אביתר נבו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אביתר נבו
פרופ' אביתר נבו
פרופ' אביתר נבו
לידה תל אביב, פלשתינה (א"י)

אביתר (אֶיְיבִּי) נבו (נולד ב-2 בפברואר 1929) הוא ביולוג אבולוציוני ישראלי, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת חיפה, מופקד הקתדרה לביולוגיה אבולוציונית, חתן פרס ישראל לשנת תשע"ו בחקר מדעי החיים וחבר חוץ של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית.

ממקימי החוג לביולוגיה בסמינר הקיבוצים אורנים. הקים את המכון לאבולוציה של אוניברסיטת חיפה ומנהלו בשנים 1973–2008. הקים את המרכז הבינלאומי לדוקטורנטים לאבולוציה. פרסם כ-1,200 מאמרים ו-24 ספרים. גילה מאות מינים של אורגניזמים, לרבות 77 מיני פטריות חוט בים המלח, שהיוו בסיס לפיתוח "חקלאות המלח" בעולם כחלק מהמלחמה ברעב. מחקריו על "אם החיטה" ו"אם השעורה" מהווים בסיס למהפכה חקלאית בטיפוח והשבחת החיטה. בנה באוניברסיטת חיפה את בנקי הגנים הגדולים בעולם של חיטת הבר ושעורת הבר.

ביוגרפיה

אביתר נבו נולד בתל אביב לדוד לֵויטָס וללאה לבית גוֹלדיס. אביו, דוד, תלמיד בישיבת וולוז'ין בליטא ואחד מחמשת ילדיהם של ישראל ויונה (לבית טובי שגם) לויטס, עלה לארץ ישראל בשנת 1913, התיישב תחילה במושבה כפר סבא ולאחר זמן עבר לנווה צדק. הוא עסק בארץ בחקלאות, בהוראה, וכתב מחזות ומסות. האם, בת למשפחת גולדיס שעלתה מרומניה ב-1877 והתיישבה בטבריה, נולדה שם. המשפחה נמנתה עם מקימי ראש פינה (דוד שוב ממייסדי ראש פינה, משמר הירדן ויסוד המעלה, שליווה את הרצל בביקורו בארץ ישראל, היה קרוב משפחה מצד האם). היא הייתה מורה ללימודים כלליים, למחול, למוזיקה, לתיאטרון ואף הלחינה מוזיקה. אחיה הצעיר היה המלחין דוד זהבי.

נבו נולד בנווה צדק ולמד בבית הספר היסודי ביאליק (1936–1942) ובגימנסיה הרצליה (1943–1947). בשנים אלו קרא את ספרו של ג'וליאן האקסלי (אנ')‏ Evolution: The Modern Synthesis ("אבולוציה: הסינתזה המודרנית"), שעורר בו עניין רב בתורת האבולוציה. בנעוריו הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", הדריך בתנועה ועבד בטיפול בבעלי חיים במכון הביולוגי-פדגוגי של יהושע מרגולין ובמוזיאון הזואולוגי של סמינר הקיבוצים, והיה תלמידו של היינריך מנדלסון.

מרגולין ומנדלסון הציתו בו את סקרנותו ואהבתו לטבע. נבו לחם במלחמת העצמאות בגבול תל אביב–יפו. בהמשך לפעילותו בתנועת "השומר הצעיר" עלו נבו וחבריו לגליל המערבי ב-1948 והקימו את קיבוץ סער, שם היה רכז גן הירק עד תחילת לימודיו באוניברסיטה העברית ב-1952.

אביתר נבו, יחד עם עמיתיו הפרופסורים עמירם שקולניק ומיכאל קוסטא, הקים בסמינר אורנים את החוג לביולוגיה ולימד שם בשנים 1952–1963. ב-1949 הצטרף לחיל המדע הגאולוגי שבראשות פרופ' ישראל דוסטרובסקי ממכון ויצמן, בניהולם המדעי של פרופ' יעקב בן תור וד"ר עקיבא פרומן ובניהולו הארגוני של אלישיב שחם. עבודתם כללה מיפוי גאולוגי של כל הנגב בקנה מידה של 1:100,000 במטרה לגלות אוצרות מינרליים עבור מדינת ישראל הצעירה. חלק ממשתתפי המחקר הגאולוגי עסקו גם בחקר החי והצומח של הנגב. ב-1956 השתתף במיפוי הגאולוגי של סיני. לצד נבו עסקו במלאכה הזואולוגים אמוץ זהבי, עמירם שקולניק, יעקב ורמן, והבוטנאים יואל דה-מלאך, נפתלי תדמור, דני זהרי, והארכאולוג יוחנן אהרוני.

את לימודיו הגבוהים בביולוגיה, תואר מוסמך (1958) ודוקטורט (1964), סיים נבו בהצטיינות באוניברסיטה העברית.

בשנת 1968 הצטרף כמרצה למחלקה לגנטיקה של האוניברסיטה העברית וב-1970 נעשה למרצה בכיר. ב-1973 הצטרף לאוניברסיטת חיפה כפרופסור חבר לביולוגיה, וב-1975 מונה לפרופסור מן המניין. ב-1973 ייסד את המכון לאבולוציה, שבראשו עמד עד אוקטובר 2008. ב-1984 הופקד על הקתדרה לביולוגיה אבולוציונית, וכן יזם ב-1974 את הקמת החטיבה לביולוגיה אבולוציונית, ב-1976 הקים את תוכנית המצטיינים של אוניברסיטת חיפה. נמנה עם יוזמי הקמת הפקולטה למדעים באוניברסיטת חיפה, שעד אז היו בה רק מדעי הרוח והחברה. הפקולטה למדעים הוקמה בשנת 1999. בשנת 2004 הקים את המרכז הבינלאומי לדוקטורנטים לאבולוציה, כמו כן יזם את הקמת החברה הכלכלית של אוניברסיטת חיפה "כרמל" שקמה בספטמבר 2002.

נבו פרסם כ-1,200 מאמרים ו-25 ספרים (ראו רשימה מפורטת באתר המכון לאבולוציה ורשימת ספרים בסוף הערך).

נבו היה נשוי לשרה שניידר והוא אב לשניים: בן, טל, שנהרג בקרבות מלחמת יום הכיפורים; ובת, אורית נבו, אמנית ב"קרקס העכשווי" המתגוררת בחדרה.

מחקריו

המחקר בהתהוות

נבו שהה פעמיים כבתר-דוקטורט בארצות הברית באוניברסיטאות טקסס, והרווארד, (1964–1966), ברקלי ושיקגו (1972–1973) בתקופת טקסס-הרווארד עסק במחקר אבולוציוני-דינמי של היווצרות המינים בצפרדעים חיות: צפרדעי הצרצר (Cricket frogs). הוא חקר תקשורת קולית המהווה את התשתית ההתנהגותית לבידוד הרבייתי בין אוכלוסיות המתפתחות למינים חדשים [1] בנוסף החל באותה תקופה לחקור את השונות הגנטית של הצפרדעים. מחקר המגוון הגנטי של אוכלוסיות טבעיות של בעלי חיים וצמחים התרחב וכולל מגוון מינים לאורך כל הסולם הפילוגנטי: חיידקים, פטריות, צמחים, בעלי חיים ובני אדם כבסיס לאבולוציה האורגנית.

בשובו לישראל מהבתר-דוקטורט פרסם סדרת מאמרים על הגנטיקה, האקולוגיה והאבולוציה של מיני הקרפדות והדו-חיים בישראל.

בתקופת הבתר-דוקטורט השנייה שלו, בשיקגו ובברקלי, חקר את המבנה הגנטי של החולדים האמריקאים (pocket gophers), לאורך הרי הרוקי מניו מקסיקו לויומינג, המחקר כלל היווצרות מינים בפסגות ההרים, המתבססת על שינויים כרומוזומליים 2n=60-48[2]

מחקר החולד העיוור התת-קרקעי

נבו החל להתעניין ביונקים תת-קרקעיים כאשר גילה בגן-הירק של קיבוץ סער תִּלֵי המלטה ענקיים של החולד, שהיו בעלי מבנה ארכיטקטוני מורכב, והסקרנות שעוררו דרבנה אצלו את מחקר הביולוגיה של החולד לאחר מכן בלימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים.

יחד עם עמיתיו בארץ ובעולם הוא פרסם יותר מ-300 מאמרים ושני ספרים, על היווצרות מינים ואדפטציה של מכרסמים תת-קרקעיים, בעיקרם על החולד העיוור במזרח התיכון אבל גם על משפחות יונקים תת-קרקעיים אחרים בכל יבשות כדור הארץ.[3]

הספר מתאר את אבולוציית היונקים התת-קרקעיים עם עמיתיו בעולם בכל היבשות במסגרת התאוריה האבולוציונית. הספר דן בסביבה התת-קרקעית, באסטרטגיות האדפטיביות של היונקים התת-קרקעיים לחיים בסביבה זו, והיווצרות המינים התת-קרקעיים על כל היבשות לאחר תהליך שינויי האקלים הגלובליים בסוף תקופת האאוקן.

מחקריו האינטרדיסציפלינריים ביונקים התת-קרקעיים הסתעפו לתחומים שונים: התנהגות, פיזיולוגיה, גנומיקה, פרוטיאומיקה, אנטומיה, מורפולוגיה, ביולוגיה מולקולרית. באופן פרדוקסלי המחקר הביולוגי של החולד, מין המזיק לחקלאות, נהפך למודל אבולוציוני בעל פוטנציאל משמעותי לריפוי מחלות אנושיות.[4]

במהלך מחקרים אלה נתגלו מספר רב של מינים חדשים של חולדים, ומספרם מיני החולד במשפחת Spalacidae גדל מ-30 ל-60 מינים. החולד העיוור בישראל הפך להיות ליונק הבר הנחקר ביותר בעולם והוא מהווה מודל למחקר האבולוציה הביולוגית של היווצרות מינים חדשים, והתאמתם לסביבות חיים תת-קרקעיים באזורים הים תיכוניים והערבתיים. במכון לאבולוציה קיים בנק הגנים הגדול בעולם של החולד העיוור.

מחקר דגני הבר כמוצא לצמחי התרבות

ב-1975, לאחר שובו לישראל, החל נבו במחקר דגני-הבר: אם-השעורה, אם-שיבולת השועל, ואם-החיטה המהווים מוצא לדגני התרבות, ומאז 1990 גם במחקר אם-החסה. הסיבה למחקריו אלה היא שישראל והמזרח התיכון מהווים את אחד המרכזים החשובים בעולם לביות בעלי חיים וצמחים. באזור זה התבססה החקלאות הקדומה של השעורה והחיטה, ממנה עברה לכל יבשות העולם. מחקרו של נבו בנושא דגני הבר כמוצא לצמחי התרבות מהווה מימוש לחזונו של אהרון אהרונסון ששב וגילה בתחילת המאה העשרים מחדש את אם-החיטה בראש פינה ובחרמון.

החיטה היא הצמח המרכזי לתזונת האדם, וביות הצמחים ובעלי החיים מהווה את הבסיס החשוב ביותר לפיתוח הציוויליזציה האנושית כולה. מחקריו הבין תחומיים של נבו ועמיתיו בצמחי המוצא של צמחי התרבות מהבחינה הגנטית, אבולוציונית, מורפולוגית, אקולוגית, אימונולוגית, מיפוי גנטי וטרנספורמציה גנטית לשיבוח הזנים החקלאיים והיווצרות מינים חדשים הביאו לכתיבת ספר חדש עם עמיתיו על אם החיטה.[5]

כמו כן פרסם יחד עם עמיתיו כ-300 מאמרים אקולוגיים-גנטיים על דגני הבר וחסת הבר.[6]

בנוסף לכך הקים נבו את בנקי הגנים הגדולים בעולם של אם-החיטה, אם-השעורה, אם-שיבולת השועל, ואם-החסה. הצמחים הללו טומנים בחובם את ההיתכנות למהפכה חקלאית באמצעות הכלאות קלאסיות, מיפוי, וביוטכנולוגיה מודרנית הכוללת שיבוט והעברת גנים מהבר לתרבותי. נבו ועמיתיו יצרו, בשיתוף עם חברת אגרידרה, זן חדש של חיטה תרבותית על בסיס גן העמיד לחילדון, שהתגלה על ידו בהר החרמון.

גנים רבים העמידים לחילדון ולקמחון מדגני הבר בישראל הוחדרו לדגני התרבות באמריקה ובאירופה בשיטת הכלאות קלאסיות והתרומה של אם החיטה לשיפור החיטה התרבותית.[7]

גנים רבים העמידים ליובש, מליחות ומחלות (קמחון, חילדון, ועוד) נמצאים בבנקי הגנים של המכון לאבולוציה לטיפוח דגני התרבות כבסיס למהפך בחקלאות. בנק גנים נוסף בראשותו של פרופסור ואסר הוא לפטריות רפואיות המשמש להפקת תוספי מזון.

פטריות רפואיות

מחקר הפטריות הרפואיות פורסם בספר.[8] ספר הפטריות הרפואיות עוסק בערך התזונתי של פטריות, בערכן הרפואי, ומתאר מגוון פטריות רפואיות.

המכון לאבולוציה בשיתוף עם פרופסור ואסר ומכון חולודני לבוטניקה בקייב מצאו 77 מינים של פטריות חוטיות בים המלח,[9] שחלקן גדל עד קרקעית הים. הגן ליצירת גליצרול (HOG) שובט והועבר באמצעות טרנספורמציה לשמרים ולצמח Arobidopis והעלה את העמידות למליחות ועקות אחרות (קור, חום, הפשרה ואוקסידנטים).

לדעתו של נבו, המאגר הוא בעל פוטנציאל גדול מאוד להרחבת החקלאות המלוחה בערבות, מלחות ומדבריות, ולהגדלת המזון והפחתת הרעב בעולם, זאת במקביל למאגרים הגנטיים של דגני הבר וחסת הבר. התוצאות התפרסמו בעיתון של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית.[10]

איכות הסביבה הימית

בשנים 1975–1993 פיתח נבו ביחד עם ד"ר בתיה לביא שיטה גנטית חדשנית לגילוי הזיהום הימי האורגני והאנאורגני. השיטה התבססה על המבנה הגנטי של אוכלוסיות ימיות של סרטנים ורכיכות. השיטה רגישה לגילוי הזיהום כתוצאה משינויים גנטיים באוכלוסייה ויכולה לאבחן זיהוי ימי לפני הכחדת המינים הביולוגיים הרגישים.[11]

מחקר אסון צ'רנוביל

נבו חקר, ביחד עם עמיתיו בארץ ובאוקראינה, וד"ר חוה ויינברג, כדוקטורנטית, את ההשלכות הגנטיות של אסון צ'רנוביל בנפגעי האסון ובצאצאיהם לפני ואחרי האסון. נתגלו מספר רב של מוטציות חדשות שנבעו מהקרינה האטומית והראו את הקשר למחלת הסרטן.[12]

המכון לאבולוציה

המכון מתמחה במבנה ותפקוד מחקר האבולוציה האורגנית. נבו הקימו ב-1973 ועמד בראשו עד אוקטובר 2008. המכון משלב מחקרי שדה, עבודת מעבדה ותאוריה. הוא עורך מחקרים אבולוציוניים על כל החיים מווירוסים לבקטריות ופטריות, צמחים, בעלי חיים ובני אדם. הוא משלב את הביולוגיה המולקולרית והאורגניזמית; שילוב גנומיקה, פרוטיאומיקה, ופינומיקה וכן שילוב בין מדע בסיסי ליישומי כולל ביוטכנולוגיה, רפואה וחקלאות. המכון כולל 25 מעבדות מחקר, 30 חוקרים ומתוכם 14 פרופסורים, ומשתף פעולה עם 500 מעבדות ב-50 ארצות. המכון כולל את בנקי הגנים הגדולים בעולם של: אם-החיטה, אם-השעורה, אם-החסה והחולד העיוור; ואת בנק הגנים הגדול בישראל של פטריות רפואיות (1500 זנים, 300 מינים) למטרות ייצור תרופות ותוספי מזון. המכון רשם מספר פטנטים במסגרת חברות שהקים: Medmyco, MultiQTL (לפטריות רפואיות).

פרסים וחברויות נבחרים

  • 2016 - פרס ישראל
  • 2012 - פרס מפעל הפיס (בסך מאה אלף שקל)
  • 2011 - פרס לנדאו[13]
  • 2010 - תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הסן בגרמניה[14]
  • 2008 – פרס על מפעל חיים מה-United Cultural Convention
  • 2007 – חבר של כבוד בחברה הזואולוגית הישראלית
  • 2007 – פרופסור נלווה בגן הבוטני של ווהאן השייך לאקדמיה הסינית למדעים
  • 2002 – "מדען מצוטט ביותר" – בחצי האחוז העליונים של המחקר המפורסם בשני העשורים החולפים (American Society for Information Science and Technology)
  • 2002 – חבר של כבוד בחברת היונקים האמריקאית
  • 2000 – חבר זר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית
  • 1999 – החבר הזר הראשון שנבחר, המרכז האוניברסיטאי באנקרה לחקר החקלאות הבינלאומית והשיתוף המדעי
  • 1997 – חבר זר של האקדמיה הלאומית למדעים של אוקראינה
  • 1995 – חבר של כבוד בחברה הבוטנית האוקראינית
  • 1993 – חבר של כבוד במועצה של האגודה הבינלאומית לביולוגיה אבולוציונית
  • 1990 – תואר דוקטור לשם כבוד מה-World University Roundtable
  • 1990 – חבר זר באגודה הלינאית של לונדון
  • 1978 – סגן נשיא החברה לחקר האבולוציה


הערות שוליים

  1. ^ (Nevo, E. and R.R. Capranica. 1985 Evolutionary origin of ethological reproductive isolation in cricket frogs, Acris. In: Evolutionary Biology, Vol. 19. M.K. Hecht, B. Wallace and G.T. Prance (eds.), Plenum Press, New York, pp. 147-214).
  2. ^ Nevo, E., Y.J. Kim, C.R. Shaw and C.S. Thaeler, Jr. 1974. Genetic variation, selection and speciation in Thomomys talpoides pocket gophers. Evolution 28:1-23.
  3. ^ ראו: ב- Nevo list speciation and adaptive radiation: Spalax ehreherbera : Nevo, E. 1991. Evolutionary theory and processes of active speciation and adaptive radiation in subterranean mole rats, Spalax ehrenbergi superspecies in Israel. Evol. Biol. 25:1-125.
    Nevo, E., E. Ivanitskaya and A. Beiles. 2001. Adaptive radiation of blind subterranean Mole Rats: Naming and Revisiting the Four Sibling Species of the Spalax ehrenbergi Superspecies in Israel: Spalax galili (2n=52), S. golani (2n=54), S. carmeli (2n=58) and S.judaei (2n=60). Bachkhuys Publishers., Leiden, The Netherlands.
    וכן הספר המרכזי: Nevo, E. 1999. Mosaic Evolution of subterranean Mammals: Regression, Progression and Global Convergence. Oxford University Press Oxford.
  4. ^ Roguin, A., A. Avivi, S. Nitecki, I. Rubinstein, N.S. Levy, Z.A. Abassi, M.B. Resnick, O. Lache, M. Melamed-Frank, A. Joel, A. Hoffman, E. Nevo and A.P. Levy. 2003. Restoration of blood flow by using continuous perimuscular infiltration of plasmid DNA encoding subterranean mole rat Spalax ehrenbergi VEGF. Proc. Natl. Acad. Sci. USA 100:4644-4648.
    • N. Nassar, A. Avivi, Itay Shafat, E. Edovitsky, E. Scharia, N. Ilan, I. Viodavsky and E. Nevo. 2009. Alternatively spliced Spalax heparanase inhibits extracellular matrix degradation, tumor growth, and metastasis. PNAS vol. 106, No. 7 2253:2258.
  5. ^ Nevo E., A.B. Korol, A. Beiles and T. Fahima. (2002). Evolution of Wild Emmer and Wheat Improvement. Springer Verlag, Heidelberg. Pp. 364.
  6. ^ Genetic evolution of Wild cereals and Crop Improvement. Population genetics resources and genome organization of wheats progenitor
  7. ^ Xie, W. and E. Nevo. 2008. Wild emmer: genetic resources, gene mapping and potential for wheat improvement. Euphytica 164:603-614.
  8. ^ Didukh, M. Wasser, S. and Nevo, E. 2004. Impact of the family Agaricaccae (FR.) Chon on nutrition and medicin. Koeltz Scienific Books Germany.. pp. 202
  9. ^ Nevo, E., A. Oren and S.P. Wasser (Eds). 2003. Fungal Life in the Dead Sea. Koelts Scientific Books Koeigstein, Germany
  10. ^ Jin, Y., S. Weining and E. Nevo. 2005. A MAPK gene from Dead Sea fungus confers stress tolerance to lithium slat and freezing-thawing: prospects for saline agriculture. Proc. Natl. Acad. Sci. USA 102(52):18992-18997.
  11. ^ ראו באתר המכון לאבולוציה Nevo list of pollution Biology, The quality of the Marine Environment
    • ומאמר מסכם Nevo, E. 1986. Pollution and genetic evolution in marine organisms: theory and practice. In: Environmental Quality and Ecosystem Stability, Vol. III A/B. Z. Dubinsky and Y. Steinberger (eds.). Bar-Ilan Univ. Press, Ramat-Gan, Israel, pp. 841-848.
  12. ^ Weinberg, H.Sh., A.B. Korol, V.M. Kirzhner, A. Avivi, T. Fahima, E. Nevo, S. Shapiro, G. Rennert, O. Piatak, E.I. Stepanova, and E. Skvarskaja, 2001. Very high mutation rate of offspring of the Chernobyl accident liquidators. Proc. R. Soc. Lond. B 268:1001-1005.
  13. ^ הזוכים בפרס מפעל הפיס למדעים ומחקר ע"ש לנדאו לשנת 2011, בין הזוכים פרופ' אביתר נבו מהמרכז לאבולוציה באוני' חיפה, באתר הידען, 25 באפריל 2012
  14. ^ אוניברסיטת חיפה, ‏אוני' הסן הגרמנית העניקה תואר ד"ר כבוד לפרופ' אביתר (אייבי) נבו מהחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוני' חיפה, באתר "הידען", 1 בפברואר 2010
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31855776אביתר נבו

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אביתר_נבו&oldid=1812799"