גאוגרפיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף גאוגרפי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עיינו גם בפורטל

פורטל גאוגרפיה הוא שער לכל הנושאים שקשורים לגאוגרפיה. ניתן למצוא בו קישורים אל תחומי המשנה של הענף, מושגי יסוד בתחום, תמונות מרהיבות ועוד.


מפה טופוגרפית של הר הגעש קיסקה שבאלסקה. המפה היא כלי העזר הבסיסי ביותר בגאוגרפיה.

גֵּאוֹגְרַפְיָהאנגלית: Geography) היא תחום מדעי אינטגרטיבי,[א] בו נחקרים שלל תופעות ותהליכים ארציים בכדור הארץ; מגמות ותהליכים חוץ-ארציים, כמו השפעותיה של השמש על האקלים הארצי; ותהליכים אנושיים, דהיינו השפעותיה של התנהגות האדם על המרחב הפיזי.

נהוג לחלק את הגאוגרפיה לשני תחומים עיקריים: "גאוגרפיה פיזית", הנשענת על מדעים פלנטריים ועוסקת בתופעות פיזיות שבכוכבי לכת, בתחומים כמו: גאולוגיה, מטאורולוגיה והידרולוגיה. ו"גאוגרפיה אנושית", החוקרת את הממדים המרחביים של מדעי הרוח ומדעי החברה בתחומים כמו: הגירה, קיימות, תכנון ערים, אדריכלות, פסיכולוגיה, מדעים קוגניטיביים, דמוגרפיה, כלכלה, תרבות, היסטוריה, מדעי המדינה ועוד.[1]

חלק נכבד ממדע הגאוגרפיה הוא רישום, תיעוד וניתוח של המידע הגאוגרפי. פעולות אלה, נעשות בעזרת "טקסט גאוגרפי". טקסט זה עשוי להיות מידע פונטי כתוב, טבלה ותרשים. עם זאת, הטקסט הבסיסי הבולט בגאוגרפיה הוא המפה. המפה מהווה את הכלי הנפוץ ביותר בגאוגרפיה, ומשמשת לרישום, הצגה וניתוח של שלל התופעות – הפיזיות והאנושיות – שעל פני כדור הארץ. זאת ועוד, מדע הקרטוגרפיה הוא מדע עזר של הגאוגרפיה החוקר ומנתח את המאפיינים של המפות ודרכי יצירתן, ובכך משמש את הגאוגרפיה לרישום ותיעוד המידע שהיא אוספת. יתרה מזאת, מדע עזר נוסף של הגאוגרפיה, אשר התפתח בשנים האחרונות ומדגיש את הפן הטכנולוגי והדיגיטלי של התחום, הוא השימוש במערכות מידע גאוגרפיות. מערכות אלה, עוזרות לשימוש, ניתוח וחקר המידע, באמצעות תוכנות מתקדמות ויכולות חישוב גבוהות.

אטימולוגיה

מקור המילה הוא מהשפה היוונית: גאו (γη) – "אדמה/קרקע", גרפיה (γραφία) – "תיאור ציורי".

היסטוריה

דיוקן עצמי של אלכסנדר פון הומבולדט, מחלוצי הגאוגרפיה המודרנית

היוונים היו הראשונים שחקרו באופן פעיל את הגאוגרפיה כמדע וכפילוסופיה, התורמים הגדולים לתחום היו תאלס, הרודוטוס, אריסטו, תלמי ועוד. גם הרומאים השתמשו בגאוגרפיה ובקרטוגרפיה כאשר חקרו וגילו ארצות חדשות.

במהלך ימי הביניים, הערבים המשיכו את מסורת היוונים והרומאים ועסקו במיפוי העולם שהיה ידוע אז. לאחר מסעותיו של מרקו פולו התפשט העניין בגאוגרפיה לכל אירופה. במהלך הרנסאנס ובהמשך, במאה ה־16 ובמאה ה־17, המסעות לגילויי הארצות וגילוי העולם החדש החיו את הרצון למפות מדויקות והמשך החקר הגאוגרפי, על מנת לספק יסוד תאורטי מוצלח למסעות.

במאה ה־19 נעשתה הגאוגרפיה לדיסציפלינה עצמאית והפכה לחלק בלתי נפרד מתוכניות הלימודים באוניברסיטאות. בין החוקרים החשובים של הגאוגרפיה במאה ה־19: אלכסנדר פון הומבולדט וקרל ריטר, שניהם מגרמניה, וידאל דה לבלש מצרפת, והלפורד מקינדר הבריטי – כל אחד מהם פיתח ודחף רעיונות, ושיטות מחקר חדשות במקצוע.

מהמחצית השנייה של המאה ה-19, ועליית הלאומיות באירופה, עלתה ההכרה של חשיבות הגאוגרפיה בחינוך ובסוציאליזציה של התלמידים. לכן הוכנס המקצוע כאחד המקצועות החשובים בבתי הספר היסודיים והעל יסודיים לצד מקצועות ההיסטוריה והספרות הלאומית. תהליך זה זירז גם את התפתחות המחלקות לגאוגרפיה בארצות אלה - תחילה בגרמניה, בריטניה וצרפת, ומאוחר יותר גם בארצות אחרות. החינוך הגאוגרפי הפך למרכיב בסיסי ויסודי בכל מערכות החינוך התת־אוניברסיטאיות בעולם.[2]

במאה העשרים הפכה הגאוגרפיה ממקצוע תיאורי למקצוע אנליטי, החוקר תהליכים ולא רק מתאר אותם. כמו כן הוא שם במרכזו את הקשר בין האדם לנוף. נוצרו תחומי מחקר רבים, כגון גאוגרפיה עירונית, גאוגרפיה חברתית, גאוגרפיה פוליטית ועוד. בשנים האחרונות שמה הגאוגרפיה דגש על מחקר הסביבה, ותורמת גם בתחום התכנון היישובי והארצי. ישנו קשר חזק בין גאוגרפיה לבין מקצועות אחרים מתחומי מדעי הטבע כבוטניקה וגאולוגיה; מקצועות מתחום מדעי החברה כסוציולוגיה ומדע המדינה; ומקצועות בתחום מדעי הרוח כהיסטוריה.

תחומי עיסוק

צפיפות אוכלוסין לפי מדינה, 2006
נוף כפרי באנגליה - נוף תרבותי מעשי אדם
הגאוגרפיה הרגיונלית מחלקת מדינה לתת-אזורים על פי עקרונות מסוימים, ונעזרת להצגתם במפות ואטלסים.

גאוגרפיה אנושית

ערך מורחב – גאוגרפיה אנושית

זהו הענף האנושי, או התרבותי והפוליטי של הגאוגרפיה. לעיתים קוראים לו גם הגאוגרפיה של האדם (אנתרופוגאוגרפיה), והוא מתמקד במדעי החברה ובמדעי הרוח וחוקר את ההיבטים הלא-פיזיים של ארגון העולם. הענף בודק איך בני אדם, חברות וארגונים למיניהם, מתאימים עצמם לסביבה הטבעית ומעצבים את סביבתם. אפשר לחלק את הענף לתחומים הבאים: גאוגרפיה פוליטית (גאופוליטיקה), גאוגרפיה כלכלית, גאוגרפיה תרבותית, גאוגרפיה חברתית, גאוגרפיה יישובית, גאוגרפיה עירונית, גאוגרפיה צבאית.

גאוסופיה

ערך מורחב – גאוסופיה

דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה

גאוגרפיה היסטורית וגאוגרפיה של זמן

ערכים מורחבים – גאוגרפיה היסטורית וגאוגרפיה של זמן

תחומים והיבטים שונים של עיצוב הסובב בידי האדם בעבר, או במילים אחרות: את כל מה שחוקרת הגאוגרפיה האנושית (הגאוגרפיה של האדם) העכשווית וכך גם בעבר הלא כל כך רחוק, כגון התפתחות התרבויות והחברות בכדור הארץ. חקר פני השטח הוא אחד מן הכלים החשובים ביותר בענף זה, שכן בעזרת חקר השטח ניתן להבין את השפעת בני האדם על סביבתם, ואת השפעת הסביבה על האדם; כלי מרכזי במחקר הגאוגרפי-היסטורי הם מסמכים למיניהם, המצויים לרוב בארכיונים, שמחקרם חושף את התהליכים החברתיים-פוליטיים-כלכליים אשר עצבו את נופי העבר.

גאוגרפיה כלכלית

ערך מורחב – גאוגרפיה כלכלית

גאוגרפיה פוליטית וגאופוליטיקה

ערכים מורחבים – גאוגרפיה פוליטית וגאופוליטיקה

גאוגרפיה עירונית

ערך מורחב – גאוגרפיה עירונית

גאוגרפיה פמיניסטית

גאוגרפיה תחבורתית

ערך מורחב – גאוגרפיה תחבורתית

גאוגרפיה תרבותית

ערך מורחב – גאוגרפיה תרבותית

זהו תחום מחקר בתוך הגאוגרפיה האנושית העוסק בתמורות שהאדם יוצר בנופו הפיזי של כדור הארץ, כמו בניית מדרגות חקלאיות באזורים הרריים, אך גם עוסק בתמורות בנוף התרבותי עצמו, היינו בנוף שהאדם יצר כמו סגנונות בנייה של כפרים וישובים עירוניים. התחום קשור למדעים נוספים כמו אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, היסטוריה. התחום מושפע בדור האחרון מגישות ביקורתיות חברתיות, תאוריות פוסט מודרניות או פוסט קולוניאליות. בתחומי הגאוגרפיה התרבותית נכללים גם ביקורת על הייצוגים הגאוגרפיים הקלסיים, כמו מפות ואטלסים ומשמעותם בעצוב הדימוי המרחבי התרבותי.

גאוגרפיה פיזית

ענף זה מתעסק בגאוגרפיה כמדע כדור הארץ, ועושה שימוש במתמטיקה ופיזיקה על מנת להבין את תנועת כדור הארץ ומערכת היחסים שלו עם גופים אחרים במערכת השמש, ובעיקר - את מרכיבי הנוף הטבעיים ומעצביו, כגון פני השטח (הטופוגרפיה), הקרקעות והמסלע (גאומורפולוגיה), המים (הידרולוגיה) והאקלים (קלימטולוגיה). כמו כן הענף כולל גם את התחומים גאוגרפיה סביבתית ו־"landscape ecology", שזכו לפיתוח ניכר בדור האחרון.

אוקיינוגרפיה

ערך מורחב – אוקיינוגרפיה

ביוגאוגרפיה

ערך מורחב – ביוגאוגרפיה

תחום מדעי שעוסק בלימוד הפיזור הגאוגרפי של מינים ביולוגיים במרחב ולאורך הזמן. בכך, הביוגאוגרפיה משלבת בין מדעי הגאוגרפיה למדעי הביולוגיה, ועוסקת בין השאר בחקר המגוון הביולוגי ובהבנת התנאים הגאוגרפיים הדרושים לקיומם של יצורים, והשפעתם של תנאים אלו ואחרים על תכונותיהם של היצורים.

גאודזיה

ערך מורחב – גאודזיה

גאומורפולוגיה

ערך מורחב – גאומורפולוגיה

ענף במדעי כדור הארץ, העוסק בתהליכים היוצרים ומעצבים את הנוף (תהליכי "בנייה" נופיים). הגאומורפולוגיה שואפת לנתח ולצפות את דרכי היווצרות הנוף והשתנותו, באמצעות תצפיות שטח, ניסויים פיזיקליים ומודלים מתמטיים. הגאומורפולוגיה מתקשרת לתחומים נוספים, וביניהם גאולוגיה, גאוגרפיה פיזית, טקטוניקה, ארכאולוגיה, פדולוגיה והנדסה.

הידרוגרפיה והידרולוגיה

ערכים מורחבים – הידרוגרפיה והידרולוגיה

טופוגרפיה

ערך מורחב – טופוגרפיה
הנוף הנשקף ממלון סטלהיים מציג טופוגרפיה הררית

תחום בגאוגרפיה, העוסק בחקר צורות פני השטח של כדור הארץ, תיאורן ומיפויים (מיוונית, טופוס – שטח, גרפיה – רישום). תחום זה נלמד באוניברסיטה, תנועות נוער, חוגי סיירות ובצבא. יישום מעשי של תורה זו הוא ביצירת מפות טופוגרפיות ובניווט. לטופוגרפיה שימושים אזרחיים וצבאיים שונים, ובהם תיור, ניווט, וככלי עזר לפעילות צבאית ולהנדסה אזרחית. הגוף המרכזי האחראי על תחום זה בישראל, הוא המרכז למיפוי ישראל (מפ"י).

מטאורולוגיה וקלימטולוגיה

ערכים מורחבים – מטאורולוגיה וקלימטולוגיה

פדולוגיה

ערך מורחב – פדולוגיה

גאוגרפיה רגיונלית

ערך מורחב – גאוגרפיה רגיונלית

תחום החקירה הוותיק ביותר בתוך הגאוגרפיה, וראשיתו עוד מימי יוון העתיקה. תחום זה עוסק בתיאור התכונות הייחודיות של אזורים-חבלים בעולם. זאת על ידי חקירת מאפייניהם הפיזיים כאקלים, רכסי הרים, נהרות או צומח טבעי. במקביל ישנה חקירת המאפיינים האנושיים של האזור כיישובים, אוכלוסייה, תחבורה, כלכלה ועוד. המטרה המרכזית של החקירה הרגיונלית היא מציאת והגדרת המאפיינים המיוחדים של האזור הנחקר בהשוואה לאזורים אחרים. פועל יוצא של התחום היא שיטת הרגיונליזציה שבה מחלקים אזור גדול כמו מדינה, לאזורי משנה קטנים יותר, קובעים את הגבולות ביניהם לצרכים שונים כמו איסוף נתונים סטטיסטיים או תחומי שלטון מקומי.

גאוגרפיה כמקצוע לימודי

ערך מורחב – חינוך גאוגרפי
כריכת ספר לימוד בגאוגרפיה משנות העשרים, הופיע בוורשה, פולין, נלמד בארץ ובגולה בבתי ספר עבריים.

הגאוגרפיה היא אחת המקצועות הנלמדים בבתי הספר היסודיים והתיכוניים בכל ארצות העולם. תפקידה של הוראת הגאוגרפיה היא לחשוף את התלמיד לידע על ארצו ומולדתו של התלמיד ועל חלקי העולם השונים, נופם הפיזי והאנושי. מקצוע הגאוגרפיה מקנה לתלמיד מיומנויות בסיסיות של התמצאות במפות, אחד מכישורים החשובים ליכולת של התלמיד לתפקד כאדם עצמאי במרחב בו הוא חי. מאז אמצע המאה ה-19, החינוך הגאוגרפי הפך לכלי חשוב בעיצוב הערכים ותחושת הלאומיות של התלמידים.

גאוגרף

ערך מורחב – גאוגרף

גאוגרף הוא חוקר המתמחה בגאוגרפיה, שהיא חקר הגורמים הפיזיים והאנושיים שעיצבו את פני כדור הארץ. על אף שהיסטורית גאוגרפים מזוהים עם הכנת מפות, הרי שהקרטוגרפיה היא רק אחד מענפי הגאוגרפיה. הגאוגרף מתמחה לא רק בתנאים הפיזיים של השטח, אלא גם בהשפעתם על החיים, האקולוגיה, האקלים ומזג האוויר, הכלכלה, השפה, ההיסטוריה והתרבות.

תחומים משיקים

בישראל

חקר הגאוגרפיה בישראל

הספרות הגאוגרפית בעברית ותרומתם של היהודים לספרות הגאוגרפית דל בהשוואה למקצועות אחרים.[3]

בשנת 1949 הקים פרופסור דוד עמירן את המחלקה הראשונה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים – המחלקה הראשונה לגאוגרפיה באוניברסיטאות בישראל. עמירן נחשב לאבי הגאוגרפיה הישראלית המודרנית.[4]

גאוגרפיה היסטורית בישראל

בארץ ישראל, שימשה תחילה הגאוגרפיה ההיסטורית ככלי עזר בידי חוקרי המקרא והארכאולוגים, לזיהוי אתרים ותוואים קדומים (בעיקר בתקופת התנ"ך). לאחר מכן התפתחה להיות תת-תחום בפני עצמו, שמרבה לעסוק בדינמיקה של תופעות מרחביות מורכבות בעבר הקרוב (כגון תהליכי התיישבות בראשית העת החדשה), ולעמוד על הקשריהם, משמעותם והשלכותיהם. בתור אבי הגאוגרפיה ההיסטורית המודרנית בארץ נחשב הגאוגרף פרופסור יהושע בן אריה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ^ כלומר כזה שהמחקר בו מתבסס על שניים או יותר תחומים מדעיים.

הערות שוליים

  1. ^ מפמ"ר גאוגרפיה במשרד החינוך.
  2. ^ Preston James and Geoffrey Martin, All Possible Worlds, New York: John Wiley & Sons, 1981.
  3. ^ ברוור, א.י, גאוגרפיה, אינצקלופדיה העברית כרך 9, 1964, עמ' 70.
  4. ^ בר-גל, יורם, ״כבר שמעתי שדנים עליך בסנט״: מיסוד הגאוגרפיה באוניברסיטה העברית 1927–1949, לבסקי, ח. (עורכת) תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, התבססות וצמיחה כרך ראשון, הוצאת מאגנס, עמ' 432-411.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36467771גאוגרפיה