אופק (משפחת לוויינים)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אופק 5)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אופק
שיגור הלוויין אופק 7
שיגור הלוויין אופק 7
מידע כללי
מפעיל ישראלישראל משרד הביטחון של ישראל
יצרן ישראלישראל התעשייה האווירית לישראל

אופק היא סדרה של לוויינים ישראליים. שני הלוויינים הראשונים בסדרה נועדו לניסויים, והיתר הם לווייני ריגול שנועדו לצילום לצורך איסוף מודיעין צבאי. רוב לווייני אופק שוגרו מבסיס פלמחים על גבי משגר ה"שביט" הישראלי. הלוויינים חגים מסביב לכדור הארץ בגובה נמוך ומשלימים סיבוב כל 90 דקות לערך. סדרת לוויינים זו ובעיקר שיגורו של הלוויין אופק 1 מבסיס פלמחים ב־19 בספטמבר 1988 הפכו את ישראל למדינה השמינית שמצליחה לשגר בכוחות עצמה לוויין מתוצרתה[1]. הלוויינים והמשגרים פותחו ונבנו על ידי התעשייה האווירית לישראל.

תוכנית הלוויינים הישראלית

תוכנית החלל הישראלית החלה עם שיגור הרקטה שביט 2 לחלל ב־5 ביולי 1961, לצורכי מחקר[2]. לאחר שיגור שביט 2 פורסם שיבצעו שיגורים של רקטות נוספות, לצורך מחקר על הסטרטוספירה והיונוספירה לצורכי מדע[3]. אולם אחר כך, במשך שנים רבות, עיקר המחקר הישראלי בתחום התמקד בפיתוח טילים לצורכי ביטחון (דוגמת "גבריאל" ו"יריחו").

תוכנית הלוויינים הישראלית החלה בשנת 1981, כאשר ראש אגף המודיעין, האלוף יהושע שגיא, הקציב חמישה מיליון דולר לבדיקת היתכנות פרויקט לבניית משגר לוויינים, לוויינים ומצלמות טלסקופיות[4]. בנוסף אושרה הקמתה של מנהלת תוכנית החלל. במקביל, כתגובה לפרויקט "לוויין התקשורת הערבי" - Arabsat, יוזמה של הליגה הערבית שהושקה ב-1976 (אנ')[5], קבוצה בראשות מאיר עמית (לשעבר ראש המוסד ושר התקשורת) עם יזמים נוספים ביקשה לשגר לוויין תקשורת ישראלי[6]. בספרו האוטוביוגרפי כתב עמית שתחילה ביקשו לעניין את חברת פרצ'יילד האמריקאית בפרויקט (החברה בנתה בשנות ה-70 את לוויין התקשורת ATS-6). בשיחות עם הנהלת החברה התברר כי יש לשריין תחילה את המקום בשמיים (slot בשפה המקצועית), באמצעות איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי, אך באותן שנים רק ממשלות ולא חברות פרטיות, יכולו לשריין מקום בחלל. לכן עמית וכרמל פנו לשר התקשורת, מרדכי ציפורי, וקיבלו אישור של ממשלת ישראל לפעול בשמה[7]. חברת פרצ'יילד לבסוף לא הייתה מעוניינת להשתתף בפרויקט והם שכרו את שירותיה של התעשייה האווירית לתכנון וייצור של לווייני התקשורת[8]. ב-1983 חתמו על הסכם עם מדינת ישראל על פיו הלוויינים יהיו בבעלות משרד התקשורת, והחברה הכללית לשירותי לוויין תספק את שירותי התקשורת באמצעות חברת "בזק" בישראל וללקוחות זרים. הפרויקט הושק רשמית בנובמבר 1984, בשם AMS - Affordable Modular Satellite[9][10].

בשנת הוקמה 1983 סוכנות החלל הישראלית חטיבה שאותה הקים בתעשייה האווירית,משה בר-לב במסגרת משרד המדע והפיתוח שהוקם שנה קודם[11], במטרה, בין השאר שישמש כמסווה לפעילות הסודית לפיתוח פרויקט לוויין הריגול הישראלי[4]. באוגוסט 1985 הודיע דרור שדה, ראש סוכנות החלל הישראלית, כי ישראל מתכננת לשגר לוויין[12].

בשנת 1984 שר הביטחון, משה ארנס, יוזם החלטת ממשלה לקידום פיתוח פרויקט לוויין הריגול, בנוסף התעשייה האווירית גברה על רפא"ל בתחרות על פיתוח וייצור הלוויין ומשגר הטילים "שביט"[4]. בשנה זה התעשייה האווירית החלה להיות מעורבת בפרויקט לוויין התקשורת "עמוס". החל משנת 1985 הוקצו כ-45 מיליון דולר מדי שנה לפרויקט[13].

הלוויין הראשון בסדרה, "אופק 1" היה הלוויין הישראלי הראשון בחלל[14]. על־פי ההודעות הרשמיות, נועד אופק 1 לבדוק את יכולתה של ישראל להכניס לוויין למסלול סביב כדור הארץ ולבחון את מערכותיו בתנאי חלל. גם הלוויין השני בסדרה, "אופק 2", היה לוויין ניסוי ששוגר באפריל 1990. לאחר שיגורו הכריז שר הביטחון משה ארנס כי בקרוב ישראל תשגר לוויין בעל יכולת מודיעינית[15]. אולם רק לאחר חמש שנים ושני שיגורים כושלים שוגר "אופק 3" באפריל 1995[16].

במחצית השנייה של שנות ה-90 של המאה ה-20 יזמה התעשייה האווירית את פרויקט לווייני "ארוס", במטרה למסחר את הטכנולוגיה של לווייני הצילום הצבאיים מסדרת "אופק" לשיווק בשוק האזרחי. לשם כך הוקם בשנת 1997 מיזם משותף בשם "ווסט אינדיס ספייס", בו היו שותפים: התעשייה האווירית (44%) החברה האמריקאית "קור סופטוור טכנולוג'י" (Core Software Technology) (44%) וחברת אל-אופ יצרנית המצלמה של לווייני "אופק" (12%)[17]. התוכנית כללה בתחילה שיגור של 6–8 לוויינים שיבצעו צילום לשימושים אזרחיים, מסחריים ומדעיים עבור מדינות וחברות מסחריות, למטרות שונות בהם: מיפוי של שטחים קרקעיים וימיים לצרכים שונים, ובהם איכות הסביבה, ניצול קרקעות ותכנון תשתיות. הרקע לפיתוח התוכנית היה הערכות שלשוק לווייני הצילום האזרחיים פוטנציאל מסחרי גדול. התוכנית התכוונה במקור לשגר לוויין ראשון באמצע שנת 1998, לאחר שיוצאו מהלוויין הצבאי "אופק" כל המרכיבים שפותחו לתוכנית הצבאית[18]. הלוויין הראשון "EROS A" פותח במקביל ל"אופק 4" והיה מבוסס עליו[19].

בעקבות כישלון שיגורו של הלוויין "אופק-4", לאחר שיגורו של "EROS A" שילם משרד הביטחון כ-15 מיליון דולר בשנה עבור הזכויות הבלעדיות לקבלת כל הצילומים של שטח ישראל שבצע. זכויות הקליטה הבלעדיות כוללו לא רק את שטח ישראל, אלא גם אזור ברדיוס של כ-2,000 ק"מ, הכולל: במערב - לוב; בדרום - סודאן; במזרח - מפרץ עומאן; ובצפון - חבר המדינות. טווח הכיסוי כלל את כל שטחן של עיראק, איראן וסוריה, כמעט את כל שטח לוב ונתח עיקרי מסודאן ומרפובליקות מוסלמיות במדינות ברית המועצות לשעבר[20]. בנוסף המנהל למחקר ולפיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית יזם תוכנית, בהיקף של כשלושה מיליארדי שקלים, שהחלה בעקבות כישלון שיגור "אופק 4" לשיגור קונסטלציית לוויינים שיספקו תמונות ומידע בזמן אמת. התוכנית נועדה להגביר את יכולת ההתראה מול איום הטילים להשמדה המונית שמפתחות איראן, עיראק וסוריה. על פי התוכנית, ישראל תפעיל בחלל כמה לווייני ביון במקביל, שיספקו תמונות ומידע בזמן אמת במטרה לסגור פערי זמן בין גילוי האיום לבין המענה ולהבטיח מידע זמין[21].

באוגוסט 2003, נתן לראשונה ראש מנהלת תוכנית החלל, חיים אשד, ריאיון לעיתונות, בו חשף שעד 2008 תשלים ישראל בהדרגה את פיתוחם של שלושה לווייני צילום לצורכי מודיעין - "אופק 6", "אופק 7" ולוויין מכ"ם ("טקסאר"), בנוסף אמר שתוך כחמש שנים תהיה בידי ישראל יכולת לשגר לוויינים במשקל כ-100 ק"ג ממטוסי אף-15[22], אולם תחזית זו לא התגשמה.

בפברואר 2005, בעקבות כישלון שיגורו של הלוויין "אופק-6", מערכת הביטחון פנתה למשרד האוצר בבקשה להקצבה מיוחדת של 400–600 מיליון שקל לצורך בניית שני לווייני ריגול. במקביל. אולם משרד האוצר לא נענה לבקשה, ולוחות הזמנים של תוכנית החלל השתנו. הבקשה לתקציב מיוחד הוגשה במסגרת הפקת הלקחים מכישלון השיגור של אופק 6, שאחד מהם היה החלטת מערכת הביטחון לבנות במקביל שני משגרי לוויינים, שני לוויינים, שתי מצלמות טלסקופיות ושתי מערכות מכ"ם כגיבוי במקרה של תקלה עתידית[23].

מפרט טכני

לווייני אופק חגים מסביב לכדור הארץ בגובה נמוך ומשלימים סיבוב כל 90 דקות לערך. הלוויינים משמשים בעיקר כדי לאסוף מודיעין, כגון תוכניות הגרעין של איראן והמתקנים הצבאיים במדבר הסורי.

הלוויינים משוגרים משדה שיגור הטילים בבסיס חיל האוויר בפלמחים על גבי משגר הלוויינים שביט. הלוויינים והמשגרים שלהם מפותחים בתעשייה האווירית לישראל. המצלמה ומערכות האופטיקה מיוצרות על ידי חברת אל-אופ. התעשייה האווירית נבחרה כקבלן ראשי לתוכנית "אופק", לבדיקות ולאינטגרציה, לבנית מרכז שליטה ובקרה ותחנת קליטה קרקעית והפעלתם וכל אלה נבנו באתר מפעל מב"ת ביהוד[24].

לווייני אופק הם מהבודדים בעולם שמשוגרים לכיוון מערב, בניגוד לכיוון הסיבוב של כדור הארץ, באופן המקטין את יכולת הנשיאה של המשגר באחוזים ניכרים. שיטת שיגור זו מנוגדת להיגיון ההנדסי והכלכלי ולכן איננה נהוגה בעולם, אך בישראל היא כורח המציאות עקב מיקומה הגאוגרפי. הדבר נעשה כדי שבמקרה של כישלון, הלוויינים לא ייפלו על אזורים מיושבים או לידיהן של מדינות ערב השכנות. גם בשיגור מערבה אין לישראל יד חופשית, זאת עקב רוחבו הצר יחסית של הים התיכון והאיים הפזורים בו. למעשה, ישראל יכולה לשגר לתוך מסדרון צר המסתכם במספר מעלות, אם ברצונה למנוע אפשרות של נפילת הלוויין על שטחים מיושבים בשלבי השיגור הראשונים. לוויינים ישראליים אחרים משוגרים מאתרים במדינות אחרות.

המנועים הרקטיים שמאיצים את לווייני האופק לחלל פותחו במפעל של חברת תעש מערכות. לאחר הפרטת החברה, עבר המפעל לחברת תומר, חברה ממשלתית שהוקמה לצורך החזקת הפעילות המסווגת של תעש[25].

המצלמות בלווייני אופק הן מתוצרת אל-אופ ושימשו גם כבסיס לתכנון מערכות לצילומי ריגול ממטוסי קרב. הן אף משולבות בלווייני צילום ישראליים אזרחיים כדוגמת ארוס ואופטסאט, אך ברזולוציות נמוכות יותר[24].

לווייני אופק

לוויינים בסדרת אופק
שם תאריך שיגור הערות
אופק 1 19 בספטמבר 1988 לוויין ניסוי להדגמת טכנולוגיות
אופק 2 3 באפריל 1990 לוויין ניסוי להדגמת טכנולוגיות
אופק 3 5 באפריל 1995 הלוויין הישראלי הראשון בעל יכולת צילום
אופק 4 22 בינואר 1998 שיגורו נכשל - נפל לים התיכון
אופק 5 28 במאי 2002 לוויין הצילום המבצעי הוותיק ביותר בשירות
אופק 6 6 בספטמבר 2004 שיגורו נכשל - נפל לים התיכון
אופק 7 11 ביוני 2007 לוויין צילום
אופק 8 21 בינואר 2008 לוויין מכ"ם
אופק 9 22 ביוני 2010 לוויין צילום
אופק 10 9 באפריל 2014 לוויין מכ"ם
אופק 11 13 בספטמבר 2016 לוויין צילום
אופק 16 6 ביולי 2020 לוויין צילום
אופק 13 29 במרץ 2023 לוויין מכ"ם

אופק 1

מדליה בהנפקת החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות לציון שיגור אופק 1

אופק 1 היה הלוויין הישראלי הראשון, והראשון בסדרת הלוויינים "אופק". הלוויין פותח ונבנה בישראל, ושוגר ב־19 בספטמבר 1988 בשעה 11:31 מבסיס פלמחים באמצעות משגר ה"שביט"[26]. בשיגורו הצהירה מדינת ישראל על רצינות כוונותיה להיכנס לעידן החלל, ובכך הצטרפה כחברה השמינית למועדון היוקרתי של מדינות ששיגרו בכוחות עצמן לוויין מתוצרתן. הלוויין עצמו שימש כניסוי לטכנולוגית הלוויינים. מסת הלוויין הייתה 156 קילוגרם. הוא שהה כלוויין פעיל בחלל 118 יום במסלול אליפטי עם אפוגיאה של 1,150 קילומטר, פריגיאה של 248 ק"מ והקיף את כדור הארץ מדי 98 דקות. הוא תוכנן לפעול כחודש אחד בלבד[27]. אך שרד לבסוף ארבעה חודשים בחלל[28].

המפרט הטכני שלו היה[27]:

  • קוטר בסיס תחתון: 1.2 מטר
  • קוטר בסיס עליון: 0.7 מטר
  • משקל המבנה: 33 ק"ג
  • משקל מערכת אספקת החשמל: 58 ק"ג
  • משקל המחשב: 1 ק"ג
  • משקל מערכת התקשורת: 12 ק"ג
  • * משקל מערכת בקרה טרמית: 5 ק"ג
  • משקל החיוט (חוטים): 9 ק"ג
  • משקל מערך מדידים ומשקלות: 32 ק"ג
  • משקל כללי: 156 ק"ג נתוני אספקת חשמל:
  • הספק חשמלי (על־ידי משטחי השמש): 246 ואט
  • צריכת הספק חשמלי ממוצעת: 53 ואט
  • קיבולת המצבר: 7 אמפר־שעה
  • פס צבירה לא מיוצב 25–42 וולט נתוני תקשורת: תקשורת בתחום 5
  • קצב שידור ערוץ טלמטריה: 2.5 קילובייט לשנייה
  • גודל זיכרון הטלמטריה: 128 קילובייט

לרגל השיגור המוצלח, הנפיקה "החברה הישראלית למדליות ומטבעות" מדליה מיוחדת.

אופק 2

אופק 2 שוגר ב-3 באפריל 1990. ללוויין זה היה בידוד תרמי והגנה מקרינה קוסמית משופרים, מחשב, גירוסקופים ומגנטומטרים משופרים וכן תקשורת דו-כיוונית אשר אפשרו בדיקת השליטה בלוויין. הלוויין תפקד בצורה מושלמת במסלול אליפטי עם אפוגיאה של 1,580 ק"מ ופריגיאה של 210 ק"מ[29].

אופק 3

אופק 3

אופק 3 שוגר ב-5 באפריל 1995[30]. היה זה הלוויין הישראלי הראשון שהיה בעל יכולות צילום. שימש את מערכת הביטחון עד שנת 2000. השיגור בוצע על ידי משגר השביט למסלול של 370x750 ק"מ. זה היה לוויין מיוצב בשלושה צירים לחישה מרחוק. ללוויין מערכות מחשוב ותקשורת משופרים, כנפיים סולריות (לעומת פנלים צמודים לגוף בשני הניסויים הראשונים).

אופק 4

אופק 4 שוגר ב-22 בינואר 1998, ונועד להיות מחליפו המבצעי של אופק 3, אולם שיגורו נכשל והלוויין צלל לים התיכון[31].

אופק 5

אופק 5 שוגר ב-28 במאי 2002[32]. זהו לוויין הצילום המבצעי הפעיל הוותיק של ישראל עד כה. מיד עם שיגורו החל פיתוח "אופק 6"[33].

אופק 6

אופק 6 שוגר ב-6 בספטמבר 2004 מבסיס חיל האוויר ליד קיבוץ פלמחים, באמצעות משגר ה"שביט". עקב תקלה בקופסת מכשירים המחוברת לשלב השלישי בביצוע פעולה מסוימת לא ניצת השלב השלישי כראוי והמשגר כשל מלהביא את הלוויין לגובה המתאים והמהירות הנכונה בחלל. המשגר המשיך לשייט מעט ברום האטמוספירה עד שנפל והתרסק לתוך הים[34]. הנזק כתוצאה מכישלון השיגור הוערך בכ-100 מיליון דולר[35]. בעקבות כישלון השיגור הוקם צוות הבדיקה בתעשייה האווירית[36].

אופק 7

הלוויין אופק 7 בעת חיבורו למשגר שביט

אופק 7 שוגר ב-11 ביוני 2007, מבסיס חיל האוויר פלמחים[37] למסלול אליפטי עם אפוגיאה של 566.5 ק"מ ופריגאה של 466.9 ק"מ. ללוויין נטייה של 141.7 מעלות לקו המשווה. משקלו של אופק 7 הוא כ-300 ק"ג והוא משלים הקפה של כדור הארץ ב-90 דקות. שלושה ימים לאחר ששוגר החל אופק 7 להעביר תמונות באיכות גבוהה לתחנת הבקרה שלו. ביצועי הלוויין מסווגים אולם באמצעי התקשורת פורסם כי יכולת ההפרדה של מצלמותיו היא 70 ס"מ לפיקסל[38][39].

אופק 8 / טכסאר

ערך מורחב – טכסאר

אופק 8 או טכסאר שוגר ב-21 בינואר 2008, משדה שיגורים בדרום מזרח הודו. באופן רשמי הלוויין אינו נמנה עם סדרת לווייני אופק שכן טכנולוגיית הריגול שלו כלוויין מכ"ם ולא צילום שונה משאר לווייני אופק[40]. עם זאת חלקים ממרכיבי גופו מבוססים על פיתוחים מלווייני אופק. שלושה חודשים אחר כך שיגרה הודו את הלוויין RISAT-2, המבוסס על טכסאר[41].

אופק 9

הלוויין אופק 9 לפני שילובו במשגר שביט

אופק 9 שוגר ב-22 ביוני 2010 מבסיס חיל האוויר בפלמחים[42] למסלול בגובה 311–600 קילומטרים וכעבור שלושה ימים החל לשדר תמונות באיכות גבוהה[43][44]. משקלו כ-300 קילוגרם, אורכו 2.3 מטר, קוטרו 1.2 מטר והותקנה בו מצלמה משוכללת מתוצרת אל-אופ. אף הוא שוגר במשגר מסוג "שביט". מערכות הלוויין מבוססות על אלה שפותחו עבור הלוויין "אופק 7". לדברי מפתחיו, הלוויין מאפשר צילום תמונות בקצב מהיר יותר, בסריקה רבה יותר של השטח וברזולוציה טובה יותר. רזולוציית הצילום שלו היא בין חצי מטר ל-70 ס"מ לפיקסל. אופק 9 היה אמור לתפוס את מקומו של אופק 5 בשנת 2011, אך נכון לשנת 2019 אופק 5 עדיין פעיל‏[45].

אופק 10

ערך מורחב – אופק 10

אופק 10 שוגר ב-9 באפריל 2014 מבסיס חיל האוויר בפלמחים על גבי משגר שביט למסלול בגובה של בין 400 ל-600 קילומטר, ומשלים סיבוב סביב כדור הארץ כל 1.66 שעות. זהו לוויין המבוסס על מכ"ם מפתח סינתטי (כמו אופק 8)[46][47]. משקלו כ-330 קילוגרם והוא מסוגל לזהות עצמים בגודל של כמה עשרות סנטימטרים. הלוויין החל לפעול בהצלחה[48][49].

אופק 11

אופק 11 שוגר ב-13 בספטמבר 2016 מבסיס חיל האוויר בפלמחים על גבי משגר שביט. משקלו של אופק 11 הוא כ-300 ק"ג. זהו לוויין אופטי הנושא מערכת צילום מתקדמת, פרי פיתוח וייצור של אל-אופ מחברת אלביט מערכות. מערכת הצילום מבוססת על מצלמה היפר-ספקטרלית מסוג יופיטר (Jupiter)[50]. המצלמה רגישה לתחום הספקטרלי 0.45-0.9μm בצילום של כל הספקטרום הנ"ל או בצורה היפר-ספקטרלית ב-4 ערוצים בתוך תחום זה. רזולוציית הצילום שלו היא 50 ס"מ לפיקסל והוא מסוגל לצלם שדה ראייה של כ-15 ק"מ בכל צילום (עבור לוויין בגובה 600 ק"מ). לאחר השיגור הלוויין נכנס למסלול סביב כדור הארץ כמתוכנן, אך אובחנה תקלה כלשהי שגרמה לקשיי תקשורת עם הלוויין שגרמו לחששות בנוגע להפעלתו המבצעית[51]. אנשי התעשייה האווירית ומומחים שונים פעלו לייצב אותו.[52][53] המאמצים נשאו פרי והמהנדסים הצליחו להשמיש את הלוויין ולהפכו למבצעי, וב-22 בספטמבר נשלחו תמונות ראשונות מהלוויין למפעיליו[54][55].

אופק 16

ערך מורחב – אופק 16

אופק 16 שוגר ב-6 ביולי 2020 מבסיס חיל האוויר בפלמחים על גבי משגר שביט[56]. זהו לוויין תצפית אלקטרו-אופטי מדגם מתקדם יותר בדומה לאופק 11, הנושא מצלמה מתוצרת חברת אלביט מערכות[57]. את פיתוח וייצור הלוויין והמשגר הוביל משרד הביטחון, באמצעות מינהלת החלל "אתגר" במפא"ת. התעשייה האווירית היא הקבלן הראשי של הפרויקט - חטיבת טילים וחלל, באמצעות מפעל "חלל", מובילה את הפרויקט יחד עם "מלמ" המפתחת את המשגר. את מצלמת הלוויין פיתחה חברת "אלביט מערכות". החברה הממשלתית למערכות הנעה רקטית, "תומר", ייצרה את מנועי טיל השיגור ביחד עם חברת רפאל. בפרויקט שותפות חברות רבות נוספות, בהן "רוקר" ו"סיאלו"[58].

אופק 13

ערך מורחב – אופק 13

אופק 13 שוגר ב-29 במרץ 2023 מבסיס במרכז הארץ, על גבי משגר שביט. אופק 13 מייצר אור מהמכ"ם עצמו, כך שהוא משגר קרן לקרקע, וההחזר והשינויים שבה מאפשרים ליצור תמונה כמו שאנחנו רואים ממצלמה אלקטו-אופטית. בעזרת הלוויין ניתן לראות באור ובחושך, וגם דרך עננים, ולצלם בכל תנאי מזג אוויר.

פרסים

לוייני אופק זכו פעמיים בפרס ביטחון ישראל - ב-1996 וב-2022.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מנחם שיזף, אהרן אורגד, עתי"ם, "זה לא מירוץ חימוש, אלא מירוץ של יוקרה", חדשות, 20 בספטמבר 1988
  2. ^ נפתלי לביא, ישראל שילחה ראקיטה לחלל, המזה״ת הצטרף למירוץ לחלל; הראקיטה הרב־שלבית – לצרכי מחקר; התכנון, הביצוע והדלק – ישראליים, הארץ, 6 ביולי 1961
  3. ^ אריה נשר, הרעיון נולד בטכניון - המוסד עוסק בחקר בעיית הטיסה לחלל, הארץ, 6 ביולי 1961
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 ציוני דרך במיזם הלוויין "אופק", באתר הארץ, 29 במאי 2002
  5. ^ רחל פרימור, לוויין תקשורת ערבי, מעריב, 3 במאי 1976
    הסכם לשיגור לוויין התקשורת הערבי "ערבסאט", דבר, 3 בדצמבר 1981
    עודד גרנות, על הפרק: הפעלת לוויין ערבי, מעריב, 3 בינואר 1977
    עמנואל בן-גוריון, מדינות הליגה מתכוננות לשגר 2 לווייני תקשורת ע"י טיל אירופי, דבר, 5 באוגוסט 1981
  6. ^ אברהם פלג, הוצע לישראל להשתמש בלוויין תקשורת אמריקני, מעריב, 6 בדצמבר 1982
  7. ^ הצעה לשגר לוויין תקשורת ישראלי נשקלת עתה במשרד התקשורת, דבר, 3 ביוני 1982
  8. ^ אמנון ברזילי, שחקן ישראלי חדש בחלל, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2001
  9. ^ אברהם פלג, שני לוייני תקשורת "כחול לבן" ייצרו על ידי התעשייה האוירית, מעריב, 11 בנובמבר 1984
  10. ^ רויטרס, סעודיה חוששת מלוויין ישראלי, מעריב, 9 באפריל 1984
  11. ^ אברהם פלג, סוכנת החלל הישראלית יוזמת שלושה פרוייקטים, מעריב, 15 במאי 1983
  12. ^ אבי גאנור, לוויין ישראלי, אולי גם אסטרונאוט, חדשות, 1 באוגוסט 1985
  13. ^ שמואל טל, אילן כפיר, תמיר שפר יעקב אילון, ארה״ב תבדוק האם ישראל פיתחה את טיל השיגור רק עבור הלווין, חדשות, 20 בספטמבר 1988
  14. ^ אופק ישראלי בחלל, מעריב, 20 בספטמבר 1988
  15. ^ טל שחף, השר ארנם: נשגר לחלל לוויין בעל יכולת מודיעינית, מעריב, 7 במרץ 1991
  16. ^ אמנון ברזילי, פה בונים מכפיל כוח, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2001
  17. ^ דרור מרום, ‏לוויין הצילום האזרחי הראשון של תע"א ישוגר בשבוע הבא, באתר גלובס, 30 בנובמבר 2000
  18. ^ דרור מרום, ‏לוויין נאה, בעל ראייה סלקטיבית, באתר גלובס, 5 בדצמבר 2000
  19. ^ דרור מרום, ‏לוויין הצילום האזרחי של תע"א ואל-אופ ישוגר בדצמבר באמצעות משגר רוסי, באתר גלובס, 1 במרץ 1999
  20. ^ דרור מרום, ‏משהב"ט רכש מהלוויין האזרחי EROS-1 את כל זכויות הצילום ברדיוס 2,000 ק"מ מסביב לישראל, באתר גלובס, 3 בינואר 2001
  21. ^ אמנון ברזילי, חזון השיגור מהאוויר, באתר הארץ, 11 באפריל 2001
  22. ^ אמנון ברזילי, היעד: חמישה לוויינים ישראליים ישוגרו לחלל ב-5 השנים הבאות, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2003
  23. ^ אמנון ברזילי, מערכת הביטחון מבקשת 400–600 מ' ש' לבניית שני לווייני ריגול; האוצר מתנגד, באתר הארץ, 23 בפברואר 2005
  24. ^ 24.0 24.1 אמנון ברזילי, בחלל ישראל קונה אך ורק כחול-לבן, באתר הארץ, 17 ביולי 2002
  25. ^ יובל אזולאי, ‏לקראת ההפרטה: הפעילות המסווגת של תעש עברה לאחריות המדינה, באתר גלובס, 22 בנובמבר 2018
  26. ^ דן ארקין, מנוע שלב 3 נפתח, ואופק־1 הואץ לחלל בתנופה אדירה, מעריב, 20 בספטמבר 1988
  27. ^ 27.0 27.1 אופק 1 יחיה כחודש. יישרף בדרכו אל תוך האטמוספריה, חדשות, 20 בספטמבר 1988
  28. ^ שמואל טל, תמיר שפר, לווין הניסוי "אופק 1" נשרף לאחר ארבעה חודשים בחלל, חדשות, 15 בינואר 1989
  29. ^ דן ארקין, אופק־2 חלף כל 90 דקות מעל עירק, מעריב, 7 במרץ 1991
  30. ^ אבי בליזובסקי, ‏20 שנה לשיגור אופק 3 – לוויין הצילום הצבאי הראשון שהדהים בביצועיו אפילו את מפתחיו, באתר "הידען", 6 באפריל 2015
  31. ^ אסף שטול-טראורינג, 22.01.1998 / לוויין הריגול אופק 4 מתרסק אל הים התיכון, באתר הארץ, 22 בינואר 2012
  32. ^ אמנון ברזילי, לוויין הריגול "אופק 5" שוגר בהצלחה מפלמחים, באתר הארץ, 29 במאי 2002
  33. ^ מאת אמנון ברזילי, לוויין הריגול "אופק 6" ישוגר בעוד כ-3 שנים, באתר הארץ, 9 ביולי 2002
  34. ^ אמנון ברזילי, הכישלון של אופק 6 יפגע ביכולת ההתרעה של ישראל מפני טילים, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2004
  35. ^ אמנון ברזילי, הערכה: שיגור אופק 6 נכשל בגלל תקלה במשגר; הנזק: 100 מיליון דולר, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2004
  36. ^ אמנון ברזילי, הוקם צוות לאיתור מוקד התקלה באופק 6, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2004
  37. ^ אמיר בוחבוט, ישראל שיגרה לוויין לחלל, באתר nrg‏, 11 ביוני 2007
  38. ^ יוני שנפלד, ‏"אופק 7" שוגר בהצלחה, באתר גלי צה"ל, 11 ביוני 2007
  39. ^ יובל אזולאי, הלוויין "אופק 7" החל לשדר תמונות לתחנת הקרקע, באתר הארץ, 12 ביוני 2007
  40. ^ יובל אזולאי, לוויין ישראלי שביעי שוגר לחלל: יוכל לצלם גם בחושך ובתנאי מזג אוויר קשים, באתר הארץ, 21 בינואר 2008
  41. ^ הודו שיגרה לווין ריגול תוצרת התעשייה האווירית, באתר גלובס, 20 באפריל 2009
  42. ^ סרטון השיגור באתר יוטיוב
  43. ^ חנן גרינברג, עוד עין לציון: לוויין הביון "אופק 9" שוגר מפלמחים, באתר ynet, 22 ביוני 2010
  44. ^ אמיר בוחבוט, גורמי ביטחון: שיגור הלוויין "אופק 9" הצליח, nrg מעריב, 25 ביוני 2010
  45. ^ אמיר בוחבוט‏, טאג' מאהל, הוותיקן והקולוסיאום: צפו בתמונות של "אופק 5" מהחלל, באתר וואלה!‏, 27 במאי 2019
  46. ^ יואב זיתון ורון בן ישי, ישראל שיגרה לחלל את הלוויין "אופק 10", באתר ynet, 10 באפריל 2014
  47. ^ אבי בליזובסקי, ‏אופק 10 ששוגר הלילה הוא לוויין מכ"ם (SAR), באתר "הידען", 10 באפריל 2014
  48. ^ הצלחה של 100% ללוויין הביטחוני אופק 10, nrg,‏ 12 ביוני 2014.
  49. ^ אבי בליזובסקי, ‏הלוויין אופק 10 שימר את ההישג של קודמיו ופועל ב-100% הצלחה; סמנכ"לית מבת-חלל: זה לא טריוויאלי, אנו עובדים קשה להשיג זאת", באתר "הידען", 13 ביוני 2014
  50. ^ הלוויין אופק 11 חזר לפעולה ושלח תמונות ראשונות, באתר הידען, ‏24 בספטמבר 2016
  51. ^ גילי כהן, ישראל שיגרה לחלל את הלוויין אופק 11; חשש מתקלה במערכותיו, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2016
  52. ^ יואב זיתון, תקלות בלוויין הריגול: "דברים לא עובדים באופק 11", באתר ynet, 13 בספטמבר 2016
  53. ^ אבי בליזובסקי, ‏הלוויין אופק 11 שוגר, יצר קשר אך ככל הנראה הוא פועל שלא כמתוכנן, באתר "הידען", 13 בספטמבר 2016
  54. ^ איציק וייס, הגיעו תמונות ראשונות מאופק 11: ״מיטב המוחות היו שותפים למאמץ", באתר חדשות 0404‏, 22 בספטמבר 2016.
  55. ^ יואב זיתון, הלוויין 'אופק 11' שלח תמונות ראשונות מהחלל, באתר ynet, 22 בספטמבר 2016
  56. ^ יואב זיתון ואיתי בלומנטל, ישראל שיגרה לחלל את לוויין הביון אופק 16, באתר ynet, ‏6 ביולי 2020
  57. ^ עמי רוחקס דומבה, שיגור מוצלח של הלווין "אופק 16", באתר IsraelDefense, ‏6 ביולי 2020
  58. ^ יואב זיתון ואיתי בלומנטל,"ישראל שיגרה בהצלחה לחלל את לוויין הריגול אופק 16", 6 ביולי 2020, ynet


ישראלישראל לוויינים ישראליים ותוכניות חלל אחרות
לווייני תקשורת עמוס (1 • 2 • 3 • 4 • 5 • 6) • דרור 1
לווייני צילום מסחריים ארוס • אופטסאט
לוויינים צבאיים ולוויינים של צה"ל אביר • אופק (1 • 2 • 3 • 4 • 5 • 6 • 7 • 8 • 9 • 10 • 11 • 16 • 13) • טכסאר
לווייני מחקר וטלסקופים ULTRASAT‏* • ונוס* • DIDO • *SHALOM • *SLOSHSAT
לווייני סטודנטים ואוניברסיטאות טכסאט • דוכיפת 1 • דוכיפת 2 • דוכיפת 3 • SAMSON • BGUSAT • SATLLA-1 • SATLLA-2B
חלליות וגשושיות בראשית • בראשית 2*
יכולות שיגור משגר שביט • בסיס פלמחים
משימות אנלוגיות למאדים D-MARS
מיזמים שהוקפאו טאווקס* • ‏MuSAR‏* • דוד*
ארגונים ישראליים קשורים סוכנות החלל הישראלית • מפא"ת • מנהלת תוכנית החלל • התעשייה האווירית לישראל • SpaceIL
* שיתופי פעולה בינלאומיים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36160351אופק (משפחת לוויינים)

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אופק_(משפחת_לוויינים)&oldid=2668498#אופק_5"