דיר דיבוואן
 | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | רמאללה ואל-בירה |
| שטח | 17,606 דונם קמ"ר |
| גובה | 760 מטרים |
| קואורדינטות | 31°54′39″N 35°16′14″E / 31.91083°N 35.27056°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת דרום השומרון רגילה)   דיר דיבוואן | |
דיר דיבוואן (בערבית: دير دبوان) הוא כפר פלסטיני בנפת רמאללה ואל-בירה, הממוקם כ-7 ק"מ ממזרח לרמאללה. ליד כביש 60 בגובה של כ-760 מ'. לפי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2007 חיו בכפר 5,252 תושבים.[1]
לאחר הסכם אוסלו, השטח הבנוי של דיר דיבוואן סווג כשטח A.
מקור השם
האטימולוגיה של השם "דיר דיבוואן" אינה ברורה לחלוטין. המילה "דיר" פירושה בערבית "מנזר" , אך למילה "דבואן" אין מקור מוחלט: ייתכן כי זהו שיבוש של המילה הפרסית "דיוואן" (מועצה) או שם פרטי של נזיר מקומי.[2]
היסטוריה
ערך מורחב – העי
לפי עדויות ארכאולוגיות הכפר היה מיושב כבר מתקופת הברונזה הקדומה. סמוך לגרעין העתיק של הכפר נמצאים מספר אתרים אראולוגיים ובהם שרידים מתקופת הברונזה ותקופת הברזל הגדול שבאתרים הוא חירבת אֶ-תֵל ("התל"), שזוהה על ידי אדוארד רובינסון כעיר המקראית "העי" על פי הכתוב בספר יהושע (יהושע ז, ב-ה) ועל פי הקרבה לעיר בית אל. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו באתר נחשפה עיר מבוצרת ובה ממצאים רבים מאוד מהתקופה הכנענית (ברונזה קדומה ותיכונה) וכן שרידי כפר קטן מתקופת הברזל. בין היתר הוקפה העיר בשלוש חומות, המרוחקות 17 מ' זו מזו, כאשר גובהה של זו מהברונזה התיכונה היה 4 מ'. בתל שני מקדשים, האחד הוא מקדש החומה הנמצא בצד המערבי של התל, לצד החומה השנייה, וזמנו הוא ברונזה תיכונה. למקדש זה, שהכניסה אליו מדרום. מקדש שני הוא מקדש שנבנה בשתי תקופות בברונזה המוקדמת, הנראה כבניין מלבני מעט מערבה ממרכז התל, שבמרכזו בסיסי עמודים מלבניים. המבנה מוקף בקיר נוסף, עגול, מתקופת הברונזה התיכונה. מקדש זה הפך בתקופה הברזל למבנה ציבור. באזור א-תל נערכו חפירות בין 1933 ל-1935 על ידי יהודית מרקה-קראוזה ושמואל ייבין והם גילו עיר גדולה מוקפת חומה ובה ארמון, מאגר מים, מקדשים ובתים רבים. אך העיר היא מתקופת הברונזה הקדומה, והיא חרבה בין 2,200 ל-2,400 לפנה"ס. [3] ממצאים אלו מצביעים כי מאחר שתקופת כיבוש הארץ על ידי בני-ישראל תחת הנהגת יהושע התרחשה כאלף שנה מאוחר יותר, לא היה כלל יישוב באתר א-תל. אתר ארכאולוגי נוסף הנמצא מדרום לכפר ידוע בשם חרבת-חיאן ובו נמצאו שרידים מהתקופה הביזנטית אך גם עליו מצביעים חוקרים כמיקום אפשרי של העי כמו גם האתר השלישי חרבת קודריה שבחפירות במקום נמצאו בו שרידים מהתקופה הביזנטית.[4]
התקופה העותמאנית
בשנת 1863, חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן ביקר בכפר וכתב שגרו בו כ-500 תושבים.[5]
בתקופת המנדט הבריטי
במפקד אוכלוסין מ-1922 שנערך על ידי המנדט הבריטי, אוכלוסיית דיר דיבוואן מנתה 1,382 תושבים, כולם מוסלמים.[6] במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בדיר דיבוואן 384 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 1,688 תושבים, כולם מוסלמים.[7]
בשנת 1945 אוכלוסיית דיר דיבוואן הוערכה כ-2,080 תושבים, אשר בבעלותם 17,611 דונם של קרקע, על פי סקר הכפרים של המנדט הבריטי בארץ ישראל.
לאחר 1967
מאז מלחמת ששת הימים ב-1967, דיר דיבוואן נמצאת תחת שלטון ישראלי. הכפר מבוסס מאחר שרבים מתושביו היגרו לארצות הברית, חלקם חזרו והשקיעו בכפר. ל-45% מהתושבים יש דרכון אמריקאי.[8][9]
בשנת 1978 הוציא צה"ל צווי תפיסה, שמכוחם תפס עשרות דונמים של אדמות פרטיות מוסדרות משטחי הכפר. לצווי התפיסה משנת 1978 לוו צווי תפיסה נוספים בשנים 1980 ו-1984 (תפיסה צבאית מותרת, על פי המשפט הבינלאומי, לצרכים צבאיים דחופים; היא איננה הפקעה, וכאשר תם הצורך הצבאי אמור השטח לחזור לבעליו). צה"ל בנה מוצב צבאי על חלק קטן מן האדמות שנתפסו, אך הוא פונה ובמשך שנים לא בוצע שום שימוש באדמות. בפברואר 2016, בצעד נדיר, הודיעה המדינה על ביטול צווי התפיסה ועל החזרת האדמות לבעליהן.[10]
באפריל 1999, פלשו מתנחלים לקרקעות פרטיות שבבעלות תושבי הכפר והקימו את המאחז מגרון.[11] לאחר מאבק משפטי ממושך, ב-2 בספטמבר 2012, פונו תושבי המאחז.[12]
בינואר 2010, מונתה לילה רנאם, תושבת דיר דיבוואן, כמושלת נפת רמאללה ואל-בירה, היא האישה הראשונה בתפקיד מושלת של נפה ברשות הפלסטינית.[13]
חינוך
בדיר דיבוואן ארבעה בתי ספר - שני בתי ספר יסודיים ושני תיכונים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2007, עמ' 114. (בערבית) (באנגלית)
- ^ Palmer, 1881, p. 293
- ^ The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land, Carta, January 1993, p 37
- ^ Grintz, Jehoshua M. "" 'AI WHICH IS BESIDE BETH-AVEN " A Re-examination of the Identity of 'Ai." Biblica 42, no. 2 (1961): 201-16. Accessed March 30, 2020.
- ^ Guérin, 1869, p. 53-54
- ^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Ramallah, p. 16
- ^ Mills, Census of Palestine, 1931, page 48
- ^ ארנון רגולר, והיו מצביעים שהתקשו להגיע לקלפי בגלל המחסומים של צה"ל, באתר וואלה!, 3 בנובמבר 2004
- ^ בסאם אלמוהור,יומני האופנוע: מסע ציורי בכבישים המתפתלים מסביב לרמאללה-הכפר של האמריקאים, אתר שיחה מקומית, 19 בדצמבר 2015
- ^ בג"ץ 9015/15 – מחמד מצטאפא איסמעיל מהנא נגד מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
- ^ עמירה הס, הפלסטינים בעלי הקרקע במגרון: "מחכים לתוצאות בשטח", באתר הארץ, 27 במרץ 2012
- ^ חיים לוינסון, עוז רוזנברג, הושלם פינוי התושבים ממגרון; חשש מפעולות נקם, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2012
- ^ דאוד כותאב, (הקישור אינו פעיל, 4 במאי 2018)המושלת הפלסטינית הראשונה מגוללת את סיפור מאבקה, באתר אל-מוניטור, 19 במרץ 2015
 | ||
|---|---|---|
| ערים | אל-בירה • ביתוניא • רוואבי • רמאללה |  |
| מועצות מקומיות | אל-איתיחאד (ביתילו, דיר עמאר, ג'מאלא) • א-זיתונה (מזרעה אל-קיבליה, אבו שוחידם) • ביר זית • בית ליקיא • בני זייד (דיר ע'סאנה, בית רימא) • בני זייד א-שרקייה (עארורה, מזארע א-נובאני) • דיר ג'ריר • דיר דיבוואן • חרבתא אל-מצבאח • מזרעה א-שרקיה • נעלין • סילוואד • סינג'יל • תורמוס עיא | |
| כפרים | אבו קש • אום צפא • א-לובן אל-ע'רבי • אל-ג'אנייה • אל-מוע'ייר • אל-מידיה • בודרוס • בורקה • בית סירא • ביתין • בית עור אל-פוקא • בית עור א-תחתא • בלעין • ג'יפנה •דורא אל-קרע • דיר אבו משעל • דיר איבזיע • דיר א-סודאן • דיר ניזאם • דיר קדיס • ח'ירבת אבו פלאח • ח'רבת'א בני חרית • טייבה • טירה • יברוד • כובאר • כפר מאליכ • כפר ניעמה • כפר עין • נבי סאלח • סאפא • סורדא • עאבוד • עבוין • עג'ול • עטארה • עין יברוד • עין עריכ • עין סיניא • עין קיניא • קיביה • קראוות בני זייד • ראס כרכר • רמון • רנתיס • שוקבא • שיבתין | |
| מחנות פליטים | אל-אמערי • ג'לזון • קדורה • קלנדיה | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
36863164דיר דיבוואן