הצעות לשינוי שיטת הממשל בישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הצעות שינוי שיטת הממשל בישראל הוא כינוי למכלול הצעות שהועלו על סדר היום הציבורי והפוליטי החל משנות ה-80 במטרה לשנות את מבנה הממשל הפרלמנטרי הקיים בישראל. חלק מההצעות קוראות לערוך שינויים מבניים "קטנים" במסגרת השיטה הפרלמנטרית, בעוד שחלקן קוראות לשינוי "גדול" במבנה הממשל. מרבית ההצעות לשינויים "גדולים" הן לכיוון ממשל נשיאותי עם התאמות למציאות הפוליטית הישראלית. לאור התפתחות היכולות החישוביות והאמצעים לתקשורת אישית, יש גם הצעות בכיוון ההפוך. כגון להגדיל את הכוח שניתן לציבור על חשבון הפוליטיקאים והפקידות הקיימים.

הרקע והנסיבות שהובילו להעלאת ההצעות

ערך מורחב – שיטת בחירות

שיטות בחירה בדמוקרטיות בעולם מורכבות ממספר מרכיבים:

צורות משטר:

  1. ממשל נשיאותי, בו ראש הרשות המבצעת נבחר באופן נפרד מהרשות המחוקקת ונושא באחריות כלפי ציבור הבוחרים[1]. ממשל כזה קיים לדוגמה בארצות הברית.
  2. ממשל פרלמנטרי, בו הציבור בוחר את נציגיו לפרלמנט. לאחר מכן מפלגת הרוב או הקואליציה מקימות מתוכן את הממשלה, שזקוקה לאמון הרוב בפרלמנט[2]. ממשל כזה מתקיים בחלק ניכר מהדמוקרטיות בעולם המערבי.
  3. ממשל מעורב, כזה המשלב מאפיינים של ממשל פרלמנטרי וממשל נשיאותי, בו בדרך כלל נשיא המדינה מתמקד בענייני חוץ וראש הממשלה בענייני פנים. הממשל בצרפת הוא דוגמה לשיטה כזאת.

שיטות בחירה:

  1. שיטת בחירות יחסית בה מתחלק מספר הקולות בבחירות במספר המושבים בפרלמנט ועל ידי כך נקבעת כמות המנדטים לכל מפלגה בפרלמנט.
  2. שיטת בחירות אזורית בה מספר המושבים בפרלמנט מחולק לפי אזורים במדינה כך שלכל אזור יש מספר מושבים (בצורה שווה בין כל האזורים או בחלוקה לפי גודל האוכלוסייה בכל אזור).

חלוקה למחוזות בחירה:

  1. בחירות ארציות, שבהן המדינה היא אזור בחירה אחד ויחיד.
  2. בחירות אזוריות, שבהן המדינה מחולקת למחוזות והבוחרים בוחרים את נבחריהם באותו מחוז. כך נוצר קשר בין הבוחר לנבחר.
  3. בחירות ארציות ואזוריות מעורבות, שבן אחוז מסוים מן הנבחרים בפרלמנט נבחר בבחירות אזוריות והחלק האחר בבחירות ארציות.

בישראל, נהוגה השיטה הפרלמנטרית ושיטת הבחירות היא ארצית-יחסית מאז קום המדינה ב-1948, ועד היום, למעט בין השנים 1996–2001, שבהן יושם חוק הבחירה הישירה.

עד 1977 נשלטה המערכת הרב-מפלגתית על ידי מפא"י הדומיננטית (ובהמשך מפלגת המערך). מאז חילופי השלטון ב-1977 הפך בהדרגה מבנה המערכת לדו-קוטבי. במבנה זה התחרו שתי המפלגות הגדולות, הליכוד והמערך, כאשר השוויון בכוחן (40 מנדטים לערך לכל מפלגה) סיפק למפלגות הקטנות יכולת סחטנות פוליטית גבוהה. זאת משום שבהיעדר תמיכתן לא היה רוב קואליציוני לממשלה. עם השנים, ירד כוחן של מפלגות הליכוד והעבודה ל-20 מנדטים לערך, דבר שהגביר מגמה זו. כל זה הוביל לאי-יציבות שלטונית, כפי שהתבטא למשל ב"תרגיל המסריח" ב-1990.

בין שנת 1996 לשנת 2001 התקיימו 3 מערכות בחירות תחת "חוק הבחירה הישירה", שהיה אמור לחזק את ראש הממשלה ולהפחית מכוחן של מפלגות לשון המאזניים. בשנת 1996 לראשונה התאפשרה בחירה ב-2 פתקים – בחירת ראש הממשלה בבחירה ישירה ובחירה נוספת במפלגה לכנסת. עם זאת, החוק גרם לתוצאות ההפוכות: התלות של הממשלה במפלגות הקטנות התעצמה בגלל התחזקותן כתוצאה מפיצול פתקי ההצבעה[3]. לדוגמה ניתן לראות את התחזקות מפלגת ש"ס, שלאחר מערכת הבחירות ב-1999 הגיעה לשיא כוחה – 17 מנדטים. מנגד, מפלגת "ישראל אחת" היא מבין הקטנות שידעו מפלגות השלטון בממשלות ישראל עם 26 מנדטים בלבד.

כתוצאה מהאכזבה מהשיטה, עם בחירתו של אריאל שרון בשנת 2001 בוטל החוק וישראל חזרה לבחור בפתק אחד בלבד בבחירות בשנת 2003. עם זאת, הפיצול הפוליטי הגובר נתן את אותותיו גם לאחר ביטול חוק הבחירה הישירה, מה שגרר את המשך העיסוק בהצעות לשיפור המשילות ושינוי שיטת הממשל בישראל.

אם נמדוד את משך הכהונה של ממשלות כאינדיקטור ליציבות פוליטית, אזי ישראל מאופיינת בחוסר יציבות פוליטית: במשך 70 שנות קיום המדינה כיהנו שלושים וארבע ממשלות, כלומר ממוצע של כשנתיים[4], כאשר משך כהונתה החוקי של הכנסת הוא ארבע שנים[5]. הממוצע אף נמוך יותר אם מתחשבים בעובדה שממשלה מכהנת כממשלת מעבר מרגע ההכרזה על בחירות – כלומר 4 חודשים לפני הבחירות שבהן הממשלה איננה מתפקדת כממשלה לכל דבר[6].

מצב זה הוחמר בעשור האחרון בשל חילופים מהירים של שרים. חוסר יציבות זה גורם לבעיית משילות, כפי שמתבטא לעיתים בעת שהממשלה נוטה להעדיף שיקולים קואליציוניים קצרי טווח על-פני גיבוש עדיפויות לאומיות לטווח הארוך.

כשלי ממשל אלו הובילו גורמים שונים בשדה הפוליטי ובמרחב הציבורי להעלות הצעות לשינוי שיטת הממשל בדרך זו או אחרת.

הצעות חוק עיקריות לשינוי שיטת הממשל

הצעות חוק לשינוי בכיוון ממשל נשיאותי

בשנים האחרונות הוגשו שתי הצעות חוק מרכזיות לשינוי שיטת הממשל בכיוון הדגם הנשיאותי: האחת היא הצעת חוק יסוד: נשיא המדינה (נוסח חדש), שהוגשה ב-2003 על ידי חיים רמון, אז חבר הכנסת במפלגת העבודה, והשנייה היא הצעת חוק יסוד: הממשלה (הפרדת רשויות ומשטר נשיאותי), שהוגשה ב-2006 על ידי אביגדור ליברמן.

מטרת שתי הצעת החוק היא להגביר את יציבות השלטון ולתת מענה לתלות הממשלה בהסכמים קואליציוניים ובמנגנונים הבירוקרטיים. בעיה נוספת שהצעות החוק באות לפתור היא הפגיעה בביקורת הפרלמנטרית עקב הרוב הקואליציוני עליו נשענת הממשלה. כפתרון לכך הציעו רמון וליברמן לכונן ממשל בעל יסודות נשיאותיים המשלב התאמות למוסדות הממשל הקיימים בישראל[7][8]. המשותף לשתי ההצעות הוא שראש הרשות המבצעת נבחר בבחירות נפרדות מהכנסת, נוסח צרפת, לתקופת כהונה של ארבע שנים[9][10]. ראש הרשות המבצעת אף ממנה את שרי הממשלה, שנושאים באחריות כלפיו[11][12] ולא יכולים לכהן כחברי כנסת[13][14]. הכנסת מצידה תתרכז בחקיקה ובפיקוח פרלמנטרי.

יש גם כמה נקודות שוני בין ההצעות:

  1. רמון מציע לבטל את מוסד נשיא המדינה במתכונתו הנוכחית ולמנות כנשיא את ראש הרשות המבצעת. בניגוד אליו ממשיך ליברמן לקרוא לראש הרשות המבצעת בשם ראש הממשלה.
  2. אצל רמון ניתן להעביר ראש ממשלה מכהונתו ברוב של תשעים חברי כנסת בפעולה משולבת עם הרשות השופטת[15], בעוד אצל ליברמן דרוש רוב של שמונים ח"כים[16].
  3. אצל רמון יש הגבלה על מספר השרים (לא יפחת משמונה ולא יעלה על שמונה-עשר)[17] וזכות וטו לנשיא על חוק של הכנסת. ביטול חוק מחזיר אותו לכנסת לחקיקה מחודשת וסופית[18].
  4. אצל ליברמן הדחת ראש הממשלה אין משמעה גם הפלת הממשלה[19]. בנוסף ראש הממשלה רשאי בהסכמת נשיא המדינה לפזר את הכנסת[20]. עוד מציע ליברמן להעלות את אחוז החסימה ל-10%[21].

הצעות חוק לשינוי במסגרת הממשל הפרלמנטרי

במהלך כהונתה של הכנסת השלישית הגיש חבר הכנסת יוסף אלמוגי (מפא"י) הצעת חוק פרטית לקיום משאל עם בדבר שיטת הבחירות הרצויה. אלמוגי הציע להעמיד לפני ציבור הבוחרים את האפשרות לבחור בין השארת השיטה הקיימת, לבין אימוץ שיטת הבחירות האזורית-רובית לפי המודל הקיים בבריטניה. הרעיון לקיים משאל-עם בשאלת שיטת הבחירות התגבשה במפא"י לאחר חקיקת חוק יסוד: הכנסת, שם שוריינה שיטת הבחירות הקיימת, כך שדרוש רוב לשינוי מיוחד של 61 חברי כנסת לשינוי שיטת הבחירות הבחירות לכנסת. במפא"י סברו כי מרבית הציבור הינו בעד שינוי שיטת הבחירות לכנסת, ולכן משאל-עם הוא הדרך היעילה ביותר לעקוף את "השריון" של השיטה היחסית במסגרת חוק היסוד. הצעת החוק נפלה בסופו של דבר, לאחר שזכתה לתמיכה מצד 42 חברי כנסת כאשר 58 התנגדו לה[22].

בשנת 2006 הגיש חבר הכנסת מנחם בן-ששון, יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, הצעת חוק שעניינה שינוי שיטת הממשל במסגרת הממשל הפרלמנטרי הקיים. לפי ההצעה, תונהג "זכות ראשונים" שתבטיח את זהות ראש הממשלה למועמד שמפלגתו זכתה במספר הקולות הגדול ביותר[23]. כמו כן, מוצע להגדיל את הרוב הדרוש לפיזור הכנסת ולהבעת אי-אמון בממשלה לשבעים חברי כנסת. גם סמכות ראש הממשלה לפזר את הכנסת נשארת בעינה[24].

בן-ששון אף רצה להחיל את "החוק הנורווגי הרחב", האומר כי כהונתו של חבר-כנסת תיפסק במידה ויתמנה לשר ויבוא במקומו החבר הבא ברשימתו[25]. הסיבה לכך נעוצה בניגוד האינטרסים בין תפקיד השר לבין תפקיד המחוקק. בנוסף, אדם המכהן כשר אינו יכול להשקיע את הזמן הנדרש לפעילות פרלמנטרית ראויה ולהפך. כמו כן, מוצע לקבוע את מספר השרים על לא יותר משמונה עשר ולא פחות משמונה[26]. אחוז החסימה יועלה בהדרגה ל-4%[27].

גם חברי-הכנסת אבישי ברוורמן, גלעד ארדן ועמי אילון, הגישו ב-2006 הצעת חוק הדומה מאוד לזאת של בן-ששון בתוספת שינויים מסוימים: ראשית, אי אישור תקציב המדינה על ידי הכנסת לא יביא לסיום כהונתה של הממשלה[28]. כמו כן, ייקבע הסף לפיזור הכנסת ולהבעת אי אמון בראש הממשלה על רוב של 66 חברים[29].

הדיון הפוליטי

על רקע המגעים לכניסת ישראל ביתנו לממשלת אהוד אולמרט באוקטובר 2006, אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את העברת הצעת החוק לשינוי שיטת הממשל של אביגדור ליברמן להצבעה טרומית במליאה[30]. יחד עם זאת, ציין אולמרט כי הוא אינו תומך בממשל נשיאותי אלא בעריכת שינויים שיאפשרו את יציבות הממשל[31].

בהצעה שגובשה לאחר דיונים סוכמו העקרונות הבאים: ראש המפלגה הגדולה בכנסת יהיה ראש הממשלה, ראש הממשלה ימנה את שרי הממשלה ללא צורך באמון הכנסת, הצעת אי אמון תפיל את הממשלה רק בתמיכת 66 חברי כנסת, אחוז החסימה יעלה ל-3 אחוז (עם כוונה ל-4), מספר השרים בממשלה לא יעלה על 18 שרים, שר לא יוכל לכהן כחבר הכנסת, פיזור הכנסת יהיה בסמכות ראש הממשלה או בחוק שיועבר על ידי 73 חברי כנסת לפחות ורבע משרי הממשלה יהיו אנשי מקצוע[32].

הצעה זו עוררה התנגדות מימין ומשמאל כאחד. יו"ר העבודה, השר עמיר פרץ, אמר כי ההצעה עלולה לפגוע במעמד הכנסת וביכולתה לפקח על הממשלה[33]. חברת הכנסת שלי יחימוביץ' טענה כי ההצעה מעניקה כוח ללא מיצרים לאדם אחד – ראש הממשלה[34]. גם הליכוד הביע התנגדות נחרצת להצעה וגרס כי יש לדון בשינוי שיטת הממשל עם כל סיעות הבית. לדברי יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, "נמצא פתרון הפלא לכל הבעיות שלנו – שינוי שיטת הממשל. הדבר דומה למכונית שנוסעת לתהום ורוצים לשנות את הדגם שלה. צריך לשנות כיוון. אין תחליף לדרך ולמנהיגות". גם מפלגות הסקטוריאליות, כמו ש"ס והאיחוד הלאומי-מפד"ל, הביעו אי-שביעות רצון בגלל דאגה לשמירת האינטרס של ציבור בוחריהן[33]. בין המתנגדים התקיפים לרעיון היה גם שמעון פרס, שנכנס זמן לא רב לאחר מכן לתפקידו כנשיא. לדעתו, ההצעה שגובשה מתאימה רק למדינה עם שתי מפלגות, אחרת נהיה עדים למקח וממכר קואליציוני בלתי פוסק. לדבריו, ראשי הממשלות בעבר כדוד בן-גוריון ומנחם בגין קידמו נושאים שנויים במחלוקת למרות השיטה הקיימת[34]. בסופו של דבר, נתקלה יוזמת ליברמן בהתנגדות הכנסת.

בעקבות תוצאות בחירות 2009, שנתנו לקדימה יתרון של מנדט אחד בלבד על פני הליכוד, עלו שוב קריאות לשנות את שיטת הממשל באופן כזה שבבחירות הבאות יהיה מנצח ברור[35].

בכנסת התשע עשרה בוצעו תיקונים בשיטת הבחירות על מנת להגביר את יציבות הממשלה ולהקטין את מספר המפלגות בכנסת:

  • כחלק מתיקון חוק יסוד: הממשלה נחקקו התקנות הבאות:
    • מספר השרים לא יעלה על 18 (לבד מראש הממשלה) ומספר סגני השרים לא יעלה על 4.
    • לא ימונו שרים ללא תיק.
    • הפלת ממשלה מכהנת בהצבעת אי אמון תתממש רק בהצגת ממשלה חלופית – דבר שיאפשר קיום ממשלת מיעוט. (הדבר שונה מהחוק שהיה קיים עד אז – הפלת ממשלה בהצגת ראש ממשלה חלופי בלבד, ללא צורך בהצגת ממשלה חלופית מלאה, הכוללת קווי יסוד, שרים וכו').
  • כחלק מתיקון חוק הבחירות לכנסת הועלה אחוז החסימה ל-3.25% על מנת להעלות את מספר המנדטים המינימלי למפלגה בכנסת ולצמצם את מספר המפלגות בה.

השיח האקדמי והמחקרי

הצעות לשינוי לממשל נשיאותי

גדעון דורון, פרופסור בחוג למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב ויו"ר האגודה הישראלית למדע המדינה, היה אחד מהתומכים הבולטים בממשל נשיאותי בקרב השיח האקדמי. דורון הצביע על משבר משילות קשה, כך שהוא צפה כי במשבר המשטרי הבא יתבקש הציבור להכריע בין משטר פרלמנטרי לא מתפקד לבין משטר שאינו דמוקרטי. לאותה עת הוא הציע את חלופת הממשל הנשיאותי. למעשה הוא ראה את הברירה האמיתית שתעמוד בפנינו לא כברירה בין משטר נשיאותי ופרלמנטרי, אלא בין משטר נשיאותי ודיקטטורה[36]. עוד הוסיף דורון כי חוקה תקל מאוד על הצלחת הדגם הנשיאותי[37]. בין שאר יתרונות הדגם הנשיאותי הוא מנה את הגברת היציבות השלטונית וכושר המשילות על ידי ריכוז סמכויות הביצוע ברשות אחת, הפרדת רשויות יעילה, יצירת איזון בין הרשויות, שרים מקצועיים ולא פוליטיים, ריכוז עבודת הפרלמנט בחקיקת חוקים ובפיקוח על הרשות המבצעת ועוד[38].

פרופסור אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי הרצליה, מציע להעניק סמכויות "נשיאותיות" לראש הממשלה אך עם זאת להשאיר את מוסד הנשיא על כנו, עם אותן סמכויות סמליות המוענקות לו כיום, כדי לאזן קצת את הסכנה הפסיכולוגית של גבהות הלב של ראש הממשלה[39]. עוד תומך מרכזי בדגם הממשל הנשיאותי הוא יחזקאל דרור, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטה העברית ונשיאו הראשון של המכון לתכנון מדיניותו של העם היהודי. לטעמו, הבעיה העיקרית של הממשל בישראל אינה הסכנה לדמוקרטיה אלא חוסר היכולת לקבל החלטות. מתוך ראייתו את מצבה של ישראל, כמצב שבו הכרחי לקבל הכרעות גורליות, הוא מעדיף את הסיכונים האפשריים של ממשל נשיאותי על פני ודאות חוסר היכולת לקבל הכרעות בממשל הפרלמנטרי[39]. פרופסור דרור אף מזכיר את השינוי בשיטת הבחירה לראשות הערים והמועצות המקומיות שנעשה באמצע שנות השבעים. במקום שיטה קואליציונית עברו הערים לבחירות בשני פתקים. לדבריו, התוצאה טובה יותר מאשר בשיטה הקודמת[40].

גם במסגרות ציבוריות אחרות, כמו תנועת האזרחים "ישראלים לשיטת הממשל"[41] או תנועת לאו"ר[42] עולה הקריאה לשינוי השיטה לעבר ממשל נשיאותי.

התנגדויות לשינוי למשטר נשיאותי

חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, בראשותו של ד"ר אריק כרמון, סבורים כי משטר נשיאותי אינו הפתרון המתאים לישראל. לראיה, הם מצביעים על כך שרוב המדינות הדמוקרטיות המפותחות הן דמוקרטיות פרלמנטריות, פרט לארצות-הברית. לעומת זאת, רוב המשטרים הנשיאותיים לוקים בחוסר יציבות. לדעת חוקרי המכון, המשטר הנשיאותי סובל מכמה חסרונות מרכזיים:

  1. חיזוק ראש הרשות המבצעת ללא חיזוק המפלגות והכנסת יוביל לחוסר משילות. הוכחה לכך היא הניסיון הכושל של הבחירה הישירה.
  2. מוקד הלגיטימציה הדואלי עלול לגרום למצב של פרלמנט לעומתי.
  3. הנשיא אינו תלוי באמון הרשות המחוקקת, מה שמחליש את אפקטיביות הפיקוח הפרלמנטרי.
  4. תיפגע יכולת חברי הכנסת להשפיע על מדיניות הממשלה.
  5. ממשלת שרים, הנושאת באחריות כלפי הנשיא, תהפוך לממשלת אומרי הן.
  6. משטר נשיאותי הוא משטר של הכרעות רוביות ולא של פשרות. בחברה מקוטבת ומשוסעת כמו החברה הישראלית עלול הדבר לגרום לניכור של מיעוטים ושל מי שלא הצביעו עבור הנשיא[43].

מלבד המכון הישראלי לדמוקרטיה ישנם עוד כמה חוקרים המתנגדים לדגם הנשיאותי. כך למשל טען פרופסור שלמה אבינרי שמעבר לשיטה נשיאותית הוא רדיקלי מדי, משום שהוא מתעלם ממורכבות החברה הישראלית[39]. מכאן מסקנתו היא כי יש לתקן את השיטה הקיימת[44]. גם פרופסור אברהם דיסקין מהאוניברסיטה העברית מזהיר מפני כל שיטה שבה נבחר המנהיג ישירות על ידי העם. לדבריו, ארצות הברית היא היוצא מן הכלל, בעוד שמרבית המדינות שבחרו בממשל נשיאותי שילמו על כך בהפיכה צבאית או במלחמת אזרחים[40].

הנשיא לשעבר, משה קצב, הקים ב-2005 את ועדת נשיא המדינה לבחינת מבנה הממשל. הוועדה, אותה ניהל הפרופסור מנחם מגידור, הגישה את המלצותיה בינואר 2007. מסקנתה העיקרית הייתה שהנהגת ממשל נשיאותי דורשת תנאים מקדימים שאינם קיימים בישראל – חוקה ותרבות פוליטית. לכן המליצה הוועדה שלא להנהיג ממשל נשיאותי אלא לשפר את תפקוד הממשל הפרלמנטרי[45].

הצעות לשינוי במסגרת השיטה הפרלמנטרית

המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא תומך בולט בשינוי השיטה תוך שמירה על המסגרת הפרלמנטרית, והעלה מספר הצעות לתיקון השיטה הפרלמנטרית:

  1. העלאת אחוז החסימה ל-3.25% (בוצע)
  2. יצירת הגבלה בחוק על התפצלות סיעות לאחר הבחירות.
  3. הגברת חובת הדיווח של שרים ועובדי ציבור כלפי הכנסת.
  4. בחינת הנושא של בית מחוקקים שני (כמו באנגליה למשל).
  5. החלת "החוק הנורווגי" שמחייב ח"כ שמתמנה לשר להתפטר מהכנסת (בוצע חלקית – תקף רק לכנסת ה-20 ורק לשלושת האישים הראשונים בכל סיעה).
  6. הכנסת מרכיב אזורי לבחירות (אזור) כך שייווצר קשר בין הבוחר לנבחר[46].

גוף נוסף שמקדם את סוגיית שינוי שיטת הממשל זה שנים רבות הוא המרכז הישראלי להעצמת האזרח. המרכז מציע חלופות לשיטת הממשל לשיפור להבטחת יציבות שלטונית בישראל באמצעות מחקר, הגשת הצעות חוק ולובי. המרכז מפעיל גם את הפורום לייצוב הממשל, שמקדם באופן סדיר את הסוגיה באמצעות קיום מפגשים עם בכירים בפוליטיקה הישראלית. המרכז גם השתתף בוועדת נשיא המדינה לבחינת מבנה הממשל שהגישה המלצותיה בינואר 2007.

בנייר מדיניות של פורום קהלת הציעו החוקרים אברהם דיסקין ועמנואל נבון מספר שינויים בשיטת הבחירות והממשל. שתי מטרות העל של השינויים המוצעים הן: א. הגברת הייצוגיות של הבוחר, השפעתו על בחירת חברי הכנסת והגברת מחויבותם של חברי הכנסת כלפי הבוחרים. ב. חיזוק המשילות, הגברת יציבות הממשלה והקלה של תהליך ההרכבה שלה. שתי ההצעות המרכזיות בנייר המדיניות הן:

  1. יצירת אפשרות ל'ברית רב מפלגתית' לפני הבחירות. ברית זו תיחשב להסכם עודפים בין כלל המפלגות החברות בו, שיכלול גם מפלגות בברית שלא יעברו את אחוז החסימה. יושב ראש המפלגה הגדולה בברית יהיה מועמדה לראשות הממשלה. אם זכתה ברית (או מפלגה) ב-61 מנדטים ומעלה, יציג יושב ראש המפלגה הגדולה בברית את ממשלתו לכנסת, ללא צורך באישורה (עם זאת ניתן יהיה להפיל את הממשלה באמצעות הצעת אי-אמון קונסטרוקטיבית). אם לא זכתה אף ברית ב-61 מנדטים, יטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה על יושב ראש המפלגה הגדולה בברית שזכתה במשותף למספר המנדטים הגדול ביותר, ובלבד שהברית זכתה לפחות ל-40 מנדטים.
  2. אפשרות לפריימריז ביום הבחירות. מתן אפשרות למפלגה שתחפץ בכך, לקיים פריימריז לרשימת המפלגה ביום הבחירות, כך שמי שיצביע למפלגה יוכל לדרג את רשימתה בעת ההצבעה[47].

תוצאות לטווח הקצר ולטווח הארוך

בטווח הקצר, נפלו עד כה כל הצעות החוק הקוראות לשינוי שיטת הממשל עקב התנגדות הכנסת. מכיוון שתהליך זה החל רק בשנות ה-80 והוא עדיין בהתהוות, לא ניתן לחזות את השפעותיו לטווח ארוך.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • רפאל לב-ארי, המנהיגים בנתיבים דמוקרטיים - הצעה לשינוי שיטת הממשל בישראל, רעיונות הוצאה לאור (2014). גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
  • אמנון רובינשטיין (עם אדם וולפסון), באין ממשלה - איך לתקן את קלקולי המשטר, הוצאת זמורה ביתן (2012).
  • ניר אטמור (בהנחיית אשר אריאן), שיטות לבחירת בתי נבחרים דמוקרטיים, ירושלים, הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה (2010).
  • דורון, ג. (2006), משטר נשיאותי לישראל, ירושלים, הוצאת כרמל.
  • נויבגר, ב. (1998), כנסת מול ממשלה (יחידות 5-4), תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה.
  • קנצלר, ש. (1982), משטר חוקתי לישראל, תל אביב, הוצאת יסוד.
  • נבון, ע. (2017), חיזוק הדמוקרטיה בישראל - בלי שינוי השיטה, השילוח 5.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נויברגר, 1998, ע' 9
  2. ^ נויברגר, 1998, ע' 10
  3. ^ היימין-רייש, 2009, "שובה של הבחירה הישירה?"
  4. ^ דו"ח ועדת נשיא המדינה לבחינת מבנה הממשל,2007, ע'17
  5. ^ דורון, 2006, ע' 164
  6. ^ רובינשטיין, 2012
  7. ^ רמון, 24/3/03, עמ' 13-14
  8. ^ ליברמן ואחרים, 17/7/06, ע' 14
  9. ^ רמון, 24/3/2003, סעיף 4א
  10. ^ ליברמן ואחרים 17/7/06, סעיף 4
  11. ^ רמון, 24/3/03, סעיף 21ד
  12. ^ ליברמן ואחרים, 17/7/06, סעיף 29ג
  13. ^ רמון, 24/3/03, סעיף 20ד
  14. ^ ליברמן ואחרים, 17/7/06, סעיף 16ה
  15. ^ רמון, 24/3/03, סעיף 13
  16. ^ ליברמן ואחרים, 17/7/06, סעיף 25
  17. ^ רמון, 24/3/03, סעיף 21א
  18. ^ רמון, 24/3/03, סעיף 25
  19. ^ ליברמן ואחרים, 17/7/06, סעיף 25ה
  20. ^ ליברמן ואחרים, 17/7/06, סעיף 20
  21. ^ ליברמן ואחרים, 17/7/06, סעיף 21א
  22. ^ אדיר בנימיני, "הדרך לכנסת - מקורותיה של שיטת הבחירות בישראל", ישראל: ספרי ניב, תשפ"ב-2022, עמ' 124-114
  23. ^ בן ששון ואחרים, 16/10/06, סעיף 1(2)א
  24. ^ בן ששון ואחרים, 16/10/06, ע' 6
  25. ^ בן ששון ואחרים, 16/10/06, סעיף 2(2)
  26. ^ בן ששון ואחרים, 16/10/06, סעיף 1(1)
  27. ^ בן ששון ואחרים, 16/10/06, סעיף 5(5)
  28. ^ ברוורמן, ארדן ואיילון, 30/10/06, סעיף 2
  29. ^ ברוורמן, ארדן ואיילון, 30/10/06, סעיף 1יא
  30. ^ רביד,22/10/06
  31. ^ בנגל ורביד, 15/10/06
  32. ^ שומפלבי,9/11/06
  33. ^ 33.0 33.1 זינו ושומפלבי, 9/11/06
  34. ^ 34.0 34.1 בנדר, 15/7/07
  35. ^ כספית, 13/2/09
  36. ^ דורון, 2006, ע' 41
  37. ^ דורון, 2006, ע' 313
  38. ^ דורון, 2006, ע' 282
  39. ^ 39.0 39.1 39.2 שלג, 26/4/04
  40. ^ 40.0 40.1 רוזן, 7/10/05
  41. ^ אתר "ישראלים לשיטת הממשל"
  42. ^ שינוי שיטת הממשל באתר תנועת לאו"ר
  43. ^ עמיתי המכון הישראלי לדמוקרטיה,"לא למשטר נשיאותי בישראל!", 18 באוקטובר 2006
  44. ^ אבינרי,19/2/09
  45. ^ דו"ח ועדת נשיא המדינה לבחינת מבנה הממשל,2007, ע' 7
  46. ^ המועצה הציבורית של המכון הישראלי לדמוקרטיה:הכינוס הראשון, 6 - 7 יולי 2007, דגם המשטר הראוי לישראל,ע' 68
  47. ^ אברהם דיסקין ועמנואל נבון, תיקונים בשיטת הבחירות והממשל: חיזוק המשילות והייצוגיות, פורום קהלת, כסליו תשעז - דצמבר 2016.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35596250הצעות לשינוי שיטת הממשל בישראל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הצעות_לשינוי_שיטת_הממשל_בישראל&oldid=2232374"