איוואן מומצ'ילוב
 | |
| לידה | 14 בינואר 1888 |
|---|---|
| פטירה | 24 בדצמבר 1966 (בגיל 78) |
| מדינה | ממלכת בולגריה, הרפובליקה העממית של בולגריה |
| מקום מגורים | קיוסטנדיל |
| ידוע בשל | חלקו בהצלת יהודי בולגריה מגירוש אל מחנות ההשמדה הנאציים. |
| תפקיד |
חבר פרלמנט. עורך דין. קצין צבא בולגרי. חבר הארגון המהפכני המקדוני IMRO. |
| תואר | חסיד אומות העולם |
| השקפה דתית | נצרות אורתודוקסית |
איוואן מוֹמְצִ'ילוֹב (בבולגרית: Иван Момчилов; 14 בינואר 1888, סבוליאנו, מחוז קיוסטנדיל, נסיכות בולגריה – 24 בדצמבר 1966, קיוסטנדיל, הרפובליקה העממית הבולגרית) היה קצין צבא, חבר פרלמנט ועורך דין בולגרי. מומצ'ילוב הוא חסיד אומות העולם, על חלקו בהצלת יהודי בולגריה מגירוש אל מחנות ההשמדה הנאציים בעת מלחמת העולם השנייה.
תולדות חייו
מומצ'ילוב נולד בכפר סבוליאנו הסמוך לעיר קיוסטנדיל וב-1906 סיים את בית הספר התיכון בקיוסטנדיל. בהמשך רכש תואר במשפטים באוניברסיטת סופיה. מומצ'ילוב לחם כחוגר בגדוד רגלים במלחמת הבלקן הראשונה ובהמשך כקצין במלחמת הבלקן השנייה ובחזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה. מומצ'ילוב היה חבר בארגון המהפכני המקדוני ובמסגרתו רקם קשרי חברות עם בני הקהילה היהודית אשר מקצתם היו חברים בארגון וחלקם תמכו בגלוי במאבקו.
ב-19 במאי 1934 אירעה בבולגריה הפיכה צבאית, במסגרתה תפסו חברי הליגה הצבאית את השלטון. מומצ'ילוב נעצר ונכלא ביחד עם חברו ולדימיר קורטב, אך לאחר מספר חודשים שוחרר לביתו.[1] בין 1937 – 1939 כיהן מומצ'ילוב כנשיא לשכת עורכי הדין של קיוסטנדיל. בין 1938 – 1940 כיהן כחבר הפרלמנט הבולגרי מטעם המפלגה הדמוקרטית.
מלחמת העולם השנייה והצלת יהודי בולגריה
ערך מורחב – בולגריה במלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה נקטו הבולגרים במדיניות פרו גרמנית מובהקת, במטרה להשיג בחזרה את השטחים שאבדו להם בתום מלחמת העולם הראשונה. חלק מתהליך התקרבות זה, לווה בשורת צעדים אנטישמים ממוסדים. ב-23 בינואר 1941 פורסם החוק להגנת האומה שדמה במתכונתו לחוקי נירנברג.[2] ב-1 במרץ 1941, חתם ראש הממשלה הבולגרי הפרופסור בוגדן פילוב בווינה על ההסכם התלת צדדי, במסגרתו הפכה בולגריה לבעלת בריתן של מדינות הציר. כוחות צבא גרמנים נכנסו באין מפריע לשטח הממלכה ומאדמתה תקפו וכבשו את ממלכות יוון ויוגוסלביה.[3]
בפברואר אישרה הממשלה הבולגרית את גירושם של כל היהודים מהשטחים שסופחו לבולגריה למחנות ההשמדה הגרמנים, בכפוף להסכם שחתם אלכסנדר בלב ראש הקומיסריון לענייני יהודים עם תיאודור דנקר נציגה של גרמניה הנאצית. ב-1 במרץ 1943 החלו שוטרים בולגרים לבקר בבתי יהודים לבדיקת נתונים כגון כתובת, מוצא וכמות נפשות.[4] ב-4 במרץ 1943 החל מבצע גירושם של יהודי תראקיה, מקדוניה ופירוט והם נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. הגירוש בוצע על ידי שוטרים בולגרים, אשר הכו את המגורשים ובזזו את רכושם.[5]
ב-6 במרץ נצטוו יהודי קיוסטנדיל על ידי המשטרה המקומית להיערך לגירוש למזרח ובכלל זה להצטייד במזון ובגדים למספר ימים. בהלה אחזה ביהודי העיר ומנהיגי הקהילה, ברוך לאזרוב, חיים רחמים בכר ונסים ברכה פנו לאישי הציבור בקיוסטנדיל בבקשת עזרה. עשרות אישי ציבור הודיעו על תמיכתם בקהילה היהודית והורכבה משלחת בראשותו של חבר הפרלמנט פטר מיכאלב ואליו נילוו ולדימיר קורטב, מומצ'ילוב ואסן סויצ'מזוב.[4] ב-8 במרץ 1943 יצאה המשלחת מקיוסטנדיל לסופיה. במקור הביעו את הסכמתם לצאת במשלחת 40 אישי ציבור אך בשל איומים ולחצים של נציגי הממשל הצטמצם מספר חבריה ל-4.[6]
חברי המשלחת פנו לדימיטר פשב סגן יושב הפרלמנט הבולגרי ובן העיר קיוסטנדיל ותארו בפניו את ההכנות לגירוש. פשב שאל לתגובת הציבור בעיר ומומצ'ילוב ציין כי התושבים מתנגדים בתוקף למהלך, אך פוחדים מהשלטונות.[7] המשלחת שוחחה עם מספר חברי פרלמנט ותארה בפניהם את המצב בעירם, בהמשך ביקשו להפגש עם ראש הממשלה פילוב, אך הוא דחה את בקשתם.[8] מאוחר יותר, נועדו ארבעת חברי המשלחת ודימיטר פשב עם פטר גברובסקי שר הפנים במטרה לעצור את הגירוש המתוכנן. הפגישה הייתה מתוחה ובמהלכה טענו חברי המשלחת כי גירוש יהודי "בולגריה הישנה" מנוגד לחוקה, שכן החלטת הממשלה שנתקבלה אישרה רק את גירוש היהודים מהשטחים שסופחו לבולגריה. שר הפנים הכחיש את דבר הגירוש, אך בשלב מסוים לאחר איום מרומז על חייו שהשמיע ולדימיר קורטב, הודה גברובסקי שניתנה פקודת גירוש ל-10 במרץ והוא מוכן לדחותה כדי לשקול את טענות חברי המשלחת. גברובסקי התקשר למושל קיוסטנדיל והורה לו שלא לבצע את הגירוש.[4][9]
במקביל הפעילו ראשי הכנסייה הבולגרית המטרופוליטנים סטפן וקיריל לחץ על המלך בוריס השלישי וצו הגירוש נדחה ללא תאריך יעד ככל הנראה בהנחיית המלך הבולגרי.
בה בעת תקפו לאומנים פאשיסטים חברי הארגונים רטניק ובראניק את ביתו של מומצ'ילוב בקיוסטנדיל. לעבר הבית הושלכו אבנים, כל חלונותיו נופצו ועל קירותיו צוירו כתובות נאצה. ב-10 במרץ בבוקר, עם הגעת הידיעה על ביטול הגירוש והסרת העוצר לבני הקהילה היהודית בקיוסטנדיל, הגיעו מספר בעלי מלאכה מקרבם לביתו של מומצ'ילוב ותיקנו בהתנדבות את כל הנזקים שנגרמו.[10]
אחריתו
בשלהי 1944 לאחר כיבוש בולגריה על ידי הצבא האדום והנהגת משטר פרו קומוניסטי, פרש מומצ'ילוב מכל פעילות ציבורית. הוא התפרנס בדוחק למחייתו ומצבו הכלכלי היה ירוד. גם לאחר עלייתם לישראל, המשיכו חברי הנהגת הקהילה היהודית בקיוסטנדיל להפגש עם מומצ'ילוב ואף לתמוך בו כלכלית. איוואן מומצ'ילוב נפטר בקיוסטנדיל ב-1966 והוא בן 78 שנים. ב-1991, 25 שנים לאחר מותו הוכר על ידי ארגון יד ושם כחסיד אומות העולם.[11]
הערות שוליים
- ^ בר זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 105.
- ^ בר זוהר, מיכאל, עמודים 37-47.
- ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 50.
- ^ 4.0 4.1 4.2 קשלס, חיים, מאורעות ה-9 וה-10 במארס 1943, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 824-830.
- ^ בר זוהר, מיכאל, עמודים 85-96.
- ^ מוסד יד ושם הכיר בבולגרי נוסף כחסיד אומות העולם", באתר "כולנו בולגרים".
- ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 111.
- ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 113.
- ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 114.
- ^ בר, זוהר, מיכאל, עמוד 115.
- ^ איוואן מומצ'ילוב - פעילותו להצלת יהודים בתקופת השואה, באתר יד ושם (באנגלית)
25529173איוואן מומצ'ילוב