אברהם ב. יהושע

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף א.ב. יהושע)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם ב. יהושע
אברהם ב. יהושע, 2017
אברהם ב. יהושע, 2017
לידה 9 בדצמבר 1936
כ"ה בכסלו ה'תרצ"ז
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה 14 ביוני 2022 (בגיל 85)
ט"ו בסיוון ה'תשפ"ב
ישראלישראל תל אביב-יפו, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק סופר, מסאי, מחזאי, מרצה
תקופת הפעילות 1957–2022 (כ־65 שנים)

אברהם גבריאל (בולי) יהושע (שם עט: א. ב. יהושע, אברהם ב. יהושע; 9 בדצמבר 1936, כ"ה בכסלו ה'תרצ"ז – 14 ביוני 2022, ט"ו בסיוון ה'תשפ"ב) היה סופר, מסאי ומחזאי ישראלי. חתן פרס ישראל (1995, ה'תשנ"ה), זוכה פרס א.מ.ת לספרות (2016)[1] ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת חיפה.

ביוגרפיה

יהושע נולד, גדל והתחנך בירושלים. מצד אביו, יעקב יהושע בן הרב חנניה גבריאל, הוא דור שלישי למשפחה ספרדית יוצאת סלוניקי שביוון. אימו, מלכה לבית רוזיליו, נולדה וגדלה במוגדור שבמרוקו, ועלתה ארצה עם הוריה בשנת 1932[2]. אבי אימו, אלעזר, היה מנכבדי העדה המערבית בירושלים ונכדו של הרב משה רוזיליו, מגדולי ראשי הישיבות במרקש ומחבר הספר "קול מבשר" על הש"ס. לימים תיאר יהושע את חילוקי הדעות בין הוריו על חינוכו. בעיני אימו "הקהילה הספרדית הישנה של אבי לא הייתה זרה פחות מהיישוב האשכנזי הציוני אשר היה כאן רוב, ובוודאי לא הרגישה כלפי העדה הספרדית מחויבות רגשית מיוחדת. שפתה הייתה צרפתית, ולאדינו לא ידעה."[3] שאיפתה הייתה להתחבר אל "לבה של הארץ שהיה העולם הציוני אשכנזי ולא אל משהו שראתה אותו כשולי הרבה יותר."[4] לעומתה, היה אביו קשור יותר למורשת הספרדית-ירושלמית. בסופו של דבר התחנך יהושע בחינוך החילוני-ציוני בזיקה סוציאליסטית. הוא למד בגימנסיה העברית רחביה והיה חניך בתנועת הצופים[5]. לאחר מכן שירת בצה"ל בחטיבת הצנחנים, והשתתף כלוחם בפעולות התגמול ובמבצע קדש. למד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים ספרות ופילוסופיה. בשנות ה-60 ערך את הביטאון "היה נכון" של תנועת הצופים[6]. בשנת 2016 קיבל את פרס א.מ.ת לספרות ביחד עם רונית מטלון. בשנת 2017 קיבל את פרס דן דוד.

יהושע לימד בבתי-ספר תיכוניים ובאוניברסיטה. שימש כפרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. הוא לימד סופרים רבים ובהם מרדכי הרטל. התגורר בחיפה רוב חייו הבוגרים, וחיפה והאוניברסיטה שלה מופיעים פעמים רבות בספריו. שימש כמרצה אורח באוניברסיטאות הרווארד (1977) שיקגו (1988, 1997, 2000) ופרינסטון (1992). הוא קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטאות תל אביב, בר-אילן, בן-גוריון, מכון ויצמן, מאוניברסיטת טורינו באיטליה ומהאקול נורמל סופרייר בצרפת.

יהושע התגורר בגבעתיים, היה נשוי לד"ר רבקה (איקה) יהושע, פסיכואנליטיקאית במקצועה, עד פטירתה בספטמבר 2016. לזוג שלושה ילדים ושבעה נכדים.

יהושע נפטר ב-14 ביוני 2022 בגיל 85, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן[7]. הלווייתו תיערך ב-15 ביוני 2022 בבית העלמין בקיבוץ עין כרמל.

ארכיונו מופקד במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית בירושלים[8].

יצירתו

יצירתו של יהושע זוכה להכרה רחבה, בישראל ובעולם. על מגוון יצירותיו זכה בפרסים ספרותיים רבים, בכללם פרס ביאליק, פרס ברנר, פרס ישראל לספרות ופרס מדיסיס לסופר זר. עיתון הניו יורק טיימס תיאר אותו כ-"מין פוקנר ישראלי", בשל יכולתו המיוחדת לבטא ולהעלות על הכתב את "הלך הרוח" הישראלי העכשווי. ספרו "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" (בתרגומו האנגלי: "The Woman from Jerusalem") נכלל ברשימת 'מאה הספרים הטובים של השנה' של הניו יורק טיימס ושל ה"פאבלישרס ויקלי" ב-2006. באפריל 2007 זכה בפרס הלוס אנג'לס טיימס על ספרו "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"[9]. ב-2010 עובד הספר לסרט קולנוע בבימויו של ערן ריקליס ובעיבודו של נח סטולמן.

כתב ידו של א. ב. יהושע וכתב ידה של אשתו רבקה

פעילותו הפוליטית ודעותיו

יהושע מתח ביקורת רבה על מדיניותה של ישראל ביהודה, שומרון ועזה מאז 1967[10] ונמנה עם החותמים על יוזמת ז'נבה; כן היה חבר מפלגת העבודה. בקמפיין הבחירות לכנסת התשיעית תמך במפלגת של"י, אך אחרי המהפך הפוליטי חזר לשורות 'העבודה' במסגרת חוג 77, והיה חבר מרכז המפלגה ושותף בכתיבת מצעה החדש[11].

ב-21 בפברואר 1988, בזמן האינתיפאדה הראשונה, פרסם יחד עם יהודה עמיחי, עמוס עוז ועמוס איילון, מכתב בעיתון הניו יורק טיימס, בו הפצירו הסופרים ביהודי ארצות הברית "שיביעו את דעתם בקול" לגבי מדיניות ישראל בשטחים[12]. בריאיון לשבועון ניוזוויק ב-17 באוקטובר 1988, אמר כי הוא מסוגל להבין כיצד יכלו הגרמנים במלחמת העולם השנייה לומר שלא ידעו על השואה, שהרי גם ישראלים רבים מסרבים לקרוא עיתונים או לצפות בטלוויזיה וכל כך קל להינתק מדברים שקורים במרחק של עשרה קילומטרים. עם זאת, לאחר מכן הכחיש כי השווה את המצב בשטחים למצב בגרמניה הנאצית[13][14].

בשנת 1993 ביקר יהושע בתקוע, ולאחר הביקור קרא ל"הבטחת זכויותיהם, ביטחונם ושליחותם הרוחנית של המתנחלים כמיעוט במדינה הפלסטינית שתקום", בטענה כי הכרה זו חשובה להמשך תהליך השלום[15].

לקראת בחירות 2001, פרסמה קבוצת פעילי שלום, בהם יהושע, מודעה בולטת בעיתון "הארץ", בה הם שללו את שיבת הפליטים הפלסטינים לתחומי מדינת ישראל, "כי פירוש הדבר יהיה חיסולה של מדינת ישראל... שיבה גורפת של פליטים פלסטינים לישראל סותרת את עקרון זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי"[16].

ב-2002 אמר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני: "הפלסטינים נמצאים כיום במצב טירופי, שמזכיר את זה בו נמצא העם הגרמני בתקופת הנאצים. הפלסטינים הם לא הראשונים שהעם היהודי גרם להם לטירוף הדעת. זה לא העם הראשון שהכנסנו לטירופים, ראינו כבר מה קרה עם הגרמנים". בעקבות הביקורת שעוררו דבריו, בין השאר על ידי הנהלת "יד ושם", הסביר יהושע את כוונתו: "לא עשיתי השוואה בין יחסי ישראל והפלסטינים למעשיהם של הנאצים, אבל אני שואל את עצמי שאלה שאנחנו חייבים לשאול: מה יש באינטראקציה בינינו לבין עמים אחרים, היוצר כזאת שנאה אי­רציונלית? מה הביא את הגרמנים ומה מביא את הפלסטינים לשנאה כזאת כלפינו? אני מסתכל בחרדה באיזו שנאה התאבדותית מתייחסים אלינו הפלסטינים. גם הגרמנים התייחסו אלינו באותו סוג של שנאה. זה דבר שצריך לברר אותו, מה קורה בינינו לבין עמים אחרים שבתוכם אנחנו חיים"[17].

לקראת סוף מלחמת לבנון השנייה, השתתף במסיבת עיתונאים עם דויד גרוסמן ועמוס עוז בה קראו לממשלת ישראל להסכים להפסקת אש ולא להרחיב את הלחימה בלבנון, כפי שאכן הוחלט לאחר מכן. במאמריו תיאר את עצמו כ"סופר מגויס", בעל מחויבות ואחריות למתרחש. את חשיפת דעותיו בעניינים חברתיים ומדיניים החל בספר המסות "בזכות הנורמליות", שעורר הדים בישראל ובעולם, ובמאמרים וספרים נוספים שפרסם מאז.

במסע הבחירות לכנסת הארבע עשרה הוצב במקום ה-116 ברשימת מרצ, ובמסע הבחירות לכנסת התשע עשרה, בינואר 2013, היה במקום ה-109.

בדצמבר 2016 הציע לתת למאה אלף ערבים תושבי שטחי-C ביהודה ושומרון, תושבות - ואולי אף אזרחות, בלי לספח את שטחי-C עצמם[18].

היה חבר במועצה הציבורית של ארגון "בצלם"[19].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אברהם ב. יהושע

מכּתביו

הערות שוליים

  1. ^ אב יהושע באתר א.מ.ת
  2. ^ אלעד זרט, עכשיו אני חולה... א.ב.יהושע, 7 ימים ידיעות אחרונות גליון 2979, 12.2.2021, עמ' 35-55
  3. ^ הקיר וההר: מציאותו הלא-ספרותית של הסופר בישראל, זמורה ביתן, תל אביב, 1989, עמ' 230
  4. ^ הקיר וההר: מציאותו הלא-ספרותית של הסופר בישראל, זמורה ביתן, תל אביב, 1989, עמ' 231
  5. ^ יהושע, אברהם ב' א"ב יהושע, באתר school.kotar.cet.ac.il
  6. ^ א.ב. יהושע, וידויו של עורך, באתר תנועת הצופים, ‏1960
  7. ^ הסופר חתן פרס ישראל א.ב יהושע הלך לעולמו בגיל 85, באתר חדשות 13, 14 ביוני 2022
  8. ^ ארכיון אברהם ב. יהושע, בספרייה הלאומית
  9. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         שירי לב-ארי, פרס "לוס אנג'לס טיימס" לא"ב יהושע, באתר הארץ
  10. ^ תנועה חדשה: "בטחון ושלום כן - סיפוח לא", למרחב, 15 בדצמבר 1967
  11. ^ ניבה לניר-פבלסקי, חוזרים בתשובה, דבר, 18 במאי 1979
  12. ^ תומאס פרידמן, מביירות לירושלים, עמ' 397.
  13. ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ז, 3, עמ' 383; עמ' 527, הערה 22.
  14. ^ יגאל קוצר, "לא השוויתי אותנו לנאצים", חדשות, 11 באוקטובר 1988
  15. ^ לילי גלילי, א. ב. יהושע: קיום המתנחלים במדינה פלשתינית חשוב לשלום, הארץ, 8 באוקטובר 1993
  16. ^ תום שגב, הציונים החדשים, עמ' 132.
  17. ^ איתי אשר, "אנחנו צריכים להבין למה שונאים אותנו", באתר nrg‏, 20 ביוני 2002
  18. ^ "א. ב יהושע מאמץ את תוכנית הסיפוח של בנט?"
  19. ^ אודות בצלם, באתר "בצלם"


הקודם:
נתן שחם 		פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אבנר טריינין
1989 		הבא:
ט. כרמי, פנחס שדה, נתן יונתן
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34101545אברהם ב. יהושע

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אברהם_ב._יהושע&oldid=2051763"