הפשט וניתוח

הפשט וניתוח
(מקורות עיקריים)

הפשטת עור בעל חיים
הפשטת עור בעל חיים
מקרא	ספר ויקרא, פרק א', פסוק ו'
משנה	משנה, מסכת זבחים, פרק ה', משנה ד' משנה, מסכת תמיד, פרק ג', משנה ה'
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף כ"ז תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פ"ה עמוד א' תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ק"כ

הפשט וניתוח הם שני תהליכים הקיימים בקרבן עולה, שבהם מפשיטים את עור הקרבן מעל בשר האימורים, ומפרידים את האיברים זה מזה על מנת להעלותם למזבח, כל אחד בנפרד.

המקור בתורה

וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ

— ספר ויקרא, פרק א', פסוק ו'

חובת ההפשטה היא גם על הראש, בגמרא מוסבר שמכיון "והפשיט את העולה - ונתח", ישנה משמעות שיש לנתח רק את האיברים שמחוברים יחד בתהליך ההפשטה ולכן לראש שכבר הותז, ולכן נאמר שוב "את ראשו ואת פדרו".

הלכות ההפשטה והניתוח

בשונה מרוב הקרבנות שבהם הכהן לוקח את האימורים, (בנפרד משאר חלקי הקרבן שנאכלים על ידי הכהנים והבעלים (בהתאמה)) מעלה אותם לראש המזבח, ומניח אותם על מערכת העצים הבוערת. הרי שבקרבן עוֹלָה כל בשר הקרבן עולֶה למזבח, ולשם כך יש צורך לפני כן להפשיט את עורו, לנתח את אבריו לחלקים, ולרחוץ את המעיים והרגליים.

דין זה מוזכר במשנה כאחד מהדינים המיוחדים לקרבן עולה: ” הָעוֹלָה, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים.... וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים”.

ההפשט והניתוח כשרים גם אם נעשו על ידי זר. מצוה שיפשיטנה כולה ואחרי כן ינתח אותה.

מקום ההפשטה

החדר המיועד להפשט

ההפשט והניתוח התבצעו בחדר מיוחד שהיה סמוך לצפון המזבח ”בֵּית הַמְּטְבָּחַיִם הָיָה לְצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, וְעָלָיו שְׁמוֹנָה עַמּוּדִים נַנָּסִין, וּרְבִיעִית שֶׁל אֶרֶז עַל גַּבֵּיהֶן”, כלומר לוח ארז היה פרוש על העמודים, ומכיון שהוא היה מושכב כביכול עליהם, הוא נקרא "רביעית" מלשון שכיבה. ”וְאוּנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיו קְבוּעִין בָּהֶן”, כלומר ברזל שראשו כפוף כעין מתלה, ”וּשְׁלשָׁה סְדָרִים הָיָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד” שלושה שורות של מתלים היה על כל לוח של ברזל, ”שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין, וּמַפְשִׁיטִין עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים”.

הפשט וניתוח בראש המזבח

במשנה כתוב ”עוֹלָה שֶׁעָלְתָה חַיָּה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תֵּרֵד. שְׁחָטָהּ בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, יַפְשִׁיט וִינַתֵּחַ בִּמְקוֹמָהּ”, ונחלקו החכמים: ישנה דעה שמותר להפשיט ולנתח את הקרבן בראש המזבח ואין בכך בזיון למזבח, ויש דעה שאסור לעשות זאת, ורק במקרה חריג, שעליו נסובים דברי המשנה, בהם הקרבן נפסל לאחר זריקת דמו, כך שאם יורידוהו להפשיטו בעזרה שוב יאסר להעלותו שוב, שכן דין המזבח מקדש פסולים חל רק על קרבנות שכבר נמצאים עליו וטרם הורדו ממנו, ולכן הותר להפשיטו שוב, לפי דעתו של רבי אלעזר ברבי שמעון שסובר ”כיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת” [גם אם נפסל אחר כך-] ”יפשיטנה ועורה לכהנים”".

הפשט וניתוח בעולת במת יחיד

נחלקו החכמים אם יש חובת הפשט וניתוח בעולת במת יחיד. בנפרד מציינת הברייתא את הדברים שבהם שוים הבמות והמזבח שבבית המקדש או במשכן:

שחיטה בבמה גדולה וקטנה, הפשט וניתוח בגדולה וקטנה, דם מתיר ומפגל בגדולה וקטנה, מומין וזמן בגדולה וקטנה

— תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ק"כ עמוד א'.

הגמרא מסתפקת מה דין שחיטת לילה בבמת יחיד, האם היא פסולה כשם ששחיטה בלילה פסולה בכל קרבן שבבית המקדש או לא. נחלקו בכך רב ושמואל, אחד אמר שעולת יחיד שהוקרבה בלילה כשרה ואחד אומר שהיא פסולה. הגמרא מציינת שדעתו של רבי אלעזר היא כרב.

עוד נחלקו רב ושמואל בדין עולת במת יחיד אם יש בה דין הפשט וניתוח, רב אומר שאין בה דין "הפשט וניתוח", וניתן להקריב את כל האימורים שלה יחד, ורבי יוחנן אומר שהיא טעונה הפשט וניתוח. הגמרא מביאה ברייתא שבה קובע רבי יוסי הגלילי ש”עולה שהקריבו ישראל במדבר אין טעונה הפשט וניתוח שאין הפשט וניתוח אלא מאהל מועד”, ומסבירה שמחלוקתם היא האם המשמעות היא שמאז שנוסד המשכן חלים דיני הפשט וניתוח גם על דין במה קטנה או לא. אך מציינת שברייתא אחרת תומכת בדעתו של רבי יוחנן.

הפשט וניתוח בעולת הר סיני

נחלקו התנאים האם היתה קיימת חובת הפשט וניתוח בעולת הר סיני שהקריב משה רבינו על ידי הבכורות, שהם עבדו את עבודת הקרבנות עד שנבנה המשכן: ”וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים”. לפי רבי ישמעאל בעולה זאת לא היה חוב זה, ולפי רבי עקיבא גם בעולה זאת היתה קיימת חובת הפשט וניתוח.