הלא TV
 | |
| פרטי הערוץ | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| קטגוריה | ערוץ בשפה הערבית |
| סוג | ערוץ טלוויזיה מסחרי |
| שפה | ערבית, עברית |
| אזור קליטה | ישראל |
| פורמט תמונה | SDTV 576i |
| זמינות | |
| חבילה | HOT • yes |
הַלָא TV (בערבית: هلا) הוא ערוץ טלוויזיה ישראלי, המשדר בשפה הערבית. הערוץ החל את שידוריו בשנת 2012.
שידורי הערוץ מועברים על-גבי שלוש פלטפורמות: הלוויין עמוס בתדר 11635V FEC: 1497, חברת הכבלים HOT וחברת הלוויין yes.
הקמת הערוץ לוותה בתלאות וקשיים רבים במשך מעל לעשור. לאחר שני מכרזים כושלים שהוצאו על ידי מועצת הכבלים והלוויין, פורסם מכרז נוסף, שלישי, ובו תנאים מקלים ביותר לטובת הזוכה. עם זכייתה של הקבוצה "Hala TV", החל הערוץ לשדר במרץ 2012.
היסטוריה
המכרז הראשון
בשנת 1995 הודיעה שרת התקשורת, שולמית אלוני, על תוכנית להקמת שני ערוצים ייעודיים - ערוץ ערבי, וערוץ דת. שמימונם היה אמור להיות מפרסומות ומטרתם הייתה לפנות לפלחי אוכלוסייה מסוימים ולא לכלל האוכלוסייה כבשאר ערוצי הברודקאסט הגדולים[1]. במאי 1996 פרסם משרד התקשורת מכרז לרישיון להפעלת ערוץ בשפה הערבית בטלוויזיה בכבלים בישראל. ההחלטה נבעה מהצורך החברתי בשילובם של ערביי ישראל בחברה הישראלית. האוכלוסייה דוברת הערבית בארץ מגיעה לשיעור של כעשרים אחוזים מכלל האוכלוסייה בארץ ועל כן הוחלט להוציא לפועל ערוץ שיפנה אל פלח האוכלוסייה הזה[2]. את טופסי המכרז רכשו 12 קבוצות. בעלי הזיכיונות של ערוץ 2 עתרו לבג"ץ נגד המכרז, בטענה, כי המכרז סותר את חוק הבזק שמתיר רק להם לשדר פרסומות. עקב כך נחקק בכנסת באפריל 1997 תיקון לחוק הבזק, שמאפשר שידור ערוצים ייעודיים בכבלים. ומשרד התקשורת הודיע שפרסם מחדש בקרוב את המכרז[3]. התיקון בחוק קבע גם כללים מחייבים על אופי השידורים, לאחר מאבק קשה מול זכייני ערוץ 2. לפי הכללים לפחות 50% מהתוכניות, כולל בפריים טיים, חייבות להיות בשפה הערבית, ולא בתרגום. עוד נקבעה מכסה של הפקה מקורית בהיקף של 20%. גם הפרסומות היו חייבות להיות בשפה הערבית[4].
משרד התקשורת לא פרסם מחדש מכרז לערוץ ערבי, לאחר שבאוגוסט 1997 אישרה הממשלה את דו"ח ועדת יוסי פלד, שהוקמה להכנת הצעה להרחבת מערך שידורי הטלוויזיה והרדיו לציבור וארגונו מחדש. הדו"ח המליץ לאמץ מדיניות חדשה ליצירת שוק חופשי של תקשורת אלקטרונית, אשר תושתת על העיקרון של "שמיים פתוחים" לכל. הוועדה המליצה על מתן רישיונות לשידורי לוויין ישירים לבית הצרכן (טלוויזיה מלוויינים - YES), הקמת ערוץ מסחרי נוסף (בהמשך ערוץ 10) והקמת חמישה או שישה ערוצים ייעודיים – בשפה הערבית, לדוברי רוסית ואמהרית, למורשת ישראל, ערוץ של מוזיקה ישראלית, ערוץ חדשות ומידע, שימומנו כולם מפרסומת מסחרית[5].
בשנת 1998 פרסם משרד התקשורת, באמצעות המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, את המכרז למיון מוקדם להקמת חמישה ערוצים ייעודיים שמימונם מפרסומות ומטרתם לפנות לפלחי אוכלוסייה מסוימים ולא לכלל האוכלוסייה כמו בערוצי הברודקאסט[6]. ההחלטה כללה הקמה של ערוץ בערבית (הלא TV), ערוץ חדשות, ערוץ ברוסית, ערוץ מוזיקה (ערוץ 24) וערוץ מורשת[7]. אך לאחר פרסום המכרז למיון המוקדם, פרסום מכרז פרטני לערוץ התעכב במשך מספר שנים[8].
המכרז השני
בשנת 2004, החליטה המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין להוציא לפועל מכרז נוסף ולנסות להקים את הערוץ. את ספר המכרז רכשו מספר קבוצות ולבסוף בחרו כולם לא לגשת ולהתמודד על הזכייה במכרז, למעט מתמודדת אחת "ענני תקשורת"[9]. ביוני 2004 קיבלה "ענני תקשורת" את הרישיון להקים את הערוץ[10]. ביוני 2005 הודיעה חברת "ענני תקשורת" למועצה לשידורי כבלים כי לא תממש את הרישיון שקיבלה משום שלא גייסה שותפים ערבים, ולאור חוסר הכדאיות הכלכלית. במקביל החליטה המועצה לבטל את הזכייה לאחר שהחברה לא עמדה בלוחות זמנים[11][12].
המכרז השלישי
על אף כישלונם של שני המכרזים הקודמים, החליטה מועצת הכבלים והלוויין בפברואר 2008 להוציא מכרז נוסף, שלישי במספר, להקמת הערוץ[13]. המכרז פורסם ב-14 באפריל 2010, כאשר בהמשך החודש ניתנה אפשרות לקבוצות הרוצות לגשת אל המכרז לרכוש את ספר המכרז הכולל את תנאי הזיכיון. המועד האחרון לגישה אל המכרז נדחה מספר פעמים ונקבע בספו של דבר ל-12 בדצמבר.
מתוך הבנה כי שוק התקשורת השתנה עם השנים ובעקבות החשש כי גם המכרז הנוכחי ייכשל, החליטה מועצת הכבלים והלוויין בראשות יו"ר המועצה, ניצן חן, להקל באופן משמעותי את תנאי המכרז ולהטיב עם הזוכה תוך כדי הבטחה לרישיון אשר יהיה תקף לעשר שנים. בנוסף, הובטח לזוכה כי הערוץ ייכנס לחבילת ערוצי ה-DTT "עידן+" וחבילות הערוצים הבסיסית בחברות הכבלים והלוויין.
בתנאי הזיכיון, שפורסמו בספר המכרז ונקנו על ידי שמונה קבוצות[14], נקבע כי על הזוכה במכרז לשדר בשנה הראשונה לשידורי הערוץ במשך שש שעות ביום. בשנה השלישית, נכתב בספר, יחויב הזכיין לשדר שמונה שעות ביום שכוללים גם מהדורת חדשות בת 20 דקות לפחות. בכל השנתיים הראשונות להפעלת הערוץ, יחויב הזכיין בהשקעה של 2 מיליון ש"ח בהפקה מקומית, ובשנה הרביעית - לסכום כפול[15].
עם פקיעתו של המועד להגשת הצעות למכרז, התקבלה רק הצעה אחת של קבוצת "הלא TV" אשר נוסדה כתוצאה משיתוף פעולה של מספר גורמים ובניהם: זכיינית ערוץ 2 רשת, חברת "ענני תקשורת", בעלי האתר הערבי-ישראלי פאנט ואנשי עסקים נוספים. לאחר קבלת הצעתה של הקבוצה, נקבע במועצת הכבלים והלוויין כי לאחר מספר חודשים, עם סיום בחינת ההצעה, תיפול ההחלטה לגביה[16].
עם תום הדיונים במועצת הכבלים והלוויין, הוחלט לאשר פה אחד את ההצעה היחידה שהוגשה וחברת "הלא TV" הוגדרה כזוכה במכרז לרישיון הפעלת הערוץ הייעודי בשפה הערבית[17]. בחודש ספטמבר 2011, קיבלו נציגי החברה את הרישיון של שר התקשורת, משה כחלון לידיהם[18].
עלייה לאוויר
עם זכייתה של קבוצת "הלא TV", הכריזו אנשי החברה כי הערוץ יעלה לאוויר בחודש מרץ 2012, תוך ניהול סדר זמנים קדחתני. במקביל, החלו בערוץ לגבש לוח שידורים כולל וגייסו מגישים ומנחים. בנוסף, צולמו פיילוטים לתוכניות שונות וגובשו רעיונות לתכנים חדשים. ראשי החברה פנו גם לחברות פרסום ישראליות בבקשה להפנות אליהם חלק מתקציבי הפרסום ולהעלות קמפיינים רחבים גם על גלי הערוץ. את פנייתם זו נימקו בכך שהם הערוץ היחיד בישראל הפונה לאוכלוסייה הערבית - שהם כ-20% מכלל תושבי המדינה.
הערוץ עלה בסופו של דבר לאוויר ב-12 במרץ 2012 לאחר מספר ימים של שידורי ניסיון[19], כאשר הוא קיבל לידיו את אפיק 131 בשידורי "HOT" ואפיק 169 בשידורי "yes". זמן קצר אחר כך החלו החברות לשדר את הערוץ באפיק 30 (ב-yes משודר במקביל גם באפיק 141). בשנתיים הראשונות לפעילותו הערוץ היה שרוי בקשיים כלכליים ובמאבק בין בעלי המניות הרבים שלו. בנוסף, הערוץ זכה לאחוזי צפייה נמוכים[20].
שינוי בעלות
במרץ 2015 אישרה מועצת הכבלים והלוויין את העברת הבעלות בערוץ לאיש העסקים והעיתונאי באסם ג'אבר, בעליה של קבוצת פנורמה, תאגיד תקשורת בולט במגזר הערבי המפעיל את העיתון "פנורמה" ואת אתר האינטרנט "פאנט". ג'אבר השיק לוח שידורים חדש שהכפיל כמעט פי 4 את ההשקעות בהפקות מקור, עד ל-96 שעות[21].
בשנת 2016 היה הערוץ על סף סגירה בגלל הפסדים מצטברים של עשרות מיליונים, וגם בשל אי־עמידתו בדרישות התוכן שהתחייב להן בתנאי הרישיון. הערוץ לא ביצע את ההשקעה שהתחייב לה (כ-60 מיליון שקל) בתכנים של יצירה ישראלית מקורית, ומועצת והכבלים והלוויין הייתה אמורה לדון בשלילת רישיונו. לאחר שערוץ 20, המזוהה עם הימין בישראל, גם חרג מתנאי הרישיון שלו, שלפיהם היה אמור להיות ערוץ למורשת ישראל, בכך ששידר בעיקר תוכניות חדשות ואקטואליה. הממשלה וחברי הכנסת מהימין התגייסו לסייע ובמהלך 2017 עברה חקיקה ששינתה את הרגולציה על הערוצים הייעודיים ושחררה אותם בפועל כמעט מכל מחויבויות התוכן המהותיות שהיו להם. כתוצאה מכך, גם הלא TV שנכלל בהגדרה זו זכה להקלות מהותיות שאושרו בחקיקה, ובכך למעשה ניצל מסגירה. בשנת 2019 החל הערוץ לראשונה להיות רווחי[22]. לפי סקרים של לשכת הפרסום הממשלתית, הלא TV הוא (נכון לתחילת שנות ה-20 של המאה ה-21) ערוץ הטלוויזיה הנצפה ביותר בקרב ערביי ישראל.[23][24]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של הלא TV- ענת באלינט, מרכז מוסאוא מבקש מכרז חדש לערוץ הערבי, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2005
- אופיר בר-זהר, המכרז על הערוץ הערבי עשוי להידחות שוב, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2010
- לי-אור אברבך, ערב רב של בעיות: הערוץ הערבי הייעודי מתקשה לשרוד, באתר גלובס, 30 באוקטובר 2014
נתי טוקר, מכונית ספורט וחובות תוכן גדולים: מתי בפעם האחרונה לחצתם 30 בשלט?, באתר TheMarker, 4 ביולי 2017- ענת ביין-לובוביץ', קבוצת פנורמה במו"מ על כניסת ערוץ הלא TV כחבר בוועדת המדרוג, באתר גלובס, 16 בדצמבר 2019
הערות שוליים
- ^ אביבה קרול, "גורמים זרים מתעניינים", באתר גלובס, 23 ביולי 1998
- ^ ליאור גרינבאום, מנהלת מרכז אעלאם: הערוץ הלווייני בערבית נועד לטרפד הקמת ערוץ ייעודי בערבית, באתר גלובס, 9 בספטמבר 2001
- ^ אביבה קרול וצבי לביא, משרד התקשורת יפרסם מחדש בקרוב את המיכרז לערוץ בערבית בכבלים, באתר גלובס, 6 באפריל 1997
- ^ אביבה קרול, הערוץ הערבי בכבלים ישנה את הפרסום למיגזר, באתר גלובס, 20 באפריל 1997
- ^ אביבה קרול, הממשלה אישרה את דו"ח פלד לפתיחה הדרגתית של ענף התקשורת המשודרת, באתר גלובס, 11 באוגוסט 1997
- ^ ערוץ בשפה האמהרית לא נכלל לבסוף במכרז
- ^ אפי לנדאו, משרד התקשורת פרסם מכרז למיון מוקדם להקמת ערוצים יעודיים, באתר גלובס, 1 בדצמבר 1998
- ^ אביבה קרול, שובם של הערוצים הייעודיים, באתר גלובס, 31 ביולי 2000
- ^ ענת באלינט, חברת ענני תקשורת שוקלת להתמודד במכרז לערוץ הייעודי בשפה הערבית - שייסגר מחר, באתר TheMarker, 29 בפברואר 2004
מחר: החלטה לגבי הערוץ הערבי, באתר גלובס, 12 במאי 2004 - ^ ענת באלינט, קבוצת "ענני תקשורת" תפעיל את הערוץ בערבית, באתר הארץ, 8 ביוני 2004
- ^ ענת באלינט, הערוץ הערבי לא יעלה לאוויר, באתר הארץ, 22 ביוני 2005
- ^ יעל גאוני, מוקדי מנסה להפיח רוח חיים במכרז לערוץ הייעודי בשפה הערבית, באתר גלובס, 10 בינואר 2006
- ^ יעל גאוני, מועצת הכבלים והלוויין תפרסם שוב מכרזים לערוץ ייעודי בערבית ולערוץ למורשת יהודית, באתר גלובס, 6 בפברואר 2008
- ^ אמילי גרינצווייג, שמונה קבוצות רכשו את ספר המכרז לערוץ בערבית, באתר וואלה!, 2 ביוני 2010
- ^ גילי איזיקוביץ, מכרז נוסף לערוץ חדש בשפה הערבית, באתר הארץ, 3 ביוני 2010
- ^ אופיר בר-זהר, מועצת הכבלים אישרה את הצעת הקבוצה היחידה שניגשה למכרז על הערוץ הערבי, באתר TheMarker, 1 במאי 2011
- ^ אמילי גרינצווייג, הלא טי.וי זכתה במכרז על הערוץ היעודי בערבית, באתר וואלה!, 1 במאי 2011
- ^ רועי ברק, הערוץ הערבי קיבל רישיון משר התקשורת משה כחלון, באתר גלובס, 12 בספטמבר 2011
- ^ דוד אברהם, הערוץ הערבי עלה לשידור, באתר וואלה!, 13 במרץ 2012
- ^ נתי טוקר, בגלל חוב של 400 אלף שקל - הערוץ בערבית הורד משידור, באתר TheMarker, 28 באוקטובר 2014
- ^ "מי ידבר על הבחירות בבאקה אל גרבייה בתקשורת הישראלית?", באתר מאקו, 25 בנובמבר 2015
- ^ נתי טוקר, "נתחרה במהדורות המרכזיות בישראל": הערוץ המצליח והמפתיע שאתם לא מכירים, באתר TheMarker, 11 בספטמבר 2019
- ^ אורן פרסיקו, בטלוויזיה, באינטרנט, בעיתונות המודפסת, באתר העין השביעית, 12 ביולי 2021
- ^ אורן פרסיקו, פנורמה של צריכת תקשורת, באתר העין השביעית, 19 בדצמבר 2022
| שידורי טלוויזיה בישראל
| |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שידור ציבורי |
| ||||||
| טלוויזיה מסחרית |
| ||||||
| טלוויזיה בכבלים, בלוויין ו-IPTV |
| ||||||
הלא TV35287425Q12406644