במת ציבור
| מקרא | ספר מלכים א', פרק ד' ספר דברי הימים ב', פרק א', פסוק ג' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"ח ועמוד ב' |
| תלמוד ירושלמי | תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה י"ב |
במת ציבור (נקראת גם במה גדולה)[1] הוא כינוי למזבח שמיועד לקרבנות ציבור[1], ששכן בגלגל , נוב וגבעון. כונה כך להבדיל מבמה קטנה שהיא כעין מזבח פרטי שהיה רשאי כל אחד לבנות לעצמו בעת היתר הבמות.
במקרא
הכינוי במה גדולה מופיע במקרא, בתיאור הקרבנות שהקריב שלמה המלך בגבעון על גבי המזבח:
וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא
— ספר מלכים א', פרק ד'.
רש"י[2] מסביר שהבמה הגדולה היא מזבח הנחושת של משה רבינו, שהיה במשכן, והועבר לאחר מכן לאוהל מועד בגלגל, למשכן נוב, ולמשכן גבעון.
רבינו מנחם המאירי מוסיף כי הגדרתה של במה גדולה היא מזבח שעומד וקיים במקום אחד[3]. לפי תוספות רי"ד[4] הגדרתה תלויה גם בכך שהיא מוקפת בקלעים (מחיצות). ויש חולקים שבמת ציבור אינה צריכה קלעים, למרות שבפועל היו קלעים בנוב ובגבעון מכיון ששם הקימו מחדש את המזבח שעשה משה[5].
המזבח שהיה במשכן ובבית המקדש לא הוגדר כבמה, אלא כמזבח, כיון שגם ארון הברית היה שם ובכך הושלמה קדושתו של המקדש[6].
אוהל מועד שבגלגל
אוהל מועד שבגלגל הוא המשכן שהיה במשך ארבעה עשר שנים בתקופת שהות ישראל בגלגל, מתוכם שבע שנים שבהם כבשו את ארץ ישראל, ושבע שנים נוספים שבהם עסקו בחלוקתה.[7]
משכן נוב
ערך מורחב – משכן נוב
בברייתא מובא[8] : ”כשמת עלי הכהן חרבה שילה ובאו לנוב, כשמת שמואל הרמתי חרבה נוב ובאו לגבעון”.
מסופר בתלמוד[8] כי ביום שבו מת עלי הכהן הגדול ומי שהנהיג את עם ישראל בהמשך ארבעים שנה, בעקבות הבשורה שהגיעה אליו אל התבוסה במלחמה עם הפלישתים ומותם של 30,000 מישראל (ביניהם גם בניו של עלי שהוליכו את ארון הברית), חרב משכן שילה.
בשנת ב'תת"ע[9] או ב'תתע"א[10] הקימו בני ישראל את המשכן בנוב, שהיה קיים 13 שנה, ובו הקריבו את קרבנות הציבור, אבל ארון הברית לא היה במקומו בקודש הקדשים (כפי שהיה במשכן של משה ובבית המקדש ובמשכן שילה), אלא בקרית יערים[11] שבנחלת שבט יהודה[12]. בנוסף, בתקופת משכן נוב, הותרו היחידים בהקרבת קרבנות יחיד בבמת יחיד, כך שרוב קרבנות היחיד לא הוקרבו שם.
13 שנה לאחר הקמת משכן נוב, בשנת ב'תתפ"ד נפטר שמואל הנביא, ואז חרב משכן נוב.
משכן גבעון
- ערך מורחב – משכן גבעון
מיד לאחר מכן [13] [14] בתחילת ימי מלכות דוד, הוקם המשכן בגבעון, בו התקיימה סדר העבודה והקרבת קרבנות ציבור עד שנבנה בית המקדש הראשון.
ארון הברית עדיין היה בקרית יערים, כנאמר בפסוק המתאר את הקרבת הקרבנות על ידי שלמה המלך במשכן זה[15]: ”וַיֵּלְכוּ שְׁלֹמֹה וְכָל הַקָּהָל עִמּוֹ לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן כִּי שָׁם הָיָה אֹהֶל מוֹעֵד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בַּמִּדְבָּר: אֲבָל אֲרוֹן הָאֱלֹקִים הֶעֱלָה דָוִיד מִקִּרְיַת יְעָרִים בַּהֵכִין לוֹ דָּוִיד כִּי נָטָה לוֹ אֹהֶל בִּירוּשָׁלִָם”.
משכן זה התקיים במשך 44 שנים[16] עד תחילת בנין בית ראשון, ובפועל הוקרבו בו קרבנות עד תום בנין הבית - סך הכל 50 שנה[17] בשנת ב'תתקכ"ה.
ההבדלים בין במת יחיד לבמת ציבור
בבריתא נמנים החילוקים שבין במה גדולה (במת ציבור) לבמה קטנה (במת יחיד):
בנפרד מציינת הברייתא את הדברים שבהם שווים הבמות והמזבח שבבית המקדש או במשכן:
שחיטה בבמה גדולה וקטנה, הפשט וניתוח בגדולה וקטנה, דם מתיר ומפגל בגדולה וקטנה, מומין וזמן בגדולה וקטנה
דיונים ומחלוקות
מחלוקות תנאים
נחלקו התנאים בברייתא, איזה קרבנות היו מוקרבים באוהל מועד שבגלגל, כמו גם בכל במת ציבור (-בנוב וגבעון). המחלוקת נובעת מדיעות שונות בפירוש הפסוק הבא, המהווה מקור להגבלות השונות החלות על במת יחיד ואף על במה גדולה ככל שאינה במקום שאותה הגדיר משה רבינו "אל המנוחה ואל הנחלה", הם שילוה (מנוחה) ובית המקדש (נחלה):
לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו: כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה
בפירוש המילים איש הישר בעיניו, מפרשת הגמרא[18]:
אמר להן משה לישראל כי עייליתו לארץ, ישרות (-נדבות) תקריבו חובות לא תקריבו
- שיטת רבי מאיר היא, שכשם שבבמת יחיד הכלל הוא ש"כל נידר ונידב היה קרב בבמה שאין נידר ונידב אין קרב בבמה", כלומר רק קרבנות נדבה היו מוקרבים בבמה, אף באוהל מועד שבגלגל לא היה מקריב היחיד קרבנות, ורק הציבור הותרו להקריב בו קרבנות ציבור כגון קרבן פסח וקרבן תמיד. הוא מפרש את הפסוק "לא תעשו איש ככל הישר בעיניו", על הגברא - על היחיד שנאסר עליו להקריב קרבנות חובה כגון חטאת ואשם, הן בבמת יחיד והן בבמה גדולה[19].
בנוסף, לדעתו אף "מנחה ונזירות קריבין בבמה", מכיון שלדעתו למרות שקרבן נזיר הוא חובה, הוא נחשב לנדבה מכיון שאין חובה על האדם לקבל על עצמו נזירות, ולדעתו כל קרבנות הנזיר, ואף קרבנות חטאת ואשם המוטלים עליו, קריבים בבמה.
- שיטת חכמים (1) "לא קרבו יחיד אלא עולות ושלמים בלבד", היא שכל קרבן אחר חוץ משני אלו לא הוקרב בבמה קטנה או באוהל מועד שבגלגל, ואף הנסכים שנחשבים לחלק מקרבנות אלו - לא הובאו בבמת ציבור.
שיטה זאת דומה לרבי יהודה בענין הפרשנות האוסרת על קרבנות חובה ליחיד אף בבמת ציבור, אך הם מתירים יותר ממנו בפרט אחד: לדעתם למרות שקרבנות עולה ושלמים שנזיר חייב להביא קרבו בבמה גדולה, אך קרבנות חטאת ואשם אפילו אלו שנזיר חייב להביא לא הוקרבו בבמה.
- שיטת רבי יהודה, כל מה שהוקרב באוהל מועד שבמדבר הוקרב באוהל מועד שבגלגל, ואף חובות המוטלות על היחיד. הוא מפרש, בשונה מרבי מאיר, את הפסוק "הישר בעיניו" על החפצא - על במת היחיד, שבה נאסר עליו להקריב קרבנות חובה כגון חטאת ואשם, אבל לא בבמה גדולה שבה הותר לו להקריב קרבנות חובה, גם בגלגל שבה עדיין לא באו ישראל אל המנוחה ואל הנחלה[20].
- שיטת חכמים (2) דומה לקודמיהם, שמותר להקריב באוהל מועד שבגלגל רק קרבנות עולה ושלמים, אך הם סוברים שכל מה שהוקרב באוהל מועד שבמדבר הוקרב באוהל מועד שבגלגל, ואף נסכים.
- שיטת רבי שמעון היא הקיצונית ביותר, ולדעתו אפילו צבור לא הקריבו באוהל מועד שבגלגל, אלא פסחים כלומר חובות כעין קרבן פסח שקבוע להם זמן, אבל לא פר העלם דבר של ציבור ופר כהן גדול.
- לפי שיטת רב אדא בר אהבה, רבי שמעון מתיר להקריב בבמה גדולה רק קרבנות שיש כדוגמתם חובה ורשות, דהיינו עולה[א], ולא חטאת שאין כדוגמתה רשות[ב].
לסיכום
- חטאת ואשם של נזיר לפי רבי מאיר וחכמים (1) (2) ורבי שמעון - לא הוקרבו לא בבמת יחיד ולא בבמת ציבור, ולפי רבי יהודה הוקרבו אף בבמת ציבור.
- נסכים של קרבן יחיד לפי רבי מאיר וחכמים ורבי שמעון (1) - לא הוקרבו בבמת ציבור, ולפי חכמים (2) הוקרבו בבמת ציבור.
- פר העלם דבר של ציבור ופר כהן גדול לפי כל הדיעות הוקרבו בבמת ציבור, ולפי רבי שמעון - לא.
הבדלים בין המשכן שבמדבר ובגלגל לבין נוב וגבעון
נחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא אם קרבו נסכים יחד עם הקרבנות שהוקרבו המשכן במדבר, ובאוהל מועד שבגלגל. לפי רבי עקיבא שסובר שקרבו נכסים במשכן שבמדבר, נמצא שפרשת נסכים הנפתחת במילים "כי תבואו אל ארץ מושבותיכם"[21] באה להוסיף חיוב נסכים גם בבמת יחיד, ואילו לפי רבי ישמעאל הסובר שלא קרבו נסכים במדבר, בא הכתוב לחייב הקרבת נסכים בבמת ציבור לאחר כבישת הארץ וישיבתה, כלומר ממשכן שילה והלאה, וגם במשכן נוב ומשכן גבעון, אבל לא במשכן שבגלגל[22].
ביאורים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"ח עמוד ב', רש"י ד"ה בקרבו, תוספות ד"ה במה
- ^ שם
- ^ בפירושו על מגילה ט ב
- ^ מגילה י א
- ^ פאר הלבנון סימן א' אות ב' מדייק מלשון פירוש המשניות לרמב"ם על זבחים פי"ד מ"ז
- ^ בשבילי אורייתא חלק ג' אות ד'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"ח עמוד ב'.
- ^ 8.0 8.1 תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"ח עמוד א'.
- ^ לפי סדר הדורות
- ^ לדעה אחרת המובאת בסדר עולם רבה
- ^ שמ"א ז, ב
- ^ שופטים יח, יב
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה י"ב.
- ^ סדר עולם רבה פרק יג
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק א', פסוק ג'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"ח עמוד א'.
- ^ סדר עולם רבה שם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"ז עמוד א'.
- ^ על פי פירוש התוספות שם
- ^ על פי פירוש התוספות שם
- ^ ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"א עמוד א'.תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ז עמוד א', וברש"י ותוספות שם