זכות הווטו במועצת הביטחון של האו"ם

זכות הווטו במועצת הביטחון של האו"ם הוא הסמכות של חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם (סין, צרפת, רוסיה, בריטניה וארצות הברית) להטיל וטו על כל החלטה "מהותית". עם זאת, הימנעות או היעדרות של חבר קבע אינם מונעים את קבלת הצעת החלטה. סמכות וטו זו אינה חלה על הצבעות "פרוצדורליות". חבר קבוע יכול גם לחסום את בחירתו של מזכ"ל האו"ם.

זכות הווטו שנויה במחלוקת. התומכים רואים בו מקדם של יציבות בינלאומית, מחסום מפני התערבויות צבאיות. המבקרים אומרים שהווטו גורם מעקר, והסיבה העיקרית לחוסר מעש בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, שכן הוא מונע למעשה פעולה של האו"ם נגד החברים הקבועים ובני בריתם.

אמנת האו"ם

זכות הווטו מקורה בסעיף 27 של מגילת האומות המאוחדות הקובע:

1. לכל חבר במועצת הביטחון תהיה זכות הצבעה.
2. החלטות מועצת הביטחון בנושאים פרוצדורליים יתקבלו בהצבעה חיובית של תשעה חברים.
3. החלטות מועצת הביטחון בכל שאר הנושאים יתקבלו בהצבעה חיובית של תשעה חברים לרבות קולות מסכימים של החברים הקבועים; ובלבד שצד לסכסוך יימנע מהצבעה.

פרק VI וסעיף 52 כוללים רק המלצות של מועצת הביטחון, ולא החלטות מחייבות, ובכך מבטיחים שלחברות הקבועות תהיה זכות וטו על כל הסנקציות של האו"ם וכל פעולות כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות.

מקורה של זכות הווטו

בחבר הלאומים, לכל חבר במועצת הליגה היה וטו בכל נושא לא פרוצדורלי. ביסוד הליגה היו 4 חברים קבועים ו-4 לא קבועים. מועצת הליגה התרחבה עד 1936 והכילה 4 חברים קבועים ו-11 לא קבועים, מה שאומר שהיו 15 מדינות עם כוח וטו. קיומם של מספר כה גדול של מדינות בעלות זכות וטו הקשתה מאוד על הליגה להסכים בנושאים רבים.

הווטו היה תוצאה של דיון נרחב במהלך המשא ומתן להקמת האומות המאוחדות בדומבארטון אוקס (אוגוסט-אוקטובר 1944) ויאלטה (פברואר 1945).

זכות הווטו חלה רק על הצבעות המגיעות לפני מועצת הביטחון של האו"ם, כך שהעצרת הכללית של האו"ם אינה מושפעת ממנה.

ישנן מספר קריאות לשינויים במועצת הביטחון של האו"ם שעלולות להשפיע על הווטו. ההצעות כוללות: הגבלת השימוש בווטו לנושאי ביטחון לאומי חיוניים. דרישת הסכמה ממספר מדינות לפני הפעלת הווטו. וביטול הווטו לחלוטין.

שימוש בזכות הוטו

היסטוריה

מ-1946 עד 1969, רוב מועצת הביטחון הייתה מיושר עם ארצות הברית, כך שלא הייתה צריכה להטיל וטו. כדי לחסום את החלטות הרוב המערבי, ברית המועצות היוותה כ-7001930000000000000♠93% מכלל השימושים בזכות הווטו. צרפת ובריטניה השתמשו מדי פעם בווטו כדי להגן על האינטרסים הקולוניאליים שלהן, והרפובליקה של סין השתמשה בווטו רק פעם אחת.

הרוב המערבי נשחק במהלך שנות ה-60 כאשר הדה-קולוניזציה הרחיבה את החברות באומות המאוחדות. המדינות העצמאיות החדשות של העולם השלישי הצביעו תכופות נגד מעצמות המערב, מה שהוביל את ארצות הברית לפנות לווטו. לאחר הוטו הראשון של ארצות הברית בשנת 1970, השגריר הסובייטי הכריז, "באמצעות הרוב האוטומטי שלך כפית את רצונך על אחרים והחזקת אותו בגרונם. אבל הזמנים השתנו כעת".  מ-1970 עד 1991, הטילה ארצות הברית 7001560000000000000♠56% מהווטו, כשלפעמים הצטרפו לו וטו צרפתים ובריטים. ברית המועצות הטילה פחות וטו מכל אחת ממעצמות המערב, והרפובליקה העממית של סין השתמשה בווטו פעם אחת בלבד.

לאחר תום המלחמה הקרה, הייתה תקופה קצרה של הרמוניה במועצת הביטחון. התקופה שבין 31 במאי 1990 ל-11 במאי 1993 הייתה התקופה הארוכה ביותר בתולדות האו"ם ללא שימוש בווטו. גם מספר ההחלטות שהתקבלו מדי שנה גדל. השימוש בווטו ירד לאחר תום המלחמה הקרה, כאשר שיעור הווטו ירד בשליש, למרות עלייה ניכרת במספר ההחלטות. השימוש בזכות הוטו עלה בתחילת המאה ה-21, בעיקר בשל מלחמת האזרחים בסוריה. מאז 1992, רוסיה הייתה המשתמשת השכיחה ביותר בזכות הווטו, ואחריה ארצות הברית וסין. צרפת ובריטניה לא השתמשו בזכות הווטו מאז 1989.

נכון למאי 2022, רוסיה/ברית המועצות השתמשה בזכות הווטו 121 פעמים, ארצות הברית 82 פעמים, בריטניה 29 פעמים, סין 17 פעמים וצרפת 16 פעמים. ב-26 באפריל 2022, העצרת הכללית של האומות המאוחדות קיבלה החלטה המחייבת דיון כאשר מוטל וטו במועצת הביטחון.

נושאים

כרבע מכל הטלות הווטו היו לגבי קבלת חבר חדש לאומות המאוחדות. בתחילה זה הוביל למבוי סתום, מ-1946 עד 1955, שכן גם בעלות הברית המערביות וגם ברית המועצות מנעו מהמועמדים המועדפים זה את זה להצטרף, מה שנפתר בהסכם מ-1955 שאיפשר את קבלתם של 16 חברים חדשים בבת אחת. בסך הכל, ברית המועצות השתמשה בווטו שלה 51 פעמים כדי לחסום בקשות חדשות. ארצות הברית הטילה וטו על הבקשה של וייטנאם שש פעמים, בעוד שסין הטילה וטו על בקשות חדשות פעמיים (מונגוליה ב-1955 ובנגלדש ב-1972). רוב המדינות חברות כיום באו"ם, והווטו האחרון של בקשת חברות הוטל על ידי ארצות הברית ב-1976. עם זאת, זה עדיין מקור פוטנציאלי לסכסוך כתוצאה מטאיוואן. סין השתמשה בשני וטו (בשנים 1997 ו-1999) על מנת לחסום או לסיים משימות של האו"ם במדינות אשר ניהלו יחסים דיפלומטיים עם טייוואן.

בחירת המזכיר הכללי

המזכיר הכללי של האומות המאוחדות ממונה על ידי העצרת הכללית בהמלצת מועצת הביטחון. לכן, ניתן להשתמש בכוח הווטו כדי לחסום את בחירתו של מזכיר כללי.

כל חבר קבוע הטיל וטו על לפחות מועמד אחד למזכ"ל. ארצות הברית עקפה את הווטו הסובייטי ב-1950 בכך שביקשה מהאסיפה הכללית להאריך את כהונתו של טריגווה לי ללא המלצה ממועצת הביטחון. עם זאת, כל מזכ"ל מאז 1953 הומלץ בהצבעה פה אחד של החברים הקבועים במועצת הביטחון.

המדינות

ארצות הברית

השגריר צ'ארלס יוסט הטיל את הווטו הראשון של ארצות הברית ב-1970 על החלטה בעניין רודזיה, וארצות הברית הטילה וטו ב-1972 כדי לחסום החלטה שגינתה את ישראל במלחמה נגד סוריה ולבנון. מאז, ארצות הברית השתמשה הכי הרבה בזכות הווטו, בעיקר על החלטות המגנות את ישראל. מאז 2002, ארצות הברית מטילה וטו על רוב ההחלטות הנוגעות לסכסוך הישראלי-פלסטיני. ב-23 בדצמבר 2016, ממשל אובמה נמנע בהחלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, בצעד שנחשב למהלך אנטי-ישראלי.

סין

בין 1946 ל-1971, המושב הסיני במועצת הביטחון הוחזק על ידי הרפובליקה של סין, שממשלתה הפסידה במלחמת האזרחים הסינית ב-1949 וברחה לטייוואן. סין השתמשה לראשונה בזכות הווטו ב-13 בדצמבר 1955 כדי לחסום את קבלתה של מונגוליה לאומות המאוחדות מכיוון שהיא ראתה את מונגוליה החיצונית חלק מסין. זה דחה את קבלת מונגוליה עד לשנת 1961, אז הודיעה ברית המועצות שהיא תחסום כל קבלה נוספת של חברים חדשים אלא אם מונגוליה תתקבל.

בשנת 1971, המושב הסיני הועבר להרפובליקה העממית של סין. השימוש הראשון שלה בזכות הוטו התרחש ב-25 באוגוסט 1972 כדי לחסום את קבלתה של בנגלדש לאומות המאוחדות, עקב תמיכתה בפקיסטן. מ-1971 עד 2011, סין השתמשה בזכות הווטו שלה במשורה, והעדיפה להימנע בהחלטות שאינן קשורות ישירות לאינטרסים הסיניים. סין נמנעה ב-30% מהחלטות מועצת הביטחון בין 1971 ל-1976. מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011, סין הצטרפה לרוסיה בהחלטות וטו רבות. סין לא הטילה וטו מאז 1999.

רוסיה

בראשית ימי האומות המאוחדות, ברית המועצות הייתה משתמשת פעמים רבות בזכות הווטו. וויאצ'סלב מולוטוב הטיל וטו באופן קבוע על קבלת חברים חדשים כדי להתמודד עם הסירוב של ארצות הברית לקבל את חברי הגוש המזרחי. המבוי הסתום נפתר ב-14 בדצמבר 1955 כאשר 16 מדינות מהגוש המערבי והמזרחי התקבלו בו-זמנית לאו"ם.

לאחר פירוק ברית המועצות, הפדרציה הרוסית השתמשה בזכות הווטו במשורה. עם זאת, וטו רוסי הפך נפוץ יותר בתחילת המאה ה-21 כדי לחסום החלטות על סכסוכים עם מעורבות צבאית רוסית, כמו בגאורגיה, סוריה ואוקראינה.

צרפת

צרפת משתמשת בכוח הווטו שלה במשורה. הפעם היחידה שבה הטילה צרפת וטו לבדה הייתה ב-1976 לחסום החלטה בשאלת עצמאותה של קומורו, שנעשתה כדי לשמור על האי מיוט כצרפתי. היא גם הטילה וטו, יחד עם בריטניה, על החלטה הקוראת להפסקה מיידית של מלחמת סיני. צרפת לא השתמשה בזכות הווטו מאז 1989, אז הצטרפה לארצות הברית ולבריטניה כדי להטיל וטו על החלטה המגנה את הפלישה האמריקאית לפנמה. בשנת 2003, האיום של וטו צרפתי על החלטה על פלישה לעיראק גרמה לחיכוכים בין צרפת לארצות הברית.

הממלכה המאוחדת

בריטניה השתמשה בזכות הווטו של מועצת הביטחון שלה ב-32 מקרים. הפעם הראשונה הייתה באוקטובר 1956 כאשר בריטניה וצרפת הטילו וטו על מכתב מארצות הברית לנשיא מועצת הביטחון בנוגע לישראל. האחרון היה בדצמבר 1989 כאשר בריטניה, צרפת וארצות הברית הטילו וטו על הצעת החלטה המגנה את הפלישה האמריקאית לפנמה.

בריטניה השתמשה בזכות הווטו שלה, יחד עם צרפת, כדי להטיל וטו על הצעת החלטה שמטרתה לסיים את מלחמת סיני ב-1956. בריטניה וצרפת נסגו בסופו של דבר ממצרים לאחר שארצות הברית יזמה "ישיבה מיוחדת לשעת חירום" של העצרת הכללית, בתנאי החלטה שהובילה להקמת כוח החירום של האו"ם. בריטניה גם השתמשה בזכות הווטו שבע פעמים ביחס לרודזיה מ-1963 עד 1973.

ביקורת

ביקורת

זכות הווטו זכתה לביקורת על אופיה הלא דמוקרטי^{[דרושה הבהרה]}. לדוגמה, ארצות הברית מטילה וטו על החלטות המבקרות את ישראל באופן שגרתי, בניגוד לדעת רוב החברות. חברי הקבע גם מטילים וטו גם על החלטות המבקרות את מעשיהם. בשנת 2014, רוסיה הטילה וטו על החלטה המגנה את סיפוחה של קרים. אמנסטי אינטרנשיונל טען כי חמשת החברים הקבועים השתמשו בזכות הווטו שלהם כדי "לקדם את האינטרס העצמי הפוליטי או האינטרס הגאופוליטי שלהם ולא את האינטרס של הגנה על אזרחים".

יש מבקרים הרואים בזכות הווטו אנכרוניסטי, לא צודק ולא פרודוקטיבי. פיטר נאדין כתב כי "הווטו הוא אנכרוניזם... במאה העשרים ואחת, זכות הווטו נתפסת ככוח לא פרופורציונלי ומכשול לפעולה בינלאומית אמינה למשברים". "ההשפעה העצומה של זכות הווטו" צוינה כגורם לחוסר היעילות של האו"ם במניעה ותגובה לרצח עם, אלימות והפרת זכויות אדם. מדינות שונות, כמו המדינות הבלתי-מזדהות והאיחוד האפריקאי, הציעו להגביל את זכות הוטו.

זכות הווטו שימשה כדי להגן על בעלי ברית של החברים הקבועים, ולמנוע או לעכב פעולות שמירת שלום או אכיפת השלום של האו"ם. איום השימוש בזכות הווטו עשוי להשפיע גם אם למעשה לא הוטל וטו. בשנת 1994, ארצות הברית וצרפת איימו להטיל וטו בנוגע לרצח העם ברואנדה שמנע מהאו"ם להתערב, ובשנים 99–1998 רוסיה וסין איימו להטיל וטו כדי למנוע התערבות של האו"ם נגד הטיהור האתני בקוסובו, ושוב ב-2004 למנוע התערבות ברצח העם בדרפור.

תמיכה

ההצדקה לזכות הווטו היא הרעיון ששלום וביטחון אפשריים רק אם המעצמות הגדולות פועלות יחד. הטיעונים שהוצגו על ידי החברים הקבועים כללו: כוח הווטו היה שיקוף של מציאות פוליטית, שהאו"ם יתמוטט אם ינסה לבצע פעולות אכיפה נגד חבר קבוע, כי הוא מנע ממועצת הביטחון לקבל החלטה שעלולה לפגוע ביחסים בין החברות הקבועות, וכי מעמדם נקשר לאחריות לשמירה על שלום וביטחון בינלאומיים. ב-1993, שר החוץ האוסטרלי כתב כי הווטו הוקם כדי להבטיח שהאו"ם לא יתחייב לדברים שלא יוכל לבצעם עקב התנגדות של מעצמה.

התומכים רואים בזכות הווטו אמצעי הגנה חשוב ביחסים בינלאומיים. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין שיבח את "חוכמתם העמוקה" של מייסדי האו"ם, והתייחס לזכות הווטו כבסיס היציבות הבינלאומית. שר החוץ הסיני שיבח את "תפקידה החשוב של זכות הווטו".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זכות הווטו במועצת הביטחון של האו"ם בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

זכות הווטו במועצת הביטחון של האו"ם36136838Q1975651