משפחת שונצינו
משפחת שׂוֹנְצִינוֹ (נהגה: "סוֹנצ'ינוֹ"; בכתב לטיני: Soncino) הייתה משפחה יהודית, מראשוני המדפיסים בעברית במאות ה-15 וה-16, שפעלו באיטליה ובאימפריה העות'מאנית. בבית-הדפוס שלה יצא לאור לראשונה התנ"ך בדפוס בשפה העברית, בנוסח שלם ומנוקד.
|
ייסוד בית הדפוס |
| הקדמת המגיה למהדורת הדפוס הראשונה של מסכת ברכות, שונצינו ה'רמ"ד |
היסטוריה
רוב הידוע על תולדות משפחת שונצינו מקורו בדברים שכתבו בני המשפחה או המגיהים שלהם בהקדמות ובקולופונים לספרים שהדפיסו.
מוצא המשפחה מגרמניה. קיימת סברה כי הכינוי "מענצעלן", שבו כונה גרשם שונצינו ב"לשון אשכנז", מעיד על מוצא ממגנצא (מיינץ);[1] אולם לפי עדות בני המשפחה הם ראו עצמם צאצאיו של ר' משה משפירא (שפייר), הנזכר בתוספות של רבי אליעזר מטוך, ושל ר' משה, דור חמישי למשה משפירא, אשר נאבק באינקוויזיטור ג'ובני דה קפיסטרנו בעיר פירת שבבווריה.
באמצע המאה ה-15 קיבלו שניים מבניו של משה מפירת, שמואל ושמעון, היתר להתיישב בעיר סונצ'ינו שבצפון איטליה, והם השתקעו בה ואימצו להם את שם העיר כשם משפחתם.
בשנת 1483 הקימו בנו ונכדו של שמואל, ישראל נתן ובנו יהושע שלמה, את בית הדפוס העברי הראשון של המשפחה, והספרים הראשונים שהוציאו לאור היו מסכת ברכות ומסכת ביצה, המסכתות הראשונות מהתלמוד הבבלי שיצאו בדפוס. לרגל המאורע כינה יהושע שלמה בהקדמתו למסכת ברכות את שנת ההוצאה, רמ"ד, בשם "שנת גמר"א".
שנים אחדות לאחר הקמת בית הדפוס החלו בני המשפחה לנדוד עמו ברחבי איטליה, ושהו תקופות קצרות בערים שונות, מבארקו (Barco), ברשה (Brescia) וקזאלמג'ורה (Casalmaggiore) שבצפון, דרך רימיני, פאנו (Fano), פזארו (Pesaro) ואורטונה (Ortona) ועד נאפולי שבדרום.
בשנים 1494–1504 היה שונצינו הדפוס העברי היחיד בעולם, ובין השנים 1499–1501 כלל לא הודפסו ספרים עבריים בשל רדיפות.
בשל צרותיו בסביבה הקתולית, וייתכן כי גם בשל התנכלות מצד מתחרהו, המדפיס הנוצרי דניאל בומברג מוונציה, עזב גרשם בן משה שונצינו את איטליה ב-1528, ולאחר שהות קצרה בסלוניקי התיישב ב-1530 בקונסטנטינופול, שם המשיכו הוא ובנו אליעזר את מפעל הדפוס המשפחתי עד 1547. לאחר מותו של אליעזר המשיך שותפו, משה בן אלעזר פרנס, להפעיל את בית הדפוס עד 1554. בנים נוספים של המשפחה הפעילו בתי דפוס גם בסלוניקי ובמצרים במשך שנים אחדות.
בני המשפחה
- ישראל נתן בן שמואל שונצינו (נפטר בברשה ב-1492) - מייסד בית הדפוס בסונצ'ינו.
- יהושע שלמה שונצינו - בנו של ישראל נתן, הפעיל את בית הדפוס בסונצ'ינו עד 1488, ובנאפולי בין 1490 ל-1492. היה כנראה יוזם הדפסת התלמוד בבית הדפוס המשפחתי.
- גרשֹם בן משה שונצינו (נולד כנראה בסונצ'ינו ונפטר בקושטא ב-1533) - נכדו של ישראל נתן ואחיינו של יהושע שלמה. הפעיל והפורה ביותר מבני המשפחה. בספרים לועזיים חתם גם בשמות Hieronymus בלטינית ו-Jeronimo או Girolima באיטלקית. הוא ערך מסעות לצרפת על מנת להשיג כתבי יד להדפסה. בשל מסעיו ונדודיו הרבים החל לחתום את שמו "גר-שם" (לראשונה חתם כך בהדפסת הספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי).[2] סייע בקליטת מגורשי ספרד ופורטוגל בקונסטנטינופול.
- אליעזר בן גרשם שונצינו - (נפטר ב-1547) הפעיל את בית הדפוס בקונסטנטינופול בין השנים 1534 - 1547.
- משה בן שלמה שונצינו (נפטר כנראה ב-1530) - אחיינו של גרשם, הפעיל את בית הדפוס בסלוניקי בשנים 1520–1527.
- גרשם בן אליעזר שונצינו (נפטר ב-1562) - הפעיל בית דפוס בקהיר, שרק ספר אחד ידוע ממנו כיום.
תוצרי בית הדפוס
בית הדפוס של משפחת שונצינו היה בית הדפוס העברי הראשון שהתמיד במשך עשרות שנים, נודע בקפדנותו ובדיוק של ספריו והשפיע רבות על התפתחות הדפוס העברי. גופני הדפוס שלו עוצבו בידי פרנצ'סקו דה בולוניה, מי שעיצב את הכתב הנטוי הראשון עבור אלדוס מנטיוס, ממובילי הדפוס באיטליה בתקופת הרנסאנס. רבים מהספרים עוטרו ולאחדים מהם אף צורפו ציורים.
החל משנת 1522 הדפיסו בני שונצינו בספריהם סמל שבחרו לבית הדפוס שלהם, ובו מגדל-מצודה, מלווה בפסוק ”מִגְדַּל-עֹז שֵׁם ה' בּוֹ-יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב” (ספר משלי, פרק י"ח, פסוק י').[3]
במהלך השנים הוציא בית הדפוס ספרי קודש רבים, בהם מסכתות של המשנה והתלמוד הבבלי, ספרים שונים של התנ"ך במהדורות אחדות, מחזורי תפילה (בהם "מחזור בני רומי" שהודפס בשני חלקים ב-1486) והגדות. חלק מהמהדורות כללו פירושים של הרמב"ם, רש"י ורד"ק. המהדורה המלאה הראשונה של התנ"ך יצאה לאור בי"א באייר ה'רמ"ח (22 באפריל 1488) בסונצ'ינו.[4] הכוונה להוציא מהדורה זו נרמזה כבר ב-1485, כאשר סַדָּר הדפוס של שונצינו הוסיף בשולי "ספר העיקרים" ליוסף אלבו שיבוש מכוון של הפסוק מספר ישעיהו ב' 3, ”כי מציון תצא תורה ודבר ה' משונצינו”. ארבע שנים לאחר יציאת התנ"ך המלא, בי"א באייר ה'רנ"ב, יצאה לאור בנאפולי מהדורה מלאה של המשנה עם פירוש הרמב"ם.[5] בקונסטנטינופול הוציא בית הדפוס מהדורות רב-לשוניות של התורה, אחת בארמית, עברית, פרסית וערבית, והשנייה בארמית, עברית, יוונית וספרדית.
בין שאר הספרים שהוציא בית הדפוס היה מבחר גדול של ספרי הלכה, פירושים, מדרשים ופילוסופיה, בהם "ילקוט שמעוני", "ארבעה טורים" של יעקב בן אשר, "ספר הכוזרי" של יהודה הלוי ועוד מכִּתבי ידעיה הפניני, רבנו בחיי, שלמה אבן גבירול, משה מקוצי, רד"ק, רמב"ן, האי גאון, יצחק אבוהב ואחרים, וכן ספר ההלכה הקראי "אדרת אליהו" של אליהו בשייצי.
בנוסף לכך, יצאו בדפוס גם ספרי חולין כגון "מחברות עמנואל" של עמנואל הרומי ומסעות בנימין מטודלה.
גרשם שונצינו ובנו אליעזר לא הסתפקו בהוצאת ספרים בעברית, והדפיסו גם למעלה ממאה ספרים ביוונית, לטינית ואיטלקית, בהם כתבים מהספרות הכללית בת התקופה, ואף כתבי קודש נוצריים עבור מו"לים אחרים. בין השאר הקדיש גרשם שונצינו מהדורה של כתבי פטרארקה לצ'זארה בורג'ה, בנו העריץ של האפיפיור אלכסנדר השישי, ובהקדשתו התפאר בגופני הדפוס המהודרים שלו באלפבית עברי, יווני ולטיני.
הנצחה
בשנת 1924 נוסדה בברלין "חברת שונצינו של ידידי הספרים היהודיים" (Soncino Gesellschaft der Freunde des judischen Buches), שפעלה לשיפור הטיפוגרפיה העברית, הדפיסה ספרי קודש וחול ואף הוציאה, בין 1925 ל-1930, את כתב העת Soncino-Blätter (מוכר גם בכתיב יידי "שונצינו בלעטער" - "דפי שונצינו") לחקר תולדות הדפוס וההוצאה לאור בעברית. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה הוצרו צעדיה של החברה, והיא פורקה ב-1937. משנות ה-40 של המאה ה-20 פועל בלונדון דפוס שונצינו (Soncino Press) המוציא לאור ספרים יהודיים בעברית ובתרגום לאנגלית ולשפות נוספות. הן חברת שונצינו והן דפוס שונצינו אימצו את סמל המגדל של משפחת שונצינו לסמלן.
בשנת 1988, במלאת 500 שנה להדפסת התנ"ך המלא הראשון, נחנך בסונצ'ינו מוזיאון לדפוס (ראו גם פה), ובו אגף המוקדש למשפחת שונצינו ותולדותיה, ושני אגפים נוספים המציגים את טכנולוגיות הדפוס והתחריט לאורך השנים.
על שם המשפחה קרוי רחוב שונצינו בתל אביב.
קישורים חיצוניים
- דפוס שונצינו, תלמוד בבלי - מסכת מגילה, 1516, באתר היברובוקס
- המדפיסים בני שונצינו מאת א.מ. הברמן, וינה ה'תרצ"ג (1933) באתר HebrewBooks
- "משפחת שונצינו", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- מוזיאון הדפוס בסונצ'ינו (באיטלקית)
- אלעד יאנה, שונצינו - משפחת מדפיסים עבריים, באתר אאא בית לטיפוגרפיה עברית
שונצינו (משפחת המדפיסים), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ א.מ. הברמן, הערות ומלואים לספר "המדפיסים בני שונצינו״, עלים לביבליוגרפיה וקורות ישראל, חוברת א', וינה: תמוז תרצ"ד.
- ^ The Kuzari book and the ibn Yahya family (באנגלית)
- ^ אברהם יערי, דגלי המדפיסים העבריים, ירושלים: תש"ד, עמ' 123–124.
- ^ המדפיסים בני שונצינו, עמ' 24.
- ^ המדפיסים בני שונצינו, עמ' 28.
משפחת שונצינו35770814Q944883