תולדות הדפוס העברי
הדפוס העברי החל במאה ה-15, בעיקר מאמצע המאה עם מהפכת הדפוס.
ראשית הדפוס בעברית
ערך מורחב – אינקונבולים עבריים
הטקסט העברי המודפס הקדום ביותר ששרידיו התגלו הוא לדעת חלק מהחוקרים[1] ספר תיקונים לתעניות שהודפס באביניון שבצרפת. בשנת 2015 הגיעו למפעל הביביליוגרפי בראשות יצחק יודלוב שני גליונות דפוס שמוחזרו בתור חלק מהכריכה לספר אחר, שהודפס בפראג בשנת 1515. בגליונות היו מודפסים עמודים בעברית של סליחות לחמש תעניות. על אחד הגליונות נמצא סימן מים (שלוש גבעות בתוך שני חישוקים) שיוצר על ידי מפעל הנייר בפבריאנו שבאיטליה[2]. על סמך הטיפוגרפיה העברית והנייר, כתב יצחק יודלוב שהוא מעשה הדפוס העברי הראשון. לפי סימן המים ורמזים נוספים תיארך צוות מחקר פרטי בראשות משה רוזנפלד, ישעיהו וינוגרד וד"ר אליקים קסאל בשיתוף עם צוות ארכיון מפבריאנו את הגליונות לשנים 1446-1444[2].לאחר שהופצו שמועות לפיהן הגליונות מזויפים הם נמסרו לחוות דעת של המכון הפורנזי בירושלים, בהנהלת אבנר רוזנגרטן, מומחה בתחום הזיוף ובכיר לשעבר במז"פ (המעבדה לזיהוי פלילי של המשטרה). האחרון בדק את החומר ממנו עשויים הדפים וקבע ב–2019: "לא מצאתי ראיה לזיוף". רוזנפלד מצא באביניון ובמקומות נוספים ראיות נוספות לאותנטיות של הדפים. עם זאת, בספריה הלאומית דוחים את מחקריו; "עמדת הגורמים המקצועיים המוסמכים כיום בספריה הינה שאין עדות לכך שהדפים הנדונים הינם מספר שנדפס במאה ה–15. הגורמים המוסמכים בספריה מעולם לא הציגו עמדה פומבית רשמית אחרת בנושא", כתב ב-2022 שי ניצן, רקטור הספרייה, במענה לפנייתו של רוזנפלד. נושא זה נותר אפוא פתוח, לעת עתה (2022).[3]
הספרים הראשונים מדפוסי רומא בשפה העברית, עשרה במספר, הודפסו באותיות מרובעות מטיפוס אחיד - בלי לציין מקום הדפסה וזמנה, ובוצעו ברומא סמוך לשנת 1470. בהם: פירוש לספר דניאל לרבי לוי בן גרשום (הרלב"ג)[4], פירוש על התורה לרמב"ן[5] וספר השרשים לרד"ק[6].
הספר העברי הראשון[7], שבו מצוינים בפירוש שנת הדפסתו, מקום הדפוס ושם הדפוס, הוא פירוש רש"י לתורה שנדפס בשנת רל"ה 1475 ברג'ו די קלבריה בדרום איטליה. המדפיס היה אברהם בן יצחק בן גרשון שבא מספרד או פורטוגל. לא ידוע על ספר נוסף שהודפס בדפוס זה[8].
הדפוס העברי
במרוצת המאה ה-15 הודפסו בעולם כ-29,000 ספרים הנקראים אינקונבולים, או דפוסי עריסה, מתוכם 250 בשפה העברית[9]. 51 אינקונבולים (68 עותקים) בעברית מצויים[10] בספריית קרן ולמדונה - אוסף הספרים העבריים המפורסם של ג'ק לונצר (Jack V. Lunzer) מאנטוורפן[11]. בספרייה הלאומית נמצאים 94 כותרים של אינקונבולים עבריים הכוללים קרוב ל-120 ספרים (כולל עותקים של ספרים). בדפוסי עריסה יש ערך לכל עותק בפני עצמו משום שלעיתים קרובות יש שוני בין עותק לעותק באותה מהדורה.
בראשית המאה ה-16 פעלו כבר 30 בתי דפוס בעיקר באיטליה ובחצי האי האיברי. נושאי ההדפסה העיקריים, היו בדומה לספרים שהדפיסו אחרים: תנ"ך, פרשנות המקרא, תלמוד וספרות ההלכה - כמו "ארבעה טורים". היו גם חיבורים שעסקו בדקדוק, פילוסופיה, היסטוריה ורפואה.
הספרים הודפסו לפי הזמנת בעליהם. בחלקם עברו בקורת של השלטונות הנוצריים והושמטו מהם קטעים לא-מאושרים.
התשתית הרחבה להקמת בתי-דפוס עבריים הוקמה על ידי מגורשי ספרד. אלו הקימו בתי-דפוס ברחבי האימפריה העות'מאנית בערים: פאס, איסטנבול, אדירנה, צפת וקהיר.
משפחת שונצינו
- ערך מורחב – משפחת שונצינו
משפחת שונצינו הייתה משפחת מדפיסים עבריים מפורסמת, שייסדה והפעילה את בית הדפוס העברי הראשון שהתמיד במשך עשרות שנים. אבי המשפחה היגר במאה ה-15 מגרמניה והתיישב בעיר סונצ'ינו שבצפון איטליה. בניו הקימו בעיר בית דפוס ב-1484, והספר הראשון שהדפיסו היה מסכת ברכות, המסכת הראשונה של התלמוד הבבלי שיצאה בדפוס. ב-1488 הוציאו לאור את התנ"ך השלם והמנוקד הראשון. הם אימצו את שם העיר כשם למשפחתם ולבית הדפוס שלהם, אולם נאלצו לנדוד ברחבי איטליה והפעילו את בית הדפוס בערים שונות, בהן נאפולי ורימיני. ב-1528 עזבו את איטליה, ולאחר שהות קצרה בסלוניקי השתקעו בקונסטנטינופול ב-1530, שם המשיכו להפעיל את בית הדפוס שלהם עד אמצע המאה ה-16. בעשרות שנות פעילותם הדפיסו בני שונצינו מעל 200 ספרים יהודיים וכ-100 ספרים ביוונית, בלטינית ובאיטלקית. שמם הפך שם נרדף לדפוס איכותי, וכמה בתי דפוס ובתי הוצאה לאור יהודיים באירופה אימצו אותו.
דניאל בומברג
- ערך מורחב – דניאל בומברג
דניאל בומברג היה מדפיס נוצרי בן ונציה, שהדפיס ספרי קודש עבריים, בהם תלמוד בבלי הידוע כש"ס ונציה, תלמוד ירושלמי[12] ומהדורת מקראות גדולות של התנ"ך. ב-1515 בערך פתח, בהשפעת יהודי מומר בשם פליקס פראטנסיס, בית דפוס ובו הדפיס בשנים הבאות כמאתיים ספרים עבריים. הוא גם הראשון שהדפיס את התוספתא, את הקונקורדנציה "מאיר נתיב" של רבי יצחק נתן[13] ועוד עשרות חיבורים יהודיים. בסביבות שנת 1540 הפסיק להדפיס.
המדפיסים ממשפחת פואה
- ערך מורחב – המדפיסים ממשפחת פואה
המדפיסים ממשפחת פואה (Foa) החלו לפעול במקצועם בשנת ה'שי"א (1551) בסביונטה ליד מנטובה בצפון איטליה. המניע לתחילת עבודתם היה סגירת בתי הדפוס העבריים בוונציה ומעבר חלק מהעובדים מוונציה לדפוס של טוביה פואה בסביונטה. תחילה, הדפוס היה בבית המגורים שלו, אך אחר-כך הוקם בית מיוחד לכך. עם עלייה במספרם של הספרים שהודפסו בעיר ניתן למקום התואר: "אשר משם תצא תורה לכל ישראל".
במאה ה-18 והמאה ה-19 פעלו בני המשפחה בוונציה ובפיזה והדפיסו 121 ספרים.
דפוס סלאוויטא
- ערך מורחב – דפוס סלאוויטא
דפוס סלאוויטא (ידוע גם בשם דפוס האחים שפירא), בית דפוס עברי בעיירה סלאוויטא בתקופת האימפריה הרוסית.
בית הדפוס נוסד בשנת 1791 בידי משה שפירא, בנו של רבי פנחס מקוריץ, ונוהל על ידו ועל ידי בניו שמואל ופנחס. הדפוס נודע במיוחד במהדורות המפוארות של התלמוד הבבלי שהודפסו בו, שאפילו מתנגדים לא היססו להשתמש בהן על אף ה"זהות" החסידית של הדפוס. הדפסת התלמוד הבבלי הייתה כרוכה בעלויות גבוהות, וכדי לאפשרה קיבלו בני משפחת שפירא בשנת 1807 אישור מרבנים מחשובי הדור (בהם רבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הראשון של חב"ד) כי הזכויות להדפסתו ישמרו להם למשך 25 שנה.
דפוס ראם
- ערך מורחב – דפוס ראם
דפוס ראָם (כתיב יידיש; יש לקרוא: רוֹם), המוכר יותר בשם דפוס והוצאת האלמנה והאחים ראם (לפעמים גם סתם דפוס וילנה, וגם בכתיב וילנא, ווילנא או ווילנה), הוא בית דפוס יהודי והוצאת ספרים שפעלו בווילנה מסוף המאה ה-18 עד תחילת המאה ה-20. הדפוס מפורסם בעיקר בזכות מהדורת התלמוד הבבלי שהוציא לאור בשנים תר"מ-תרמ"ו (1880 - 1886), מהדורה המשמשת יסוד לכל הדפסות התלמוד הבבלי עד היום.
הדפוס נוסד ברישיון השלטונות הרוסים בידי ברוך בן יוסף ראם בשנת תקמ"ט (1789) בעיירה אזאר שליד גרודנו (הורודנא), והיה הדפוס העברי הראשון בליטא. ב-1799 העביר ברוך ראם את הדפוס לווילנה.
בנוסף לתלמוד הבבלי הדפיס דפוס ראם עוד ספרי קודש רבים נוספים, בהם תלמוד ירושלמי, מדרש רבה, סידורי תפילה, משניות, עין יעקב ועוד. מלבד זאת הדפיס גם ספרי חול וספרי משכילים, כגון הרומנים העבריים של אברהם מאפו ותרגומיו של קלמן שולמאן.
כשנפטרה האלמנה ראם ב-1903 החל הדפוס לרדת מגדולתו. הוא נמכר מיד ליד עד שהוחרם בידי הרוסים ב-1940.
ראו גם
לקריאה נוספת
- מאיר בניהו, הסכמה ורשות בדפוסי ויניציאה - הספר העברי מעת הבאתו לדפוס ועד צאתו לאור, מכון בן-צבי, ירושלים תשל"א
- חיים דב פרידברג, תולדות הדפוס העברי במדינות איטליה, אספמיה-פורטוגליה ותוגרמה שמלפנים, הוצאת בר-יודא, תשט"ז
- אברהם יערי, הדפוס העברי בקושטא: תולדות הדפוס העברי בקושטא מראשיתו עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוצאת מאגנס, תשכ"ז
- א"מ הברמן, הספר העברי בהתפתחותו, הוצאת ראובן מס, תשכ"ח
- א"מ הברמן, פרקים בתולדות המדפיסים העבריים, הוצאת ראובן מס, תשל"ח
- יעקב שמואל שפיגל, עמודים בתולדות הספר העברי - בשערי הדפוס, פתח תקווה, 2014
קישורים חיצוניים
כאן סקרנים | למה כל הספרים והעיתונים בישראל כתובים באותו הגופן?, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 4:01)
הערות שוליים
- ^ יצחק יודלוב מנהל המפעל הביביליוגרפי
- ^ 2.0 2.1 https://otzarhasefer.com/images/pdf/attache3.pdf
- ^ עופר אדרת, "חוקר ירושלמי טוען שאיתר סידור שהודפס עשור לפני התנ"ך של גוטנברג. עכשיו נותר לו לשכנע את שאר העולם", הארץ 9.10.2022.
- ^ פירוש דניאל לר' לוי בן גרשום, באתר הספרייה הלאומית
- ^ פירושי התורה לרבי משה בן נחמן, באתר הספרייה הלאומית
- ^ ספר השרשים לרד"ק, באתר הספרייה הלאומית
- ^ שני דפים ממנו נמצאים בספריית חב"ד בניו יורק, אחד מהם מוצג בתערוכה של 2014-2015
- ^ יצחק אבינרי, היכל רש"י, כרך ג'
- ^ שושנה הלוי, ראשיתו של הדפוס העברי בארץ ישראל
- ^ קטלוג הספרייה באנגלית, דוד סקלר עורך, הוצאת ספריית קרן ולמדונה, לונדון-ניו יורק 2011.
- ^ הספרייה הועמדה למכירה ונמצאת ברשות [1] בית המכירות הפומביות סותבי'ס שהציגה אותה בניו יורק בפברואר 2009
- ^ ראה אצל יעקב צ' מאיר, דפוס ראשון - מהדורת התלמוד הירושלמי ונציה רפ״ג 1523 וראשית הדפוס העברי, הוצאת מאגנס, 2022
- ^ ראה אודותיו מרדכי מרגליות, אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל - חלק ג, באתר היברובוקס עמודים 950-951
