שכורה ולא מיין

שכורה ולא מיין
שְׁכוּרָה לֹא מִיַּיִן הַשְׁלִיכִי תֻפַּיִךְ. קָרְחִי נָא וָגֺזִּי וְְהַשְׁחִיתִי אַפַּיִךְ. שְׂאִי עַל שְׁפָיִם קִינָה וְסֺבִּי כָּל אֲגַפַּיִךְ. וְזַעֲקִי לִפְנֵי ה' עַל חָרְבַּן סִפַּיִךְ עַל חֺרֶב סִפַּיִךְ שְׂאִי אֵלָיו כַּפָּיִךְ: אֵיכָה בָּצַר וְאוֹיֵב בְּצִיּוֹן עִיר מַמְלֶכֶת. אֵיכָה רֶגֶל זֵדֵים אַדְמַת צְבִי דּוֹרֶכֶת. בְּבוֹאָם מָצְאוּ כֺהֲנִים שׁוֹמְרֵי הַמַּעֲרֶכֶת. וְעַל מִשְׁמְרוֹתָם עָמְדוּ וְלֹא עָזְבוּ הַמְּלֶאכֶת. עַד אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ דָּמָם כְּמֵימֵי הַמַּהְפֶּכֶת. וּבָא כָּל עָרֵל וְטָמֵא מִבֵּית לַפָּרֺכֶת. מְקוֹם אֲשֶׁר כֺּהֵן גָּדוֹל יָרֵא שָׁם לָלֶכֶת. וְהֶחֱרִיבוּ סְעִפַּיִךְ וְחַלּוֹנֵי שְׁקוּפַיִךְ. וְזַעֲקִי לִפְנֵי ה' עַל חָרְבַּן סִפַּיִךְ עַל חֺרֶב סִפַּיִךְ שְׂאִי אֵלָיו כַּפָּיִךְ: קוֹל יִלְלַת בַּת צִיּוֹן מֵרָחוֹק נִשְׁמַעַת. תִּזְעַק זַעֲקַת חֶשְׁבּוֹן תִּבְכֶּה בְּכִי מֵיפָעַת. אֲהָהּ כִּי כוֹס שָׁתִיתִי וּמָצִיתִי קֻבַּעַת. אֲכָלוּנִי שִׁנֵּי אֲרָיוֹת חַדּוּדֵי מַלְתַּעַת. בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה וּבַת אֱדוֹם הַמִּרְשַׁעַת. מַה תִּתְאוֹנְנִי צִיּוֹן וְחַטָּאתֵךְ נוֹדַעַת. עַל רֺב עֲוֺנֵךְ גָּלָה עַמֵּךְ מִבְּלִי דַעַת. עַל עָזְבֵךְ צוֹפַיִךְ לִשְׁאוֹל בִּתְרָפַיִךְ. וְזַעֲקִי לִפְנֵי ה' עַל חָרְבַּן סִפַּיִךְ עַל חֺרֶב סִפַּיִךְ שְׂאִי אֵלָיו כַּפָּיִךְ: אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי עַל כִּי נִשְׁבַּר קַרְנִי. כִִּי נָפַלְתִּי קַמְתִּי וַה' עֲזָרַנִי. הִנֵּה יַאַסְפֵנִי אֵלִי אֲשֶׁר פִּזְּרַנִי. וְיִגְאָלֵנִי מִמֵּךְ צוּרִי אֲשֶׁר מְכָרַנִי. וְגַם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס אֲשֶׁר עֲבָרַנִי. וְאָז בְּסַלְעֵי סְעִפַּיִךְ אֲנַפֵּץ אֶת טַפַּיִךְ. וְזַעֲקִי לִפְנֵי ה' עַל חָרְבַּן סִפַּיִךְ עַל חֺרֶב סִפַּיִךְ שְׂאִי אֵלָיו כַּפָּיִךְ:

שכרה ולא מיין או שכורת ולא מיין היא קינה לתשעה באב הנאמרת בשחרית של תשעה באב בקהילות הספרדים והאשכנזים. מחבר הקינה הוא רבי שלמה גירונדי, מתלמידי הרמב"ן ומפייטני קטלוניה במחצית השנייה של המאה ה-13.

תוכן הקינה

הקינה פונה מגוף שלישי אל כנסת ישראל, בשלושת הבתים הראשונים, ואל אומות העולם, בבית האחרון. בבית הראשון, המקונן קורא אל עם ישראל להתאבל ולזעוק לפני הקב"ה בעקבות חורבן בית המקדש. הבית השני מתאר את מצבו העגום של בית המקדש החרב, אשר היו בו כהנים אשר ”עַל מִשְׁמְרוֹתָם עָמְדוּ”, וקורא, כמו בסוף כל בית, לזעקת בני ישראל כלפי ה'. הבית השני מגיע מנקודת הפתיחה בה עם ישראל כבר זועק אל ה', אך מהסיבה הלא נכונה - על מצבו הגרוע, ולא כמתחרט ושב בתשובה על חטאיו בדור החרבן ובדורות שלפניו. הבית האחרון, פונה אל אויבי האומה, וקורא להם שלא לשמוח בנפילתה של כנסת ישראל כי עד מהרה יגאל אותם ה', ו”גַם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס אֲשֶׁר עֲבָרַנִי”.

כחלק מיתר הקינות לתשעה באב, הקינה התפרשה פעמים רבות. בין השאר יש לציין את פירושו של רבי יעקב רקח, בסידור "בית אב", ואת מהדורתו של דניאל גולדשמידט הכוללת מהדורה מדעית וביאור.

מבנה

הקינה כתובה במבנה של שיר אזור, מבנה מקובל בשירת ימי הביניים של יהדות ספרד. מלבד מחרוזת הפתיחה, יש בקינה שלוש מחרוזות בעלות מספר משתנה של בתים. הבתים בכל מחרוזת חורזים בחרוז אחיד, ובסופו ישנו אזור החורז בחרוז המבריח -פַיִךְ. הקינה כתובה במשקל הברתי-דקדוקי, וכל בית מורכב משתי צלעיות של שש תנועות.

קישורים חיצוניים

קינות/שכרת ולא מיין, באתר ויקיטקסט

שכורה ולא מיין, באתר שיתופתא

• שכורה ולא מיין, באתר בית לזמר העברי
• שכורה ולא מיין, בביצוע ר' אברהם אלטלף בנוסח אזמיר, סרטון באתר יוטיוב

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34335136שכורה ולא מיין