אפוסטיל



אפוסטיל (Apostille, מצרפתית: אישור) הוא מונח הלקוח מהמשפט הבינלאומי המתאר אישור הניתן על ידי רשות מוסמכת של מדינה, וכן תוארו של בעל התפקיד המאמת את נכונות החתימה על גבי תעודות ציבוריות (כגון תעודת נישואין, תעודת לידה או כל מסמך רשמי אחר שיצא מידי אחת מרשויות המדינה), ומאשר כי התעודה רשמית, מקורית, והונפקה על ידי הרשות המוסמכת לכך. כמו כן מאשר האפוסטיל את סמכות הנוטריון לאשר מסמכים נוטריוניים. האפוסטיל מאמת את חתימת הנוטריון על גבי המסמך ומאשר כי הנוטריון החתום על המסמך הוא אכן נוטריון על פי דיני המדינה שהנפיקה את האפוסטיל.
האפוסטיל נועד לחסוך חלק משרשרת אימותים להם נדרש אדם המבקש להציג תעודה ציבורית ממדינה אחת במדינה אחרת. כך, למשל, לפני שנוצרה אמנת האג משנת 1961 (אמנת האפוסטיל), צריך היה אותו אדם לאמת את התעודה הציבורית ברשות המוסמכת שהנפיקה אותה, לאמת את חתימת אותה רשות במשרד החוץ של אותה מדינה, ולבסוף, לאמת את חתימת משרד החוץ בנציגות הדיפלומטית או הקונסולרית של המדינה בה הוא מבקש להציג את המסמך. הליך זה נדרש גם כיום במקרים בהם אדם מבקש להציג תעודה ציבורית של מדינה אחת במדינה אחרת, כאשר אחת מאותן מדינות אינה חתומה על אמנת האפוסטיל. כך למשל, אדם המבקש להציג תעודת לידה ישראלית בקנדה (שאינה חתומה על אמנת האפוסטיל), צריך להנפיק את התעודה במשרד הפנים, לאמת את חתימת פקיד הרישום של משרד הפנים במשרד החוץ, ולאחר מכן, לאמת את חתימת משרד החוץ בשגרירות קנדה בישראל. הדבר נהיה מורכב עוד יותר כאשר אדם מבקש להציג תעודה ציבורית ממדינה אחת במדינה אחרת, לה אין נציגות רשמית במדינה שהנפיקה את התעודה.
אמנת האפוסטיל
אמנת האג לביטול הצורך בחקיקה למסמכי חוץ ציבוריים (באנגלית: Hague Convention Abolishing the Requirement for Legalisation for Foreign Public Documents)[1] היא אמנה בינלאומית שנוסחה בוועידת האג על משפט בינלאומי פרטי לצורך פישוט הליך ההכרה במסמכים ציבוריים בין המדינות החתומות על האמנה. האמנה נקבעה ביום 5 באוקטובר 1961. האמנה מפרטת את הדרכים אשר באמצעותן מסמך שהופק באחת המדינות החתומות יכול להיות מאושר לצורך הכרה משפטית בכל שאר המדינות החתומות. האישור נקרא אפוסטיל והוא דומה במעמדו לחותם נוטריון, אלא שהאחרון בעל תוקף משפטי מקומי בלבד.
את האפוסטיל יכולים לתת אך ורק הרשויות המוסמכות במדינה. כך למשל, על פי הוראות האמנה, הרשויות המוסמכות לתת אפוסטיל במדינת ישראל הם משרד החוץ, רשמים של בתי משפט השלום ועובדי מדינה שמונו לתפקידם על ידי שר המשפטים בהתאם לחוק הנוטריונים, ה'תשל"ו-1976. פקידים מוסמכים לעניין זה יושבים ברבים מבתי המשפט ברחבי הארץ.
כדי להיות זכאי לאפוסטיל, המסמך חייב להיות מאושר תחילה על ידי פקיד המוכר על ידי הרשות הנותנת את האפוסטיל. כך למשל, מסמך המאושר בחותם נוטריון, יוכר לצורך מתן אפוסטיל על ידי פקיד בית המשפט המוסמך, לאחר שיוודא כי הנוטריון אכן מופיע ברשימת הנוטריונים המוסמכים על ידי שר המשפטים. תעודת תואר אקדמי מישראל תהיה חייבת תחילה בחותמת משרד החינוך בטרם תאושר באפוסטיל על ידי משרד החוץ.
על האמנה חתומות רוב מדינות אירופה, ארצות הברית, וכן מדינות נוספות באמריקה הלטינית, אפריקה, אסיה ואוקיאניה. מדינת ישראל חתומה על האמנה, ואף תיקנה בשנת 1977 תקנות לשם יישומה.[2]
מדינות חברות באמנת האפוסטיל
נכון לשנת 2020 על האמנה חתומות 118 מדינות.
מדינה | תאריך כניסה לתוקף | מדינות בהן האפוסטיל אינו מוכר | הערות |
---|---|---|---|
![]() |
בלגיה (עד 2015), גרמניה (עד 2016), יוון (עד 2018), איטליה, (עד 2011), ספרד (עד 2017) | ||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
קוסובו | ||
![]() |
קוסובו | ||
![]() |
|||
![]() |
בורונדי, הרפובליקה הדומיניקנית, קוסובו, קירגיסטן, מונגוליה, הפיליפינים, טג’יקיסטן, תוניסיה, אוזבקיסטן | ||
![]() |
גרמניה, הונגריה (עד 2005), קוסובו, הולנד (עד 2010) | ||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
קוסובו | ||
![]() |
אלבניה (עד 2015)הרפובליקה הדומיניקנית, הודו (עד 2008), קירגיסטן, ליבריה, מונגוליה, טג’יקיסטן, תוניסיה, אוקראינה (עד 2004), אוזבקיסטן | ||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
אוסטריה, צ’כיה, גרמניה, פולין | ||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
קוסובו | ||
![]() |
|||
![]() |
אינו רלוונטי לגרינלנד ואיי פארו | ||
![]() |
|||
![]() |
אוסטריה, בלגיה, גרמניה, הולנד (עד 2017) | ||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
הפיליפינים | ||
![]() |
|||
![]() |
גרמניה (עד 2010), קוסובו, יוון (עד 2015) | ||
![]() |
אלבניה (עד 2016), אזרבייג’ן, בורונדי, הרפובליקה הדומיניקנית, גאורגיה (עד 2010), הודו, קוסובו, קירגיסטן, ליבריה, מולדובה, מונגוליה, מרוקו, פרגוואי, פרו (עד 2014), הפיליפינים, טג’יקיסטן, תוניסיה, אוקראינה (עד 2010), אוזבקיסטן | ||
![]() |
אלבניה (עד 2018), גאורגיה (עד 2015), קוסובו, קירגיסטן, מונגוליה, פרו, הפיליפינים, תוניסיה, אוזבקיסטן | ||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
האמנה עדיין ישימה באשר להונג קונג למרות העברת הריבונות על הונג קונג לידי סין | ||
![]() |
אזרבייג’ן (עד 2005) | ||
![]() |
|||
![]() |
בלגיה (עד 2008, פינלנד (עד 2009), גרמניה, הולנד (עד 2008), ספרד (עד 2008), קוסובו | ||
![]() |
|||
![]() |
קוסובו | ||
![]() |
אלבניה (עד 2011) | ||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
ארגנטינה, ארמניה, אוסטריה, אזרבייג’ן, בלארוס, סין (להוציא את הונג קונג ומקאו), קפריסין, גרמניה, גאורגיה, יוון, הודו, ישראל, מאוריציוס, ניקרגואה, מקסיקו, מולדובה, נמיביה, פרגוואי, פרו, פולין, רוסיה, רומניה, סרביה, סלובקיה, ספרד, אוקראינה, אוזבקיסטן, ונצואלה | ||
![]() |
אוסטריה, בלגיה, גרמניה, יוון | ||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
בלגיה, גרמניה, ארצות הברית (עד 2015) | ||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
האמנה עדיין מיושמת ביחס למקאו אף על העברת הריבונות על מקאו לידי סין | ||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
קוסובו | ||
![]() |
קוסובו | ||
![]() |
גרמניה, קוסובו | ||
![]() |
|||
![]() |
אוסטריה, בלגיה, פינלנד, גרמניה, יוון | ||
![]() |
|||
![]() |
גרמניה | ||
![]() |
קוסובו | ||
![]() |
אזרבייג’ן (עד 2010), הרפובליקה הדומיניקנית (עד 2017), הודו (עד 2008), | ארובה, קורסאו, הולנד, סנט מארטן | |
![]() |
|||
![]() |
קוסובו | ||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
גרמניה, קוסובו | ||
![]() |
גרמניה (עד 2014), יוון, קוסובו | ||
![]() |
אוסטריה, פינלנד, גרמניה, יוון | ||
![]() |
קוסובו | ||
![]() |
|||
![]() |
קוסובו | ||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
קוסובו | אושרר כ-![]() | |
![]() |
|||
![]() |
קוסובו | ||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
אלבניה, הודו (עד 2008), קוסובו | ||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
|||
![]() |
אוסטריה, בלגיה, גרמניה, יוון | ||
![]() |
|||
![]() |
בלגיה (עד 2004), יוון (עד 2010), קוסובו | ||
![]() |
כולל שטחי חסות של הכתר הבריטי והטריטוריות הבריטיות שמעבר לים | ||
![]() |
ליבריה (עד 2015) | ||
![]() |
|||
![]() |
אוסטריה, בלגיה, גרמניה, יוון, קוסובו | ||
![]() |
|||
![]() |
קוסובו |
קבלת אישור אפוסטיל בישראל
אפוסטיל בישראל ניתן בשני ערוצים (נכון למרץ 2020): למסמכים ציבורים ישראליים, דוגמת תעודות של משרד הפנים (לידה, פטירה, וכדומה), פסקי דין והחלטות של בתי משפט, ניתן לקבל אפוסטיל במשרד החוץ בירושלים. לא ניתן לקבל אפוסטיל על מסמכים ציבוריים ישראלים בערים אחרות, או בשגרירויות ישראל.[3] אפוסטיל למסמכים נוטריוניים, (דוגמת אישור תרגום מסמך, אימות חתימה, תעודת חיים), ניתן לקבל במזכירות בתי המשפט ברחבי ישראל.[4]
קישורים חיצוניים
- אתר משרד החוץ
- אתר הרשות השופטת
- אתר ועידת האג
- רשימת המדינות החברות באמנת האג והרשויות המוסמכות בה (באנגלית)
הערות שוליים
אפוסטיל34395214Q309473