הליגה הצבאית של בולגריה
הליגה הצבאית או האיחוד הצבאי (בבולגרית: Военна лига וגם Военен съюз) היה ארגון פוליטי בממלכת בולגריה שהורכב מקציני צבא בסדיר ובמילואים, אשר מילא תפקיד מרכזי בעיצוב המפה הפוליטית בבולגריה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הן באופן גלוי והן באמצעות הפעלת מיליציות שפגעו במתנגדיה.[1]
הקמת הליגה ופעילותה
לאחר תבוסת בולגריה במלחמת העולם הראשונה נחתם חוזה ניי ובמסגרתו נקרעו מהממלכה שטחי תארקיה היוונית, מקדוניה הווארדארית ודרום דוברוג'ה. הממלכה נאלצה לשלם פיצויי עתק וצבאה צומצם לכדי ז'נדרמריה. אלפי קצינים נפלטו מהצבא וחלקם כגון הגנרל פנצ'ו זלאטב והקולונלים קימון גאורגייב ודמיאן ולצ'ב הקימו את "הליגה הצבאית". חלק מחברי הליגה היו אנטי מלוכנים דה פקטו וחלקם כגון הגנרל זלאטב החזיקו בעמדות פרגמטיות ושירתו מעת לעת גם את בית המלוכה. ב-1923 נטלו חברי הליגה הצבאית חלק בהפיכה שהובילה להדחתו ולרציחתו של ראש ממשלת בולגריה אלכסנדר סטמבוליסקי. בהמשך אותה השנה, בעת ניסיון ההפיכה של הקומוניסטים תמך חלק נכבד מחברי הליגה בשלטון המלוכני. במהלך תקופת כהונתו של אלכסנדר צאנקוב כראש הממשלה ולאחר הפיגוע בכנסיית סווטה נדליה היו רבים מחברי הליגה הצבאית חברים במיליציות שתקפו ורצחו אישים מחוגי השמאל הפוליטי בבולגריה.
ב-1927 נוסד החוג הרעיוני זוונו שכלל רבים מחברי הליגה, וגם אינטלקטואלים וסיפק בסיס רעיוני נוסף לפעולת הליגה. ב-19 במאי 1934 חוללה הליגה הצבאית הפיכה בבולגריה. ראשי הליגה קימון גאורגייב ודמיאן ולצ'ב הובילו את ההפיכה. הפרלמנט פוזר, נאסרה פעילות פוליטית וכן פעילותם של איגודים מקצועיים. כדי לשמור על כסאו אולץ המלך בוריס השלישי להסכים למשטר החדש ולמנות את קימון גאורגייב לראש הממשלה. בהמשך, מינה בוריס השלישי לראש הממשלה את הגנרל פנצ'ו זלאטב שהיה חבר זוונו והליגה הצבאית, אך שמר אמונים למלך בוריס השלישי. לאחר ביצור השלטון ומעמדו של המלך, פיטר בוריס השלישי את זלאטב ומינה תחתיו את אנדריי טושב. החל ממועד זה הפך שלטונו של המלך לאבסולוטי. בהמשך, פעל דמיאן ולצ'ב לביצוע הפיכה נוספת אך הוא נלכד, הועמד לדין ונדון למוות. בהמשך, זכה לחנינה.[2][3] בשלהי 1935 וראשית 1936 פירק המלך בוריס השלישי את הליגה הצבאית והמשטרה הבולגרית עצרה רבים מחבריה.
מקצת מחברי הליגה הצטרפו למפלגה הקומוניסטית אשר הוצאה רשמית אל מחוץ לחוק והמשיכו בפעילות מחתרתית תחת השם "הליגה הצבאית" כתא במפלגה. בהמשך, הצטרפה התנועה לחזית המולדת ובספטמבר 1944 הובילה את ההפיכה שהדיחה את הממשל הפרו-מלוכני. ב-1947 פורקה רשמית "הליגה הצבאית".
הערות שוליים
- ^ ניר ברוך, הכֹּפֶר-בולגריה ויהודיה במשך הדורות, הוצאת שבילים, תל אביב, 1990, עמודים 49, 53.
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמודים 29-28.
- ^ ניר ברוך, הכֹּפֶר, עמוד 59-58.
