בית רוטנברג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית רוטנברג
הכניסה לבית רוטנברג
הכניסה לבית רוטנברג

בית רוטנברג היה ביתו הפרטי של פנחס רוטנברג בחיפה. הבית משמש כמקום לפעילות חינוכית.

הבית, בשדרות הנשיא 77, תוכנן על ידי שמואל רוזוב[1] ונחנך ב-1939. בבניין מרפסות גדולות, שאפיינו בניינים גדולים שנבנו בתקופה. שטח המגרש חופף ברובו לפארק הקייזר ששתלו הטמפלרים.

רוטנברג הספיק להתגורר בבניין זה רק כשנה. בצוואתו הוריש רוטנברג את הבית ואת הגן הנרחב מוקף החומה לטובת פעילות חברתית. ביום השנה לציון מותו של רוטנברג נחנך "המכון לחינוך הנוער ע"ש פנחס רוטנברג". פעולתו הראשונה של המכון הייתה קיום סמינרים לתנועות נוער.

ב-1947 הוחרם הבניין, כמו חלק מהאזור בו הוא שוכן, בידי הצבא הבריטי. צוות המכון עבר למחנות המעצר בקפריסין ושם המשיך בפועלו. אחרי הקמת המדינה עבר המתחם, כמו שאר מתחמי הצבא הבריטי, לרשות צה"ל. רק ב-1958 חזר המתחם ליעודו המקורי ותחת "אוצר פנחס רוטנברג". ב-1964 הוספה לבניין קומה.

בשנים 19932007, פעל בבית רוטנברג בית ספר תיכון דתי. בית ספר זה החל את דרכו כסניף של רשת אמי"ת ובשנותיו האחרונות נפרד מהרשת ונלקח תחת חסותו של הפילנתרופ השווייצרי ברנקו וייס.

חדר העבודה של רוטנברג שומר, ומהווה מעין מוזיאון קטן לפעילותו הענפה.

בקרבת מקום נמצא "בית הציידים". בית זה היה שייך למשפחת נגלר[2] שהיוותה חלק מקבוצה שרצתה לבנות יישוב עם בתים הדומים לבתי הקיץ שהיו ברשותם ביער השחור בגרמניה. הבית תוכנן על ידי אלכסנדר ברוולד בקצה הצפון-מערבי של כרמלהיים. לאחר קום המדינה נקנה הבית על ידי קרן רוטנברג, שומר, והוא מהווה כיום חלק ממתחם בית רוטנברג. הבית נבנה מעץ, ושרידים המעידים על כך נמצאים בפנים הבית.

הבית עטור בצמחייה

לקריאה נוספת

  • זאב ענר, בית רוטנברג, סיפורי בתים - סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתיישבות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, יולי 1998

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית רוטנברג בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ רוזוב היה "ארכיטקט הבית" של רוטנברג וחברת החשמל עד 1932 אך המשיך לשמור על קשרים איתו. הוא תכנן גם את ביתו של אחיו של רוטנברג, אברהם, בשדרות הנשיא 19 (לימים בית החולים אמהות).
  2. ^ ראו אודות מוצאות המשפחה מברלין בסרט "קפה נגלר".
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0