ולדימיר קורטב
 | |
| ולדימיר קורטב כפי שצולם בשנות ה-20 של המאה ה-20 | |
| לידה | 19 באוקטובר 1888 |
|---|---|
| פטירה | 8 ביוני 1945 (בגיל 56) |
| מדינה | בולגריה |
| מקום קבורה | לא נודע |
| מקום מגורים | קיוסטנדיל |
| ידוע בשל | חלקו בהצלת יהודי בולגריה מגירוש אל מחנות ההשמדה הנאציים. |
| תפקיד |
סרן בצבא בולגריה. מורה. חבר המזכירות הארצית של הארגון המהפכני המקדוני IMRO |
| תואר | חסיד אומות העולם |
| השקפה דתית | נצרות אורתודוקסית |
ולדימיר קוּרְטֶב (בבולגרית: Владимир Куртев; 19 באוקטובר 1888, פלבן, נסיכות בולגריה – 8 ביוני 1945, סופיה, ממלכת בולגריה) היה קצין צבא בולגרי, מורה וחבר המזכירות הארצית של הארגון המהפכני המקדוני בתקופת מלחמת העולם השנייה. קורטב הוא חסיד אומות העולם, על חלקו בהצלת יהודי בולגריה מגירוש אל מחנות ההשמדה הנאציים.
תולדות חייו
קורטב נולד למשפחת מהגרים מחבל בסרביה. ב-1907 למד היסטוריה וגאוגרפיה באוניברסיטת סופיה ובמקביל חבר לארגון המהפכני המקדוני, אשר שם לו למטרה לצרף את חבלי מקדוניה לממלכת בולגריה. במלחמת הבלקן הראשונה הצטרף למיליציות העממיות שנלחמו לצד הבולגרים נגד העות'מאנים במקדוניה ולחם בקרבות לכיבוש הערים בנסקו וסרס. במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בדרגת סגן באוגדת הרגלים הראשונה, השתתף בקרב טורטוקאיה ועוטר בעיטור העוז הבולגרי על חלקו בקרב.
בהמשך הועברה אוגדתו של קורטב לחזית המקדונית והשתתפה בקרב דוברו פולה במהלכו הובסו הבולגרים, עניין שהוביל להכרעת החזית לטובת מדינות ההסכמה ולבסוף לכניעת הממלכה. לאחר חוזה ניי, צומצם הצבא הבולגרי לכדי ז'נדרמריה, קורטב פרש מהצבא, התיישב בעיר קיוסטנדיל והועסק כמורה בבית ספר תיכון. במקביל, חזר קורטב לפעילות בארגון המקדוני המהפכני וב-1932 נבחר לחבר המזכירות הארצית של הארגון.
ב-19 במאי 1934 אירעה בבולגריה הפיכה צבאית, במסגרתה תפסו חברי הליגה הצבאית את השלטון. קורטב נעצר ונכלא, אך לאחר מספר חודשים שוחרר לביתו[1].
מלחמת העולם השנייה והצלת יהודי בולגריה
ערך מורחב – בולגריה במלחמת העולם השנייה
ממלכת בולגריה הייתה בעלת בריתה של גרמניה הנאצית במרבית שלבי מלחמת העולם השנייה. ב-23 בינואר 1941 פורסם החוק להגנת האומה, שדמה במתכונתו לחוקי נירנברג[2]. ב-1 במרץ 1941 חתם ראש הממשלה הבולגרי הפרופסור בוגדן פילוב בווינה, על ההסכם התלת צדדי, במסגרתו הפכה בולגריה לבעלת בריתן של מדינות הציר. עוד טרם החתימה, נכנס הוורמאכט ללא קרב לשטח בולגריה והשתמש בה, כקרש קפיצה לפלישות לממלכות יוון ויוגוסלביה[3].
בתחילת שנת 1942 החלו דיונים בממשלה הבולגרית, שכותרתם – פתרון סופי של בעיית היהודים בבולגריה. הגרמנים, שהיו עסוקים במלחמה עם ברית המועצות הפעילו לחץ כבד על הממשלה הבולגרית לגרש את יהודי ארצם. המלך הבולגרי היסס, וחזר על טענתו כי היהודים נדרשים לעבודות תשתית וכבישים. הלחץ הכבד נמשך ולבסוף נכנע המלך ובתאריך 22 בפברואר 1943 חתם אלכסנדר בלב ראש הקומיסריון לענייני יהודים הסכם עם נציג גרמניה הנאצית תיאודור דנקר, על גירוש 20,000 יהודים המצוים בחזקת הבולגרים אל מחנות ההשמדה.
הממשלה הבולגרית ביצעה מאמץ מרוכז לשמור את דבר תוכנית הגירוש בסוד, אך היא דלפה והועברה לידיעת בני הקהילה היהודית בקיוסטנדיל על ידי ליליאנה פניצה מזכירתו של אלכסנדר בלב[4]. למרות הדלפת הידיעה המשיכו השלטונות להכחיש אותה, תוך טענה שמדובר בשמועה חסרת ביסוס. ב-25 בפברואר נפגש חיים רחמים בכר, חבר ועד הקהילה היהודית בקיוסטנדיל עם ולדימיר קורטב בסופיה והוא אישר בפניו שידוע לו ולאנשיו, אשר חלקם הועסקו גם כפקידי ממשל, שב-10 במרץ מיועדים יהודי בולגריה לגירוש. קורטב הציע את עזרתו[5].
ב-4 במרץ 1943 החל מבצע גירושם של 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה ופירוט והם נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. הגירוש בוצע על ידי שוטרים בולגרים, אשר הכו את המגורשים ובזזו את רכושם[6]. ב-9 במרץ נחתם צו הגירוש למכסה ראשונית של 6,365 יהודים מקהילות "בולגריה הישנה" וזאת כדי להגיע למספר המגורשים עליו סוכם עם הגרמנים. תוכננו מכסות נוספות[7].
ב-8 במרץ 1943 יצאה מקיוסטנדיל לסופיה, משלחת בת ארבעה חברים ובכללם ולדימיר קורטב. במקור מנתה המשלחת 40 אישי ציבור מקיוסטנדיל, אך בשל איומים ולחצים של נציגי הממשל הצטמצם מספר חבריה ל-4[8]. חברי המשלחת הצטרפו לדימיטר פשב סגן יושב הפרלמנט הבולגרי ונועדו לפגישה טעונה עם פטר גברובסקי שר הפנים במטרה לעצור את הגירוש המתוכנן[9]. במהלך הפגישה איים קורטב על שר הפנים הבולגרי בשם הארגון המהפכני המקדוני[10]בפעולות תגמול אם יגורשו היהודים מהממלכה ובכלל זה פעולות כנגד גברובסקי עצמו[11][9]. במקביל הפעילו ראשי הכנסייה הבולגרית המטרופוליטנים סטפן וקיריל לחץ על המלך בוריס השלישי וב-9 במרץ הושעה צו הגירוש ליהודי בולגריה.
אחריתו
ב-9 בספטמבר 1944 נכבשה סופיה על ידי הצבא האדום ובמקביל התחוללה ברחבי הממלכה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית אשר בעקבותיה נאסרו אנשי צבא ופקידי ממשל. ולדימיר קורטב היה ברשימת העצורים, אך מצא מחבוא בדירות מסתור בקרב בני הקהילה היהודית. בשלהי ספטמבר הוא נידון למוות שלא בפניו[12]. ב-8 ביוני 1945 ערך המשטר הבולגרי גל מעצרים נרחב בקרב חברי הארגון המהפכני המקדוני. קורטב נעצר, נורה למוות במקום ומקום קבורתו לא נודע[13]. בעיר סופיה קיים רחוב הנושא את שמו של קורטב[14].
חסיד אומות העולם
לאחר מותו, הוצנע ונשכח חלקו של קורטב בסיפור הצלתם של יהודי בולגריה ובעוד שלושת חבריו למשלחת מקיוסטנדיל פטר מיכאלב, איוון מומצ'ילוב ואסן סויצ'מזוב זכו להכרה כחסידי אומות עולם, הוא לא זכה בעיטור. ב-3 במאי 2010, לאחר פנייה לארגון יד ושם בעניינו החליט הארגון להעניק לקורטב את עיטור חסיד אומות העולם. ב-28 ביוני 2010 הוענק העיטור בטקס חגיגי בנוכחות שר החוץ הבולגרי, לנכדו ונכדתו של קורטב[9].
קישורים חיצוניים
- ולדימיר קורטב-ביוגרפיה (בבולגרית).
הערות שוליים
- ^ רומנו, אלברט.א, יהדות בולגריה, בתוך :אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 566.
- ^ בר זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמודים 37-47.
- ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 50.
- ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 67.
- ^ קשלס, חיים, מאורעות ה-9 וה-10 במארס 1943, בתוך אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 825-826.
- ^ בר זוהר, מיכאל, עמודים 85-96
- ^ קשלס, חיים, תעודות ומסמכים, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 848-849.
- ^ מוסד יד ושם הכיר בבולגרי נוסף כחסיד אומות העולם", באתר "כולנו בולגרים".
- ^ 9.0 9.1 9.2 "הענקת אות חסיד אומות העולם לולדימיר קורטב", באתר יד ושם .
- ^ שהיה ידוע בבולגריה במעשי החיסול הפוליטיים שלו.
- ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 113.
- ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 217.
- ^ אלכסניה דימיטרובה, הבולגרי ה-20 זכה לעיטור "חסיד אומות העולם", אתר 24chasa.bg (בבולגרית).
- ^ "רשימת אתרים בבולגריה על שם ולדימיר קורטב", באתר kartabg.com (בבולגרית).
25537234ולדימיר קורטב