שמואל מורה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמואל מורה

שמואל מורה (22 בדצמבר 1932 - 22 בספטמבר 2017) היה פרופסור אמריטוס בחוג לשפה וספרות ערבית במכון ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל במזרחנות לשנת התשנ"ט 1999[1]. פרופסור מורה כתב בערבית, עברית ואנגלית.

חייו ופועלו

נולד כסמי מועלם בבגדד שבעיראק, וגדל בה. הדמות שהותירה עליו את חותמה יותר מכל על חייו הייתה של סבו הרב, חכם יחזקאל מאיר בן מעלם רחמים בן אברהם שלום (1939-1865, מחבר הספר "ליקוטי אמרי א-ל" בשבעה כרכים). אמו סניורה עינהצ'י, הייתה מורה לצרפתית בבית הספר אליאנס ואביו אברהם היה רואה חשבון ראשי בחברה הבריטית אנדרו וייר ליצוא ויבוא של תמרים, חיטה ויבוא מכונות חקלאיות לעיראק, אחר כך היה סוחר קרקעות וקבלן וגרף ממון רב שממשלת הבעת' החרימה לאחר עלייתו ארצה בשנת 1962. שמואל מורה למד בבית ספר עממי ערבי שבו למדו כל בני הפקידות הגבוה, כולל כמה מבני משפחת המלוכה, ובני שרים, אחר כך למד בחטיבת הביניים בבית הספר היהודי "פרנק עיני". בגיל 13 הצטרף יחד עם אחיו ריימונד למחתרת הציונית בעיראק ללימוד עברית, אך לא היו פעילים בה. בשנים 1948–1950 למד בבית הספר התיכון היהודי בבגדד "שמאש" במגמה ראלית-מתמטית וזכה בבית ספרו בתחרות ספורים קצרים ובמדליית האגרוף. בגיל 16 החל לפרסם שירים בעיתוני בגדד " אל-עיראק אל-יום, "אל-כרך", "אל-נבאא'". גמר בגרות ב-1950.

עלה לישראל ב-1951 בנפרד, אחרי ששלושת אחיו עלו קודם לכן, הבכור, יעקב, עלה ראשון כדי ללמוד באוניברסיטה העברית, רימונד ומרדכי שהיו מתחת לגיל הגיוס צורפו למשפחות עולים, ורק לאחר מכן עלתה אמו עם אחותו הצעירה גלאדיס. בתחילה שהתה משפחתו במחנה העולים "שער העלייה" והוא עבד עם אחיו ריימונד, שקבלו אוהל במעברת סקייה (כיום אור יהודה) בבניין, כשאחיו והוא שצברו סכום מספיק להרשמה באוניברסיטה העברית עברו לירושלים להצטרף לאם המשפחה שעלתה עם הבת הצעירה וללמוד יחד עם אחיהם הבכור יעקב. במהלך שירותו הצבאי למד לימודי ערב בבית הספר למשפט וכלכלה בתל אביב. עשה את חוק לימודיו לתואר ראשון בחוג לשפה וספרות ערבית והמזרח התיכון בזמן החדש באוניברסיטה העברית (1958), תואר שני בחוג לשפה וספרות ערבית והיסטוריה של ארצות האסלאם (1961). עבודת המאסטר שלו נערכה בהנחייתו של פרופסור דוד איילון והיא עסקה בחיבורים של ההיסטוריון המצרי עבד א-רחמן אל-ג'ברתי (1825-1753). מורה גילה אוטוגרפים של ספריו ההיסטוריים ואת הראשון משלושת כתביו אלו ועליו כתב את העבודה בציון מעולה. הוא השלים את כתיבת הדוקטורט בבית הספר ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטת לונדון. בשנים 1962–1965. עבודת הדוקטורט שלו נסובה על: "שירה סטרופית, חרוז לבן, שירה בפרוזה ושירה חופשית בספרות ערבית מודרנית" והוגשה לסנט אוניברסיטת לונדון בשנת 1965. העבודה נכתבה בהדרכת פרופסור רוברט סרג'נט הבריטי, מר דוד קאוון וד"ר ואליד עראפאת.

מינואר שנת 1966 הוא שימש כמרצה בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית, עמד בראש החוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית (1979–1982). היה מרצה באוניברסיטת חיפה ופרופסור אורח באוניברסיטת בר-אילן, שניהם במשרה חלקית. בשנת 1983 התמנה לפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בר-אילן. שהה בשבתונים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מרילנד שבארצות הברית, ואוניברסיטת הלסינקי, אוניברסיטת לונדון, אוניברסיטת אוקספורד (יארינגטון), אוניברסיטת קיימברידג' (חבר בקליר הול), אדינבורו, מנצ'סטר, בון, בוח'ום שבגרמניה ועוד. השתתף ברוב הקונגרסים המזרחנים באירופה, ובאמריקה הצפונית והדרומית. קבל הפרסים הבאים: פרס פרחי (ללימודי ערבית באוניברסיטה העברית), פרס סינטור (האוניברסיטה העברית), פרס המועצה הבריטית (1962–1963), פרס ידידי האוניברסיטה העברית בלונדון (1963–1965), מלגת ממשלת צרפת ((CNRS (1977), מלגת חילופי חוקרים עם ממשלת גרמניה (DAAD 1979, 1982), מלגת קרן גרמניה-ישראל (GIF) (1), מלגת האקדמיה הישראלית.

היה חבר מערכת של כתב העת Studies in Arabic and Islamic Culture, בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן והיה חבר מערכת של כתב העת "אל-כרמל" (al-Karmil) בהוצאת אוניברסיטת חיפה. יועץ למערכת כתב העת לחקר העברית Mellila בהוצאת אוניברסיטת מנצ'סטר שבאנגליה, חבר המועצה לרשות השידור (1980-1977), עורך תוכנית הטלוויזיה "אבדאע" יחד עם פרופסור מנחם מילסון וענאן ספדי (1989-1986), חבר מערכת הירחון לספרות "מאזנים", ירחון אגודת הסופרים העברים, וחבר מערכת כתב-העת "נהרדעא" בטאון "מרכז מורשת יהדות בבל", חבר הנהלת "קרן לקידום החינוך בישראל",חבר "המכון לחקר תנועת המחתרת הציונית-חלוצית בעיראק" בירושלים, וחבר המועצה המייעצת של-International Biographical Centre, Cambridge. כתב את רוב הערכים של התיאטרון הערבי והערכים על סופרים ומשוררים באנציקלופדיה של הספרות הערבית (Encyclopedia of Arabic Literature) שיצאה בלונדון וניו יורק (1998). כתב את רוב הערכים על הספרות הערבית החדשה באנציקלופדיה של האסלאם (Ecnyclopaedia of Islam) והציע את הערכים החדשים על סופרים יהודים מארצות ערב. פרט לכך פרסם שירים, סיפורים קצרים ומחזה והוא עובד כעת על האוטוביוגרפיה שלו שחלקים ממנה (34 פרקים) נמצאים כעת במרשתת האינטרנט Elaph בלונדון ובמינכן [2] זכרונותיו פורסמו בבגדד בשנת 2010 תחת הכותר: The Jews of Iraq, Memories and Sadness. כעת עובד מורה על עיבוד של זכרונותיו והם יראו אור בידי הוצאת כול שי בחיפה.

היה ממייסדי אגודת המשוררים בשפה הערבית בשנת 1956, אותה ייסד מישל חדאד מנצרת. ייסד את אגודת האקדמאים יוצאי עיראק ב-1980, במסגרת זאת מורה ערך והוציא לאור 34 ספרים שונים בעברית של אקדמאים יוצאי עיראק בערבית, עברית ואנגלית. היה ממייסדי אגודת לעידוד המחקר, הספרות והאמנות -אח"י, מיסודם של יוצאי עיראק בישראל (1979-1977), ב-1975 ייסד ומכהן מאז כיושב ראש האגודה לידידות ישראל פינלנד בירושלים ומטה-יהודה. ב-1982 נבחר כחבר לכל החיים בקלייר הול שבאוניברסיטת קיימברידג'. ב-1987 קיבל את עיטור האריה הפיני (Commander of the Order of the Lion of Finland) מנשיא פינלנד. שימש כנשיא של כבוד של בית החולים משגב לדך בשנים 1997–2000 והוא כיום חבר בחבר הנאמנים של המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, משנת 2006.

אחיו הבכור יעקב היה כלכלן בכיר בבנק ישראל ואחר כך פרופסור באוניברסיטת בלפסט באירלנד, אח אחר שלו ריימונד הוא פרופסור לפיזיקה מולקולרית באוניברסיטת בן-גוריון שבבאר שבע, אחיו מרדכי הוא צייר ידוע הגר בפריז. אחותו אספרנס כהן, היא סופרת הכותבת בעברית ואחות שנייה, גלדיס אגסי היא משוררת.

שמואל מורה נפטר ב-22 בספטמבר 2017. הותיר אחריו אישה, קארינה, בן, בת, ובן מנישואים קודמים.

מחקריו

תיאור מחקריו

הנושא העיקרי של מחקריו של שמואל מורה הם הספרות הערבית ובייחוד השירה הערבית המודרנית על כל גווניה. כלומר הצורות והז'אנרים החדשים של השירה הערבית שהתפתחה בהשפעת השירה המערבית. הוא חקר את הרומן והסיפור הקצר, והדרמה היהודית בשפה הערבית מראשית המאה ה-19. חקר את ההיסטוריה של התיאטרון הערבי מראשית האסלאם ועד למאה ה-19. הוא חקר גם סופרים, משוררים ועיתונאים בעולם הערבי וכתב כמאה ביוגרפיות של יהודים מארצות ערב באנציקלופדיות וכתבי עת. חקר את התיאטרון היהודי בעולם הערבי. את הספרות הערבית בישראל וביוגרפיות וביבליוגרפיות של הספרות הערבית המודרנית. כמו כן פרסם ועתיד לפרסם במהדורה מתוקנת ומבוארת של כתביו של ההיסטוריון הערבי אל-ג'ברתי (4 כרכי היסטוריה וארבעה כבכי מפתחות עם מילון מונחים), וכן ספר מבוא באנגלית על פועלו ותקופתו של אל-ג'ברתי. מורה כתב כ-17 ספרים ולמעלה מ-250 מאמרים בעברית ובאנגלית ביניהם מאמרים שתורגמו לערבית וגם לפינית, לדנית ולגרמנית.

שירה ערבית מודרנית

Strophic, Blank and Free Verse in Modern Arabic Literature (Nov., 1965) זהו שם ספר הדוקטורט של שמואל מורה והוא ראה אור בהוצאת בריל בליידן בשנת 1975 תחת הכותרת Modern Arabic Poetry 1800-1970, The Development of its Forms and Themes under the Influence of Western Literature, ותירגמו אותו לערבית שני מרצים מצריים מאוניברסיטת קהיר ויצא לאור בקהיר בשנת 1986. מהדורה מתוקנת ומעודכנת על ידי גב' לובנא ספדי-עבאסי הופיעה בחיפה, על ידי הוצאת הספרים כל שיא, 2004, בספר הוא חוקר את התפתחותה של השירה הסטרופית שבה החריזה משתנה לפי סדר קבוע, ובעיקר של המרובעים ובחיקוי לשירי האזור הספרדיים מימי הביניים, שבהן החריזות מתחלפות בצורה קבועה ואחר כך כיצד הופיע פתאום הסוגה הפיוטית של חרוז לבן (שירה עם משקל קונבנציונלי ללא חריזה בסוף הבתים), בעוד שהשירה הערבית היא דיבור במשקל וחריזה היא חלק אינטגראלי המביע משמעות, אבל המוסלמים מפאת קדושת הקוראן מוסיפים להגדירה זו עוד שהשימוש במשקל בשיר הוא בכוונת תחילה, וזאת כדי להוציא מגדר זה של שירה כמה מפסוקי הקוראן, הגולשים לפעמים למשקל קונבנציונלי, ללא כוונה. על-כן, לא ניתן להגדיר את הקוראן כשירה, כי חוקרי הפרוזודיה הערבים מגדירים אותו כפסוקים קוראניים שהורדו מהשמיים עם סיומות דומות (אאיאת מפצלאת), לכן לא קראו לסיומות הללו חריזה פרוזאית (סג'ע) ולא חריזה פיוטית (קאפיה).

מורה בודק כיצד התפתחה שירה בפרוזה בהשפעת ספרות המערב, בעוד שהערבים בדרך כלל מקפידים על הגדרות השירה כדיבור במשקל וחריזה. כמו כן הוא חוקר איך התפתחה השירה החופשית בערבית. בשביל המשכיל הערבי, שירה חופשית המחקה את השירה האירופית היא בתים בעלי מספר רגליים בלתי קבוע עם סדר חריזה בלתי קבוע.

עוד לפני פרסום ספר זה פרסם מורה שני מאמרים על שירה חופשית [3] והחרוז הלבן בספרות הערבית [4] בכתב העת המזרחני של אוניברסיטת לונדון

הדוקטור סעד מצלוח מאוניברסיטת קהיר הכליל אותם בספר בערבית שראה אור ב-1969 וציטט בהקדמה לספר אמרה מפי הנביא מוחמד כי מותר למוסלמי להשתמש בכל דברי חוכמה טובה של לא-מוסלמי. הוא הוסיף בהקדמה שהתעלם מאזהרתם של חבריו שלא יתרגם לחוקר ישראלי, אולם הוא עמד על כך "כדי שיראה לערבים איך הישראלים יודעים על השירה הערבית יותר טוב מהם וכשהערבים יכתבו באותה רמה, אז יהיה להם סיכויים לנצח אותם".

דברי הימים של אלג'ברתי בשבעת החודשים הראשונים לכיבוש הצרפתי של מצרים

ספר זה Al-Jabarti’s Chronicle of the First Seven Months of the French Ocuupation of Egypt ראה אור בהוצאת בריל שבליידן ב-1975. זהו טקסט ותרגום אנגלי של מורה המתאר את שבעת החודשים הראשונים של כיבוש נפוליון את מצרים. הספר פורסם במדורה שנייה עבור סמינר בינלאומי שנתן באוניברסיטאות של ארצות הברית וקנדה בעת ועונה אחת, בנושא: "כיצד תיארו הנתינים המקומיים את האימפריאליזם המערבי.

תיאטרון חי וספרות דרמטית בתרבות הערבית של ימי הביניים

ספר זה Live Theater and Dramatic Literature in the Medieval Arab World ראה אור באנגלית בשנת 1992 והוא תורגם על ידי האקדמיה לאמנות ותרגומים במצרים. הספר מראה שהיה מעין תיאטרון ערבי חי בימי הביניים ולא רק תיאטרון של צלליות ותיאטרון של בובות כפי שכל החוקרים הגרמניים ושאר החוקרים האירופאים שהערבים הלכו בעקבותיהם ללא בדיקה יסודית, סברו עד אז, כגון הגרמנים ג'ורג' יעקב, רייך, הורוביץ, פרוואר וכו' . מורה מראה בספרו כי החוקרים לא הבינו את המונחים השונים של התיאטרון, שבמקצועות אחרים יש להם משמעות אחרת לגמרי. הוא מתאר את התיאטרון שהיה משחק של ליצני חצר הח'ליפים שהיה להם פטרון ורצו לבדר את השליטים. מצד שני היה גם תיאטרון של העולם התחתון. הייתה להם בעיקר ספרות בעל פה ומדוברת היות שהיה אסור עליהם להעלות על הכתב דברים בתחום הדת ודברים רציניים, כי זוהי שפה קדושה.

מצד שני המשמעות של המונחים של התיאטרון השתנתה עם הזמן מאז עלייתו של מחמד נביא האסלאם . עם הזמן. המונח "חיכאיה" במשמעות "חיקוי" בערבית, קיבל משמעות של "סיפור". לכן השתמשו במקומו במונח "אח'יאל" במשמעות משחק ע" שחקן חי. בערבית המשמעות המקובלת של המילה תיאטרון היא "צל" או "דמות". אולם המשמעות הראשונית שלה הייתה משחק ולכן כשבא תיאטרון הצללים מהמזרח הרחוק, הוסיפו לו הערבים את המילה "צל". בצורה זו הפך המונח "ח'יאל" מונח המורה על משחק תיאטרון. ט'ל (צל) בערבית הוא צל של דמות. החוקרים לא הבינו, לדעת מורה, שהמונח "ח'יאל" היה בראשית באסלאם במשמעות של משחק, הם חשבו שמשמעותו זה צל. מורה הציג פתרון לבעיה זו בהביאו דוגמאות מהספרות הערבית הקלאסית ומכתבי-יד שלא הובאו לדפוס עד אז, והוכיח שהמונח "ח'יאל" מובא במשמעות של משחק. בדרך זו הוא הפריך את כל מה שאמרו המזרחנים והחוקרים הערבים החדשים לפני כן.

תרומתם של היהודים לתיאטרון הערבי של המאה ה-19

ספר זה The Jewish Contribution to Nineteenth-Century Arabic Theatre כתב מורה ביחד עם דוקטור פיליפ סאדג'רוב מאוניברסיטת מנצ'סטר והוא ראה אור בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד ואוניברסיטת מנצ'סטר בשנת 1996. הם הצביעו על הקשר ההדוק בין מחזאים יהודים-ספרדים כותבי עברית באמסטרדם לבין מחזאים יהודים בצפון אפריקה. הם גילו שהמחזה הראשון שהודפס בליתוגראף בשפה הערבית היה של אברהם דנינוס מאלג'יר בשנת 1847. לפני כן סברו החוקרים כי ראשון המחזאים הערבים היה ערבי-נוצרי מביירות בשנת 1848 בספר מובאת הטענה כי מחזה זה היה עיבוד של קומדיות של מולייר הצרפתי.

נוסף לכך הביאו בספר מחזות נוספים שנכתבו על ידי האחים אנטון ואליאס שחייבר מבית הספר תפארת ישראל בבירות, ביניהם עיבוד של מולייר ועיבוד של המחזה נתן החכם של לסינג. על העלילות של סופרים אירופים בנו שני האחים עלילה יהודית דידקטית לחנך את התלמידים היהודים של בית הספר.

בספר הם הביאו את העלילה המקראית של עקידת יצחק שהפכו את עקידת יצחק והלבישו אותה במגמה חילונית דידקטית. העקידה שביכול היא שההורים היהודיים מסכימים לשלוח את הבנים שלהם ללמוד בערים אחרות, הסבל והגעגועים הם נחשבו באותם הימים כהקרבה משני הצדדים בשביל הרצון להתקדם בלימודים, לעודד את ההורים לשלוח את ילדיהם לארצות או לערים אחרות ולרכוש השכלה גבוהה.

ספר הזרים, גרפיטי ערבי בן ימי הביניים בנושא הנוסטלגיה

ספר זה The Book of Strangers, Medieval Arabic graffiti on the Theme of Nostalgia. Attributed to Abu 'l-Faraj al-Isfahani תרגם שמואל מורה ביחד עם פרופסור פטרישיה קרון מהמכון למחקר מתקדם בפרינסטון והוא ראה אור בפרינסטון בשנת 2000 ותורגם גם לשפה הדנית. הספר הוא בנושא נוסטלגיה בספרות הערבית של ימי הביניים והוא הספר הראשון שתורגם לאנגלית בנושא זה בשירה ובאנקדוטות. זהו ספרו של אבו אל-פרג' אל-איצפהאני, מחבר שיעי מימי הביניים, שהיה היסטוריון של הספרות הערבית. אל-איצפהאני כתב על גרפיטי שכתבו זרים על קירות של עצים, בניינים, מבצרים, ופונדקים. הם כתבו על געגועיהם, אמונתם, משמעות הנדודים ומשמעות החיים והנוסטלגיה למולדת.

ההיסטוריה של מצרים

מורה עמד מאז ראשית שנות התשעים בראש מפעל מטעם האוניברסיטה העברית, העוסק בספר ההיסטוריה של מצרים מסוף המאה ה-17 ועד 1821 מאת ההיסטוריון המצרי עבד אל-רחמן אל-ג'ברתי (1753-1825). המהדורה המדעית של הספר ראתה ראה בשנת 2014 והיא כוללת חמישה כרכים: ארבעה כרכי טקסט וכרך אינדקס רחב היקף (האינדקס כולל מונחים מדעיים, צבאיים, גאוגרפיים, דתיים, ספרותיים, אישים ומקומות) . מורה ערך את הספר על-פי כתב היד של המחבר אותו גילה לראשונה (את כל כתבי היד שנכתבו ביד המחבר). הספר הופיע כבר בשבע מהדורות לפחות אבל כולם מעתיקים מהמהדורה של 1879/80. זו הפעם הראשונה שמוציאים את חיבורו הגדול של אל-ג'ברתי לפי כתב היד של המחבר עצמו. אל-ג'ברתי העסיק מעתיקים והוא היה עובר על העותקים שלהם. מורה הוציא לאור מהדורה מתוקנת, אותה הוא משווה עם המהדורה המצרית המודפסת (הוצאת בולאק) ומצביע על טעויות שנפלו, על ההשמטות, התוספות שבשוליים, ועל הקריאה ועל טעויות התעתיק שלהם מכיוון שהמעתיקים לא ידעו לקרוא נכון את כתבי היד, ולא הבינו את המשמעויות של המונחים שנשכחו בינתיים. המעתיקים העדיפו להשתמש בתעתיק של גרסאות קלות על פני הגרסאות הכבדות. כדוגמה לכך המילה "תמרוקים" שהיא גרסה קשה, מוסבת ל"תפנוקים", שהיא גרסה קלה. המהדורה המדעית יצאה לאור בחסות הקרן על שם מקס שלזינגר שבמכון ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטה העברית בירושלים, תחת הכותרת: The Marvelous Chronicles: Biographies and Events.

ספרים שכתב

  • חבורי יהודים בלשון הערבית 1863-1973; ירושלים : מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, יד יצחק בן צבי והאוניברסיטה העברית, תשל"ד.
  • Modern Arabic poetry 1800-1970 : the development of its forms and themes under the influence of Western literature / by S. Moreh; Leiden : E. J. Brill, 1976
  • Eminent Jewish men of modern Iraq / by Meer S.Basri ; Published by Shmuel Moreh and Nissim Kazzaz. Jerusalem : Association for Jewish Academics From Iraq, 1983.
  • יוצרים ויצירות בספרות הערבית בישראל 1986-1948 / שמואל מורה, מחמוד עבאסי. שפרעם : המועצה הציבורית לתרבות ולאומנות - המדור לתרבות ערבית, 1987.
  • Biographies and bibliographies in Arabic literature in Israel (1948-1986) / Shmuel Moreh, Mahmoud Abassi. Shfaram : Almashreq Pub. House, 1987.
  • Studies in modern Arabic prose and poetry / by Shmuel Moreh; Leiden ; New York : E. J. Brill, 1988
  • מחקרים בתולדות יהודי עיראק ובתרבותם; ‫ אור יהודה : מרכז מורשת יהדות בבל, המכון לחקר יהדות בבל, תשמ"א 1981-תשנ"א 1991.
  • Live theatre and dramatic literature in the medieval Arab world/ Shmuel moreh; Edinburgh : Edinburgh University Press, 1992
  • האילן והענף : הספרות הערבית החדשה ויצירתם הספרותית הערבית של יוצאי עיראק / שמואל מורה; ליקטה וערכה אולגה ברמסון ; ‫ ירושלים : הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשנ"ז 1997

ספרים שערך או ההדיר

  • Arabic works by Jewish writers, 1863-1973, / edited by Shmuel Moreh. Jerusalem : Ben-Zvi Institute for Research on Jewish Communities in the Middle East, Yad Izhak Ben-Zvi and the Hebrew University, 1973.
  • ביבליוגרפיה של ספרים וכתבי-עת בערבית שהופיעו בישראל 1948-1972 / ליקט וערך שמואל מורה. ירושלים : מרכז הר הצופים לחקר ערביי ארץ-ישראל ויחסי ישראל-ערב, תשל"ד 1974.
  • Al-jabarti’s chronicle of the first seven months of the French occupation of Egypt : Muharram-Rajab 1213 = 15 June-December 1798 / edited and translated by S. Moreh; Leiden : E. J. Brill, 1975
  • סכסוך ערב-ישראל בראי הספרות הערבית / יהושפט הרכבי, יהושע פורת, שמואל מורה ירושלים : מוסד ון ליר, 1975
  • על החוף שמנגד : מבחר סיפורים מצריים מודרניים / עריכה ותרגום: מנחם מילסון ושמואל מורה; ‫ ירושלים : עידנים, תש"מ 1980 ירושלים‫
  • ‫ שנאת יהודים ופרעות בעיראק : קובץ מחקרים ותעודות / בעריכת שמואל מורה וצבי יהודה;‫ אור-יהודה : מרכז מורשת יהדות בבל, המכון לחקר יהדות בבל, תשנ"ב 1992
  • Napoleon in Egypt : Al-Jabarti’s chronicle of the French occupation, 1798 / introd. by Robert L. Tignor ; translation by Shmuel Moreh; Princeton : M. Wiener Publishers, 1993
  • Jewish contributions to nineteenth-century Arabic theatre : plays from Algeria and Syria - a study and texts / [edited] by Shmuel Moreh and Philip Sadgrove; Oxford : Oxford University Press on behalf of the University of Manchester, 1996
  • The book of strangers : the medieval Arabic graffiti on the theme of nostalgia / attributed to Abu ’L-Faraj al-Isfahani ; translated by Patricia Crone and Shmuel Moreh ; Princeton : M. Wiener Publishers, 2000
  • Al-Farhud, The 1941 Pogrom in Iraq, Ed. Shmuel Moreh & Zvi Yehuda, Jerusalem, The Vidal Sassoon International Center for the Study of Antisemitism, 2010.
  • The Marvelous Chronicles: Biographies and Events (ʿAjaʾib al-Āthar fi ’l-Tarjim wa-’l-Akhbar). A new critical edition by Shmuel Moreh. 5 volumes. Jerusalem: The Max Schloessinger Memorial Foundation, The Hebrew University of Jerusalem, 2014. מסת"ב 978-965-7258-03-3.

לקריאה נוספת

  • פרופ' שמואל מורה, חקר המזרחנות, חוברת פרס ישראל התשנ"ט, עמ' 52–59.
  • "פרס ישראל התשנ"ט בחקר המזרחנות לפרופ' שמואל מורה", חוברת פרס ישראל לשנת התשנ"ט 1999, קורות חיים עמ' 53–57, נימוקי השופטים עמ' 58–59.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ זוכי פרס ישראל לשנת תשנ"ט
  2. ^ אתר האוטוביוגרפיה
  3. ^ Free Verse (al-shi'r al-hurr), in modern Arabic literature: Abu Shadi and his school. 1926-1946, BSOAS, vol. 31, no. 1, 1968, pp. 28-51.
  4. ^ Blank Verse (al-shi'r al-mursal), in modern Arabic literature, BSOAS, vol. 29, no. 3, 1966, pp. 493-505.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25361495שמואל מורה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שמואל_מורה&oldid=631642"