מיכאל קוסטא
מיכאל קוֹסטָא (באנגלית: Michael Costa; כ"ה באדר תרפ"ב, 23 במרץ 1922 – י"ב באדר ב' תשנ"ב, 17 במרץ 1992) היה מחנך, סופר, פרזיטולוג, חוקר אקריות (אנ') ואנטומולוג ישראלי, מרצה בסמינר הקיבוצים אורנים ופרופסור לזואולוגיה באוניברסיטת חיפה, חבר קיבוץ משמר העמק.
ביוגרפיה
קוסטא נולד בשנת 1922 בעיר המבורג שבצפון גרמניה, בנם של רות וד"ר נתן קוסטא. למד בבית הספר הריאלי היהודי הוותיק "תלמוד תורה" (Talmud Tora Realschule) (גר'), שבו נלמדו לימודי יהדות לצד לימודים כלליים, ומשם ידע מעט עברית. ב-1933, כשהיה בן 11, עלו הנאצים לשלטון, הוריו נפרדו וקוסטא עלה לארץ ישראל עם אמו ואחותו. בארץ למד תחילה ברמת השרון ובבן שמן, וביוזמתו הצטרף למחזור הראשון של "שומריה" (המוסד החינוכי הראשון של "השומר הצעיר"), קבוצת "עולים", ושם סיים את לימודיו התיכוניים (1934–1938). היה פעיל במוסד ובקן השומר הצעיר והדריך את קבוצת "אילה".
לאחר סיום לימודיו עברו בוגרי המחזור הכשרה בקיבוצים כגרעין לקראת הקמת קיבוץ להבות הבשן. קוסטא פעל בהנהגה הראשית של השומר הצעיר, ובהיותו בתל אביב ביקר בגן הזואולוגי של המורה לטבע יהושע מרגולין. עם סיום פעילותו, נשלח על ידי התנועה ללמוד באוניברסיטה כדי להכשירו כמורה ב"שומריה". עם סיום לימודיו החל לעבוד כמורה במוסד (המחזור הראשון שלימד היה קבוצת "סנונית"). בהמשך עבר לקיבוץ משמר העמק.
ב-1948 נפצע במלחמת העצמאות בהתקפה על משמר העמק.
קוסטא נישא לצִלָה לבית שלי, והיה אב לבן, עמוס. כעבור מספר שנים נפרדו בני הזוג. ב-1956 נישא לירדנה לבית סנדלר, שלה היה נשוי עד מותו, וממנה היה אב לשלושה: רותי, יורי[1] וגידי (עורך דין פלילי).[2]
בשנת 1951, כשנוסד הסמינר למורים של התנועה הקיבוצית, סמינר "אורנים", הצטרף קוסטא לסגל כמורה לזואולוגיה, ויחד עם עמיתיו עמירם שקולניק אביתר (אייבי) נבו הקים את החוג לביולוגיה בסמינר. קוסטא לימד בסמינר במשך כמעט ארבעים שנה, היה ממתווי דרכו של "בית מרגולין" (המרכז להוראת מדעי החיים באורנים) ושימש כראש החוג לביולוגיה וכאחראי על בית מרגולין. בשנת תשי"ט-1959 קיבל תואר דוקטור בהצטיינות יתרה[3] מהאוניברסיטה העברית בירושלים, על הדיסרטציה "האֶקטופרזיטים של יונקים ועופות בישראל". קוסטא היה ממובילי האקדמיזציה של הסמינר, שבשנת 1971 איגד את תחומי המדעים והכשרת המורים לבתי הספר העל-יסודיים תחת החטיבה האוניברסיטאית הכפופה לאוניברסיטת חיפה. בשנת 1972 התמנה לפרופסור חבר באוניברסיטת חיפה, ובשנת 1976 היה בה לפרופסור מן המניין. התמחה בחקר הטפילים החיצוניים ובקשרים בין אקריות וחרקים.
בשנת 1978 ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בהשתתפות אוניברסיטת חיפה ספרו הראשון, "חרקים נגד אדם: מבוא לאנטומולוגיה רפואית בהיבט האקולוגיה והאיבולוציה", שזכה ב-1978 בפרס למדן מקרן פרסי מיכאל לנדאו. בשנים 1981–1983 הופיעו ספרי הקורס "החרקים" שכתב עבור האוניברסיטה הפתוחה (6 יחידות ב-3 כרכים).
קוסטא החזיק בגישה הבין-תחומית בהוראת הביולוגיה עצמה, וכן ביקש להקנות ידע בביולוגיה למי שאינם ביולוגים, באמצעות קורס העשרה מדעי פופולרי שהורה לתלמידי מדעי הרוח ב"אורנים". הקורס הוליד את ספרו "גשר בין שתי התרבויות: מושגים והישגים בביולוגיה", שראה אור בהוצאת הסמינר ב-1985, ואשר נועד לגשר בין תרבות המדע לתרבות החברה והרוח, ולהפגיש את הקורא הכללי עם מושגי היסוד במדעי הטבע ובביולוגיה, עם התמקדות באבולוציה וגנטיקה.
ב-1987 חלה, אך נאבק במחלה והמשיך בכתיבה בעזרת אשתו.
בדצמבר 1989 הוענקה לו חברות-כבוד בחברה הזואולוגית הישראלית.
בסוף שנת 1990 פרסם את ספרו "חתך הזהב, חותם שלמה ומגן-דוד: נושא בין-תחומי", שראה אור בספריית פועלים בעריכת יצחק כפכפי, ואשר דן בהתבטאויותיו השונות של חתך הזהב במדע ובאמנות. ספר נוסף שחיבר, על ראייה ותפיסה, נותר בכתב יד.
מיכאל קוסטא נפטר במרץ 1992, שבוע לפני מלאת לו 70. הותיר את אשתו ירדנה, ארבעת ילדיו ומשפחותיהם.
אוסף החרקים שעליו שקד במשך עשרות שנים שמור בין האוספים הלאומיים בתחום זה שבאוניברסיטה העברית בירושלים. אוסף הפרעושים שלו שמור בבית מרגולין שבסמינר אורנים.[4]
ספריו
- חרקים נגד אדם: מבוא לאנטומולוגיה רפואית בהיבט האקולוגיה והאיבולוציה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד בהשתתפות אוניברסיטת חיפה, תשל"ח.
- החרקים; כותב היחידות: מיכאל קוסטא; עריכה מדעית: ויקטוריה סורוקר, 3 כרכים (6 יחידות), תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"א 1981–תשמ"ג 1983. (מהדורה ב: רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ו 2006)
- כרך א: יחידה 1: מפגש ראשון עם עולם מוזר; יחידה 2. קליטת מידע, תשמ"א 1981.
- כרך ב: יחידה 3: החרק כמערכת מתנועעת; יחידה 4: חילוף החומרים בגוף החרק, תשמ"ב 1982.
- כרך ג: יחידה 5: מערכות: המולימפה, הורמונים, רבייה; יחידה 6: החרקים, הצמחים והאדם. תשמ"ג.
- גשר בין שתי התרבויות: מושגים והישגים בביולוגיה, חיפה: אורנים (סדרת אפיק), תשמ"ו 1985.[5]
- חתך הזהב, חותם שלמה ומגן-דוד: נושא בין-תחומי; ערך: יצחק כפכפי, תל אביב: ספריית פועלים, תשנ"א 1990.
לקריאה נוספת
- יובל דרור, 'לדמותו של קוסטה: דברים באזכרה', החינוך המשותף מח (144) (1992), 78–79.
- 'Michael Costa (1922-1992): In Memoriam,' Israel Journal of Entomology 27 (1993), 119-124.
קישורים חיצוניים
- מיכאל קוסטא, בפורטל ההנצחה של התנועה הקיבוצית: משמר העמק
הערות שוליים
- ^ יורי קוסטא, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל; אבנר אברהמי, רלי אברהמי, משפחת קוסטא, באתר הארץ, 13 ביולי 2005.
- ^ אריק בשן, סידור עבודה פלילי, "הקיבוץ" (אתר הקיבוצים), 31 במאי 2007.
- ^ תארים אקדמיים הוענקו ל-707 איש בסיום מחזור ל' של האוניברסיטה העברית: מי ומי בין מקבלי התארים, דבר, טור 3, 1 ביולי 1960.
- ^ M. Costa Flea collection: by families and species, אוספים זואולוגיים, אתר אורנים - המכללה האקדמית לחינוך.
- ^ סקירה: מג"ל, עיון ראשון: מדע וטכנולוגיה: מותר האדם מן הקוף, מעריב, טורים 2–3, 7 בפברואר 1986.
24504059מיכאל קוסטא