רשיזם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שילוב של סרט ג'ורג' הקדוש והאות Z, שני סמלים הקשורים לרשיזם. השילוב של סמלים אלה הושווה לצלב הקרס הנאצי, ולעיתים מכונה "זוואסטיקה".[1][2]

רשיזם (באוקראינית: рашизм, תעתיק: ראשיזם; ברוסית: русизм, תעתיק: רוסיזם; מכונה גם פשיזם רוסי) הוא מונח המתאר את האידאולוגיה הפוליטית של הפדרציה הרוסית בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21, ובייחוד בתקופת שלטונו של ולדימיר פוטין.[3][4] המונח משמש גם לתיאור ההתפשטות הטריטוריאלית הרוסית[5][6][1][7] והתפתחותו של משטר סמכותני המבוסס על לאומנות ופולחן אישיות ברוסיה.[8][9]

האידאולוגיה הרשיסטית נסמכת על רעיון "השליחות הציוויליזציונית המיוחדת" של העם הרוסי. על פי תפיסה זו, מוסקבה (המכונה רומא השלישית (אנ')) היא הממשיכה והיורשת הלגיטימית היחידה של האימפריה הרומית, ולפיכך רוסיה זכאית להתפשט טריטוריאלית בכוח הזרוע.[10][11][12] בנוסף, מתבטא הראשיזם בסנטימנט אנטי-מערבי מובהק ובטיפוח רגשות אירדנטיזם בקרב הציבור הרוסי.[13][14][15] גורמי ממשל וכלי תקשורת אוקראינים משתמשים לעיתים קרובות במונח "רשיסט" לתיאור לוחמים בכוחות המזוינים הרוסים.[16][17]

המונח נטבע במשמעותו הנוכחית בתקופת מלחמת צ'צ'ניה הראשונה (1995). השימוש במונח נפוץ לאחר מלחמת גאורגיה–רוסיה וביתר שאת בעקבות מלחמת אוקראינה–רוסיה.

אטימולוגיה וטרמינולוגיה

המונחים "רשיזם" ו-"רוסיזם" הם הלחם בסיסים של המילים "רוסיה" ו-"פשיזם".[3] השונות במונחים נובעת מתעתיק משפות מקור שונות (אוקראינית ורוסית, בהתאמה).[18][3]

היסטוריית השימוש במונח

מלחמות צ'צ'ניה

המונח (בגרסת התעתיק הרוסי "רוסיזם") זכה לפופולריות ולשימוש נרחב בשנת 1995 על ידי נשיא הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה, ג'וחר דודייב, שראה בפעולה הצבאית של רוסיה בצ'צ'ניה ביטוי לעלייתה של אידאולוגיה חדשה ברוסיה.[19][20][21] לפי דודייב, הרוסיזם הוא

שילוב של אידאולוגיות שנאה המבוססות על שוביניזם רוסי והיעדר מוסריות. הוא שונה מצורות אחרות של פשיזם, גזענות ולאומנות באכזריותו יוצאת הדופן, הן לאדם והן לטבע. הוא מבוסס על השמדה של כל דבר וכל אדם, על טקטיקה של אדמה חרוכה. רוסיזם הוא סוג סכיזופרני של תסביך שליטה עולמית. זו גרסה מיוחדת של פסיכולוגיית עבדים, הגדֵלה כפרזיט על היסטוריה מפוברקת, שטחים כבושים ועמים מדוכאים.[22]

המונח שימש מאוחר יותר את הנשיא הבא של הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה, אסלאן מסחאדוב, שראה ברשיזם סוג עתיק יומין ומסוכן במיוחד של פשיזם.[23] אתר החדשות הצ'צ'ני Kavkaz Center הציג טור קבוע שכותרתו "רוסיזם", בו פורסמו כ-150 מאמרים בין השנים 2003 ל-2016.[23]

מלחמת אוקראינה–רוסיה

השימוש במונח "רשיזם" נעשה נפוץ יותר בתקשורת האוקראינית בעקבות סיפוח חצי האי קרים על ידי הפדרציה הרוסית,[24] הפלת טיסה 17 של מלזיה איירליינס על ידי כוחות רוסים ליד דונצק ב-17 ביולי 2014 ותחילת מלחמת אוקראינה–רוסיה ב-2014.[25][26][27] המונח מופיע בשירו בשפה הרוסית "זה רשיזם, בייבי! [פשיזם אורתודוקסי!]" של המלחין, הזמר והיוצר האוקראיני בוריס סבסטיאנוב.[23]

ועדת הראדה העליונה למדיניות הומניטרית ולמדיניות מידע תומכת ביוזמתם של מדענים, עיתונאים, מדעני מדינה וארגוני החברה האזרחית באוקראינה לקדם את השימוש במונח "רשיזם" ברמה הלאומית והבינלאומית.[28]

הפלישה הרוסית לאוקראינה

ערך מורחב – מלחמת אוקראינה–רוסיה
ערב הפלישה הרוסית לאוקראינה היו המונחים "רשיסט" ו-"רשיזם" בשימוש נרחב על ידי גורמים צבאיים, פוליטיים ותקשורתיים באוקראינה.[29][30] אולקסי דנילוב, מזכיר המועצה לביטחון לאומי והגנה של אוקראינה, תמך בשימוש במונח "רשיזם" לתיאור התוקפנות הרוסית,[31] וטען כי הוא גרוע מפשיזם:
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
רכב קרבי רוסי מסוג MT-LB מסומן בסמל הצבאי Z במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה.

היום אני מעוניין לפנות לכל העיתונאים שמתשמשים במונח "רשיזם", כיוון שזו תופעה חדשה בהיסטוריה העולמית שמר פוטין יצר במדינתו. אלה רשיסטים מודרניים, שלא שונים בהרבה מפשיסטים, ולמעשה התעלו עליהם. אסביר מדוע: בעבר לא הייתה מן הנמצא היכולת להשמיד ערים שלמות עם כמות כזו של פצצות וציוד צבאי; לא היה כוח כזה. בימינו מדובר ביכולות שונות לחלוטין, והם משתמשים בהן בצורה בלתי־הומנית.[32]

ב-23 באפריל 2022 חזה נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, כי המונח "רשיזם" יופיע בספרי ההיסטוריה:[33][34]

למדינתו תהיה מילה שתופיע בספרי ההיסטוריה שלנו, שכולם חוזרים עליה באוקראינה ובאירופה – "רשיזם". זה לא מקרי שכולם אומרים שזה רשיזם. המילה חדשה, אך המעשים זהים לאלו שהתרחשו באירופה לפני 80 שנים. בכל אותן 80 שנים, אם תנתחו את היבשת שלנו, לא תמצאו דוגמה לברבריות כזאת. לכן, רשיזם הוא מונח שייכנס לספרי ההיסטוריה, הוא יופיע בויקיפדיה, הוא ייחקר בכיתות. ילדים קטנים ברחבי העולם יענו למוריהם מתי החל הרשיזם, באיזו מדינה, ומי ניצח בקרב על החירות כנגד המונח המזעזע הזה.[34]

ב-2 במאי 2023 הכירה רשמית הראדה העליונה של אוקראינה ברשיזם כאידאולוגיה הממלכתית של רוסיה.[35][36][37][38] על פי הגדרת הראדה, רשיזם הוא "מיליטריזם, פולחן אישיות וקידוש מוסדות המדינה, האדרה עצמית של הפדרציה הרוסית באמצעות דיכוי אלים ו/או הכחשת קיומם של עמים אחרים, כפיית השפה והתרבות הרוסית על עמים אחרים, תעמולה של 'דוקטרינת העולם הרוסי', הפרה מערכתית של נורמות ועקרונות של המשפט הבינלאומי, ריבונותן של מדינות אחרות, שלמותן הטריטוריאלית וגבולותיהן המוכרים בינלאומית".[35]

באופן דומה, ב-22 במאי 2023 השתמשה האספה הפרלמנטרית של נאט"ו במונח רשיזם לתיאור את האידאולוגיה והפרקטיקות של הפדרציה הרוסית.

בנאום מצב האומה שנמסר ב-7 במרץ 2024 השווה הנשיא האמריקני ג'ו ביידן את רוסיה תחת שלטונו של ולדימיר פוטין לגרמניה של תקופת כיבושי אירופה תחת אדולף היטלר.[39]

כרזה נגד רשיזם במחאה פרו-אוקראינית בכיכר טרפלגר בלונדון

היסטוריה אידאולוגית

איוואן אילין

על פי ההיסטוריון טימותי סניידר מאוניברסיטת ייל, האידאולוגיה של פוטין ומשטרו הושפעה מהגותו של הפילוסוף הלאומני הרוסי איוואן אילין (1883–1954).[9][40][41][42][43] מספר עבודות של אילין קידמו את רעיונות הפשיזם.[40] אילין צוטט על ידי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ונחשב בעיני כמה חוקרים להשראה אידאולוגית מרכזית עבור פוטין.[44][45][46][47][48]

לדברי סניידר, אילין "סיפק הצדקה מטאפיזית ומוסרית לטוטליטריות פוליטית" בדמות מדינה פשיסטית, וכיום "רעיונותיו זכו לתחייה על ידי ולדימיר פוטין".

ספרו של אילין, "המשימות שלנו", הומלץ ב-2013 כקריאה חיונית לפקידי מדינה על ידי ממשלת רוסיה. על פי מגזין האקונומיסט, פוטין "קרא שוב ושוב" את ספרו של אילין – "המשמעות של פירוק רוסיה עבור העולם".[49]

אלכסנדר דוגין

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
נאומו של דוגין לעיתונאים מערביים במרץ 2022, שבו הוא סיפר כי "אנחנו לא חלק מהציוויליזציה הגלובלית. אנחנו ציוויליזציה שעומדת בפני עצמה. לא הייתה לנו אפשרות אחרת להוכיח זאת מבלי לתקוף את אוקראינה"

בשנת 1997 פרסם ההוגה הרוסי אלכסנדר דוגין, הידוע בהשקפותיו הפשיסטיות,[50] את "יסודות הגאופוליטיקה: העתיד הגאופוליטי של רוסיה" (אנ'), ספר שזכה להשפעה משמעותית בקרב האליטה הרוסית בצבא, במשטרה ובשירות החוץ.[51][52] בספרו טען דוגין כי יש לספח את אוקראינה לרוסיה כיוון ש"לאוקראינה כמדינה אין משמעות גאופוליטית", "אין חשיבות תרבותית מיוחדת או משמעות אוניברסלית, אין ייחוד גאוגרפי, אין בלעדיות אתנית", וכי "[השאיפות הטריטוריאליות שלה] מהוות סכנה עצומה עבור אירואסיה כולה, ובלי לפתור את הבעיה האוקראינית, באופן כללי אין טעם לדבר על פוליטיקה". הוא טען כי אין לאפשר לאוקראינה להישאר עצמאית, אלא אם כן מדובר ב"קורדון סניטר (אנ')", מצב שלדידו יהיה "בלתי קביל".[51] ייתכן שהספר השפיע על מדיניות החוץ של ולדימיר פוטין, שהובילה בסופו של דבר לפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022.[53]

בשנת 1997 בירך דוגין את מה שראה כהגעתו של "פשיזם אמיתי, מהפכני ועקבי, פשיזם פשיסטי" לרוסיה, במאמר שכותרתו "פשיזם – חסר גבולות ואדום"; במאמר שפורסם קודם לכן ב-1992, הגן דוגין על ה"פשיזם" כאידאולוגיה שאינה קשורה ל"היבטים הגזעניים והשוביניסטיים של הנאציונל-סוציאליזם", וקבע כי "הפשיזם הרוסי הוא שילוב של שמרנות לאומית טבעית עם רצון נלהב לשינויים אמיתיים."[54] ספר נוסף של דוגין, "התיאוריה הפוליטית הרביעית" (אנ'), שפורסם ב-2009, צוטט כהשראה למדיניות הרוסית באירועים כדוגמת המלחמה בדונבאס[55] ולימין הקיצוני האירופי העכשווי בכלל.[56]

למרות שקיימת מחלוקת על היקף היחסים האישיים בין דוגין לפוטין, השפעתו של דוגין מורגשת בחוגי הצבא והביטחון הרוסי.[57] הוא הפך למרצה באקדמיה הצבאית של המטה הכללי של הכוחות המזוינים של רוסיה בשנות ה-90, וספרו "יסודות הגאופוליטיקה" נכנס לתוכנית הלימודים הרשמית בה, כמו גם בכמה אקדמיות צבא ומשטרה ומוסדות אחרים להשכלה גבוהה. לדברי החוקר ג'ון דנלופ ממכון הובר, "ייתכן ולא פורסם ספר נוסף ברוסיה בתקופה הפוסט-קומוניסטית שהשפיע על אליטות הצבא, המשטרה ומדיניות החוץ הרוסית באותה המידה כמו [...] 'יסודות הגאופוליטיקה'."[57]

טימופיי סרגייצב

לפי אתר החדשות האירופאי Euractiv (אנ'), הפעיל הפוליטי הרוסי טימופיי סרגייצב הוא "אחד האידאולוגים הראשיים של הפשיזם הרוסי המודרני".[58]

בתחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה, כאשר נודע היקף הקורבנות בטבח שביצעו כוחות רוסים בעיר בוצ'ה שבאוקראינה,[59][60] פרסם אתר האינטרנט של סוכנות הידיעות הרוסית RIA Novosti מאמר מאת סרגייצב שכותרתו "מה רוסיה צריכה לעשות באוקראינה" בו הצדיק את רצח העם האוקראיני וקרא לדיכוי אלים של אזרחי אוקראינה, השמדת התרבות האוקראינית, דה-אוקראיניזציה ודה-אירופיזציה של תושבי אוקראינה.[61][62][63][64][65] לדברי סמואל רמני, מומחה לענייני רוסיה מאוניברסיטת אוקסופרד, המאמר "מייצג את המיינסטרים המחשבתי של הקרמלין".[66] ראש משרד החוץ הלטבי, אדגארס רינקביצ'ס, כינה את המאמר "פשיזם טיפוסי".[67] טימותי סניידר תיאר אותו כ"מדריך לרצח עם", וכ"אחד המסמכים הגלויים ביותר לרצח עם שראיתי מעודי".[68]

רטוריקה דומה הופיעה במאמר של פיטר אקופוב שפורסם באותו האתר ב-26 בפברואר, שכותרתו "בואם של רוסיה ושל העולם החדש", בו שיבח את פוטין על "פתרון השאלה האוקראינית בזמן". המאמר הוסר מהאתר לאחר שלוש שעות.[69]

הכנסייה האורתודוקסית הרוסית

הפטריארך קיריל יושב לצד דמיטרי מדבדב במהלך נאומו של ולדימיר פוטין ב-21 בפברואר 2023

עמדתה הרשמית של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית היא שהפלישה הרוסית לאוקראינה הינה בחזקת "מלחמת קודש".[70][71][72] בפסגה בינלאומית שהתקיימה במרץ 2024 אישרה הכנסייה מסמך הקובע כי "מלחמת קודש" זו נועדה להגן על "רוסיה הקדושה" (אנ') ועל העולם כולו מפני גלובליזם וערכי המערב, שלדבריה "נפל קורבן לשטניזם".[70] המסמך קבע עוד כי כל אוקראינה צריכה להיכלל באזור ההשפעה של רוסיה, וכי האוקראינים והבלארוסים "צריכים להיות מוכרים רק כקבוצות תת-אתניות של הרוסים".[70] בתום הפסגה נשא הפטריארך קיריל תפילה לניצחון במלחמה.[73]

בסוף 2022 ביצע שירות הביטחון האוקראיני חיפושים במוסדות הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית (פטריארכיית מוסקבה) (אנ') במספר ערים ומחוזות באוקראינה.[74] במסגרת החיפוש גילה השירות, בין היתר, מדריכים של הפטריארך קיריל להפצת תעמולה פרו-רוסית בקרב קהילת המאמינים, כמו גם ספרות פרו-רוסית מאת ההוגה הפשיסטי איוואן אילין.[74]

ולדיסלב סורקוב

סורקוב נושא נאום בפני תנועת הנוער הפוטיניסטית "נאשי", שהושוותה לתנועת הנוער ההיטלראי.[75][76]

משנת 1999 ועד פברואר 2020 היה ולדיסלב סורקוב, פוליטיקאי רוסי רב השפעה המכונה 'הקרדינל האפור', האידאולוג הראשי של הקרמלין, ונחשב כראש המדיניות של פוטין ביחס לאוקראינה.[77] בין השנים 1999-2011 כיהן כסגן ראש הסגל הנשיאותי הרוסי. מדצמבר 2011 עד מאי 2013 כיהן סורקוב כסגן ראש הממשלה של הפדרציה הרוסית.[78][79] לאחר התפטרותו חזר ללשכה הנשיאותית והפך ליועץ אישי של פוטין ליחסים עם אבחזיה, דרום אוסטיה ואוקראינה.[80] סורקוב סייע בהקמת מספר תנועות נוער פרו-ממשלתיות, כולל תנועת הנוער "נאשי", ונפגש עם מנהיגיהן ומשתתפיהן מספר פעמים.[81][82] תנועת הנוער הוגדרה על ידי העיתונאי הבריטי אדוארד לוקאס כגרסה הפוטיניסטית לקומסומול מהתקופה הסובייטית. סורקוב הודח מתפקידיו במשרד ההנהלה הנשיאותי בצו נשיאותי בפברואר 2020.[83]

ב-26 בפברואר 2020 העניק ראיון לעיתון "Aktualnyie kommentarii" בו הודה כי היה מעורב בנעשה בדונבאס ובאוקראינה, אך החליט לעזוב את תפקידו כיוון ש"הקונטקסט השתנה".[84] במהלך אותו ראיון הצהיר סורקוב כי "אין אוקראינה; יש אוקראיניוּת [...] כלומר, זו הפרעה ספציפית של הנפש, תשוקה פתאומית לאתנוגרפיה, שנלקחה לקיצוניות שלה... ההיסטוריה המקומית שם כל כך עקובה מדם. זה בלאגן במקום מדינה... אין אומה. יש רק עלון תעמולה המתכנה 'אוקראינה', אבל אין אוקראינה. השאלה היחידה היא האם אוקראינה כבר נעלמה, או שעדיין לא... כפיית יחסי אחווה בכוח היא השיטה היחידה שהוכיחה את יעילותה ביחס לאוקראינים, אני לא חושב שתומצא שיטה אחרת".[84][85][77][86]

דמיטרי מדבדב

דמיטרי מדבדב, סגן יו"ר המועצה לביטחון לאומי של רוסיה ונשיא רוסיה לשעבר, תואר כ"רשיסט" וכ"נאצי של הקרמלין" על ידי התקשורת האוקראינית והאמריקנית.[87] בכתביו טען כי "אוקראינה איננה מדינה, אלא מקבץ שטחים שנאספו בצורה מלאכותית", וכן שהשפה האוקראינית "איננה שפה" אלא "ניב רוסי".[88] בהתבטאות אחרת טען כי אוקראינה לא צריכה להתקיים בשום צורה וכי רוסיה תמשיך לנהל מלחמה נגד כל ישות אוקראינית עצמאית.[89] לדברי מדבדב, "קיומה של אוקראינה מסוכן אנוּשות לאוקראינים; הם יבינו שחיים במדינה משותפת וגדולה עדיפים על מותם ומות יקיריהם. ככל שיקדימו האוקראינים להבין זאת, כן ייטב".[90] ב-22 בפברואר 2024 תיאר מדבדב את תוכניותיה העתידיות של רוסיה בפלישה הרוסית לאוקראינה: הצבא הרוסי יפלוש לעומקה של אוקראינה, יכבוש את העיר הדרומית אודסה ויאיים מחדש על הבירה קייב. כנשאל היכן יעצרו ענה הכוחות הרוסים השיב: "אני לא יודע".[91] מדבדב הוסיף כי בירת אוקראינה היא "עיר רוסית" וכי "מזמן רצינו את אודסה בפדרציה הרוסית. בזכות ההיסטוריה של העיר הזו, סוג האנשים שחיים בה, השפה שמדברים בה, זו היא העיר הרוסית שלנו".[92][93]

בשנת 2023 איים מדבדב לספח את שטחי הרפובליקות הבלתי-מוכרות אבחזיה ודרום אוסטיה.[94]

ב-4 במרץ 2024, במהלך פסטיבל בסוצ'י, הצהיר מדבדב כי "אחד המנהיגים לשעבר של אוקראינה אמר פעם שאוקראינה היא לא רוסיה. הרעיון הזה צריך להיעלם לנצח", והכריז כי "אוקראינה היא בהחלט רוסיה".[95][96] במילותיו התייחס מדבדב לספרו משנת 2003 של נשיא אוקראינה לשעבר, ליאוניד קוצ'מה, בשם "אוקראינה היא לא רוסיה".[95] בנובמבר 2023 פרסם קוצ'מה את ספרו החדש "אוקראינה היא לא רוסיה: 20 שנים לאחר מכן".[97]

מקורות הרשיזם

פלאש מוב בעיר חברובסק שברוסיה מ-11 במרץ 2022, שאורגן על ידי ועד המחוז ומפלגת רוסיה המאוחדת כחלק מקמפיין "אנחנו לא נוטשים את שלנו" (Своих Не Бросаем). המשתתפים, ביניהם חברי המשמרת הצעירה של רוסיה המאוחדת ותושבים מקומיים, סידרו את עצמם בצורת הסמל הרשיסטי "Z".

על פי כתב העת הבריטי האקונומיסט, הרשיזם התהווה והתגבש על ידי ולדימיר פוטין כתגובה לדעיכה העקבית בפופולריות שלו בתחילת שנות ה-2010, תוך הסתמכות על צורת חשיבה ועולם מושגים שמאפיין את הפשיזם הפוסט-סובייטי.[49] לדברי מבקר התרבות הרוסי מארק ליפובצקי (אנ'), הרשיזם הוא "המיינסטרים התרבותי של רוסיה הפוטיניסטית".[98] לאבחנה זו מתחברת הזהרתו של יגור גאידר, ראש הממשלה הראשון של רוסיה לאחר התפרקות ברית המועצות, שהבחין בשנת 2007 בהתגברות הנוסטלגיה הפוסט-אימפריאלית בחברה הרוסית וקבע כי "רוסיה עוברת תהליך מסוכן". בהתייחסו להיסטוריה של אירופה במאה ה-20 העיר כי "העובדה ש-15 שנים הפרידו בין קריסת הקיסרות הגרמנית לעליית אדולף היטלר לשלטון, וכן בין התפרקות ברית המועצות לרוסיה של שנת 2006-2007, צריכה לגרום לנו לחשוב".[49]

בשנת 2014 מתח מנהיג האופוזיצי הרוסי בוריס נמצוב ביקורת על מה שהוא תפס כ"טיפוח ותגמול האינסטינקטים הנמוכים ביותר באנשים, עידוד השנאה והלחימה" על ידי המשטר הרוסי, וקבע בראיון האחרון שלו – שעות לפני ההתנקשות בו – כי "רוסיה הופכת במהירות למדינה פשיסטית. כבר יש לנו תעמולה שפועלת בהתאם לדגם של גרמניה הנאצית, יש לנו גם גרעין של חטיבות תקיפה... זו רק ההתחלה".[49] אלכסנדר יאקובלב, אדריכל הרפורמות הדמוקרטיות תחת מיכאיל גורבצ'וב, עמד על הקשר בין שירותי הביטחון והביון הרוסים לבין עליית הפשיזם וקבע כי "איום עליית הפשיזם הוא ממשי. מאז 1917 התרגלנו לחיות בעולם קרימינלי עם מדינה קרימינלית המקודשת על ידי אידאולוגיה – הניסוח הזה מתאים גם לקומוניסטים וגם לפשיסטים".[49]

מספר חוקרים טוענים כי רוסיה הפכה למדינה פשיסטית – או שפשיזם מתאר בצורה הטובה ביותר את המערכת הפוליטית הרוסית – בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022. כך לדוגמה, האקדמאי הרוסי ולדיסלב אינוזמטסב (אנ') העריך ב-2017 כי רוסיה היא מדינה פשיסטית בהתהוות. תומאש קמוסלה (אנ'), חוקר פולני של לאומיות ואתניות, ואליסטר הית' (אנ'), עיתונאי בדיילי טלגרף הבריטי, מתארים את המשטר הרוסי הסמכותני הנוכחי כפשיזם פוטיניסטי.[99][100] באופן דומה, מדענית המדינה מריה סנגובאיה מאמינה שרוסיה בהנהגת פוטין היא משטר פשיסטי.[101]

במרץ 2022 השווה אוד ארן ווסטאד (אנ'), היסטוריון מאוניברסיטת ייל, את דבריו של פוטין על אוקראינה ל"כמה מהטיעונים הגזעיים הקולוניאליים של מעצמות אימפריאליות בעבר, רעיונות מסוף המאה ה-19 ומתחילת המאה ה-20".[102]

במאמר "האנטומיה של הרשיזם" שפורסם על־ידי המכון להיסטוריה של אוקראינה (אנ') נטען כי רוסיה מעולם לא התעמתה עם טראומות העבר הטוטליטרי, ולא ביטלה את המורשת הטוטליטרית הסובייטית שלה, זאת בניגוד לאוקראינה. על פי המאמר, זו הסיבה העיקרית להיווצרותו ולהתפתחותו המהירה של הרשיזם ברוסיה המודרנית, הן בקרב האליטות הפוליטיות והן בקרב האליטות האינטלקטואליות-תרבותיות. עוד צוין כי הרשיזם ימשיך להוות איום על הסדר העולמי והשלום הגלובלי כל עוד לא ייענה ב"גינוי בינלאומי של האידאולוגיה הקומוניסטית/בולשביקית ויורשיה - הרשיזם והפוטיניזם".[103]

במאמרו של ההיסטוריון טימותי סניידר משנת 2022 תיאר החוקר את ההיסטוריה, הנחות היסוד והמוזרויות הלשוניות של המונח "רשיזם".[3] לדבריו, המונח "הוא המשגה שימושית של השקפת עולמו של פוטין". סניידר הבחין כי "נטינו להתעלם מהדוגמה המרכזית לתחיית הפשיזם, שהיא משטר פוטין בפדרציה הרוסית".[3] עוד נכתב במאמר כי "לפשיסטים רוסים בולטים ניתנת גישה לתקשורת ההמונים במהלך מלחמות, כולל זו. חברי האליטה הרוסית, בעיקר פוטין עצמו, מסתמכים יותר ויותר על תפיסות פשיסטיות". לדידו, "עצם ההצדקה של פוטין למלחמה באוקראינה [...] מייצגת צורה נוצרית של פשיזם."[3]

בהמשך למאמר זה פרסם סניידר בחודש מאי חיבור שכותרתו "צריך להגיד את זה בבירור: רוסיה היא פשיסטית".[9] לדבריו, "רבים מהססים לראות את רוסיה של ימינו כפשיסטית מכיוון שברית המועצות של סטלין הגדירה את עצמה כאנטי-פשיסטית". סניידר מציע כי המפתח להבנת רוסיה כיום טמון בהבנת "הגמישות של סטלין לגבי הפשיזם": "מכיוון שהאנטי-פשיזם הסובייטי הסתכם אך ורק בהגדרת האויב, הוא הציע לפשיזם דלת אחורית שדרכה התאפשר לו לחזור לרוסיה [...] פשיסטים המכנים אנשים אחרים 'פשיסטים' הוא פשיזם שנמתח לקיצוניות הבלתי הגיונית שלו כפולחן של חוסר היגיון [...] זוהי הפרקטיקה הפוטיניסטית המהותית".[9] בהתבסס על כך, סניידר מתייחס למשטרו של פוטין כסכיזו-פשיזם,[104][9] מונח ששימש גם את מיכאיל אפשטיין שהגדיר את ה"סכיזופשיזם" ברוסיה, או "הפשיזם המחופש כמאבק נגד הפשיזם", כ"תפיסת עולם המשלבת את התיאוריה של עליונות מוסרית, אתנית או גזעית, שליחות אלוקית, אימפריאליזם, לאומנות, שנאת זרים, שאיפה לכוח-על, אנטי-קפיטליזם, אנטי-דמוקרטיה, אנטי-ליברליזם".[105]

בדיון באפריל 2022 ביטא ההיסטוריון ניל פרגוסון את דעתו כי "אפשר להשוות את המשטר הקיים כעת ברוסיה למשטר פשיסטי", והוסיף כי "השקפת העולם של פוטין היא קוקטייל רעיל ופשיסטי במובהק של לאומיות רוסית, אורתודוקסיה ונוסטלגיה אימפריאלית. אם תצפו בעצרת האחרונה באצטדיון הכדורגל של מוסקבה, זה היה אירוע פשיסטי, אם מסתכלים על הדרך שבה מתנהלים החיילים הרוסים באוקראינה, זה נראה מאוד כמו פשיזם בפעולה – לא פחות מהסצינות המחרידות שראינו עכשיו בסרטונים מבוצ'ה... בדרך כזו או אחרת, רוסיה הגיעה בסופו של דבר למשטר פשיסטי, עם אידאולוגיה פשיסטית וצורות פעולה פשיסטיות".[106] באותו דיון השתתף גם הכלכלן ג'ון ה. קוקרן, שטען כי לרוסיה תחת פוטין יש את "אותו המודל הכלכלי של שאר המשטרים הפשיסטיים: תעשייה פרטית נומינלית המנוהלת על ידי חבורה של אוליגרכים קלפטוקרטים עם מונופולים קטנים משלהם, אשר סוחרים בעושרם העצום כדי לזכות בתמיכה פוליטית מהמשטר".[106]

על פי מדען המדינה היפני-אמריקאי פרנסיס פוקויאמה, משטרו של פוטין דומה יותר מכל למשטר גרמניה הנאצית, שהאידאולוגיה היחידה שלו היא לאומנות קיצונית. עם זאת הוסיף כי משטרתו של פוטין "פחות ממוסד, וסובב רק סביב אדם אחד: ולדימיר פוטין".[107]

בראיון מפברואר 2023 לעיתון עצמאי בשפה הרוסית Meduza הבחין הפילוסוף הסלובני סלבוי ז'יז'ק כי "האידאולוגיה של אנשים בסביבת פוטין, ושל פוטין עצמו, נראית די ברורה. זה נאו-פשיזם. הם לא משתמשים במונח הזה, אבל כל המסגרת של ההשקפות האימפריאליסטיות הרוסיות – עם הזכות להרחיב באגרסיביות את גבולות המדינה, הפוליטיקה הפנימית ביחס לאוליגרכים וכו' – הלך הרוח הזה הוא הליבה של מה שהיינו מכנים נאו-פשיזם".[108]

מאפיינים

דיוקנאות של ולדימיר פוטין למכירה בפינת הציוד המשרדי בחנות ספרים במוסקבה, 2006.

על פי יוליה סטרבקובה מהמכון הפוליטכני של קייב, רשיזם בשילוב עם אוקראינופוביה מהווים את הווקטור האתנו-לאומי של הדוקטרינה האידאולוגית הרוסית הנאו-אימפריאלית המכונה "העולם הרוסי".[109]

במאמר שפרסם החוקר בוריס דמיאננקו ושכותרתו "רשיזם כקוואזי-אידאולוגיה של הנקמה האימפריאלית הפוסט-סובייטית" תואר הרשיזם כאידאולוגיה מיזנתרופית ותערובת אקלקטית של נאו-קולוניאליזם אימפריאלי, שוביניזם מעצמתי, נוסטלגיה לעבר הסובייטי ומסורתיות דתית. דמיאננקו סבור כי במדיניות הפנים הרשיזם מתבטא בהפרה של זכויות אדם יחד עם דיכוי חופש המחשבה, רדיפת מתנגדים, תעמולה והתעלמות מהליכים דמוקרטיים. לעומת זאת, במדיניות חוץ מתאפיין הרשיזם בהפרה של החוק הבינלאומי, רוויזיוניזם היסטורי והצדקה של כיבוש וסיפוח שטחי מדינות אחרות.[110]

מדען המדינה סטניסלב בלקובסקי טוען שהרשיזם מתחפש לאנטי-פשיזם, אך הוא בעל מהות פשיסטית.[111] מדען המדינה רוסלן קליוצ'ניק מציין כי האליטה הרוסית רואה עצמה זכאית לבנות "דמוקרטיה ריבונית" משלה, ללא התייחסות לסטנדרטים מערביים, אלא תוך התחשבות במסורות מדינתיות רוסיות. משאבים מנהליים ברוסיה הם אחד האמצעים לשימור הפסאדה הדמוקרטית, המסתירה את מנגנוני המניפולציה המוחלטת של רצון האזרחים.[112] מדען המדינה הרוסי אנדריי פיונטקובסקי טוען שהאידאולוגיה של הרשיזם דומה במובנים רבים לנאציזם, שכן נאומיו של הנשיא ולדימיר פוטין משקפים רעיונות דומים לאלו של אדולף היטלר.[113]

לפי אלכסנדר ג'ון מוטיל, היסטוריון ומדען מדינה אמריקאי, הפאשיזם הרוסי הוא בעל המאפיינים הבאים:[114]

  • מערכת פוליטית לא דמוקרטית, שונה הן מהסמכותיות המסורתיות והן מהטוטליטריות;
  • סטטיזם והיפר-לאומיות;
  • פולחן היפר-גברי של המנהיג העליון (בדגש על אומץ ליבו, הלוחמנות והתעוזה הפיזית שלו);
  • תמיכה עממית כללית במשטר ובמנהיגו.

על פי פרופסור אולכסנדר קוסטנקו, רשיזם היא אידאולוגיה ש"מבוססת על אשליות ומצדיקה כל שרירותיות בשם האינטרסים המדומיינים של החברה הרוסית. במדיניות החוץ, הרשיזם מתבטא, במיוחד, בהפרה של עקרונות המשפט הבינלאומי, כפיית הגרסה שלו לאמת ההיסטורית על העולם (אך ורק לטובת רוסיה), ניצול לרעה של זכות הווטו במועצת הביטחון של האו"ם, וכן הלאה. בפוליטיקה הפנימית הרשיזם מתאפיין בהפרה של חופש המחשבה, רדיפת מתנגדי משטר, שימוש בתקשורת להטעיית הציבור וכדומה". גם אולכסנדר קוסטנקו, בדומה לחוקרים אחרים, רואה ברשיזם ביטוי לסוציופתיה.[115]

ההיסטוריון טימותי סניידר טען כי "נוסע בזמן משנות ה-30 [...] לא יתקשה" לזהות את המשטר הרוסי של שנת 2022 כפשיסטי, וכתב:

הסימן הצבאי Z, העצרות, התעמולה, המלחמה כאקט מטהר של אלימות וקברי אחים ברחבי אוקראינה, מבהירים את זה היטב. המלחמה נגד אוקראינה היא לא רק חזרה לזירת הקרב הפשיסטית המסורתית, אלא גם לשפה ופרקטיקות הפשיסטיות המסורתיות. אנשים אחרים שם כדי שנשעבד אותם. רוסיה חפה מפשע בגלל העבר העתיק שלה. קיומה של אוקראינה הוא תולדה של קשירת קשר בינלאומית. מלחמה היא התשובה.[9]

הסוציולוג הרוסי המרקסיסטי בוריס קגרליצקי (אנ') מתאר את השלטון הרוסי כ"פוסט-פשיסטי", תוצאה הגיונית של "נאו-ליברליזם ופוסטמודרניזם". לדבריו, הרשיזם הוא "תולדה של ההשפלה של החברה הסובייטית המאוחרת בשילוב עם השפלה של הקפיטליזם המאוחר", אשר "לא מציע אינטגרציה – אלא פיצול של החברה". לכן, המשטר לא עוקב אחר "תפיסת עולם קוהרנטית", אלא מסתמך על "הדבקה מקרית של רעיונות, פיסות של מושגים ותמונות שהורכבו באופן אקראי".[116]

האקטיביסט הרוסי איליה בודרייצקיס מצטט את ההגדרה של "פוסט-פשיזם" על פי החוקר האיטלקי אנצו טרברסו: בניגוד לפשיזם של המאה ה-20, שהיה "תנועה", הפשיזם המודרני הוא "מהלך" שמגיע מלמעלה, שכן "פוסט-פשיזם... אינו זקוק עוד לתנועות המונים או אידאולוגיה קוהרנטית. הוא מבקש לקבע את אי השוויון החברתי ואת הכפפת המעמדות הנמוכים למעמדות הגבוהים ללא תנאי כמציאות היחידה האפשרית וכחוק החברתי הבלעדי". בודרייצקיס מאמין ש"החברה הרוסית... הצטמצמה בעקביות למצב של קורבנות שקטה, חומר בר עיבוד שממנו ניתן לבנות משטר פשיסטי מן המניין".[117]

הסוציולוג הרוסי גריגורי יודין הדגיש את חשיבות האטומיזציה החברתית והדה-פוליטיזציה של החברה הסובייטית ב"עידן הסטגנציה" (1964-1985) ומאוחר יותר בתקופת שלטונו של פוטין, כמו גם התגייסות החברה הרוסית למתקפה על אוקראינה ב-2022. לדבריו, כל המשטרים הפשיסטיים לאורך ההיסטוריה פירקו את החברה כדי לגייס את פרטיה. יודין מוסיף כי התדמית של התמיכה העממית הכללית בפוטין היא שקרית ושפוטין משתמש בה כדי לאיים על האליטות והעם: האליטות חוששות ש'העם' יתמוך בדיכוי נגדם, בעוד שפרטים מהחברה המפורקת חוששים להתנגד, שכן אם יביעו את אי הסכמתם, הם לבדם יתעמתו עם "המוני העם" הלא קיימים.[118] קגרליצקי טען שהמונח "מולקוריזציה" מתאים יותר, שכן החברה מפוצלת לא לאטומים, אלא ל"מולקולות – משקי בית, שיכולים להיחשב כצורת הקיום ההיסטורית האחרונה של הקהילה הרוסית".[119]

תגובות ברוסיה

חולצה עם הסמל הרשיסטי Z והכיתוב "אני לא מתבייש" (мненестыдно#)

בשנת 2014, השחקן הרוסי איבן אוקלוביסטין, המחזיק בדעות פרו-פוטיניסטיות, כינה את עצמו בפומבי "רשיסט" והתקעקע "כסימן לכך שאני רשיסט, לעד אחיה כרשיסט ואני אמות בתור רשיסט".[120] בשנת 2015 הוציא סדרה של שעוני יד מעוטרים במונוגרמת כי רו, בטקסט "I am Rashist" (Russian </link>) על לוח השעון, כתוב בגופן גותי, ובסיסמה "לא רק קרים שלנו – הכל שלנו!" על גב השעון.[121] המונח אומץ גם על ידי הלאומן הרוסי יגור חולמוגורוב שפרסם מאמר שכותרתו "רוסיזם. בחירה בפוטין", בו פירק את הרשיזם לשלושה רכיבים: "רוסיה היא מעל הכל. רוסיה היא מדינה של רוסים. אלוקים נמצא עם רוסיה והרוסים".[23]

הכלכלן הרוסי יעקב מירקין מתנגד לשימוש במונח "רשיזם". לדעתו, המונח מייחס לכל האומה הרוסית "אידאולוגיה שמביאה צרות". הוא ציין כי מכיוון שהנאציזם מעולם לא כונה "גרמניזם" והפשיזם האיטלקי מעולם לא כונה "איטלקיזם", האידאולוגיה של פוטין צריכה להתכנות ב"כינויים האכזריים ביותר", אך לא "רשיזם".[122]

היזם והאוליגרך הרוסי אולג טינקוב (אנ') הצהיר כי הוא מקווה שאחרים "ילכו בעקבות הדוגמה שלי ויפסיקו לפעול למען הפשיזם" לאחר שוויתר על אזרחותו הרוסית לאחר הפלישה ב-2022.[123]

בשנת 2023 קבע אולג אורלוב, יו"ר מועצת מרכז זכויות האדם "ממוריאל", כי רוסיה תחת פוטין הדרדרה לפשיזם וכי הצבא מבצע "רצח המוני".[124][125]

תגובות ממשלת רוסיה והתקשורת הממלכתית

אנדרטה ביקטרינבורג המוקדשת לסמל הרשיסטי Z, בו נעשה שימוש נרחב מאז פברואר 2022 בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה

מגישת הטלוויזיה הרוסית טינה קנדלקי, שתומכת במלחמתה של רוסיה נגד אוקראינה,[126][127] מתחה ביקורת בערוץ הטלגרם שלה על השימוש של ויקיפדיה במונח "רשיזם", האשימה את ויקיפדיה ב"פשיזם דיגיטלי" כנגד רוסים, וקראה לרוסים להפסיק להשתמש באתר.[128]

על פי דיווחים בתקשורת, גוף הצנזורה הפדרלי של רוסיה, הרוסקומנדזור, הצנזורה הפדרלית של רוסיה, הורה ב-18 במאי 2022 לוויקיפדיה האנגלית להסיר את המאמרים "רשיזם" ו"הפלישה הרוסית לאוקראינה", בטענה שהם מכילים מידע כוזב על המלחמה, אותה ממשלת רוסיה מכנה "מבצע צבאי מיוחד".[129][130] בעקבות סירובה של קרן ויקימדיה לעשות זאת הטיל עליה בית המשפט במוסקבה קנס בסך 88,000 דולר, החלטה שהקרן ערערה עליה.[131][132]

מגיש הטלוויזיה ולדימיר סולוביוב וחבריו בפאנל תוכנית הערב שלו, המשודרת בטלוויזיה הרוסית הממלכתית, הגיבו בזעם לפרסום מאמרו של טימותי סניידר, "צריך להגיד את זה בבירור: רוסיה היא פשיסטית". סולוביוב תקף את סניידר, כינה אותו "פסאודו-פרופסור של פסאודו-אוניברסיטה" וכן "פשוט שקרן".[133]

ביקורת

ההיסטוריון סטנלי ג'י פיין טוען כי רוסיה של פוטין "איננה שוות ערך למשטרים הפשיסטיים של מלחמת העולם השנייה, אבל היא מהווה את האנלוגיה הקרובה ביותר לפשיזם שצמח במדינה גדולה מאז אותה תקופה". לדבריו, רשיזם "איננו תוצר של שום תנועה או אידאולוגיה מהפכנית – פשיסטית או אחרת. הוא בעל מקבץ מאפיינים שכמה אנליסטים פוליטיים כינו 'מדינת מאפיה', אם כי כזו הנמצאת תחת דיקטטורה אישית ריכוזית".[134] הוא מאמין שהמערכת הפוליטית ברוסיה היא "יותר תחייה של האמונה של הצאר ניקולאי הראשון במאה ה-18, שהדגישה את האורתודוקסיה, האוטוקרטיה והלאום, מאשר כזו שדומה למשטרים המהפכניים והמודרניים של היטלר ושל מוסוליני."[134]

ההיסטוריון רוג'ר גריפין מציין שבניגוד לרודנים הפשיסטים שהעניקו לעצמם סמכות דיקטטורית מוחלטת, פוטין מעדיף לתמרן ב"נבכי השיטה הפרוטו-דמוקרטית", תוך התיימרות "להגן על ולהבטיח את החוקה הרוסית" ולבצע בה תיקונים במקום לדחות אותה לחלוטין. גריפין מעדיף להשוות את רוסיה ליפן האימפריאלית, ש"חיקתה את הפשיזם במובנים רבים, אך לא הייתה פשיסטית", כך לדבריו.[134]

לדברי החוקרת מריה סנגובאיה, החברה הרוסית "פסיבית ואטומה במיוחד" ומקבלת בהכנעה את רעיונותיו של פוטין, אך אינה מאמצת אותם באופן אקטיבי. זאת, כיוון שרוסיה היא חברה פוסט-טוטליטרית בעלת "ניסיון רע מאוד עם התגייסות סביב רעיונות גדולים". עוד אמרה כי "[רוסיה של פוטין] חסרה חזון לעתיד. רוסיה מתלוננת על הסדר הבינלאומי הקיים ועל מקומה של רוסיה בו, אבל אין לה שום חזון חלופי".[134]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רשיזם בוויקישיתוף

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Marayev, Vladlen; Guz, Julia (30 במרץ 2022). "Rashism or why russians are the new Nazi". VoxUkraine. ארכיון מ-21 באפריל 2022. נבדק ב-12 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Varnytskyy, Viktor (23 במרץ 2022). «Звичайний рашизм»: Путін відверто і послідовно наслідує Гітлера. Радіо Свобода (באוקראינית). Radio Liberty. ארכיון מ-25 באפריל 2022. נבדק ב-12 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 Snyder, Timothy (22 באפריל 2022). "The War in Ukraine Has Unleashed a New Word". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. אורכב מ-המקור ב-27 בינואר 2023. נבדק ב-15 בינואר 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ "Zelenskyy Compares Evil of Nazism to 'Current Evil of Ruscism'". Voice of America. 8 במאי 2023. אורכב מ-המקור ב-28 ביולי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Samoilenko, Sergei A.; Keohane, Jennifer; Icks, Martijn; Shiraev, Eric (2019). Routledge Handbook of Character Assassination and Reputation Management. Routledge International Handbooks. Taylor & Francis. p. 367. ISBN 978-1-351-36832-2. נבדק ב-28 באפריל 2022. Ukrainian press has been presenting .... the term Rashism, which conflates Russia and fascism {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ Gaufman, Elizaveta (2016). Security Threats and Public Perception: Digital Russia and the Ukraine Crisis. New Security Challenges. Springer International Publishing. p. 107. ISBN 978-3-319-43201-4. נבדק ב-28 באפריל 2022. Pro-Ukrainian commentators have also used the word 'Rashism' {{cite book}}: (עזרה)
  7. ^ Mohammed, Zahraa Jasim; Challoob, Mahmood Ghazi (2021). Некоторые Инновационные словообразовательные процессы в популярных интернет-текстах в русском и арабском языках. Journal of the College of Languages (ברוסית) (43): 186–207. doi:10.36586/jcl.2.2021.0.43.0186. ארכיון מ-22 באפריל 2022. נבדק ב-22 באפריל 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ "Jak raszyzm rozlewał się na zachód Europy". Rzeczpospolita (בפולנית). 22 באפריל 2022. נבדק ב-25 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 Snyder, Timothy (19 במאי 2022). "We Should Say It. Russia Is Fascist". The New York Times. נבדק ב-19 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Gregor, A. James (במרץ 1998). "Fascism and the New Russian Nationalism". Communist and Post-Communist Studies. 31 (1): 1–15. doi:10.1016/S0967-067X(97)00025-1. JSTOR 48609343. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ Motyl, Alexander J. (2015-04-23). "Is Putin's Russia Fascist?". UkraineAlert. Atlantic Council. ארכיון מ-22 באפריל 2022. נבדק ב-26 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Stanley, Jason (26 בפברואר 2022). "The antisemitism animating Putin's claim to 'denazify' Ukraine". The Guardian. ארכיון מ-17 באפריל 2022. נבדק ב-26 בפברואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Kalisz, Stanisław (26 באפריל 2022). "Raszyzm, czyli "byt kształtuje świadomość" – a może już na odwrót? Portret". Europrojekty (בפולנית). נבדק ב-25 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Gotowalska, Żaneta (30 באפריל 2022). "Raszyzm w natarciu. "Zbłąkanych" Ukraińców nawrócić, resztę wyeliminować". WP Magazyn (בפולנית). נבדק ב-25 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Rashism or why russians are the new Nazi". VoxUkraine. 30 במרץ 2022. אורכב מ-המקור ב-24 במרץ 2023. נבדק ב-9 ביוני 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Mirovalev, Mansur (3 במאי 2022). "'Orcs' and 'Rashists': Ukraine's new language of war". Al Jazeera. ארכיון מ-3 במאי 2022. נבדק ב-3 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "Ideolohiya rashyzmu maye buty zasudzhena svitom, yak natsyzm i fashyzm – istoryk" Ідеологія рашизму має бути засуджена світом, як нацизм і фашизм – історик (באוקראינית). Ukrinform. 8 במרץ 2022. ארכיון מ-16 באפריל 2022. נבדק ב-11 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Mishchenko, Mykhailo (1 במרץ 2022). Рашизм і фашизм: знайдіть дві відмінності. Ukrayinskyy Interes (באוקראינית). ארכיון מ-3 במרץ 2022. נבדק ב-11 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Roxburgh, Angus (9 בדצמבר 1995). "I warned my people the Russians would use planes and tanks against us, but that we would triumph because of the spirit of our nation". The Guardian. ארכיון מ-21 באפריל 2022. נבדק ב-21 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ Русизм – шизофреническая форма мании мирового господства. argumentua.com (ברוסית). 19 במרץ 2014. ארכיון מ-21 באפריל 2022. נבדק ב-26 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Джохар Дудаев: О "РУСИЗМЕ", 1995 г. "ВЗГЛЯД"., סרטון בערוץ "Degi Dudaev", באתר יוטיוב (אורך: 16:01)
  22. ^ Джохар Дудаев: Что такое русизм? (ВИДЕО) (ברוסית). Chechenpress. 11 במרץ 2014. ארכיון מ-21 באפריל 2022. נבדק ב-21 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 Garaev, Danis (2023). "Russism: From Russian Jihadism to Russian Nationalism". Jihadism in the Russian-Speaking World: The Genealogy of a Post-Soviet Phenomenon. Imperial Transformations. Routledge. pp. 51–58. ISBN 978-1-032-28844-4. נבדק ב-13 בינואר 2023. {{cite book}}: (עזרה)
  24. ^ Tykha, Lina (9 במרץ 2014). Рашизм – не пройдет, или трудно быть человеком. Konflikty i Zakony (ברוסית). ארכיון מ-12 במרץ 2014. נבדק ב-26 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Томенко назвал борьбу с "рашизмом" новым серьезным мировым испытанием. Obozrevatel (ברוסית). 18 ביולי 2014. ארכיון מ-21 באפריל 2022. נבדק ב-26 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ Kovalenko, Iryna (21 ביולי 2014). Росія і рашисти: хто стоїть за спиною Путіна. Expres (באוקראינית). ארכיון מ-10 באוגוסט 2020. נבדק ב-26 בפברואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Babich, Mykola (18 ביולי 2014). Остановить рашизм. Новый урок для мира (ברוסית). Ukrainian Independent Information Agency. ארכיון מ-21 ביולי 2014. נבדק ב-26 בפברואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ Комітет з питань гуманітарної та інформаційної політики закликає журналістів та медіаорганізації до повноцінного і частого вживання слова «рашизм» та похідних від нього. rada.gov.ua (באוקראינית). Verkhovna Rada. 2022-05-12. ארכיון מ-2022-05-12. נבדק ב-2022-05-21.
  29. ^ Kushneryk, Tetyana (2022-03-14). Рашисти готуються відновити наступ у напрямку Києва: як минула доба на фронті (באוקראינית). Glavkom. נבדק ב-2022-03-14.
  30. ^ Рашисти влаштували бомбардування території Білорусі. Defense Express (באוקראינית). 11 במרץ 2022. נבדק ב-14 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ Рашизм – нове явище, вони вже перевершили фашистів, – Данілов про жорстокість окупантів (באוקראינית). Kanal. Rada TV. 11 במרץ 2022. נבדק ב-11 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ Martynova, Lyudmyla (11 במרץ 2022). Данілов за використання слова "рашизм" для визначення агресії Росії проти України (באוקראינית). Ukrainian News Agency. נבדק ב-11 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ Khmelnytska, Vira (23 באפריל 2022). Рашизм – це поняття, яке буде в історичних книжках, в умовних вікіпедіях, залишиться на уроках – Зеленський (באוקראינית). Television Service of News. ארכיון מ-24 באפריל 2022. נבדק ב-23 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ 34.0 34.1 Kizilov, Yevhen (23 באפריל 2022). "Zelenskyy: The word "Ruscism" will enter history textbooks all over the world". Ukrayinska Pravda. ארכיון מ-23 באפריל 2022. נבדק ב-23 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ 35.0 35.1 "Ukraine's parliament declares 'Rashism' national ideology of Russia". 2023-05-02. נבדק ב-2023-05-03.
  36. ^ "EXPLANATORY NOTE to the Draft Resolution of the Verkhovna Rada of Ukraine "On the Statement of the Verkhovna Rada of Ukraine "On defining the political regime existing in the Russian Federation as racism and condemnation of its ideological foundations and social practices as totalitarian and misanthropic"".
  37. ^ "Verkhovna Rada officially defines Putin's regime as Ruscism". Ukrainska Pravda (באנגלית). נבדק ב-2 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "Ukraine has officially recognized the political regime in Russia as ruscism – what does it mean". proukraine.news (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2 במאי 2023. נבדק ב-2 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ "Biden compares Putin to Hitler as he makes the case for continued aid to Ukraine in SOTU address". Yahoo!, The New Voice of Ukraine. 8 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ 40.0 40.1 Snyder, Timothy (20 בספטמבר 2016). "How a Russian Fascist Is Meddling in America's Election". The New York Times. ארכיון מ-20 בספטמבר 2016. נבדק ב-14 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ Nikiforuk, Andrew (25 בפברואר 2022). "Meet the Face of Global Fascism". The Tyee. ארכיון מ-26 באפריל 2022. נבדק ב-14 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Understand Putin by understanding his favourite thinkers". The Economist. 5 באפריל 2018. ארכיון מ-26 באפריל 2022. נבדק ב-14 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ "Timothy Snyder: "God Is a Russian"". Russian, East European, & Eurasian Studies. MacMillan Center for International and Area Studies. 5 באפריל 2018. ארכיון מ-22 באפריל 2022. נבדק ב-14 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ Smirnova, Julia (17 בדצמבר 2014). "Putin übernimmt Ängste seines Lieblingsphilosophen". Die Welt (בגרמנית). ארכיון מ-14 במרץ 2022. נבדק ב-14 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ Eltchaninoff, Michel (2018). Inside the Mind of Vladimir Putin. תורגם ע"י Ferguson, James. London: C. Hurst & Co. ISBN 978-1-84904-933-7.
  46. ^ Laruelle, Marlene (19 באפריל 2018). "In search of Putin's philosopher". Riddle Russia. נבדק ב-27 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ Gaulhofer, Karl (3 במרץ 2022). "Woher Putin sich sein Weltbild holt". Die Presse (בגרמנית). ארכיון מ-7 במרץ 2022. נבדק ב-14 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ Marquardt, Udo (14 במרץ 2022). Putins Mastermind: Iwan Iljin (בגרמנית). The New York Times. נבדק ב-25 במאי 2022. {{cite AV media}}: (עזרה)
  49. ^ 49.0 49.1 49.2 49.3 49.4 "Vladimir Putin is in thrall to a distinctive brand of Russian fascism". The Economist. 28 ביולי 2022. נבדק ב-30 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ Shinkarenko, Oleh (24 ביוני 2014). Дугин: профессор кислых щей. Kolonker (ברוסית). אורכב מ-המקור ב-1 ביולי 2014. נבדק ב-27 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ 51.0 51.1 Dunlop, John B. (Winter 2004). "Aleksandr Dugin's Foundations of Geopolitics" (PDF). Demokratizatsiya. 12 (1): 41. אורכב מ-המקור (PDF) ב-7 ביוני 2016. נבדק ב-25 במאי 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  52. ^ Young, Benjamin R. (6 במרץ 2022). "Putin Has a Grimly Absolute Vision of the 'Russian World'". Foreign Policy. נבדק ב-1 בנובמבר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ McCandless Farmer, Brit (12 באפריל 2022). "Aleksandr Dugin: The far-right theorist behind Putin's plan". Minutes. CBS News. ארכיון מ-25 באפריל 2022. נבדק ב-12 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  54. ^ Umland, Andreas (15 באפריל 2008). "Will United Russia become a fascist party?". rriyet Daily News. אורכב מ-המקור ב-26 בנובמבר 2016. נבדק ב-25 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  55. ^ Saunders, Doug (22 במרץ 2014). "Has Putin bought into these dangerous ideas?". The Globe and Mail. נבדק ב-26 במאי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  56. ^ "Golden Dawn and Russian neo-Nazism". GR Reporter. 15 באפריל 2014. נבדק ב-26 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ 57.0 57.1 Young, Cathy (27 באפריל 2022). "The Bizarre Russian Prophet Rumored to Have Putin's Ear". The Bulwark. נבדק ב-30 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ Rukomeda, Roman (6 באפריל 2022). "The whole world can observe the clash of civilization and anticivilization". Euractiv. ארכיון מ-25 באפריל 2022. נבדק ב-25 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ Berezhanskyy, Ihor (4 באפריל 2022). Бучанська різанина: російська армія звірствувала в передмісті Києва, кадри жаху сколихнули увесь світ. Тсн.ua (באוקראינית). Television Service of News. ארכיון מ-25 באפריל 2022. נבדק ב-4 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  60. ^ Бучанська різанина – це злочин проти людяності, який не матиме терміну давності, – дипломат (באוקראינית). Espreso TV. ארכיון מ-25 באפריל 2022. נבדק ב-4 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  61. ^ Sadzhenytsya, Ihor (4 באפריל 2022). У кремлівському ЗМІ вийшла стаття, де відкрито обґрунтовується необхідність геноциду в Україні (באוקראינית). Kanal. ארכיון מ-25 באפריל 2022. נבדק ב-4 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  62. ^ "Це заклики до геноциду": омбудсмен пояснила, що означає стаття в РІА "Новости" (באוקראינית). Ukrinform. 4 באפריל 2022. ארכיון מ-25 באפריל 2022. נבדק ב-4 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  63. ^ Nezhyhay, Illya, ed. (4 באפריל 2022). Росія через державні ЗМІ виправдовує етноцид українців – Денісова. Fakty (באוקראינית). ICTV. ארכיון מ-15 באפריל 2022. נבדק ב-25 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  64. ^ Rebryna, Vadym (4 באפריל 2022). Російське державне агентство відкрито закликало до геноциду українців. LIGA.net (באוקראינית). ארכיון מ-19 באפריל 2022. נבדק ב-4 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  65. ^ Myronov, Kyrylo (4 באפריל 2022). В ОП відреагували на статтю кремлівського ЗМІ з планами по знищенню України. online.ua (באוקראינית). ארכיון מ-25 באפריל 2022. נבדק ב-4 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ Nazaryan, Alexander (5 באפריל 2022). "'Genocide masterplan': Experts alarmed after Kremlin intellectual calls for 'cleansed' Ukraine". News. ארכיון מ-30 באפריל 2022. נבדק ב-25 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ Звичайний фашизм, – глава МЗС Латвії щодо статті "Що Росія має зробити з Україною". Censor.NET (באוקראינית). 5 באפריל 2022. ארכיון מ-25 באפריל 2022. נבדק ב-5 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  68. ^ Snyder, Timothy (8 באפריל 2022). "Russia's genocide handbook". Thinking About... נבדק ב-28 במאי 2022 – via Substack. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ Alexey Kovalev, Russia’s Ukraine Propaganda Has Turned Fully Genocidal, Foreign Policy, ‏2024-06-28 (באנגלית אמריקאית)
  70. ^ 70.0 70.1 70.2 Brendan Cole (28 במרץ 2024). "Ukraine Is Now 'Holy War,' Russian Church Declares". Newsweek. נבדק ב-29 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)

    Tetyana Oliynyk (28 במרץ 2024). "Russian Orthodox Church calls invasion of Ukraine "holy war", Ukrainian church reacts". Ukrainska Pravda. נבדק ב-29 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ Ivashkiv, Olena (30 במרץ 2024). "Russian Orthodox Church proposes ultranationalist ideology to Kremlin". Ukrainska Pravda. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ "Russian offensive campaign assessment, March 29, 2024". Institute for the Study of War. 29 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ Prokhorenko, Veronica (30 במרץ 2024). "Russia was ordered to pray for God to give victory: a letter was leaked from Moscow (photo)". Ukraine Today. {{cite web}}: (עזרה)
  74. ^ 74.0 74.1 Romanenko, Valentyna (14 בדצמבר 2022). "Russian Orthodox manuals, St George's ribbons and Communist Party membership cards: Ukraine's Security Service reports back on its searches of Moscow-linked churches". Ukrainska Pravda. {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ Fürst, Juliane (2010). Stalin's last generation: Soviet post-war youth and the emergence of mature socialism. Oxford University Press. pp. 363–364. ISBN 9780199575060.
  76. ^ Harding, Luke (2011). Mafia state: how one reporter became an enemy of the brutal new Russia. London: Guardian Books. ISBN 9780852652473.
  77. ^ 77.0 77.1 Düben, Björn Alexander (1 ביולי 2020). ""There is no Ukraine": Fact-Checking the Kremlin's Version of Ukrainian History". London School of Economics and Political Science. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^ "Vladislav Surkov has been appointed Deputy Prime Minister". President of Russia. 27 בדצמבר 2011. ארכיון מ-23 בינואר 2021. נבדק ב-5 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  79. ^ "Russian President Accepts Resignation Of Deputy PM Surkov". Radio Free Europe. 8 במאי 2013. ארכיון מ-31 במאי 2020. נבדק ב-8 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  80. ^ Винокурова, Екатерина (20 בספטמבר 2013). "Чем Владислав Сурков займется в Украине". Forbes.ua. ארכיון מ-2 ביולי 2015. נבדק ב-21 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  81. ^ [1] ncsj.org (אורכב 24.01.2007 בארכיון Wayback Machine)
  82. ^ Maya Atwal and Edwin Bacon. "The youth movement Nashi: contentious politics, civil society, and party politics." East European Politics 28.3 (2012): 256–266.
  83. ^ "Putin officially fires top political aide Vladislav Surkov". meduza.io. 18 בפברואר 2020. ארכיון מ-31 במאי 2020. נבדק ב-26 בספטמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  84. ^ 84.0 84.1 Chesnakov, Aleksei (26 בפברואר 2020). "Surkov: I am interested to act against the reality". Actualcomment.ru (ברוסית). ארכיון מ-24 בפברואר 2022. נבדק ב-27 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  85. ^ Saar, Jüri (2023). "The Russian Holy War and Military Statehood" (PDF). TRAMES. University of Tartu and the Estonian Academy of Security Sciences. 27 (77/72): 8. doi:10.3176/tr.2023.1.01.
  86. ^ "In First Interview Since Departure, Russia's Former 'Gray Cardinal' Questions Existence Of Ukraine". RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית). ארכיון מ-31 בדצמבר 2020. נבדק ב-16 בדצמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  87. ^ "Russia's political clown Medvedev calls French 'frog eaters' and 'f*gs' in unhinged post". Yahoo, The New Voice of Ukraine. 4 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  88. ^ Karatnycky, Adrian (19 בדצמבר 2023). "What a Russian Victory Would Mean for Ukraine". Foreign Policy. {{cite web}}: (עזרה)
  89. ^ "Putin Ally Says There's '100 Percent' Chance of Future Russia-Ukraine Wars". Newsweek. 17 בינואר 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  90. ^ "Russia Bans Ukrainian in Occupied Territory Schools, Medvedev Posts 'Genocidal' Tirade". Kyiv Post. 18 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  91. ^ "Russia to bite off much more of Ukraine, Putin ally Medvedev says". Reuters. 22 בפברואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  92. ^ "Medvedev says Kyiv is a "Russian city" and threatens to "take it back"". Ukrainska Pravda, Yahoo!. 20 בנובמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  93. ^ "Russia's former president claims Russia will take Kyiv, and that the conquest of Odesa has "long been desired" in Russia". Ukrainska Pravda. 22 בפברואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  94. ^ "Russia threatens to annex Georgia's territories and destabilize Moldova". UkrainianWorldCongress.org. נבדק ב-25 באוגוסט 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  95. ^ 95.0 95.1 Kuzio, Taras (4 במרץ 2024). ""Ukraine is Russia": Medvedev reveals imperial ambitions fueling invasion". Atlantic Council. {{cite web}}: (עזרה)
  96. ^ "Medvedev says 'Ukraine is definitely Russia', rules out peace talks". Al Jazeera. 4 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  97. ^ "Former president Kuchma publishes new book on Ukraine and Russia". The New Voice of Ukraine. 21 בנובמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  98. ^ Lipovetsky, Mark (25 במאי 2022). "The cultural roots of "ruscism"". russiapost.info. נבדק ב-30 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  99. ^ Kamusella, Tomasz (6 במרץ 2022). "Putin's Fascism". Wachtyrz.eu. נבדק ב-14 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  100. ^ אתר למנויים בלבד Allister Heath, ‏Putin’s monstrous new fascism has destroyed the globalised world order, The Telegraph, 9 March 2022
  101. ^ Snegovaya, Maria (Spring 2017). "Is it Time to Drop the F-Bomb on Russia?: Why Putin Is Almost a Fascist". World Policy Journal. 34 (1): 48–53. doi:10.1215/07402775-3903736. ארכיון מ-26 באפריל 2022. נבדק ב-26 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  102. ^ Smith, James F. (8 במרץ 2022). "Are we entering another Cold War? Probably not—but it could be even worse". Harvard Kennedy School. ארכיון מ-25 באפריל 2022. נבדק ב-14 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  103. ^ לריסה יאקובובה, An Anatomy of Ruscism, The Ukrainian Week
  104. ^ Connelly, John (7 בדצמבר 2018). "Public Thinker: Timothy Snyder on Russia and "Dark Globalization"". Public Books. ארכיון מ-9 בינואר 2021. נבדק ב-14 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  105. ^ Stefano Caprio, "Putin's new horde and the challenge of a non-hostile identity," AsiaNews, March 19, 2022.
  106. ^ 106.0 106.1 A Soviet Reunion: Michael McFaul On Putin / GoodFellows: Conversations From The Hoover Institution. Hoover Institution. Event occurs at 13:24–14:40 & 16:11–16:30. נבדק ב-15 באפריל 2023. {{cite AV media}}: (עזרה)
  107. ^ Francis Fukuyama: Russia now 'resembles Nazi Germany' (באנגלית בריטית), Deutsche Welle, נבדק ב-2022-07-23
  108. ^ "'What I don't want is Western triumphalism' Slavoj Žižek on Putin's expansionism, Western complicity, the denial of death, and preventing a global ultra-conservative turn". Meduza. 3 בפברואר 2023. נבדק ב-2 במרץ 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  109. ^ Strebkova, Yuliia (2017). Інтерсекційна стигматизація: феномен квір-духовності в Україні. Almanac of Ukrainian Studies (באוקראינית). 20: 103–108. ISSN 2520-2626. נבדק ב-2022-04-21.
  110. ^ Demyanenko, Borys (2018). «Рашизм» як квазіідеологія пострадянського імперського реваншу. Studia Politologica Ucraino-Polona (באוקראינית). 8 (8): 35–40. ISSN 2312-8933. נבדק ב-25 במאי 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  111. ^ Sytnik, Marharyta (23 במרץ 2014). Путин будет захватывать новые территории, чтобы проложить путь к Балканам – эксперты. Тсн.ua (ברוסית). Television Service of News. ארכיון מ-2022-04-25. נבדק ב-2022-02-26. {{cite news}}: (עזרה)
  112. ^ Klyuchnyk, Ruslan (9 ביולי 2012). Розвиток теорії та практики демократії: ретроспективний аналіз (באוקראינית). West Analytic Group. אורכב מ-המקור ב-5 בספטמבר 2014. נבדק ב-26 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  113. ^ Що переможе: здоровий глузд чи імперські амбіції? Андрій Піонтковський., סרטון בערוץ "Телеканал ATR", באתר יוטיוב (אורך: 26:50)
  114. ^ Motyl, Oleksandr (8 במרץ 2022). Війни творять нації, а народні війни творять непереможні нації. Lokalna Istoriya (באוקראינית). ארכיון מ-25 באפריל 2022. נבדק ב-14 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  115. ^ Kostenko, Oleksandr (18 במרץ 2014). Що таке "рашизм"?. The Day (באוקראינית). No. 48. ארכיון מ-4 במרץ 2022. נבדק ב-25 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  116. ^ Kagarlitsky, Boris (27 באפריל 2022). "Fascism in the Era of Postmodernism". Russian Dissent. נבדק ב-7 ביוני 2022 – via Substack. {{cite web}}: (עזרה)
  117. ^ Budraitskis, Ilya (23 באפריל 2022). "From Managed Democracy to Fascism". {{cite web}}: (עזרה)
  118. ^ "Anatomiya grazhdanskoy passivnosti (Grigoriy Yudin, Boris Kagarlitskiy)" Анатомия гражданской пассивности (Григорий Юдин, Борис Кагарлицкий). YouTube (ברוסית). 12 ביולי 2022. ארכיון מ-27 ביולי 2022. נבדק ב-27 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  119. ^ "Social Atomization or Social Molecularization?". russiandissent.substack. 18 באוגוסט 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  120. ^ "Иван Охлобыстин: Жить и умереть рашистом". metronews.ru (ברוסית). 5 באוקטובר 2014. נבדק ב-30 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  121. ^ "По заказу Охлобыстина сделали часы "Я рашист", доступные на заказ". Medialeaks (ברוסית). 10 באפריל 2015. נבדק ב-30 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  122. ^ Yefimov, Artyom. Рашизм. Signal (ברוסית). נבדק ב-25 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  123. ^ Seddon, Max; Croft, Jane; Fisher, Lucy; Cook, Chris (20 ביולי 2023). "UK removes sanctions against Russian oligarch Oleg Tinkov". Financial Times. נבדק ב-1 באוגוסט 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  124. ^ Papachristou, Lucy (26 בפברואר 2024). "Rights campaigner calls Russia 'fascist' in court". Reuters. {{cite web}}: (עזרה)
  125. ^ Ebel, Francesca (27 בפברואר 2024). "Russian activist from Nobel-winning organization gets prison term". Washington Post. {{cite news}}: (עזרה)
  126. ^ Roshchyna, Olena (25 בפברואר 2022). Басков і ще деякі російські знаменитості підтримали війну в Україні. Ukrayinska Pravda (באוקראינית). ארכיון מ-27 בפברואר 2022. נבדק ב-27 בפברואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  127. ^ По приколу пошли, не всерьез. Meduza (ברוסית). 18 במרץ 2022. ארכיון מ-25 באפריל 2022. נבדק ב-25 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  128. ^ Dmitriyeva, Anna (2022-04-21). Тину Канделаки затроллили за пост о «Википедии». Объяснили, что писать рефераты по сайту — моветон. Medialeaks (ברוסית). ארכיון מ-25 באפריל 2022. נבדק ב-25 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  129. ^ "The Real Russia. Today. Meduza interviews the mother of the first Russian soldier charged with a war crime in Ukraine, and leaked records expose the politics of Putin's eldest daughter". Meduza. 2022-05-18. נבדק ב-2022-05-19.
  130. ^ ציוץ של Русская Википедия ברשת החברתית אקס (טוויטר), 18 במאי 2022
  131. ^ Rivkin, Amanda (2022-06-13). "Wikipedia appeals Moscow court order to remove Ukraine pages". Deutsche Welle. נבדק ב-30 ביוני 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  132. ^ Faulconbridge, Guy (2022-06-13). "Wikipedia fights Russian order to remove Ukraine war information". Reuters. נבדק ב-30 ביוני 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  133. ^ Davis, Julia (23 במאי 2022). "Kremlin TV Betrays Darling Trump in Crazed Defense of Putin's War". The Daily Beast. נבדק ב-24 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  134. ^ 134.0 134.1 134.2 134.3 Nasty, Repressive, Aggressive -- Yes. But Is Russia Fascist? Experts Say 'No.', by Robert Coalson, RFE/RL
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39227397רשיזם

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רשיזם&oldid=2682477"