פחלוץ

מוצג של ארכאופטריקס, דוגמה ל**קריפטו-טקסידרמיה**.

פחלוץ, או אדר (טקסידרמיה, ביוונית "סידור העור") היא אמנות השיפוץ והשחזור של בעלי חיים מתים לצורכי תצוגה (לדוגמה, שלל ציד) או למחקר. זוהי פרקטיקה הנעשית בדרך כלל עם בעלי חוליות, אך לעיתים גם עם חסרי חוליות דוגמת חרקים. השיטות שהמפחלצים עושים בהן שימוש השתפרו רבות במהלך המאה העשרים, ברוממן את איכות הפוחלצים.

המפחלצים עשויים להיות מקצוענים העובדים בעבור מוזיאונים, או חובבים, כגון תחביבנים, ציידים ודייגים. כדי להכין פוחלץ, על המפחלץ להיות בעל ידע באנטומיה, ביתור, פיסול, ציור ועיבוד עורות.

היסטוריה

ככל שהביקוש לעור איכותי גבר, השיטות נעשו יותר ויותר מתוחכמות. במאה השמונה-עשרה, כמעט בכל עיירה קטנה פרחו עסקי עיבוד העורות. במאה התשע-עשרה, ציידים החלו להביא את שללם לחנויות ריפודים בהן הרפדים היו ממלאים את עורות החיות בסמרטוטים וכותנה ותופרים אותם מחדש. המונח "פחלוץ" או "חיות מפוחלצות" צמח מתוך צורה גסה זו של פחלוץ. מפחלצים מקצועיים מעדיפים את המונח "שחזור" על-פני "פחלוץ" ועשויים להעלב מזה האחרון.

בתחילת המאה העשרים, מלאכת הפחלוץ החלה להתפתח לצורתה המודרנית תחת הנהגתם של בעלי-מלאכה דוגמת קארל א. אייקלי, ג'יימס ל. קלארק, ויליאם ט. הורנאדיי, קולמן ג'ונאס, פרדריק ויליאם קאמפפר ולאון פריי. אישים אלו, ומפחלצים אחרים, יצרו דמויות מדויקות אנטומית שכללו כל פרט קטן והוצבו בתנוחות איכותיות אמנותיות ובמיקומים התואמים את טבע המין. היה זה שינוי גדול בהשוואה לצורות הקריקטוריות שהיו בשימוש נרחב עד אז להצגת שלל-ציד.

שיטות

המפחלצים שוקדים על אמנותם בהמשיכם לפתח את מיומנויותיהם במטרה להבטיח תוצאות הדומות ככל האפשר למקור.

אחת הטכניקות השכיחות ביותר שבשימוש המפחלצים בני־זמננו נפתחת בהקפאת גוויית בעל־החיים במקפיא ענק, לרוב של בית מטבחיים. לאחר מכן, המפחלץ מקלף את העור על מנת לעבדו והכנתו לשימוש מאוחר יותר. רקמות השרירים והעצמות הנותרות משוקעות בטיח, כדי ליצור את חלקי הפוחלץ. בעזרת חלקים אלה, נוצר שלד, שאליו אפשר לחבר מחדש את העור או הפרווה. אפשרות חלופית היא ליצור שלד עץ ולשייפו כך שיתאים לעור המקורי. לאחר מכן, אפשר להוסיף עיני זכוכית לתצוגה, ואולי גם שיניים מזויפות, בהתאם למצב השיניים המקורי של בעל־החיים.

שיטה חלופית שנמצאת בתנופה היא יבוש בהקפאה. בשיטה מיוחדת זו נעדרים חסרונות ההפשרה הרגילה והיא מאפשרת לשמר את הצורה המקורית של הגוף המוקפא. דבר זה ניתן להעשות עם זוחלים, ציפורים, יונקים קטנים כחתולים וכמה סוגים של כלבים, וזו שיטה מהירה ופשוטה מזו המסורתית. בדרך כלל עונדים לתוצר שרשרת למזכרת.

שיטה חדשה אחרת היא יצירת פוחלצי דגים מלאכותיים לחלוטין מתצלומים בעבור דייגים חובבים.

קריפטו־טקסידרמיה

קריפטו־טקסידרמיה היא יצירת פוחלצים של בעלי־חיים שאינם קיימים במציאות, כמו הכלאה של ארנב ואנטילופה. ניתן ליצור פוחלצים כאלו לדימוי יצורים מיתולוגיים דוגמת דרקונים, יצורים פרי דמיונו של המפחלץ, מינים שנכחדו או נמצאים בסכנת הכחדה. ניתן לייצרם מחלקים של בעלי־חיים (למשל כדי ליצור דגמים של כימרה, גריפון, גדי הים או חד-קרן) או כמוצר מלאכותי לגמרי.