אסלאן מסחאדוב

אסלאן (חאלד) אלייביץ' מסחאדוב (בצ'צ'נית: Масхадан Али кант Аслан, ברוסית: Аслан Алиевич Масхадов;‏ 21 בספטמבר 1951 - 8 במרץ 2005) היה מנהיג בדלני צ'צ'ני ונשיאה השלישי של "הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה", השם שנתנו הבדלנים הצ'צ'נים למדינה שהקימו לאחר התמוטטות ברית המועצות, שחרבה במהלך מלחמת צ'צ'ניה השנייה.

מסחאדוב נודע כמי שזכה לניצחונות רבים על הרוסים במהלך מלחמת צ'צ'ניה הראשונה, שהניצחון הצ'צ'ני בה איפשר את הקמתה של הרפובליקה העצמאית דה פקטו של איצ'קריה. בינואר 1997 נבחר לנשיאה השלישי של הרפובליקה. בעקבות תחילת מלחמת צ'צ'ניה השנייה באוגוסט 1999, ירד למחתרת והנהיג לוחמת גרילה נגד הצבא הרוסי בצ'צ'ניה. הוא נהרג על ידי הרוסים בפשיטה על טולסטוי-יורט, כפר בצפון צ'צ'ניה, במרץ 2005.

חייו עד למלחמת צ'צ'ניה הראשונה

מסחאדוב נולד במחוז קרגנדה שבקזחסטן בעת שזו הייתה חלק מברית המועצות, בכפר קטן בשם שאקאי, אליו הגיעה משפחתו לאחר שגורשה מצ'צ'ניה במהלך מבצע עדשה, גירושם ההמוני של הצ'צ'נים ממולדתם בפקודת סטלין ב-1944. ב-1957 התיר חרושצ'וב לצ'צ'נים לשוב למולדתם, ומסחאדוב ומשפחתו שבו לצ'צ'ניה. בגיל 17 נישא מסחאדוב לקוסמה. הנישואים הביאו לעולם בן ובת.

משבגר מסחאדוב, התגייס לצבא הסובייטי, וסיים את בית הספר לקציני חיל התותחנים בטביליסי ב-1972. לאחר סיום לימודיו שרת בתפקידי פיקוד זוטרים ביחידת תותחנים באזור ולדיווסטוק. בשנים 1978 - 1981 למד באקדמיה צבאית של חיל התותחנים בסנקט פטרבורג. לאחר מכן הוצב בהונגריה, שם פיקד על גדוד תותחים מתנייעים. ב-1986 הועל לדרגת קולונל ונשלח לוילנה, שם שירת כמפקד אגד ארטילרי. ב-1990 מונה לסגן מפקד אוגדה. בינואר 1991 השתתף בניסיון הכושל של החיילים הסובייטים להחזיר את ליטא לברית המועצות בכוח, באמצעות השתלטות על תחנות הטלוויזיה, המכונה בליטא "אירועי ינואר". ב-1992, עם התפרקות ברית המועצות, פרש מהשירות הצבאי ושב לצ'צ'ניה. בצ'צ'ניה מונה למפקד ההגנה האזרחית של הרפובליקה הצ'צ'נית בין 1992 לנובמבר 1993.

בקיץ 1993 נטל מסחאדוב חלק בפשיטות נגד המתנגדים לשלטונו של ג'וחר דודייב במחוזות צ'צ'ניה השונים. בנובמבר 1993 הביאה מרידה כושלת נגד דודייב להחלפתו במסחאדוב של מפקד הצבא הצ'צ'ני ויסקאן שחבוב, החל במרץ 1994.

מלחמת צ'צ'ניה הראשונה

עם פרוץ מלחמת צ'צ'ניה הראשונה, בדצמבר 1994, היה מסחאדוב הדמות הצבאית הבכירה בצד הצ'צ'ני, ותרם תרומה מכרעת לניצחון הצ'צ'ני במלחמה. מסחאדוב היה סגן היושב ראש הראשון של מועצת ההגנה של איצ'קריה (יושב ראש היה הנשיא דודייב), וראש המטה הכללי של הצבא. בתפקידים אלו אירגן את הגנת הבירה גרוזני במהלך הקרב על גרוזני בשנת 1994. מסחאדוב פיקד על הגנת העיר מארמון הנשיאות. בפברואר 1995 קידם דודייב את מסחאדוב לדרגת "גנרל דיוויזיה" המקבילה לדרגת תת-אלוף בצה"ל.

מיוני 1995 לקח מסחאדוב חלק בשיחות השלום בגרוזני. ביוני 1996 בעת השיחות בנאזרן שבאינגושטיה, חתם מסחאדוב בשם הרפובליקה של איצ'קריה על פרוטוקול משותף, אך זה לא הוביל להפסקת הלחימה. באוגוסט 1996 לאחר שכוחות צ'צ'נים הנחילו לרוסים תבוסה עקובה מדם וכבשו את גרוזני, ניהל מסחאדוב שיחות עם אלכסנדר לבד, וב-31 באוגוסט 1996 חתם על "הסכם חאסאב-יורט", הסכם הפסקת אש שסימן את סופה של מלחמת צ'צ'ניה הראשונה.

נשיא צ'צ'ניה

באפריל 1996 נהרג הנשיא דודייב, ואת מקומו מילא כנשיא בפועל זלימחאן יאנדרבייב. ב-17 באוקטובר 1996 התמנה מסחאדוב לראש ממשלת איצ'קריה, ונשאר בתפקיד ראש המטה הכללי ושר ההגנה. בדצמבר 1996 הכריז על מועמדותו לנשיאות בבחירות שאמורות היו להיערך לדרישת הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה (OSCE). שני המועמדים האחרים היו שאמיל באסייב וזלימחאן יאנדרבייב.

הבחירות נערכו תחת פיקוח של משקיפי ה-OSCE והאומות המאוחדות, ומסחאדוב זכה בהן לרוב של 60% מהקולות, ואף קיבל את ברכת נשיא הפדרציה הרוסית, בוריס ילצין שהבטיח להתקדם לקראת יחסים תקינים עם צ'צ'ניה. ב-12 בפברואר 1997 הושבע מסחאדוב לתפקידו. הוא השאיר עצמו בתפקיד ראש הממשלה, וחיסל את תפקיד שר ההגנה. הוא הותיר בידיו את משרת מפקד הכוחות המזוינים. ב-12 במאי 1997 הגיע לשיא הקריירה הפוליטית שלו כאשר חתם על הסכם שלום עם ילצין בקרמלין.

בין שתי המלחמות הצ'צ'ניות

בתחילת 1997 כאשר נכנס מסחאדוב לתפקידו, היו כחצי מיליון מאזרחי צ'צ'ניה (כ-40% מאוכלוסייתה) עקורים וחסרי בית, וחיו במחנות פליטים ובכפרים צפופים יתר על המידה. הכלכלה הייתה הרוסה, והשליטה בצ'צ'ניה שמחוץ לגרוזני הייתה נתונה בידי מיליציות מקומיות, שסירבו להתפרק מנשקן. מעמדו הפנימי בצ'צ'ניה היה רעוע, ואך החמיר, שכן בהדרגה איבד את שליטתו בבאסייב ובמנהיגי המיליציות. אפילו סגנו ארסאנוב הפך ליריבו הפוליטי. צ'צ'ניה הפכה למקום בו ניתנה יד חופשית לפשע המאורגן, והחטיפה הפכה למקור הכנסה מקובל.

בשנת 1997 הוציא לאור בגרוזני ספר ושמו "החיים מעל הכבוד".

באוגוסט 1997 הכריז מסחאדוב כי השריעה היא החוק המקובל בצ'צ'ניה. כן ניסה לעצור את צמיחת זרם הוהאביה האסלאמי, וזרמים פונדמנטליסטים אחרים, בהם תמך באסייב, ובכך יצר נתק בהנהגת הבדלנים הצ'צ'נים בין פונדמנטליסטים איסלמים ולאומנים צ'צ'נים. מסחאדוב שרד כמה ניסיונות התנקשות, ב-23 ביולי 1998 וב-21 במרץ וב-10 באפריל 1999. מסחאדוב האשים את שירותי הביון הרוסיים, אך ייתכן כי התנקשויות אלו בוצעו בידי קיצונים אסלאמיים או בידי אנשי הפשע המאורגן.

מלחמת צ'צ'ניה השנייה

בקיץ 1999 פלשו יחידות טרור של בדלנים צ'צ'נים ואיסלמים קיצונים, בראשות באסייב ואיבן אל-חטאב, אל שכנתה של צ'צ'ניה, דאגסטן רפובליקה אוטונומית המהווה חלק מהפדרציה הרוסית. היה זה המהלך בו התחילה מלחמת צ'צ'ניה השנייה. הפלישה, כמו גם סידרה של התקפות טרור חסר תקדים נגד מבני מגורים במוסקבה ובערים רוסיות אחרות, שגבו בספטמבר 1999 את חייהם של מאות אזרחים, יוחסה לממשל הרפובליקה הצ'צ'נית של איסקריה, על אף שמסחאדוב גינה את הפלישה, והכחיש כל קשר להתקפות הטרור על הבניינים ברוסיה. ב-1 באוקטובר 1999 הכריז ראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין כי אין כל לגיטימציה לממשלו של מסחאדוב ושל הפרלמנט הצ'צ'ני. פוטין שלח כוחות רוסיים לצ'צ'ניה והבטיח לעם הרוסי הכרעה מהירה.

מסחאדוב עשה כל שביכולתו כדי לנתק עצמו באופן פומבי מאנשי בסאייב הלוחמים בדאגסטן. הוא הכריז על תוכנית לחיסול המיליציות המורדות, אך הצעתו זו נדחתה על ידי הרוסים. בתגובה הכריז מסחאדוב על "מלחמת קודש" כלפי הרוסים אם אלו יפלשו לצ'צ'ניה. כן הוכרז משטר צבאי, וגויסו מילואים. ב-21 באוקטובר תקפו הרוסים את גרוזני בטילים. ההתקפה הרגה מאות אזרחים, ובניין הנשיאות של מסחאדוב היה אחת המטרות המשוערות של התקיפה.

לאחר שהכריעו את הפולשים לדאגסטן, המשיכו הכוחות הרוסים בדרכם לצ'צ'ניה. לאחר מצור על גרוזני בין סוף 1999 לפברואר 2000 עזבו כוחותיו של מסחאדוב את העיר, ומסחאדוב ירד למחתרת, והפך ל"מבוקש מס' 2" אחרי באסייב, כשעל ראשו פרס בן עשרה מיליון דולר. הוא המשיך להנהיג את כוחות המורדים מבחינה פוליטית, אך אין לדעת מה היה תפקידו בהיררכיה הצבאית. הוא הציע מספר פעמים בשנת 2000 את נכונותו לשיחות שלום ללא תנאים מוקדמים, הצעה שחזרה בשנים שלאחר מכן. אך הצד הרוסי המשיך להתעלם מהצעות אלו.

מסחאדוב המשיך להטיף להתנגדות מזוינת נגד מה שראה ככיבוש רוסי, אך התנגד להתקפות על אזרחים. יש האומרים כי תמך בהתנקשות בחיי ראש הממשלה הפרו-רוסי אחמד קדירוב בצ'צ'ניה, וגינה את ההתנקשות בחיי הנשיא לשעבר יאנדרבייב בקטר ב-2004. מסחאדוב הכחיש כל מעורבות במעשי הטרור המחריפים והולכים נגד אזרחים רוסים שביצעו תומכי באסייב, וזאת באמצעות דוברים בארצות זרות, ובמיוחד בלונדון. את מבצעי הטבח בילדי בית הספר בבסלאן כינה "מטורפים" והבטיח כי לאחר שישוב לשלטון ישפוט את באסייב על חלקו בפרשה זו, אך האשים את הרוסים כי באכזריותם דחפו את מבצעי הטבח לבצע את מעשיהם.

ב-15 בינואר 2005 פקד על נאמניו להפסיק את פעולות האיבה, פרט לפעולות הדרושות לשם הגנה עצמית, הן בתוך צ'צ'ניה והן מחוצה לה, עד לסוף פברואר, יום השנה ה-61 למבצע עדשה בו גירש סטלין את הצ'צ'נים ממולדתם, וזאת כמחווה של רצון טוב, ושוב קרא לסיום המשבר בדרך של משא ומתן. הנושא ונותן מטעמו, אומאר חמבייב, אמר כי הצ'צ'נים אינם מחפשים עוד עצמאות, כי אם 'בטוחות לקיומה של האומה הצ'צ'נית'. על אף שגם באסייב תמך בהפסקת אש חד צדדית זו, לא ניתן לה כל מענה מצד ההנהגה הרוסית, שהמשיכה בסירובה לשאת ולתת עם הצ'צ'נים המורדים.

מותו

ב-8 במרץ 2005 הודיע ראש שירות הביטחון הפדרלי (FSB), ניקולאי פטרושב כי כוחות מיוחדים של ה-FSB השתתפו במבצע בכפר טולסטוי-יורט, שבמהלכו נהרג מסחאדוב. פטרושב אמר שכוונת הכוחות הייתה לתפוס את מסחאדוב בעודו חי, לשם חקירתו, אך הוא נהרג במקרה כאשר רימון יד הושלך אל הבונקר בו הסתתר. גופתו של מסחאדוב הוצגה בטלוויזיה הרוסית. פוטין חילק מדליות לחיילים שהשתתפו במבצע. כמה ימים לאחר מכן הודיעו המורדים הצ'צ'נים כי עבדול-חלים סאדולייב קיבל את תפקידיו של מסחאדוב.

ממשלת הפדרציה הרוסית סירבה להעביר למשפחתו של מסחאדוב את גופתו לקבורה, ומסתירה את מקום קבורתו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אסלאן מסחאדוב בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28169428אסלאן מסחאדוב