מחיצה (הלכה)
בהלכה, מחיצה משמשת למספר תחומים, כגון להגדרת שטח כרשות היחיד בשבת בדיני ערובין, על ידי הקפתו במחיצות, לדיני סוכה שדפנותיה צריכות להיות מחיצות, לדיני כלאיים בהם צריך להרחיק סוגי צמחים שונים זה מזה, לדיני חציצה מטומאה, לדיני מקוואות, ולתחומים נוספים. מחיצה הלכתית למטרות אלו אינה בהכרח גדר המונעת מעבר או קיר אטום המונע ראייה, וייתכן ומחיצה תחשב למחיצה הלכתית אף שיש בה פרצות רבות. הלכות המחיצה הבסיסיות הן הלכה למשה מסיני.[1] (ישנם מחיצות ייעודיות לתחומים מסוימים, בהם המחיצה צריכה להעשות בהתאם לתכליתה, כגון מחיצה למניעת היזק ראייה ומחיצה לצניעות)
מחיצה צריכה להיות לפחות בגובה י' טפחים (כ- 80 ס"מ) וכן עליה להיות עמידה ברוח מצויה, היינו שאינה נופלת מפאת משב רוח רגיל.[2] אין צורך שהמחיצה תעשה על ידי אדם לצורך כל שהו, ואפילו מחיצה טבעית כגון נהר, עץ או מתלול, ('תל המתלקט') - כשרה.[3] כמו כן מחיצה יכולה להיעשות מכלים[4] (ובתנאי שיהיו יציבים) ובתנאים מסוימים אף מבעלי חיים ומבני אדם.
צורת הפתח נחשבת למחיצה לעניין שבת וכלאים, אולם לא לעניין סוכה.
דיני מחיצות
מחיצות גרועות
מדין התורה, מחיצה יכולה להיות שורת קנים זקופים שאין ביניהם רווח של יותר מג' טפחים זה מזה ('לבוד') או מספר חבלים המקיפים שטח מסוים כשאין בין החבלים רווח של יותר מג' טפחים, החבלים בעובי טפח ומעט יותר, והחבל העליון מגיע לגובה עשרה טפחים, כך שבאמצעות דין לבוד רואים כאילו יש מחיצה מלאה בגובה עשרה טפחים.[5] ('פסי לבוד') מחיצות אלו נקראות 'מחיצות שתי בלא ערב' (הקנים) או 'מחיצות ערב בלא שתי' (החבלים) וכן הם נקראות 'מחיצות גרועות' היות שהם מחיצות מינימליות. (מדרבנן, הם אינם מועילות להקפת רשות היחיד גדולה[6] ראו בהמשך)
לבוד
ערך מורחב – לבוד
אחד מדיני המחיצה הוא שכל שטח הקטן מג' טפחים - נחשב כסתום וכאילו אינו. דין לבוד משמש רבות במחיצה בכמה אופנים כגון למחיצה גרועה, למחיצה תלויה ולחישוב 'פרוץ מרובה על העומד'. דין זה משמש להכשרת גדר רשת או גדר תיל, שכן אין בהם חללים בשיעור ג' טפחים, אף שבשטח הכולל של הגדר ישנו יותר אוויר משטח סתום על ידי סלילי הגדר.
גוד אסיק מחיצתא
'גוד אסיק מחיצתא' משמעו הוא שישנם מקרים בהם רואים את המחיצות כאילו הם עולות למעלה מחלקם העליון. למשל גג נחשב כרשות היחיד אף אם אין לו מחיצות, היות שאנו רואים את כותלי הבית כאילו הם ממשיכים למעלה ומהווים מחיצות גם לגג.[7] וכן מחיצה של סוכה שאינה מגיעה עד הסכך, רואים אותה כאילו היא מגיעה לסכך הסוכה.[8] אולם כדי לומר 'גוד אסיק' לגבי מחיצה, היא צריכה להיות בגובה מינימום של עשרה טפחים. (או מעט פחות, אך שתושלם לעשרה טפחים באמצעות 'לבוד'. לדוגמה, כאשר היא תלויה מעל גבי הקרקע בפחות מג' טפחים)[8]
וכן לגבי צורת הפתח שנחשבת כמחיצה, אפשר שהקנה העליון יהיה גבוה בהרבה מקני הדפנות, ורואים אותם כאילו הם עולים עד הקנה העליון.[9]
מחיצה תלויה
- ערך מורחב – מחיצה תלויה
מחיצה התלויה באוויר מעל הקרקע בגובה של ג' טפחים ויותר נחשבת למחיצה תלויה, ופסולה מלהחשב כמחיצה. אולם אם המחיצה תלויה מעל גבי הקרקע בגובה של פחות מג' טפחים, היא נחשבת כמחוברת לקרקע מדין לבוד. חכמים התירו לשאוב מים בשבת מכרמלית לרשות היחיד באמצעות תיקון מחיצה תלויה, אולם המחיצה שם משמשת בעיקר להיכר, ואינה מחיצה ממש.
גוד אחית מחיצתא
- ערך מורחב – גוד אחית
'גוד אחית מחיצתא' משמעו הוא שישנם מקרים בהם אנו רואים קורה תלויה מעל הארץ או קצה של גג, כאילו הם יורדים עד לקרקע, ומשלימים מחיצה תחתיהם, כך שהשטח אותם הם מקרים נחשב כמוקף מחיצות. דין דומה הוא הכלל פי תקרה יורד וסותם. אולם כאשר מדובר בתקרה, יש צורך שהיא תהיה בשטח של לפחות ד' על ד' טפחים, ובקורה, שתהיה ברוחב של לפחות ד' טפחים. על פי רוב הראשונים[10], די זה של פי תקרה הוא תולדה של הכלל היסודי 'גוד אחית'.
דוגמה לדין זה הוא בית מקורה שנפלו כתליו החיצונים והתקרה עומדת, רואים כאילו מחיצות יורדות מהגג והבית נחשב לרשות היחיד, אף שכתליו פרוצים ברוחב גדול, היות שרואים כאילו הפירצה היא פתח. אולם דין זה הוא בתנאי שנפרצו כתלים שאינם אחד כנגד השני, יש בתקרה שטח מינימלי של ד' על ד' טפחים והתקרה שטוחה ולא משופעת.[11] וכן אם הבית נפרץ באחת מזויותיו ולא בכתליו - אין אומרים 'פי תקרה יורד וסותם', שאין פתח בקרן זווית.
דוגמה נוספת היא בית שהתמוטטה חצי מתקרתו, שרואים את התיקרה כאילו היא יורדת עד למטה ומבדילה בין החלקים, כך שניתן לזרוע בשני החלקים שני מיני צמחים שיש להרחיק ביניהם בגלל שהם כלאים זה בזה.[12]
וכן לגבי באר מים שנמצאת בין שתי חצרות שלא עירבו ביניהם עירוב חצירות, ניתן לשאוב ממנה מים על ידי הצבת קורה מעל הבאר, שרואים כאילו היא מחלקת את הבאר בין שתי החצרות וכל חצר שואבת מים מהצד שלה.[13]
כוף וגוד
ישנם מקרים בודדים בהם אומרים 'כוף וגוד מחיצתא', כלומר רואים משטח כאילו הוא מכופף ויוצר מחיצה, ובאמצעות הכלל 'גוד אחית מחיצתא' רואים את המחיצה שכביכול נוצרה, כאילו היא מגיעה עד הקרקע. כלל זה משמש לשאיבת מים בספינה במקום שאין אפשרות ליצור מחיצה אמיתית.[14]
פירצה
מחיצה שיש בה פירצה שרוחבה גדול מי' אמות, (כ- 5 מטרים) - פסולה ואינה נחשבת למחיצה. מדין התורה, אם מקום מוקף מכל ארבע רוחותיו, ובמחיצות יש פרצות רחבות - אין הם נפסלות בכך, הואיל והם נחשבות לפתחים, בתנאי שמשני צידי הפתח תהיה מחיצה בשיעור מסוים. אולם מדרבנן, יש לתקן כל פתח הרחב מי' אמות באמצעות צורת הפתח, ואם הפתחים לא תוקנו בצורה כזאת - הפתחים נחשבים כפרצות ופוסלים את המחיצה. (למעט בפסי ביראות שם הותרו פתחים רחבים מי' אמות אף ללא צורת הפתח, גם מדרבנן[15])
עומד מרובה על הפרוץ
- ערך מורחב – פרוץ כעומד
מחיצה שיש בה פרצות, או שיש פרצות בין חלקי המחיצה - כשרה אם בשטח הכללי השטח הפרוץ קטן מהשטח הלא פרוץ. (ה'עומד') (ובתנאי שלא תהיה בה פירצה אחת הרחבה מי' אמות) מהתורה, לחישוב השטח הפרוץ מתעלמים מפרצות הקטנות מג' טפחים שהם כסתומות מדין לבוד, ומפרצות המשמשות לפתחים, אף אם הם רחבות מאוד.[16] מדרבנן, יש לתקן פתחים רחבים מי' אמות באמצעות צורת הפתח, ורק אז אין הם נחשבים כפירצה לעניין חישוב 'פרוץ מרובה על העומד', אף אם הם רחבים מאוד.[17] בתקנת פסי ביראות העמידו חכמים את ההלכה על דין התורה, והכשירו מחיצות שהפרוץ מרובה על העומד, כאשר הפרצות יכולות להחשב כפתחים.
במחיצות מחוברות, המקיפות שטח מארבע רוחות, מודדים את השטח הפרוץ והעומד לכל המחיצות ביחד, ולא לכל אחת בנפרד.[18]
בדיני כלאים, אין פרוץ מרובה על העומד אוסר לזרוע כנגד העומד. (ראו בהמשך)
במקרה והחלק העומד שווה בדיוק לחלק הפרוץ, המחיצה כשרה. (ראו גם אפשר לצמצם?)
לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא
- ערך מורחב – אתו רבים ומבטלי מחיצתא
ככלל, אין הילוך של בני אדם על פני מחיצות, כגון מלמטה לצורת הפתח, פוגע במחיצות, אלא המחיצות עדיין נחשבות למחיצות כשרות. אולם ישנם דעה, שבמחיצות טבעיות אומרים 'אתי רבים ומבטלי מחיצתא', היינו שהילוך הרבים על המחיצה - גורם לה שלא להחשב כמחיצה. דוגמה למקרה זה הוא נהר קפוא, שרבים עוברים על פניו.[19]
לדין זה שימוש רב בהיתר פסי ביראות, שמשמעם כעין מחיצות סביב באר מים ברשות הרבים, ורבים נכנסים ויוצאים מהבאר דרך המחיצות הפתוחות ברובם, ואף על פי כן לא מבטלים אותם מלהחשב למחיצות.
אוויר מבטל מחיצה
- ערך מורחב – אתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דהאי גיסא ומבטל ליה
ישנם מקרים בהם מחיצה שיש רווח פנוי בינה לבין מחיצות אחרות נפסלת, היות שהשטח הפנוי משני צידיה מבטל את המחיצה מלהחשב למחיצה. דין זה נקרא 'אתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דהאי גיסא ומבטל ליה'. דין זה נאמר רק לגבי מחיצה קצרה, שרוחבה פחות מד' אמות, שאם יש בכל אחד משני צידיה שטח פנוי גדול מד' אמות - השטח הפנוי מבטל את המחיצה. אולם אם רוחב המחיצה גדול מד' אמות - המחיצה אינה נפסלת גם אם משני צידיה יש שטח פנוי גדול מד' אמות. (אולם אם השטח הפנוי גדול מי' אמות, הרי היא נפסלת משום פירצה)
כמו כן במחיצה גרועה של קנים, שבנויה מקנים קצרים ברוחב מינימלי וביניהם רווחים קטנים מג' טפחים שנחשבים כסתומים מדין לבוד - אינה נפסלת אף שהשטח בין קנה לקנה גדול מרוחב הקנה, היות שעד ג' טפחים רואים את השטח הפתוח כאילו הוא סתום, מדין לבוד.[20]
במקרה ומצד אחד של המחיצה ישנו שטח פנוי הגדול מאורך המחיצה, ומצד השני השטח הפנוי קצר מאורך המחיצה - לא אומרים שהשטח הפנוי יבטל את המחיצה, עד שיהיה השטח הפנוי גדול מהמחיצה משני הצדדים.
מחיצות שונות
מחיצה על ידי צורת הפתח
- ערך מורחב – צורת הפתח
בדיני שבת ובכלאיים, ניתן ליצור מחיצה על ידי צורת הפתח, דהיינו שני קנים עומדים וקנה על גביהם. (כצורת האות ח') בדרך זו ניתן ליצור מחיצה, אף שיש בה חללים גדולים, היות שחלל צורת הפתח נחשב כפתח ולא כפירצה. בצורת הפתח, הקנה העליון צריך להיות בדיוק מעל הקנים העומדים, אף אם אינו נוגע בהם.
לדין זה שימוש רב בימינו, שכן משתמשים בו על מנת להפוך שכונות וערים לרשות היחיד בהם מותר לטלטל חפצים, באמצעות מחיצות של צורת הפתח, דבר הנקרא עירוב.
אולם בסוכה, (שבה יש צורך בשלוש דפנות) לא ניתן להקים סוכה שדפנותיה הם צורת הפתח בשני הדפנות הראשונות, אולם ניתן להשלים את הדופן השלישית על ידי צורת הפתח. (ראו בהמשך)
מחיצה על ידי תל המתלקט
כאשר ישנו מתלול בשיפוע של 10 טפחים לגובה על ד' אמות אורך - נחשב המתלול למחיצה מדין תל המתלקט.[21] (שיפוע של 36 מעלות) ישנם מקומות שונים בהם מחליפים מחיצות של 'תל המתלקט' את העירוב הרגיל המתבסס על צורת הפתח.
מחיצה על ידי לחי
- ערך מורחב – לחי (הלכה)
לחי (עמוד בגובה 10 טפחים (כ- 80 ס"מ) הניצב בסמיכות לפתח המבוי, הנעשה על מנת להתיר את טלטול החפצים במבוי באמצעות הפיכת המבוי מכרמלית לרשות היחיד) נחשב לסוג של מחיצה, אף שמידות אורכו ורוחבו מינימליים. ישנן כמה הלכות בדיני לחי הנלמדות מכך שהלחי הוא מדין מחיצה, כגון הכשרת לחי העומד מאליו (בדומה למחיצה העומדת מאליה).
מחיצה שנעשתה בשבת
מחיצה שנעשתה בשבת - נחשבת למחיצה, אף אם יהודי בנה אותה, ועבר בבניתה על מלאכת בונה שהיא אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת. אולם אם אותו יהודי בנה אותה במזיד, אסור ליהנות מהמחיצה מדין מעשה שבת. ולכן, אם המחיצה יצרה רשות היחיד - אסור לטלטל בתוכה במקרה כזה.[3]
מחיצה על ידי בני אדם ובלי חיים
ניתן ליצור מחיצה על ידי קבוצת אנשים העומדת בצפיפות, אולם כדי שיהיה מותר בשבת שקבוצת האנשים תוגדר כמחיצה, יש צורך שהיא לא תדע שהיא משמשת למחיצה. אפילו אם אחד מתוך הקבוצה יודע שהם משמשים למחיצה - אסור להשתמש בהם.[22] בגלל תנאי זה, לא ניתן להשתמש בקבוצת אנשים כמחיצה בלי ידיעתם יותר מפעם אחת, שכן בפעם השנייה ידעו שהם משמשים למחיצה.[23]
ניתן ליצור מחיצה גם על ידי בעלי חיים, ובלבד שיהיו כפותים למקומם, כך שלא יוכלו לזוז.[24]
מחיצה על ידי מדריגות
במסכת עירובין נידונת ההלכה על בית שהכניסה אליו היא דרך סולם, (כעין מדרגות בימינו. בתלמוד[25] נפסק כי לסולם יש הן דין פתח (הלכה) והן דין "מחיצה", ושניהם לקולא. כלומר, למרות שהסולם משמש כפתח וכניסה לקומה השנייה, אין הוא הופך את העיר שבה הוא משמש כפתח לעיר שעשויה להחשב רשות הרבים, מכיוון שבשונה מפתח רגיל של עיר, כאשר יש שני פתחים לעיר היא נחשבת לעיר מפולשת ש"רבים בוקעים בה" היא מיועדת ומוכנה למהלך רבים ללא הפרעה ולכן משמשת כרשות הרבים, אך פתח כזה אינו נוח להילוך רבים, ולכן לעניין זה נחשב הוא כמחיצה. לעומת זאת, ניתן להחשיב את הסולם כפתח המחלק בין שני חצירות, שניתן להחשיב את הסולם כפתח ולא כמחיצה, כך שאינו מפריד בין שתי הרשויות, וניתן להחשיב את שתי החצרות כחצר אחת לעניין עירובי חצירות[26].
מחיצות לתחומים שונים בהלכה
מחיצות לגבי רשות היחיד
מדין התורה, מחיצות גרועות של שתי בלא ערב או ערב בלא שתי, או מחיצות שלא נעשו לדור בתוכם (כגון מחיצות שנעשו לצניעות או לשמירת מה שבתוכם) - נחשבות למחיצות. אולם מדרבנן, אסור לטלטל בתוך רשות היחיד הגדולה מבית סאתים (כ- 1150 מ"ר) המוקפת במחיצות כאלו.[6] סיבת דין זה היא כדי שלא יווצר בלבול בין כרמלית שבה אסור לטלטל יותר מד' אמות לבין רשות היחיד.
אולם בשיירה החונה במדבר, הותר להקיף שטח גדול מבית סאתיים לרשות היחיד באמצעות מחיצות גרועות, ובתנאי שיהיו יותר משלושה יהודים, ולא יהיה בתוך ההיקף שטח פנוי בשיעור בית סאתיים.[27] (אולם יש מחלוקת אם נותנים לכל אחד זכות להקיף שטח של בית סאתיים, אף אם במצטבר יהיה שטח פנוי גדול מבית סאתיים)[28]
מדין התורה מקום פתוח המוקף משלוש רוחותיו במחיצה, ומהצד הרביעי פתוח - הוא רשות היחיד. אולם מדרבנן, הצד הפתוח במלואו הופך את החצר לכרמלית לחומרא, שאסור לטלטל בתוכה יותר מד' אמות, עד שיתוקן הצד הפתוח בצורה כל שהיא.[29] אולם בבית אומרים במקרה כזה 'פי תקרה יורד וסותם' ורואים את הצד הפתוח כאילו יורדת מחיצה מהגג וסותמת אותו.[11]
מחיצות לגבי סוכה
סוכה כשרה, היא סוכה בעלת שלוש דפנות, שאורכם הוא לפחות ז' טפחים. ככלל, דיני מחיצות הסוכה הם כדיני המחיצות לעניין שבת.[30]
ישנם סוכות רבות שדפנותיהם מבד, שהוא חומר שאינו יכול ליצור מחיצה, שכן הוא אינו יציב ברוח. הפתרון לבעיה זאת היא עשיית 'פסי לבוד', היינו פסים כעין חבלים המתוחים בדפנות הסוכה בכל היקף הסוכה, במרחק של פחות מג' טפחים זה מזה, כך שעל ידי דין לבוד רואים את הפסים כאילו הם מחיצה מלאה. ('מחיצות גרועות')
שתי הדפנות הראשונות של הסוכה צריכות להעשות כמחיצות גמורות, ולא על ידי צורת הפתח, אולם ניתן להשלים את המחיצה השלישית על ידי צורת הפתח, ובלבד שד' טפחים מהמחיצה השלישית יהיו סתומים, אפילו על ידי לבוד. היינו ניתן לעשות טפח סתום במרחק של פחות מג' טפחים ממחיצה אחרת של הסוכה, כך שאנו רואים כאילו יש פה ד' טפחים של מחיצה סתומה, ואת השאר ג' הטפחים הנצרכים לאורך מחיצת סוכה להשלים על ידי צורת הפתח.[31]
מחיצות לגבי כלאים
בהלכות כלאיים יש צורך במחיצה על מנת להפריד בין שטחים המשמשים לגידולים שאסור לגדלם ללא הרחקה זה מזה, כגון שדה תבואה וכרם. המחיצה משמשת במקרה זה כתחליף להרחקה של ד' אמות בין הגידולים. למטרה זו מועילה גם מחיצה גרועה.[32] במקרה ונפרצה המחיצה עד י' אמות - הרי זה כפתח, וניתן לזרוע ללא הרחקה אף במקום הפירצה. אולם אם הפירצה גדולה מי' אמות או שבכלל המחיצה הפרוץ מרובה על העומד - אסור לזרוע כנגד החלקים הפרוצים, אולם מותר לזרוע כנגד החלקים העומדים אף שהפרוץ מרובה על העומד.[33]
על פי הגמרא, למחיצות כלאים מועילות גם מחיצות של צורת הפתח,[34] אולם דין זה לא הובא ברמב"ם ובשולחן ערוך.
מחיצות לתחומים נוספים
- ספר תורה - אסור לאדם לשמש מיטתו כאשר באותו חדר נמצא ספר תורה או חומש הכתוב על מגילה, עד שיוציא משם את ספר התורה או יעמיד בפניו מחיצה.[35]
- היזק ראייה - אנשים השותפים בחצר יכולים לכפות אחד על השני לבנות מחיצה בין חלקיהם בגובה ד' אמות, בשל הצורך בפרטיות. במקרה זה על המחיצה להיות מחיצה המונעת ראייה, היינו מחיצה רציפה בגובה מינימלי של ד' אמות. (כ- 1.80 מטרים)
- צניעות - מחיצה משמשת להפרדה בין גברים לנשים בציבור הדתי, בעיקר בבתי כנסת ובחתונות. אולם ישנה מחלוקת הלכתית, האם מחיצה זו היא למניעת ראייה או למניעת ערבוב, דבר שיש לו משמעות לגבי צורת וגודל המחיצה הנדרשת לעניין זה
לקריאה נוספת
- גוד אסיק - האנציקלופדיה התלמודית, חלק ה'
- גוד אחית - האנציקלופדיה התלמודית, חלק ה'
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מחיצה |
הערות שוליים
- ^ גמרא סוכה ה' ע"ב
- ^ ערוך השולחן סימן שסב סעיף ג
- ^ 3.0 3.1 ערוך השולחן סימן שסב סעיף ז
- ^ ערוך השולחן סימן שסב סעיף יד
- ^ ערוך השולחן סימן שס סעיף א
- ^ 6.0 6.1 ערוך השולחן סימן שס סעיף ב
- ^ ערוך השולחן סימן שמה סעיף מב
- ^ 8.0 8.1 ערוך השולחן סימן תרל סעיף ל
- ^ ערוך השולחן סימן שסב סעיף לא
- ^ רבינו חננאל (סוכה דף יח ע"ב), רש"י (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ו' עמוד ב' ד"ה 'לגוד) והריטב"א (ערובין דף י"ד ע"ב)
- ^ 11.0 11.1 ערוך השולחן סימן שסא סעיף ה
- ^ רמב"ם הלכות כלאים פרק יז הלכה יח
- ^ ערוך השולחן סימן שעו סעיף ג
- ^ ערוך השולחן סימן שנה סעיף ז
- ^ ערוך השולחן סימן שסב סעיף כו
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסב סעיף כו
- ^ ערוך השולחן סימן שסב סעיף כב
- ^ ערוך השולחן סימן שסב סעיף כג
- ^ ערוך השולחן סימן שסג סעיף מח, ובסעיף מ"ט ונ'
- ^ ערוך השולחן סימן שסג סעיף נז
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסב סעיף ז
- ^ ערוך השולחן סימן שסב סעיף יח
- ^ ערוך השולחן סימן שסב סעיף יט
- ^ ערוך השולחן סימן שסב סעיף יז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ט עמוד ב'
- ^ ראה תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ע"ו עמוד א'.
- ^ ערוך השולחן סימן שס סעיף ג
- ^ ערוך השולחן סימן שס סעיף ח
- ^ ערוך השולחן סימן שסג סעיף ב
- ^ ערוך השולחן סימן תרל סעיף ח
- ^ ערוך השולחן סימן תרל סעיף י
- ^ שולחן ערוך יורה דעה סימן רצו סעיף מה
- ^ שולחן ערוך יורה דעה סימן רצו סעיף מו
- ^ גמרא ערובין י"א ע"א
- ^ שולחן ערוך אורח חיים סימן רמ סעיף ו
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.