פטר מיכאלב
 | |
| לידה |
14 במאי 1899 קיוסטנדיל, נסיכות בולגריה |
|---|---|
| פטירה |
19 ביוני 1985 (בגיל 86) סופיה, הרפובליקה העממית של בולגריה |
| מדינה | בולגריה |
| מקום מגורים | קיוסטנדיל |
| ידוע בשל | חלקו בהצלת יהודי בולגריה מגירוש אל מחנות ההשמדה הנאציים. |
| תפקיד |
חבר פרלמנט. עורך דין. מושל מחוז קיוסטנדיל. |
| תואר | חסיד אומות העולם |
| השקפה דתית | נצרות אורתודוקסית |
פטר מִיכַאלֶב (בבולגרית: Петър Михалев; 14 במאי 1899, קיוסטנדיל, נסיכות בולגריה – 19 ביוני 1985, סופיה, הרפובליקה העממית של בולגריה) היה חבר הפרלמנט הבולגרי, עורך דין ומושל מחוז קיוסטנדיל. מיכאלב הוא חסיד אומות העולם, על חלקו בהצלת יהודי בולגריה מגירוש אל מחנות ההשמדה הנאציים בעת מלחמת העולם השנייה.
תולדות חייו
ב-1921 סיים מיכאלב את לימודי המשפטים באוניברסיטת סופיה ובין השנים 1921 – 1926 הועסק כשופט רשם בעיר בוטבגרד. בין 1926 – 1929 היה עורך דין בעיר הולדתו ולאחר מכן ועד 1944 עסק בעריכת דין גם בעיר סופיה. ב-19 במאי 1934 פרצה הפיכה צבאית בממלכה, כאשר חברי הליגה הצבאית נטלו את השלטון ופזרו את הפרלמנט. חברי מנגנון השלטון הצבאי מינו את מיכאלב לתפקיד מושל מחוז קיוסטנדיל והוא כיהן בתפקידו עד ינואר 1935, מועד בו פיזר המלך את הפרלמנט ופירק את הליגה הצבאית. בין 1940 – 1944 כיהן כחבר הפרלמנט הבולגרי.
מלחמת העולם השנייה והצלת יהודי בולגריה
ערך מורחב – בולגריה במלחמת העולם השנייה
החל מאמצע שנות ה-30 ניהלה ממלכת בולגריה מדיניות עקבית של התקרבות לגרמניה הנאצית, כמשקל נגד לממלכת יוון שנתמכה על ידי בריטניה וממלכת יוגוסלביה שנתמכה על ידי צרפת, תוך שאיפה להחזרת השטחים שאבדו במלחמת העולם הראשונה. התקרבות זו לוותה בהתגברות משמעותית של האנטישמיות הממוסדת בממלכה. ב-23 בינואר 1941 פורסם החוק להגנת האומה, שדמה במתכונתו לחוקי נירנברג[1]. פטר מיכאלב הצביע נגד קבלת החוק בפרלמנט[2]. ב-1 במרץ 1941, חתם ראש הממשלה הבולגרי הפרופסור בוגדן פילוב בווינה על ההסכם התלת צדדי, במסגרתו הפכה בולגריה רשמית לבעלת בריתן של מדינות הציר. עוד טרם החתימה נכנס הורמאכט ללא קרב לשטח בולגריה והשתמש בה, כבסיס להכנעת ממלכות יוון ויוגוסלביה[3].
בראשית 1942 החלו דיונים בממשלה הבולגרית לקראת יישום "פתרון סופי לבעיית היהודים בממלכה". הגרמנים, שהיו עסוקים במלחמה עם ברית המועצות הפעילו לחץ כבד על הממשלה הבולגרית לגרש את יהודי ארצם. המלך הבולגרי היסס וטען כי היהודים נדרשים לעבודות תשתית וכבישים. הלחץ הכבד נמשך ולבסוף נכנע המלך ובתאריך 22 בפברואר 1943 חתם אלכסנדר בלב ראש הקומיסריון לענייני יהודים הסכם עם נציג גרמניה הנאצית תיאודור דנקר, על מסירת 20,000 יהודים המצוים בחזקת הבולגרים לידי הגרמנים.
הממשלה הבולגרית נקטה בשורת אמצעים כדי לשמור את דבר תוכנית הגירוש בסוד, אך היא דלפה והועברה לידיעת בני הקהילה היהודית בקיוסטנדיל על ידי ליליאנה פניצה מזכירתו של אלכסנדר בלב[4]. למרות הדלפת הידיעה המשיכו השלטונות להכחיש אותה, תוך טענה שמדובר בשמועה חסרת ביסוס. בראשית מרץ נפגשו ראשי הקהילה היהודית בסופיה ובראשם הקולונל בדימוס אברהם תג'ר עם שר המסחר ניקולה זאכרייב שמסר להם כי פקודת הגירוש חלה רק על היהודים שהתגוררו בשטחים שסופחו לבולגריה, בהתבססו על החלטת הממשלה הבולגרית בעניין[5].
ב-4 במרץ החלו הבולגרים מגרשים את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה ופירוט אל מחנות ההשמדה. ב-9 במרץ נחתם צו הגירוש למכסה ראשונית של 6,365 יהודים מקהילות "בולגריה הישנה" ובכללם 100 מיהודי קיוסטנדיל וזאת כדי להגיע למספר המגורשים עליו סוכם עם הגרמנים. תוכננו מכסות נוספות[6].
ב-6 במרץ נצטוו יהודי קיוסטנדיל על ידי המשטרה המקומית להיערך לגירוש למזרח ובכלל זה להצטייד במזון ובגדים למספר ימים. מנהיגי הקהילה היהודית בעיר פנו לנכבדי הקהילה הנוצרית ומנהיגים מקומיים בבקשת סיוע. ראשון נרתם לסייע ולדימיר קורטב אשר עמד בקשרי חברות עם מנהיגי הקהילה היהודית ואליו הצטרפו בהמשך איוון מומצ'ילוב ואסן סויצ'מזוב. הוסכם, כי בראש המשלחת יעמוד פטר מיכאלב, שהיה חבר פרלמנט וזכה להערכה רבה בקרב עמיתיו בסופיה[5]. ב-8 במרץ 1943 יצאה המשלחת מקיוסטנדיל לסופיה. במקור הביעו את הסכמתם לצאת במשלחת 40 אישי ציבור מקיוסטנדיל, אך בשל איומים ולחצים של נציגי הממשל הצטמצם מספר חבריה ל-4[7].
חברי המשלחת הצטרפו לדימיטר פשב סגן יושב הפרלמנט הבולגרי ונועדו עם פטר גברובסקי שר הפנים במטרה לעצור את הגירוש המתוכנן. מיכאלב תיאר בפני השר את ההכנות לגירוש היהודים מקיוסטנדיל. בתחילה הכחיש גברובסקי את דבר הגירוש, אך פשב טען בפניו כי החלטת הממשלה הבולגרית הייתה לגרש את היהודים רק מן השטחים החדשים שסופחו לבולגריה וכל פעולה אחרת מנוגדת לחוקה הבולגרית, שכן לא נתקבלה החלטה בעניינה. מיכאלב תבע מהשר להתקשר למושל קיוסטנדיל ולברר את העניין. לאחר איום מרומז על חייו שהשמיע ולדימיר קורטב, הודה גברובסקי שניתנה פקודת גירוש ל-10 במרץ והוא מוכן להשעותה כדי לשקול את טענות חברי המשלחת. גברובסקי התקשר למושל קיוסטנדיל והורה לו לדחות את הגירוש[5],[8]. במקביל הפעילו ראשי הכנסייה הבולגרית המטרופוליטנים סטפן וקיריל לחץ על המלך בוריס השלישי וככל הנראה ההנחיה להשעיית הגירוש הגיעה מארמונו.
אחריתו
לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון פרש מיכאלב מפעילות ציבורית. ב-1973 הוכר על ידי ארגון יד ושם כחסיד אומות העולם.[9] ב-1978 הוזמן מיכאלב לישראל להשתתף באירוע לציון 35 שנים להצלת יהודי בולגריה. בשל בריאותו הרופפת נבצר ממנו להגיע, אך במכתב ששלח למארגני האירוע ציין שהוא רק מילא את חובתו כבן אנוש[10]. מיכאלב נפטר בסופיה ב-1985 והוא בן 86 שנים.
הערות שוליים
- ^ בר זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמודים 37-47.
- ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 101.
- ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 50.
- ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 67.
- ^ 5.0 5.1 5.2 קשלס, חיים, מאורעות ה-9 וה-10 במארס 1943, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 824-830.
- ^ קשלס, חיים, תעודות ומסמכים, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 848-849.
- ^ מוסד יד ושם הכיר בבולגרי נוסף כחסיד אומות העולם", באתר "כולנו בולגרים".
- ^ בר זוהר, מיכאל, עמודים 113-114.
- ^ פטר מיכאלב - פעילותו להצלת יהודים בתקופת השואה, באתר יד ושם (באנגלית)
- ^ "פטר מיכאלב-מכתב לראשי איחוד עולי בולגריה, 14 באוגוסט 1978.", באתר "כולנו בולגרים", אתר הבית של יהודי בולגריה (בבולגרית).
