מחיצה תלויה
מכללי מחיצה בהלכה, מחיצה תלויה היא מחיצה שתלויה ועומדת באוויר, ואינה צמודה לקרקע במרחק של למעלה מ3 טפחים. מחיצה כזו נחשבת לגרועה הלכתית, ומועילה רק באופנים מסוימים השנויים במחלוקת בין חכמי המשנה והתלמוד.
רקע
בהלכה, מחיצה משמשת למספר תחומים, כגון להגדרת שטח כרשות היחיד בשבת בדיני ערובין, על ידי הקפתו במחיצות, לדיני סוכה שדפנותיה צריכות להיות מחיצות, לדיני כלאיים בהם צריך להרחיק סוגי צמחים שונים זה מזה, דיני חציצה מטומאה, לדיני מקוואות. ולתחומים נוספים. מחיצה הלכתית למטרות אלו אינה בהכרח גדר המונעת מעבר או קיר אטום המונע ראייה, וייתכן ומחיצה תחשב למחיצה הלכתית אף שיש בה פרצות רבות. הלכות המחיצה הבסיסיות הן הלכה למשה מסיני.[1].
מחיצה צריכה להיות לפחות בגובה י' טפחים (כ- 80 ס"מ) וכן עליה להיות עמידה ברוח מצויה, היינו שאינה נופלת מפאת משב רוח רגיל.[2] אין צורך שהמחיצה תעשה על ידי אדם לצורך כל שהו, ואפילו מחיצה טבעית כגון נהר, עץ או מתלול, ('תל המתלקט') - כשרה.[3] כמו כן מחיצה יכולה להיעשות מכלים[4] (ובתנאי שיהיו יציבים) ובתנאים מסוימים אף מבעלי חיים ומבני אדם.
במשנה
המקורות לדיונים אודות מחיצה תלויה מופיעים מספר מקומות במשנה: במסכת עירובין[5] דנה המשנה אודות שני רשויות היחיד הסמוכים זה לזה וביניהם יש באר מים חיים או בור מים, והדיירים רוצים לשאוב מים בעצם יום השבת. הבעיה היא, שהבור מפסיק בין המחיצה שבין שתי רשויות היחיד, כך שהבור נמצא בחלק שבין שתי רשויות ללא מחיצה המפרדת, וכל אחת מהם שישאב מים מתוך הבור, הרי זה כאילו הוא שואב מתוך שטח חבירו[6]. אי לכך, תיקנו חז"ל שמפאת המורכבות והקושי הטכני להקים במקום מחיצה, ניתן להקים במקום מחיצה תלויה, כלומר - כזו שאינה מגיעה עד הקרקע.
אודות כך כותבת המשנה:
בור שבין שתי חצירות אין ממלאין ממנו בשבת אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים בין מלמטה בין מתוך אוגנו רבן שמעון בן גמליאל אומר בית שמאי אומרים מלמטה ובית הלל אומרים מלמעלה אמר רבי יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם
.
במשנה מובאים שלוש שיטות: לפי רבן שמעון בן גמליאל, הדבר תלוי ועומד במחלוקת בין שמאי ובין בית הלל, האם המחיצה צריכה להתחיל "למטה" או "מלמעלה" (ראו להלן). לפי רבי יהודה די בכותל המפריד בין שתי החצירות, למרות שהוא אינו נכנס לתוך שטח הבור, והוא סבור ש"מחיצה תלויה מתרת אפילו ביבשה".
שיטת רשב"ג
בשיטת רבן שמעון בן גמליאל, נחלקו רב הונא ורב יהודה: לפי רב הונא, תקנת המחיצה התלויה, היא תקנה מיוחדת וקולא שהקילו חז"ל במים, מפאת המורכבות והקושי הטכני להקים במקום מחיצה. בהתאם לכך הוא מפרש, שבין לבית שמאי ובין לבית הלל אין צורך שהמחיצה תכנס לתוך המים, ודי בכך שהמחיצה תלויה ועומדת מעל המים. אלא שלפי בית שמאי על המחיצה להיות סמוך למים "למטה", ולפי בית הלל על המחיצה להיות אפילו "למעלה" סמול לכותלי הבור מלמעלה.
לעומת זאת, לפי רב יהודה גם במים לא התירו חז"ל מחיצה תלויה, אלא יש צורך במחיצה המשמשת בפועל כ"היכר" גמור בין שתי הרשויות. מכיוון שכך, הוא מפרש את דבריו של רבן שמעון בן גמליאל, שברו שהמחיצה צריכה להקבע בתוך המים עצמם, אלא שנחלקו בית שמאי ובית הלל האם המחיצה צריכה להיכנס עד לתחתית הבור, שלפי בית הלל די בכך שראשי הקנים של המחיצה מלמטה נכנסים לתוך המים ולפי בית הלל על המחיצה להיכנס מתחתית בור המים עד כטפח למעלה מהמים.
להלכה
להלכה נחלקו הראשונים כמי נפסקת ההלכה: לפי רש"י מסקנת התלמוד - וממילא ההלכה - נפסקת כרב הונא שמחיצה תלויה הותרה במים. בעלי התוספות כותבים שעל סמך פסקו זה של רש"י נהגו היהודים בזמנם, לקבוע בתי כיסאות (שירותים) על המים, שם עשו את צורכיהם, למרות שהדבר עשוי להחשב כהעברה מרשות היחיד לכרמלית. לעומת זאת התוספות קובע כי יש לפסוק כרב הונא, שכן כפי שיטתו סבורים כמותו גם רב, רבי חייא, וברייתא שאותה הביא חכם בשם יעקב קרחינאה, והוא מסביר את מסקנת התלמוד באופן שאינו סותר את ההלכה של רב יהודה. לפי המובא בתוספות, גם רבינו חננאל ורבינו תם[7] סבורים כך. כך גם נפסק ברמב"ם[8], בסמ"ג[9], בטור ובשולחן ערוך[10]
שיטות רבי יהודה, ורבי יוסי ורבי ישמעאל בנו
לפי רבי יהודה די בכותל המפריד בין שתי החצירות, למרות שהוא אינו נכנס לתוך שטח הבור, והוא סבור ש"מחיצה תלויה מתרת אפילו ביבשה". שיטה דומה הובאה בתלמוד בשם רבי יוסי בהלכות סוכה, שגם אם המחיצות תלויות באוויר הן כשרות, אם רק יש בהן עשרה טפחים. בתלמוד הובעה הדעה כי ייתכן שאין קשר בין השיטות, ישנה סיבה מיוחדת להחמיר בהלכות שבת שעונשן סקילה (למרות שהלכה ספציפית זו אינה מהתורה אלא מדרבנן) ולמרות שמהתורה מחיצה תלויה כשרה[11], וייתכן שמחיצה תלויה היא רק מדברי חכמים, ולכן ישנה סיבה אחרת להחמיר דווקא בהלכות סוכה שהם מהתורה ולא בהלכה ספיציפית זו שאינה מהתורה אלא מדברי חכמים, כך שלא ניתן להסיק כי כל אחד מהם יסכים לדברי השני.
בתלמוד מובא בהקשר זה מעשה רב (פסיקה הלכתית שנעשתה למעשה) על פי הוראתו של רבי ישמעאל ברבי יוסי, שהתיר לטלטל ספר תורה לצורך קריאת התורה כשהוא סומך על מחיצות תלויות, ומכאן שרבי ישמעאל - בנו של רבי יוסי - לכל הפחות, סובר כרבי יהודה, אך לא ידועה מה היא דעת אביו.
שיטת רבי חנניא בן עקביא
שיטה אחרת של רבי חנניא בן עקביא הובאה בברייתא, בה נפסק שלוח עץ שיש בה ארבע אמות על ארבע אמות (שהם 24 טפחים על 24 טפחים), חוקק באמצעה ארבעה טפחים, ועשרה טפחים הנשארים מכל צד משמשים כמחיצה. בעוד שבמחיצה תלויה רגילה אנו משתמשים רק בדין גוד אחית מחיצתא, הרי שבכך אנו משתמשים בשני קולות: בראשונה צריכים אנו לומר "כוף מחיצתא", כלומר - כופף את המחיצה המונחת במאוזן וכופף אותה (רוחנית) כך שתחשב כמונחת במאונך בצורת מחיצה, ואז נוכל לומר גוד אחת מחיצתא.
האמורא רבה רצה להשוות בין שיטה זו של רבי חנניא בן עקביא לשיטתו של רבי יהודה, אך אביי דחה את דבריו והסביר כי ייתכן שרבי יהודה חלוק על שיטתו של רבי חנניא בן עקיבא וסובר שניתן לומר "גוד אחית מחיצתא" במחיצה תלויה אך לא שתי קולות "כוף" ו"גוד אחית" מחיצתא, וכן ייתכן שרבי חנניא שהקיל קולא זאת במחיצה תלויה, הקיל אותה רק במקום שכבר יש מחיצות אמיתיות מהתורה - כמו למשל בימה של טבריה (שבה נאמרה ברייתא זו) שבה ישנן מחיצות אמיתיות, ורק מדברי חכמים נפסלו המחיצות כקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ולכן התירו חז"ל להשתמש במחיצה תלויה[12].
הערות שוליים
- ^ גמרא סוכה ה' ע"ב
- ^ ערוך השולחן סימן שסב סעיף ג
- ^ ערוך השולחן סימן שסב סעיף ז
- ^ ערוך השולחן סימן שסב סעיף יד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף פ"ו עמוד א'.
- ^ רש"י: "אין ממלאין הימנו. שזה ממלא מרשות חבירו אא"כ".."
- ^ שלשונו מובא באור זרוע סימן קצ"א
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות עירובין, פרק ג', הלכה כ"א, משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ט"ו, הלכה י"א
- ^ עשין א'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שנ"ו, סעיף א', שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שע"ו, סעיף א'.
- ^ הרב משה שטרן, באר משה על מסכת עירובין עמ' שפ"ז: ”לפום האי טעמא מחיצה תלויה מתרת היא דבר תורה... דאי לאו הכי, היכי פליג בדאורייתא בין מצוות עשה לאיסור סקילה.."”.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף פ"ז עמוד א'.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
