המהפכה האמריקאית ב-1763, החלו העבדים השחורים להיות מודעים לזכויותיהם. מסביבות 1770 החלו שחורים ברחבי ניו אינגלנד לשלוח עתירות למחוקקים במחוזותיהם בדרישה לחופש. במהפכה עצמה, חלק מהשחורים התגייסו לצבא הבריטי, בהבטחה שיצאו לחופשי בתמורה לשירות צבאי. גברים שחורים שהיו חופשיים מעבדות לחמו גם בצד האמריקאי.
לאחר הכרזת העצמאות הפך נושא העבדות לאחד מהעניינים החשובים שעל סדר היום. בועידת החוקה ב-1787, נדונו נושאים רבים הקשורים לעבדות ובזמן מסוים היא אף הייתה מכשול בדרך לאישור החוקה החדשה. בחוקה הופיע סעיף העבד הנמלט, שבו נכתב כי אדם שתפקידו לשרת או לעבוד, שברח מהמדינה בה הוא מועסק למדינה אחרת, יוחזר למדינה בה הועסק:
"No person held to service or labour in one state, under the laws thereof, escaping into another, shall, in consequence of any law or regulation therein, be discharged from such service or labour, but shall be delivered up on claim of the party to whom such service or labour may be due
למרות זאת, בצפון מזרחה של ארצות הברית נאסרה העבדות בהדרגה. מספר מדינות קיבלו עליהן לבטל את העבדות בהדרגה כבר מספר שנים לאחר הכרזת העצמאות: פנסילבניה (1780), ניו המפשייר ומסצ'וסטס (1783), קונטיקט ורוד איילנד (1784). ורמונט, שלא נכללה בין שלוש עשרה המושבות המקוריות, ביטלה את העבדות כבר בשנת 1777 והיא הצטרפה לארצות הברית כמדינה חופשית מעבדות ב-1791. ורמונט הייתה המדינה הראשונה בכל רחבי "העולם החדש" שביטלה את חוקי העבדות. ניו יורק ביטלה את העבדות רק ב-1799, וניו ג'רזי ב 1804. עד לשנת 1804 פרסמו כל המדינות הצפוניות חוקים שאסרו על העבדות או שהגדירו אמצעים שיינקטו להפחית אותה בהדרגה.
לעומת זאת, בין מדינות הדרום, נמשכה העבדות באין מפריע. קנטקי פוצלה מוירג'יניה כמדינת עבדות ב-1792, וטנסי פוצלה מצפון קרוליינה ב 1796. מדינות עבדות נוספות היו ג'ורג'יה, דרום קרוליינה, מרילנד ו-דלאוור. עד 1804, לפני הקמתן של מדינות בטריטוריות שבמערב, מספר מדינות העבדות ומדינות החופש היה שמונה מכל סוג. הגבול הגאוגרפי ביניהן נקרא קו מייסון דיקסון.
עבדות וחופש במדינות החדשות
החתירה לצמצום העבדות ולביטולה נמשכה ביתר שאת במאה התשע עשרה. הקונגרס האמריקאי הטיל איסור על סחר בעבדים אפריקנים בשנת 1808, ולמרות זאת המשיכה העבדות לשגשג במדינות החדשות שהוקמו עמוק בדרומה של ארצות הברית. בין 1812 ל-1850 נשמר השוויון בין מספר המדינות החופשיות למדינות העבדות, כך שעל כל מדינה מהסוג הראשון התקבלה גם אחת מהסוג השני.
מדינות עבדות שקמו אז היו :לואיזיאנה (1812), מיסיסיפי (1817), אלבמה (1817), מיזורי (1821), ארקנסו (1836), פלורידה (1845), טקסס (1845).
במדינות שנוסדו בטריטוריות הצפון מערביות שלא היו בתחום ארצות הברית עם ייסודה, נאסרה העבדות באמצעות הצו הצפון-מערבי של שנת 1787. במדינות אלה, שמצפון לנהר אוהיו, שנחשב להמשכו מערבה של קו מייסון דיקסון, קמו המדינות החופשיות אוהיו (1803), אינדיאנה (1816), אילינוי (1818), מישיגן (1837), איווה (1846), ויסקונסין (1848), ומינסוטה (1858) - כולן מדינות חופש. עם הזמן גדלה אוכלוסייתן של מדינות החופש יותר מזאת של מדינות הדרום, וגדל הפוטנציאל לעימות פוליטי בין שני הגושים. ב בסנאט, שבו לכל מדינה שני נציגים, נשמר השוויון בין הגושים, אך בבית הנבחרים, שנתן משקל לאוכלוסיית המדינות, היו מתנגדי העבדות מרובים יותר. עם זאת, למרות שבתחילת המאה התשע עשרה יותר משישים אחוזים מהלבנים (בעלי זכות ההצבעה) חיו במדינות הצפון, הנקיות מעבדות, מדינות הדרום הצליחו, על ידי מתן משקל לכל עבד, בגובה של שלוש חמישיות מאדם חופשי ( Three-Fifths Compromise) לקבל משקל מעבר לזה שהגיע להן בייצוגן בבית הנבחרים.
פשרת מיזורי
בפשרת מיזורי, ב-1820, נעשה ניסיון להתמודד עם בעיית העימות בין מדינות החופש ומדינות העבדות. ב-1818 ביקשה מיזורי, מדינת עבדות, להצטרף לארצות הברית כמדינה. עד אותה עת היו באיחוד 22 מדינות, 11 חופשיות מעבדות ו-11 המתירות עבדות, כך שנשמר האיזון בנושא זה. בקשתה של מיזורי להתקבל לאיחוד יצרה חשש מהפרת האיזון.
במקביל, ביקשה גם מיין, הנקייה מעבדות, להצטרף לאיחוד כמדינה. הדיון בשתי הבקשות גרם לקונפליקט בין שני בתי הקונגרס (הסנאט, בו היה שוויון בי מדינות החופש למדינות העבדות, לבין בית הנבחרים), לא רק בנושא העבדות עצמו, אלא גם בעניין צירופן של מיין ומיזורי לאיחוד על סמך אותו חוק.
בפשרה שהושגה בסופו של דבר, "פשרת מיזורי", אושרה בקשת שתי הטריטוריות להצטרף לאיחוד כמדינות - מיין כמדינה חופשית מעבדות, ומיזורי כמדינה המתירה עבדות, ונקבע שבכל הטריטוריות שמצפון לקו הרוחב '36°30, והכלולות בשטחי רכישת לואיזיאנה תיאסר העבדות, פרט למדינת מיזורי עצמה שנמצאת צפונית לקו רוחב זה.[1]
הפשרה עברה כשני חוקים נפרדים, האחד לצירופה של מיין והשני לצירופה של מיזורי, ולאיסור העבדות בשטחים שמצפון לקו הרוחב שנקבע, ואושרה על ידי הנשיא ג'יימס מונרו בתחילת מרץ 1820.
פשרת 1850 וחוק העבד הנמלט של 1850
פשרת 1850 נקבעה לאור כיבושם של שטחים נרחבים ממקסיקו ב-1848. בשנת 1845 טקסס, אשר התנתקה ממקסיקו תשע שנים קודם לכן, ביקשה להצטרף לארצות הברית כמדינת עבדות. בעקבות זאת פרצה מלחמת ארצות הברית-מקסיקו. ב-1849 ביקשו תושבי קליפורניה שנכבשה זה לא מכבר ממקסיקו להצטרף לברית כמדינת חופש, שבה העבדות אסורה. קבלתה של קליפורניה הייתה מערערת את האיזון בין מדינות העבדות למדינות החופש בסנאט (קבלתה של טקסס שלוש שנים קודם אוזנה על ידי קבלתה של ויסקונסין ב-1848). לאור זאת הועלתה האפשרות לחלק את קליפורניה לשניים, אשר נפסלה לאור העובדה ששטחי דרום קליפורניה נמצאו לא מתאימים לחקלאות.
בנוסף לכך, התקיים בציבור האמריקאי דיון סוער ונוקב על עתידם של שאר השטחים שנכבשו ממקסיקו, שהפכו מאוחר יותר למדינות אריזונה, ניו מקסיקו, ויומינג וקולורדו - האם הם יהיו למדינות עבדות, מדינות חירות, או שמא על תושביהם המקומיים להכריע בעניין בעצמם. בסופו של דבר, הושגהקבלה פשרה: קליפורניה התקבלה לברית, שטחה של טקסס קוצץ, ונחקק חוק העבד הנמלט 1850 שקבע סנקציות חמורות למי שלא יסייע להשבת עבד נמלט לאדוניו, וקביעת עקרונות הסיוע לבעלי עבדים במציאת עבדיהם. החוק נחקק עקב העובדה שהעבדים ברחו ממדינות העבדות למדינות החופש, וגרם להתנגדות עזה בחלק ממדינות החופש. בעקבות הפשרה וקבלת קליפורניה הופר לראשונה האיזון בין מדינות חופש למדינות עבדות בסנאט, והונח הבסיס למלחמת האזרחים של ארצות הברית.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ [A History of the Struggle for Slavery Extension Or Restriction in the United https://books.google.co.il/books?id=i3o_CwF21l4C&pg=PA28&dq=%22in+all+that+territory+ceded+by+france+to+the+united+states%22&hl=en&sa=X&ei=ybQBUuzLN_W64AONqoGYBw&redir_esc=y#v=onepage&q=%22in%20all%20that%20territory%20ceded%20by%20france%20to%20the%20united%20states%22&f=false]