יואל דה-מלאך

יואל דה-מלאך

ענף מדעי	ביולוגיה, חקלאות
מקום מגורים	איטליה, ישראל
פרסים והוקרה	פרס ישראל לשנת 1986
תרומות עיקריות
חקר חקלאות מדברית

יואל דה-מלאך (5 באוגוסט 1924 - 22 בינואר 2006) היה חוקר חקלאות ובוטנאי ישראלי. על עבודתו בחקלאות ועל מפעל חייו בחקר המדבר הוענק לו פרס ישראל בשנת 1986 (תשמ"ו).

בשנת 1943 הצטרף לקיבוץ רביבים, שבאותה שנה שלח את נציגיו הראשונים מראשון לציון לנגב. במלחמת השחרור היה בנגב, ועבר שם את ימי המלחמה הקשים. לאחר המלחמה החל לעסוק בבוטניקה, לזהות, לאסוף ולקטלג את צמחי המדבר בשיתוף עם חוקרים מהאוניברסיטה העברית. כמו כן, בשנות החמישים עסק בשחזור החקלאות הנבטית בשבטה ובעבדת לצד פרופסור מיכאל אבן ארי.

בראשית שנות השישים הקים תחנה לניסויים חקלאיים, ומאז, במשך למעלה משלושים שנה, עסק בחקר החקלאות המדברית, בהתאמת גידולים שונים לאקלים המדברי ולמים המליחים שהתגלו באזור.

בין השנים 1970-1972 היה מזכיר ראשון בשגרירות ישראל באיטליה ועסק בהסברה למען מתן היתר עלייה ליהדות ברית המועצות. לאחר השליחות חזר לקיבוץ רביבים, והמשיך בעבודת המחקר החקלאי שלו.

ביוגרפיה

דה-מלאך נולד בפירנצה שבאיטליה בשם ג'וליו דה-אנג'ליס. הוא גדל ברומא, במשפחה עם זיקה עמוקה ליהדות ולציונות. שורשי משפחתו של יואל דה-מלאך ( Giulio Lazzaro Enrico de Angelis) בארבע ערים איטלקיות. סבו מצד אביו מורצ'לי (Vercelli) שבפיימונטה. שאר אבות המשפחה היו יוצאי גטו רומא, צאצאי יהדות ספרד מליבורנו ויהדות פירנצה.

בשנת 1933, עוד בהיותו באיטליה, הצטרף כמו שאר תלמידי בית ספרו לתנועת הנוער הפשיסטית, "אופרה נציונלה באלילה" (Opera Nazionale Balilla). ב-18 ביולי 1938, כמו כל יהודי איטליה, נדהם לגלות את כרוז מדיניות הגזע. בבת אחת פסקה האידיליה בה שהתה יהדות איטליה מאז איחוד איטליה בשנת 1870. אביו פוטר מעבודתו הממשלתית. דה-מלאך הפסיק את לימודיו ובהמשך חייו, למד רק באופן עצמאי. הוריו תכננו לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בעפולה אך לא היה בידם ההון הדרוש לקבלת סרטיפיקט. לפיכך הוחלט שיואל יעלה בגפו. הוריו ושתי אחיותיו נשארו באיטליה.

ב-1939 עלה דה-מלאך לארץ ישראל במסגרת "עליית הנוער". הוא הצטרף לחברת הנוער בקיבוץ גבעת ברנר ועבד בגן הירק. שנה אחר כך, כאשר איטליה הכריזה מלחמה על בריטניה, הופיעו שוטרים אנגלים בגבעת ברנר ועצרו את "נתיני ארץ האויב", האיטלקים, והחרימו ניירות וחפצים. בעלי נתינות איטלקית הועלו למשאיות והוסעו לירושלים. הפרופסורים, יוצאי איטליה, שהיו בין העצורים, החלו במתן הרצאות ובכלא הופעלה אוניברסיטה בזעיר אנפין. כעבור עשרה ימים שוחררו כולם. בנובמבר 1941 עברו יואל וחבריו להכשרה לאשדות יעקב.

באביב 1943 הצטרף לקבוצת "רביבים" במקום ההכשרה שלה בראשון לציון, בה שהו חברי הקבוצה משנת 1938. רק באוקטובר 1944 הוא יגיע למקום הקבוע של היישוב רביבים שבנגב. אופי החבורה היה לרוחם של דה-מלאך וחבריו וכך הוא קשר עימם את גורל חייו. בראשון לציון המשיך בגידול הירקות. מפעם לפעם היה בנגב, במקום החדש, שם נציגים מהחבורה עסקו בהכנות להתיישבות במקום. כשאך הגיע לאזור ספר המדבר ברביבים החל ללמוד את טבע המקום. כמות המשקעים הזעומה באזור, פחות מ-100 מ"מ לשנה, חידדה את בעיית ההשקיה, ויואל ניסה למצוא גידולים שיתאימו לאקלים זה.

בשנת 1947 ביקרה בקיבוץ ועדת אונסקו"פ - הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל. בזכות הביקור זכתה ההתיישבות היהודית בנגב לתהודה ציבורית חזקה. הסוכנות היהודית הודיעה לקיבוץ שיש לעשות את מיטב המאמצים להוכיח לוועדה "שכדי להפריח את הנגב נחוצה אוכלוסייה" יהודית באזור מהסוג המצוי ברביבים. למזלם של המתיישבים, בעקבות השטפון שחל באותה שנה, פריחת הסייפנים ולבלוב השדות שבמקום הייתה מרהיבה. חברי המשלחת התרשמו עמוקות, ראש המשלחת הביע הערכה לחלוצים על הפכם מדבר לגן פורח. הביקור זכה להבלטה בעתונות. יש הטוענים כי לביקור זה היה השפעה מכרעת בהחלטת ועדת אונסקו"פ לכלול את הנגב בתוך מדינת ישראל. דה-מלאך סבור כי דעה זו מעט מוגזמת.

מלחמת העצמאות

החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל המנדטורית לא עוררה גלי שמחה ברביבים. כבר למחרת מסר להם הערבי שעבד איתם: "היו זהירים! מתוכננים דברים רעים". ואכן תוך ימים אחדים נרצחו אחדים מחברי הקיבוץ ונכרה במקום בית קברות. הבריטים הציעו עזרה בפינוי המקום, או לפחות להוציא ממנו את הבנות. היישוב החל לבצר את עצמו. משאית עם חומרי ביצורים הגיעה למקום. כיתת חיילים הוצבה בו. אורגן קו-החזית. ערביי הסביבה נטשו את האזור. וכך כאשר הוכרזה במדינה בה' באייר תש"ח האזור היה מוכן לקראת פלישת הצבא המצרי לארץ ישראל. חיילים מצריים בליווי רכב משוריין תקפו את יישובי הנגב. בעזרת תגבורות מהפלמ"ח ומעט סיוע אווירי אזור רביבים היה למרחב בטוח ליהודים. בחג החנוכה תש"ט הודלקו שמונה לפידים ענקיים על גג הטירה ברביבים. יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח התכבד בהדלקה. תקופה חדשה החלה ברביבים.

מבוטניקה לחקלאות

לאחר המלחמה החל דה-מלאך לעסוק בבוטניקה, לזהות, לאסוף ולקטלג את צמחי המדבר בשיתוף עם חוקרים מהאוניברסיטה העברית ובראשם פרופסור דניאל זהרי. בשנת 1951 דה-מלאך נשא לאישה את פאולה רוקס לבית סרני, ילידת רומא. פאולה, שהייתה מורה, הצטרפה אליו לקיבוץ רביבים, ובמהלך השנים נולדו להם ארבעה ילדים. בסוף שנות החמישים יואל הצטרף לפרופסור מיכאל אבן ארי בנסיונותיהם לשחזר את החקלאות הנבטית בחווה החקלאית שהוקמה בשבטה ובעבדת. שנות העבודה בחוות אלה הוכיחו כי ניתן לחיות מחקלאות גם במרחבי הנגב הצחיחים. בראשית שנות השישים הקים דה-מלאך תחנה לניסויים חקלאיים בקיבוץ רביבים, והחל בניסויים בפירות, ירקות ופרחים, בניסיון למצוא גידולים המתאימים לאקלים המדברי. כמו כן, הוא חקר אפשרויות שימוש בהורמונים להקדמת פריחה של צמחים, פיתוח זני ירקות חדשים, ושכלול שיטות השקיה.

חזרה לאיטליה

בשנת 1970 יצא דה-מלאך עם משפחתו לרומא, ושימש כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל באיטליה. הוא פעל שם בהסברה למען יהודי ברית המועצות.

המחקר החקלאי

מאז שובו מהשליחות באיטליה ועד פרישתו דה-מלאך שב לעסוק במחקר החקלאי. כאשר נמצאו בנגב מים מליחים עיקר מאמצו המחקרי הופנה לאפשרויות ניצולם. תחנת הניסיונות שהקים עברה מקיבוץ רביבים למקום מושבה הנוכחי: שדה חיל שליד היישוב אשלים, ושם עסקו בחיפוש גידולים וזנים המתאימים לאקלים המדברי ולהשקיה במים המליחים שהתגלו. דה-מלאך עבד, כשהוא מפתח טכנולוגיות, מכניס שיטות מודרניות של עיבוד הקרקע, ומחפש גידולים וזנים עמידים לתנאים האקולוגיים של המדבר.

בשנת 1986 הוענק לדה-מלאך "פרס ישראל לחקר המדבר". באוקטובר 1999 אוניברסיטת הנגב העניקה לו תואר דוקטור לשם כבוד "כחוקר הטבע והחקלאות". תחנת הניסיונות שהקים - מרכז הניסויים לחקלאות מדברית של מחקר ופיתוח רמת הנגב - נקראה על שמו לאחר מותו.

משפחתו

היה נשוי לפאולה לבית רוקס. בנו יובל דה-מלאך הוא ספרן בספריית גרשם שלום, אביו של מזכ"ל תנועת עזרא שאול דה-מלאך. בנו ד"ר דניאל דה-מלאך הוא מרצה במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת באר שבע. בתו ד"ר נעמי דה-מלאך היא מרצה לספרות במכללת אורנים, אשת המתמטיקאי פרופסור דוד בלנק מאוניברסיטת חיפה (בנו של הבלשן חיים בלנק). בנם הוא סרבן המצפון נתן בלנק. בתו הצעירה היא מרים אורנשטיין דה- מלאך, חברת קיבוץ רביבים ניהלה את תיכון אורט ספיר בירוחם כעת מנהלת תיכון השלום במצפה רמון.

לקריאה נוספת

• יואל דה-מלאך, מגבעות טוסקנה למרחבי הנגב, הוצאת אריאל, 2007. (אוטוביוגרפיה.)

קישורים חיצוניים

• אורי דרומי, עם כאלה פרחים, מגיע ליהודים לקבל את הנגב: יואל דה-מלאך, מראשוני קיבוץ רביבים, חתן פרס ישראל לחקר המדבר, 1924–2006, באתר הארץ, 7 בפברואר 2006
• נדב מן, הבלדה על יואל דה מלאך, באתר ynet, 26 בינואר 2007
• יואל דה-מלאך, באתר "סיפורי גבעת ברנר"
• יואל דה-מלאך, באתר האינטרנט של מו"פ רמת הנגב
• יואל דה-מלאך, באתר של קיבוץ רביבים
• רשימת המאמרים של יואל דה-מלאך באתר רמב"י

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25538957יואל דה-מלאך