דימו קזאסוב
 | |
| לידה | 17 בספטמבר 1886 |
|---|---|
| פטירה | 28 ביולי 1980 (בגיל 93) |
| מדינה | בולגריה |
| מקום מגורים | סופיה |
| ידוע בשל |
חלקו בהצלת יהודי בולגריה מגירוש אל מחנות ההשמדה הנאציים. השתתפותו הפעילה ב-3 הפיכות צבאיות בבולגריה (1923, 1934, 1944). |
| השכלה | תואר במשפטים מאוניברסיטת סופיה. |
| מקצוע | עיתונאי, סופר, פובליציסט. |
| תפקיד | חבר פרלמנט. שר הרכבות, הדואר והטלגרף. שר התעמולה. השר לענייני מידע ואמנויות. יושב ראש אגודת העיתונאים הבולגרים. יושב ראש הצלב האדום הבולגרי. |
| תואר | חסיד אומות העולם |
| תקופת כהונה | 1919 – 1947 |
| מפלגה |
מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית חוג זוונו |
| השקפה דתית | נצרות אורתודוקסית |
דִימוֹ קָזַאסוֹב (בבולגרית: Димо Казасов; 17 בספטמבר 1886, טריאבנה, מחוז גברובו, נסיכות בולגריה – 28 ביולי 1980, סופיה, הרפובליקה העממית הבולגרית) היה מהפכן, עיתונאי וסופר בולגרי שכיהן גם כחבר פרלמנט ושר בממשלות בולגריה במשך 28 שנים. קזאסוב הוא חסיד אומות העולם,[1] על חלקו בהצלת יהודי בולגריה מגירוש אל מחנות ההשמדה הנאציים בעת מלחמת העולם השנייה.
תולדות חייו
ב-1904 סיים קזאסוב בית ספר תיכון בעיר רוסצ'וק ובין 1906 ל-1910 הועסק כמורה ברוסצ'וק, טוטראקן ובורגס. בין 1910 ל-1917 כיהן כמזכיר איגוד המורים הבולגרי וב-1918 הוסמך למשפטים באוניברסיטת סופיה. ב-1915 יצא לאור ספרו הראשון שתיאר את המשנה והפעילות של ארגוני המורים בממלכת בולגריה. ב-1919 נבחר לפרלמנט מטעם מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית ובמקביל החל לפרסם מאמרים וסיפורים קצרים בכתבי עת שונים. ב-21 במאי 1920 לאחר הניצחון הסוחף של אלכסנדר סטמבוליסקי בבחירות, איבד את מקומו בפרלמנט וב-3 השנים הבאות ערך את היומון "האומה".
ב-9 ביוני 1923 השתתף קזאסוב באופן פעיל בהפיכה הצבאית שהובילה להדחתו ורציחתו[2]של סטמבוליסקי ועם מינויו של אלכסנדר צאנקוב לראשות הממשלה התמנה קזאסוב לשר הרכבות, הדואר והטלגרף בממשלתו[3]. ב-20 בפברואר 1924 התפטר בשל חילוקי דעות עם צאנקוב וממועד זה ועד 1928 כיהן כנשיא איגוד עיתונאי בולגריה. הוא הצטרף לחוג הרעיוני זוונו. ב-19 במאי 1934 השתתף בהפיכה הצבאית שהובילה הליגה הצבאית, אך עד מהרה הסתכסך עם מנהיגי ההפיכה בשל דעותיו העצמאיות ונאלץ לגלות לבלגרד, שם שהה עד 1936.
מלחמת העולם השנייה והצלת יהודי בולגריה
ערך מורחב – בולגריה במלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הכריזה רשמית ממלכת בולגריה על ניטראליות, אך נקטה במדיניות פרו גרמנית שליוותה אותה לאורך מרבית שלבי המלחמה. ממשלת בולגריה אימצה באופן ממסדי מדיניות אנטי יהודית וב-23 בינואר 1941 פורסם החוק להגנת האומה, שדמה במתכונתו לחוקי נירנברג[4]. קזאסוב היה ממתנגדיו הבולטים של החוק והשתתף במאבק שלא נשא פרי, למניעת החלתו. 21 סופרים בולגרים הפיצו עצומה כנגד החוק והצנזור הממשלתי הבולגרי. בהנחיית ראש הממשלה הופצו כרוזי נאצה כנגדם בערי בולגריה, שבהם נטען שקיבלו שוחד מבני הקהילה היהודית. בתגובה לכרוזים, שלח קזאסוב מכתב חריף לראש הממשלה בוגדן פילוב שבו כתב בין השאר:
”כידוע, מצויים כל 6 מליון אזרחי בולגריה בשתיקה גמורה ורק לחברי הממשלה מותר לדבר. סופרינו הואשמו בלקיחת שוחד רק משום שהעניקו הגנה נאמנה ליהודי בולגריה? הזוהמה חוסה תחת כנפי הצנזורה ואנו קרבנותיה”[5].
ב-1 במרץ 1941, חתם ראש הממשלה הבולגרי הפרופסור בוגדן פילוב בווינה על ההסכם התלת צדדי, במסגרתו הפכה בולגריה לבעלות בריתן של מדינות הציר. כוחות צבא גרמנים נכנסו באין מפריע לשטח הממלכה ומאדמתה תקפו וכבשו את ממלכות יוון ויוגוסלביה[6]. ב-22 בפברואר 1943 אישרה הממשלה הבולגרית את גירושם של כל היהודים מהשטחים שסופחו לבולגריה למחנות ההשמדה הגרמנים, בכפוף להסכם שחתם אלכסנדר בלב ראש הקומיסריון לענייני יהודים עם תיאודור דנקר נציגה של גרמניה הנאצית וב-4 במרץ הם נכלאו ובהמשך גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה. ב-9 במרץ 1943 נכשל ניסיון הגירוש הראשון של יהודי "בולגריה הישנה" אל מחנות ההשמדה בזכות פעילות מאומצת של פוליטיקאים ואנשי כנסייה[7].
ב-21 במאי 1943 החליטה הממשלה הבולגרית לגרש את יהודי סופיה לערי השדה, כאשר תוכניתו של אלכסנדר בלב הייתה לראות בגירוש זה שלב ראשון לקראת גירושם אל מחוץ לגבולות הממלכה. ב-22 במאי כתבו מספר אישי ציבור ובכללם ניקולה מושאנוב ודימו קזאסוב מכתב למלך בוריס השלישי בו נטען שמדובר בצעד בלתי אנושי והמלך ישא אישית באחריות לתוצאותיו של המהלך הנפשע. המכתב נמסר אישית על ידי קזאסוב וצבטקו בובושבסקי לארמון המלך. הייתה זו הפעם הראשונה בה שוגרה אזהרה למלך עצמו להפסיק את רדיפות היהודים[8]. בגבור המחאות הורה בלב לעצור את כל מנהיגי הקהילה היהודית בסופיה וב-24 במאי נעצרו 412 יהודים ונשלחו למחנה הריכוז סומוביט שבמחוז פלבן. ראשי הקהילה היהודית בסופיה ובכללם נשיא הקהילה יוסף גירון וד"ר יצחק קלמי, מצאו מחבוא בביתו של קזאסוב והתחמקו ממעצר[9]. ב-25 במאי יצא הגירוש אל הפועל.
ב-9 בספטמבר 1944 בוצעה הפיכה בבולגריה בסיוע כוחות הצבא האדום אשר ניצבו בפאתי סופיה. ראש הממשלה קונסטנטין מוראבייב הודח ובמקומו תפס את השלטון הגנרל קימון גאורגייב. ב-10 בספטמבר מינה גאורגייב את קזאסוב ידידו הקרוב לשר התעמולה בממשלת חזית המולדת הבולגרית[3]. פעולתו הראשונה של השר קזאסוב הייתה פניה מעל גלי האתר לתושבי בולגריה, במסגרתה נתבקשו לסייע לצבא האדום לסלק את הכוחות הגרמניים ואת תומכיהם הפאשיסטים מכל אדמת בולגריה. קזאסוב הודיע בשם ממשלת בולגריה על החזרת כל הזכויות למיעוטים ובכלל זה ביטולו המוחלט של החוק להגנת האומה[10]. בסוף ספטמבר פורסמה בעיתונות וברדיו הבולגרים הצהרה נוספת מטעם קזאסוב ובה הובעה אהדתו של השלטון הבולגרי להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל[11].
אחריתו
ב-22 בנובמבר 1946 סיים קזאסוב את כהונתו כשר התעמולה ומונה לתפקיד שר המידע והאמנויות בממשלתו של גאורגי דימיטרוב, תפקיד בו כיהן עד ה-11 בדצמבר 1947[3]. בראשית 1953 פרש קזאסוב מפעילות ציבורית והתמסר לכתיבת זיכרונותיו. ב-1966 הוכר על ידי ארגון יד ושם כחסיד אומות העולם[12]. ב-1979 פרסם את ספרו ה-32 והאחרון שנקרא "ניצוצות משנים סוערות". קזאסוב הלך לעולמו ב-1980 והוא בן 94 שנים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ דימו קזאסוב - פעילותו להצלת יהודים בתקופת השואה, באתר יד ושם (באנגלית)
- ^ יובהר כי לקזאסוב לא היה כל קשר לרציחתו של סטמבוליסקי.
- ^ 3.0 3.1 3.2 טאשו טאשב, שרי בולגריה 1879–1999, "השר: דימו קזאסוב", באתר גוגל ספרים (בבולגרית).
- ^ בר זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמודים 37-47.
- ^ קשלס, חיים, החוק להגנת האומה, בתוך: אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 796.
- ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 50.
- ^ קשלס, חיים, מאורעות ה-9 וה-10 במארס 1943, בתוך: אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 824-830.
- ^ קשלס, חיים, גירוש היהודים מסופיה, בתוך אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 869.
- ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 190.
- ^ בן, יוסף, לחרות ולעליה, בתוך: אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 926.
- ^ בן, יוסף, לחרות ולעליה, עמוד 930.
- ^ חסידי אומות העולם, "רשימת חסידי אומות העולם מבולגריה", באתר יד ושם (באנגלית).
25535363דימו קזאסוב