מטען ייעודי

מעבורת החלל אנדוור נושאת על גבה מטען ייעודי, בדרכה לתחנת החלל הבינלאומית

מטע"ד (מטען ייעודי; באנגלית: Payload) הוא המטען המועיל הנישא על ידי פלטפורמות צבאיות כגון כלי טיס מאוישים ובלתי מאוישים, כלי שיט ורכב קרבי משוריין של צבא היבשה כגון טנקים ושריוניות. המטעד יכול לכלול פצצות וטילים, מטען מדעי או טכנולוגי המצורף אף ללוויין ונועד להגשמת מטרת שיגורו. לדוגמה, המטע"ד בלוויין צילום הוא המצלמה.

מדד חשוב ביכולותיו של הפלטפורמה הצבאית, הוא משקל המטע"ד אותו הוא מסוגל לשאת. המטען הייעודי מגביל את יכולת הטיסה/הפלגה/נסיעה של כלי הפלטפורמה, וככל שהמטען הייעודי כבד יותר, יכולת הטיסה/הפלגה/נסיעה של הכלי מוגבלת יותר. לדוגמה: לאנטונוב An-225 יש יכולת נשיאה של מטע"ד במשקל 225,000 ק"ג למרחק של 4,000 ק"מ, וללא מטע"ד טווח המטוס הוא 15,400 ק"מ. לסטורן 5, יש יכולת נשיאה של מטע"ד למסלול לווייני נמוך של 118,000 ק"ג, אולם למסלול לוויני לירח יכולת הנשיאה של מטע"ד היא רק 47,000 ק"ג.

במהלך העשור האחרון חלה מהפכה בכל הקשור למיזעור מטעדי החיישנים (סנסורים) מצד אחד ובמקביל שיפור הביצועים מצד שני. הדבר בולט במיוחד בתחום הרחפנים עם מטעדי מצלמות יום ואמצעי ראיית לילה לגילוי מטרות ביום ובלילה.