התיישבות האלף
התיישבות האלף הוא שמה של תוכנית התיישבות שהתקבלה במושב הסוכנות היהודית בלונדון במרץ 1930. התוכנית הייתה חלק מתכנון כולל של התיישבות באזור המטעים בארץ ישראל, אשר החל לקרום עור וגידים משלהי 1927.
רקע
בישיבות הוועד הפועל ומועצת הסוכנות, אשר התכנסו בלונדון בחודש מרץ 1930, הוגשה הצעתה של ועדת וילקנסקי (בראשות יצחק אביגדור אלעזרי-וולקני-וילקנסקי, (א' ציוני), אשר דיברה על התיישבות של 1,500 משפחות באזור גידול ההדרים, בקרקעות קרן קיימת לישראל, במשך שלוש השנים הבאות, בתקציב של כ-260 לא"י ליחידה. במסגרת מושב הסוכנות בלונדון הוחלט על הקמת דירקטוריון לחברת ההתיישבות וועדה מצומצמת לשם יישומה. חברי הוועדה היו: פאול זינגר (כנציג "החברה הכלכלית לא"י"), ד"ר ארתור רופין, ד"ר ב' כמן, הארי סאקר (נציג הסוכנות), אברהם הרצפלד ולוי שקולניק (אשכול) (נציגי המרכז החקלאי). הדירקטוריון הוציא פרוספקט "לייסוד חברת אשראי להתיישבות פועלים 1930". בהקדמה נכתב כי החברה הוקמה בהון של 200,000 לא"י וכי מטרתה להוציא לפועל בזמן הקצר ביותר, ועד כמה שאפשר במשך שנת 1930, התיישבות אלף משפחות פועלים על קרקע של הקק"ל. התוכנית כללה סכום של 580 אלף לא"י הנחוץ להתיישבות אלף משפחות. מתוך סכום זה תשקיע החברה סכום של 350 אלף לא"י. דווקא החלק הציוני בסוכנות דרש לצמצם את התוכנית, להעמידה על אלף משפחות בלבד ולהגדיל בתמורה את התקציב לכל המשפחה ל 350 לא"י, לאחר שהתברר במרכז החקלאי כי זהו פחות או יותר המספר הריאלי של ציבור הפועלים המעוניין בהתיישבות מסוג זה. בישיבה זו התקבלה ההחלטה על יישום מפעל התיישבות האלף.[1]
ניסיונות התיישבות דומים שקדמו ל"התיישבות האלף"
בתקופת העלייה הראשונה נעשה ניסיון דומה ל"התיישבות האלף", כאשר חברי אגודת האש של מינסק הקימו יישוב מטעים בעין זיתים, ליד צפת.[2] התיישבות האלף הוצעה לראשונה על ידי לוי אשכול (שקולניק) בוועידת הפועל הצעיר שהתכנסה ב-1926. שקולניק, שחזר באותה עת מסיור ביוון, היה תחת השפעת המבצע שהתנהל שם ליישוב המוני וזול של עקורים יוונים מטורקיה. את הצעתו העלה בהקשר להתיישבות זולה של פועלי המושבות בעמק זבולון. לימים אומץ שם זה לתוכנית התיישבות של פועלי המושבות באזור גידול ההדרים, שאותה יזם המרכז החקלאי והגיש למחלקת ההתיישבות. בקיץ 1927 יזם המרכז החקלאי תוכנית להתיישבות אלף משפחות של פועלים, אשר המתינו, חלקן שנים אחדות, לתורן להתיישבות. ל"התיישבות האלף" קדם משבר כלכלי, ובשל כך בעיה של מימון, כתוצאה ממשבר כלכלי ומיתון ששררו בארץ ישראל בשנת 1926. משבר זה של העלייה הרביעית הביא לאבטלה של כשליש מכוח העבודה היהודי, ואף לעצירת העלייה ולירידה משמעותית מהארץ. בביצוע התיישבות האלף הראשונה יושמו הלקחים שהופקו מראשית שנות ה-20: היישובים הוקמו על שטח מישורי שנעשתה בו עבודת הכנה לניקוז מי נחל קישון, והמתיישבים עברו הכשרה מתאימה. כמו כן, השתמשו במסקנות המחקר המדעי ובתוכניות מדויקות שהכינה מחלקת ההתיישבות, כאשר המשבר הכלכלי הביא לירידה במחירי חומרי הגלם.[3]
ביצוע התוכנית
בשנת 1932 חודשה התוכנית, ובמסגרתה הוחלט ליישב בסמוך למושבות ותיקות אלף משפחות נוספות של פועלים. בשל המשבר הכלכלי העולמי לא הושגו הכספים הנדרשים לביצוע התוכנית, ובסופו של דבר התיישבו במסגרת זו 437 משפחות בלבד. 202 מהמשפחות קיבלו מימון מלא, שכלל בית צנוע ו-15 דונם אדמה, מחציתם נטועים בעצי הדר, והשאר מיועד להקמת חצר משק ולגידול מספוא וירקות. שאר המשפחות קיבלו בתחילה רק מחצית מהחלקה, והוכנו עבורם שטחי קרקע נוספים להשלמת המשק מאוחר יותר. המתיישבים אמורים היו להמשיך בעבודתם כפועלים שכירים במושבות ובמקביל לפתח את משקם הפרטי, במה שנודע "התיישבות בהדרגה". כך הוקמו המושבים כפר ביל"ו (1932) וגבתון (1933) בסמוך לרחובות, נטעים (1932) ובית עובד (1933) ליד נס ציונה, צופית (1933) ליד כפר סבא ובהדרגה ליד פתח תקווה, כפר הס[4] (1931) ליד תל מונד, רמת טיומקין (1933) ליד נתניה, רשפון[5] (1936) ליד הרצליה, גבעת ח"ן (1933) ליד רעננה וגני עם (1932) ליד מגדיאל. במסגרת התוכנית צורפו 12 משפחות לקבוצת שילר (גן שלמה) שליד רחובות ו-20 משפחות לגבעת השלושה שליד פתח תקווה. שני הקיבוצים קיבלו במסגרת התוכנית תקציבים ששימשו להקמת בניינים ונטיעת מטעים. תוכנית ההתיישבות לא הגיעה לכלל מיצוי מלא. היישובים שהוקמו לא התפתחו כפי שתוכננו והם נזקקו להלוואות נוספות מצד המוסדות המיישבים כדי להתבסס. תקוות המוסדות המיישבים, שנמצאה הדרך להתיישבות זולה, לא התגשמו. עם זאת סימנה התיישבות האלף את ראשית המפעל ההתיישבותי רחב ההיקף של תקופת העלייה החמישית.
לקריאה נוספת
- אלכסנדר ביין, תולדות ההתיישבות הציונית: מתקופת הרצל ועד ימינו, גבעתיים: הוצאת מסדה, 1976.
- דן גלעדי, היישוב בתקופת העלייה הרביעית: 1924–1929, בחינה כלכלית ופוליטית, תל אביב הוצאת עם עובד, 1973.
- ארנון למפרום, "מוורשה לסלוניקי, מסלוניקי לקישון - לוי אשכול ו'התיישבות האלף' הראשונה, 1926", מפנה, 38, 2002, עמ' 51–57:
קישורים חיצוניים
- התיישבות האלף, באתר תנועת העבודה הישראלית
- רפאלה סטנקביץ, התיישבות האלף, בספרייה הווירטואלית של מטח
הערות שוליים
- ^ רינה אידן, ההתיישבות היהודית בשרון התיכון בין השנים 1929–1939, עבודת דוקטור, (ארכיון המוזיאון לתיעוד תל מונד), ירושלים: האוניברסיטה העברית, 1999, עמ' 54.
- ^ אפרים ומנחם תלמי, לקסיקון ציוני, תל אביב: ספרית מעריב, 1982, עמ' 129.
- ^ דן גלעדי, לוי אשכול – קברנט ההתיישבות ההמונית 1948–1952, מכון גולדה מאיר, 1993, עמ' 31.
- ^ אודות כפר-הס
- ^ רשפון, בן הזקונים של התיישבות האלף
24916429התיישבות האלף