הקמת תשתית החשמל בתל אביב
תמונה מ-1929
הקמת תשתית החשמל בתל אביב וסביבתה החלה בתחילת המאה ה-20. התשתית כללה מערכות ייצור חשמל, הולכה והשנאה והייתה, ברובה, פרי יוזמתו של פנחס רוטנברג. חלקים ממערכות אלו הוכרזו כאתרי מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.[דרוש מקור]
מערכות החשמל הראשונות בתל אביב
כבר בתחילת המאה ה-20 רכשו בעלי ממון בתל אביב וביפו גנרטורים פרטיים ששירתו את בתיהם ועסקיהם. ב-1920 רכשו ראשי העיר גנרטור חשמלי מרכזי בהספק של 35 קילו-וואט ששירת חלק מתאורת הרחוב, משאבות לאספקת מים ומספר מאות צרכני חשמל. עם התרחבות העיר נוצר מחסור בחשמל והיה צורך להקים תשתית משמעותית יותר.
תחנת הכח של פנחס רוטנברג
פנחס רוטנברג עלה לארץ ישראל ב-1919 והחל בתכנון פרויקטי תשתית בתחום המים והאנרגיה. במרץ 1921 הציג בפני הנציב העליון, באותה תקופה, הרברט סמואל את תוכניותיו להקמת תחנות כח מבוססות אנרגיה הידרואלקטרית לאורך נהר הירדן ונחל עוג'ה (הוא נחל הירקון). במאי 1922 קיבל רוטנברג את שני הזיכיונות המיוחלים (לירדן ולירקון) והחל במימוש התוכניות[1]. את פעילותו בתל אביב יפו ביצע במסגרת חברת שהקים בשם חברת החשמל ליפו (ב 29 במרץ 1923 הקים רוטנברג את חברת החשמל לפלשתינה שקלטה לתוכה את פעילותה של חברת החשמל ליפו[2]).
במקביל להגשת התוכניות לאישור החל האדריכל ריכארד קאופמן לתכנן תחנת כח הידרואלקטרית בקרבת מקורות הירקון אולם עקב אי הסכמה עם בעלי הקרקע הערבים במקום החליט רוטנברג להקים תחנה מבוססת דיזל בתל אביב. האתר שנבחר הייתה שכונת רמת השרון שם הוקצו כ-20 דונם לבניית תחנת כח דיזל גנרטורים. בסופו של דבר תוכננו מבני התחנה, המסיבים, על ידי האדריכל יוסף ברלין[3] בסגנון אר דקו. מתחם התחנה כלל את תחנת הגנרטורים שבנה ברלין, מבנה שנותר מהחווה החקלאית שפעלה במקום, מגדל מים[4] ובאר מים שסיפקה מים לתחנה. התחנה, בהספק של 300 קילו-ואט, החלה לספק חשמל ב-23 ביוני 1923[5] ופעלה עד 1957[6][7][8][9][10].
עקב הגידול המהיר של העיר תל אביב לא הצליחה התחנה לספק את תצרוכת החשמל ולכן סיפקו תחנות אחרות בארץ את החסר (תחנת הכוח חיפה שהחלה לספק חשמל ב-1925, תחנת נהריים שהחלה לספק חשמל ב-1932 ותחנת הכח בטבריה). ריחוקן של תחנות אלו מתל אביב הביא לבזבוז בהולכת החשמל. בנוסף נפגעו קווי ההולכה בתקופת המרד הערבי הגדול ב-1936 ולכן הוחלט על הקמת תחנת כח נוספת בקרבת תל אביב. ב-1938 נחנכה תחנת הכוח רדינג שסיפקה, בתחילה, 24 מגה-וואט לרשת החשמל.
הולכה והשנאה
מתחנת הכח נפרשו כבלי מתח גבוה בתעלות תת-קרקעיות והתחברו לחמישה שנאים, שהוקמו ברחובות תל אביב, שם הונחת מתח החשמל למתח נמוך (220–380 וולט):
- ביוני 1923 הושלמה הארת רחובות אלנבי ונחלת בנימין בעזרת קווי מתח ושתי תחנות שנאים:
- תחנת שנאים מס. 1: הוקמה בכיכר מגן-דוד בתכנונו של האדריכל אלכסנדר ברוולד בצורת צריח מסגד. התחנה נהרסה.
- תחנת שנאים מס. 2: הוקמה בפינת רחוב אלנבי ושדרות רוטשילד בתכנונו של אלכסנדר ברוולד בצורת צריח מסגד. נהרסה בשנות ה-50[11]
- בנובמבר 1923 הושלמה הארת שדרות המלך ג'ורג' (כיום שד' ירושלים) ביפו בעזרת קווי מתח ושלוש תחנות שנאים[12]:
- תחנת שנאים מס. 3: הוקמה ברחוב אילת פינת רחוב גבולות. תוכננה על ידי האדריכל ריכרד קאופמן במתכונת של מצודה ונכון ל-2018 עדיין פעילה[13]. שוקמה בשנת 2012 על ידי חברת חשמל[14][15].
- תחנת שנאים מס. 4: הוקמה בתחילת שדרות ירושלים (שנקראו בתקופת ההקמה שדרות ג'מאל פחה) בתכנונו של ריכרד קאופמן. התחנה נהרסה בשנת 2007 כחלק מהכנת התשתיות לרכבת הקלה בתל אביב[16]
- תחנת שנאים מס. 5: הוקמה רחוב יפת פינת רחוב ציונה תג'ר בתכנונו של אלכסנדר ברוולד. נכון ל-2018 עדיין עומדת על מכונה אבל אינה מחוברת לחשמל[17]
עם התרחבות העיר נבנו תחנות שנאים נוספות ובניהן השנאי ההיסטורי של חברת חשמל - שדרות ח"ן ותחנות שנאים ברחוב אוסישקין.
גלריה
-
השנאי ברחוב יפת
בתכנונו של אלכסנדר ברוולד
נבנה במתכונת מסגד -
השנאי ברחוב אילת
בתכנונו של ריכרד קאופמן
נבנה במתכונת מצודה -
השנאי בצומת רחוב אלנבי ושדרות רוטשילד
בתכנונו של אלכסנדר ברוולד
נבנה במתכונת מסגד -
השנאי בתחילת שדרות ירושלים ביפו
בתכנונו של ריכרד קאופמן
נבנה במתכונת מצודה
נהרס ב-2007
ראו גם
לקריאה נוספת
- מרדכי נאור, ברכת החשמל - תולדות חברת החשמל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2003
- מיכאל ארן, המשא-ומתן להשגת זיכיון לחברת-החשמל, קתדרה 26, דצמבר 1982, עמ' 133 - 176
קישורים חיצוניים
- תחנת-הכוח הראשונה בתל אביב באתר חברת חשמל
- משה פיינטוך, בסימן התחלות חדשות לקראת ראש השנה: חשמול תל אביב, העיר העברית הראשונה עיתון חברת חשמל, גיליון 234, עמודים 36–37
- משה פינטוך, הולכים עם הזרם: סיור מחשמל בתחנות כוח בארץ, באתר ynet, 27 במרץ 2011
- חיבור תל אביב לרשת חשמל באתר עיריית תל אביב
- שמואל גילר, חיבור יפו לחשמל של רוטנברג, באתר של פרויקט בן יהודה
הערות שוליים
- ^ לזכיונו של רוטנברג, דואר היום, 11 ביוני 1923
- ^ חברת חשמל לישראל, עבודת מחקר של רז דבי
- ^ מול הצעתו ברלין נבחנו הצעותיהם של האדריכלים אלכסנדר ברוולד ושל קאופמן
- ^ מגדל המים ברחוב החשמל באתר עיריית תל אביב
- ^ באותה תקופה חיו בתל אביב כ-4,000 תושבים
- ^ מבני התחנה שופצו ושומרו וממשיכים לשמש את הנהלת החברה
- ^ תחנת-הכוח הראשונה בתל אביב באתר חברת חשמל
- ^ סיפורה של תחנת הכוח הראשונה בתל אביב באתר Time Out תל אביב, 26 בדצמבר 2016
- ^ תחנת הכוח ברחוב החשמל בתל אביב - אז והיום באתר מט"ח
- ^ אור בתל אביב באתר של יוסי גולדברג
- ^ דני רכט, השנאי בפינת אלנבי ורוטשילד באתר תל אביב 100
- ^ שלטונות יפו התנגדו לפעילותו של רוטנברג לחישמול העיר ורק לאחר שהוארו רחובות תל אביב הסכימו להעברת חשמל ליפו
- ^ דני רכט,השנאי "השלישי" בגבול יפו תל אביב באתר תל אביב 100
- ^ "כמו חדשה" - כמעט בת 90 ועדיין עובדת במרץ! באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 4 בדצמבר 2012
- ^ מיכאל יעקובסון, סיבוב בתחנת ההשנאה של חברת החשמל בדרך אילת באתר "חלון אחורי", 28 באוקטובר 2020
- ^ דני רכט, השנאי בשדרות ירושלים באתר תל אביב 100
- ^ שמואל גילר, השנאי ברחוב יפת וגן השניים באתר "תל אביב 100
29994338הקמת תשתית החשמל בתל אביב