בוריס נמצוב

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בוריס נמצוב, 2014

בוריס יפימוביץ' נמצוברוסית: Борис Ефимович Немцов;‏ 9 באוקטובר 1959 - 27 בפברואר 2015) היה מדינאי רוסי ממוצא יהודי, מושל מחוז ניז'ני נובגורוד בין השנים 19911997, סגן ראש ממשלת רוסיה בשנים 1997–1998. אחד ממנהיגי מפלגת ברית כוחות הימין, וממבקריו החריפים של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. נרצח ביריות במרכז מוסקבה ב-27 בפברואר 2015.

קולו של נמצוב, 2013

ביוגרפיה

נמצוב נולד בשנת 1959 בסוצ'י במשפחתם של הפקיד יפים נמצוב ורופאת הילדים דינה איידמן. בהיותו פעוט הוטבל לנצרות פרבוסלבית חרף התנגדותה של אמו היהודייה. בגיל שבע עבר עם משפחתו לעיר גורקי (מאז 1990 - ניז'ני נובגורוד). בין השנים 19761981 למד פיזיקה באוניברסיטה הממלכתית של גורקי. עד שנת 1990 עבד במקצוע במכון המחקר לרדיו-פיזיקה בגורקי. בשנת 1988 היה שותף יחד עם אימו למאבק המוצלח נגד הקמת תחנת כוח גרעינית בעיר.

קריירה פוליטית

בשנת 1989 ניסה להתמודד בבחירות לועידת נציגי העם של ברית המועצות עם מצע ליברלי-דמוקרטי. הוא תמך בחופש הביטוי ומעבר לשיטת ממשל רב־מפלגתית. מועמדותו נפסלה על ידי ועדת הבחירות. בשנת 1990 זכה בתפקיד נציג מחוז ניז'ני נובגורוד בבחירות בקונגרס צירי העם של רוסיה, והחזיק בתפקיד עד שנת 1993. בבחירות הראשונות לנשיאות רוסיה פעל במחוזו למען בחירתו של בוריס ילצין. בעקבות כך הפך נמצוב לאחד האנשים המקורבים ביותר לילצין, והחלה הנסיקה הפוליטית שלו. לאחר הפוטש של אוגוסט 1991, שבמהלכו גבר בוריס ילצין על הפלג השמרני בשלטון ברית המועצות ונסללה הדרך לפירוק המשטר הסובייטי, מונה נמצוב לנציג רשמי של ילצין במחוז ניז'ני נובגורוד, ובנובמבר של אותה שנה מונה למושל המחוז (губернатор). נמצוב היה הראשון שהחזיק בתפקיד הזה באופן רשמי מאז התפרקות ברית המועצות.

בתפקידו כמושל המחוז ביצע רפורמות כלכליות, שכתוצאה מהן הפך המחוז לאחד ממרכזי התעשייה המפותחים ברוסיה. ב-1993 נבחר למועצת הפדרציה, הבית העליון של הפרלמנט הרוסי. בעקבות עלייתו המטאורית זכה לתשומת לב תקשורתית רבה, שהגיעה לשיאה בשנת 1995, כאשר במהלך ויכוח שהתנהל בתוכנית טלוויזיה, ולדימיר ז'ירינובסקי השמרן שפך בפניו של נמצוב הליברלי כוס מיץ תפוזים.

ב-1997 מינה הנשיא ילצין את נמצוב לתפקיד סגן ראש הממשלה בממשלת ויקטור צ'רנומירדין, וכן לתפקידי שר האנרגיה ונציג הממשלה בהנהלת חברת הגז הלאומית גזפרום. במרץ 1998 פוטר נמצוב יחד עם כל ממשלת צ'רנומירדין, אך הוחזר לתפקיד תחת ראש הממשלה החדש סרגיי קיריינקו. בעקבות משבר הרובל באוגוסט 1998 התפטר מהתפקיד.

בשנת 1999 הקים יחד עם סרגיי קיריינקו, אירינה חקמדה ומספר פוליטיקאים צעירים נוספים את המפלגה הליברלית "ברית כוחות הימין". בהנהגתו של קיריינקו התמודדה המפלגה בבחירות לדומה השלישית בנובמבר 1999, וזכתה ל-8 אחוזים מהקולות. נמצוב מונה לסגן יושב ראש הדומה מטעם המפלגה.

בשנת 2000 נבחר ולדימיר פוטין לנשיאות רוסיה. פוטין ביצע רפורמה בחלוקה הפנימית של רוסיה. במסגרת הרפורמה הזו מונה קיריינקו לנציגו של פוטין במחוז הפדרלי של הוולגה ועזב את הפוליטיקה המפלגתית, ואילו נמצוב הפך למנהיג המפלגה. לקראת סוף הקדנציה של הדומה השלישית כבר התקבע המשטר של פוטין בקרמלין, והתנועות הליברליות איבדו את תמיכת הנשיא, שממנה נהנו בתקופתו של ילצין. בבחירות לדומה הרביעית לא עברה מפלגת ברית כוחות הימין בהנהגתו של נמצוב את אחוז החסימה, והוא התפטר מראשות המפלגה.

בעקבות המפלה בבחירות לדומה התרחק נמצוב מהפוליטיקה, ועבד בניהול מספר עסקים פרטיים שונים, בהם מפעלי בשר ופסטה וחברת נפט. בשנת 2004 הביע תמיכה במהפכה הכתומה באוקראינה, שעקרונותיה - כלכלה חופשית, התרחקות פוליטית ממשטר פוטין והתקרבות למערב אירופה וארצות הברית - היו קרובים למשנתו הפוליטית. בעקבות הצלחת המהפכה הכתומה בשנת 2005, מינה הנשיא הנבחר של אוקראינה ויקטור יושצ'נקו את נמצוב ליועצו הפוליטי.

באותה שנה הצטרף ליוזמתו של גארי קספרוב "ועדת 2008", שמטרתה הייתה להכין את הקרקע להחלפת משטר פוטין. עם הזמן הקצין קספרוב את עמדותיו האופוזיציוניות, ונמצוב התרחק מהתארגנות זו וחזר לפעול במסגרת ברית כוחות הימין.

בבחירות של 2007 רצה המפלגה לדומה תחת הנהגתו של ניקיטה בליך עם נמצוב במקום השני ברשימה. המפלגה זכתה לפחות מאחוז אחד מהקולות ולא נכנסה לדומה. למרות המפלה הודיע נמצוב על כוונתו להתמודד על נשיאות רוסיה בשנת 2008 בתום הקדנציה של פוטין. בסוף דצמבר 2007 הודיע כי הוא מוותר על המועמדות בטענה כי הבחירות לא יהיו דמוקרטיות, כי לאף אחד ממועמדי האופוזיציה לא תהיה אפשרות לנהל תעמולה באופן הוגן, ושהמנצח ידוע מראש (כוונתו לדמיטרי מדבדב). כמו כן קרא נמצוב לשאר מועמדי האופוזיציה, גנאדי זיוגאנוב הקומוניסט ומיכאיל קסיאנוב הדמוקרטי, להסיר את מועמדותם,[1] וקרא לתומכיו להצביע לקסיאנוב, אם זה לא יסיר את מועמדותו.[2]

בשנת 2008 היה ממקימי מפלגת "סולידריות" וממנהיגי המפלגה הרפובליקנית של רוסיה - מפלגת החופש העממי.

ב-31 בדצמבר 2010 נעצר נמצוב במהלך עצרת מחאה, ונשפט ל-15 ימים בכלא. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל הכריז עליו כעל אסיר מצפון.

בשנת 2014 הביע התנגדות חריפה למעורבות הרוסית הצבאית במשבר קרים ובמלחמת האזרחים באוקראינה.

רציחתו

מוקירי זכרו של נמצוב במקום הרצח ביום המחרת

ב-27 בפברואר 2015 נרצח ביריות במרכז מוסקבה. על פי נתוני ועדת החקירות של רוסיה הוא נורה ארבע פעמים בגבו ממכונית חולפת, כשטייל על הגשר הצופה על בניין הקרמלין שבמרכז העיר יחד עם חברתו האוקראינית,אנה דוריצקאיה.

הוא נקבר בבית הקברות טרויקורובסקויה במוסקבה.

חמישה צ'צ'נים נעצרו בחשד לרצח, בהם זאור דדאייב, סגן מפקד גדוד "סבר" (גדוד הצפון) בצבאו הפרטי של נשיא צ'צ'ניה רמזן קדירוב. קדירוב טען כי דדאייב הוא מוסלמי אדוק, שהזדעזע מפרסום הקריקטורות של הנביא מוחמד בשבועון הצרפתי הסאטירי שרלי הבדו, ומתמיכתו של נמצוב בפרסומן.[3]

בתו של נמצוב, ז'אנה נמצוב, האשימה את פוטין באחריות לרצח אביה. לדבריה המניע לרצח היה התנגדותו העיקשת של אביה לשלטון פוטין. היא אינה מאמינה לשלטונות רוסיה כי חוליית מתנקשים צ'צ'נית עומדת מאחורי המעשה.[4] בחודשים האחרונים לחייו הביע אף נמצוב עצמו חשש גובר מהתנקשות בחייו, ובראיון שהעניק לעיתון פייננשל טיימס 4 ימים לפני שנרצח, אמר כי פוטין מסוגל באופן ברור להרוג. כמה ממקורביו של נמצוב טענו כי פוטין קידם באופן מכוון את אווירת ההיסטריה והשנאה שאיפשרה את הרצח של נמצוב, ולכן האחריות המוסרית מוטלת עליו.[5] עם זאת, גורמים רשמיים ברוסיה הכחישו את מעורבותם ברצח נמצוב, ופוטין עצמו גינה את הרצח.[6]

לקריאה נוספת

  • דייוויד א. הופמן, האוליגרכים - המיליארדרים החדשים של רוסיה, ספריית מעריב, 2005. לפי אינדקס בעמ' 529

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

שגיאת לואה ביחידה יחידה:בקרת_זהויות בשורה 352: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).