אמוני ישראל
| מנהיגים | הרב אליהו כי טוב |
|---|---|
| אפיון | מפלגה דתית-חרדית ספרדית-אשכנזית |
| אותיות | טת (הבחירות לכנסת השנייה) |
| שיא כוחה | לא נבחרה לכנסת |
| נוצרה מתוך | רשימת חרדים, היהדות המסורתית (מפלגה) ואישי ציבור דתיים אשכנזים וספרדים |
| התמזגה לתוך | לא התמזגה |
אמוני ישראל אחוד ספרדים-אשכנזים הייתה מפלגה שהתמודדה בבחירות לכנסת השנייה שהתקיימו בשנת 1951, אך לא עברה את אחוז החסימה. הרשימה כללה גורמים שמרניים שפרשו מאגודת ישראל לצד גם אישים דתיים מבני עדות המזרח שהשתייכו לחוגים מתונים יותר.
רקע
בבחירות לכנסת הראשונה, התמודדו שתי רשימות חרדיות בנפרד מאגודת ישראל שהתמודדה בתוך החזית הדתית המאוחדת. האחת נקראה "רשימת חרדים" והורכבה מאנשי פאג"י בראשות אברהם מוקוטבסקי (אליהו כי טוב), אברהם טרגר, פישל גילרנטר ואחרים. השנייה נקראה "רשימת היהדות המסורתית" שבראשה עמד ד"ר מרדכי בוקסבוים, ובין מועמדיה גם עמרם בלוי (לא מנהיג נטורי קרתא הנודע אלא אחיינו, בנו של הרב משה בלוי) ואוריאל צימר. שתיהן לא זכו במושב בכנסת. מספר ימים לאחר הבחירות התאחדו שתי הקבוצות[1].
בשנת 1951, ניסו מוקוטובסקי (כי-טוב) ובוקסבוים יחד עם חבר הכנסת מאיר דוד לוינשטיין, לערער על מנהיגותו של מנהיג אגודת ישראל, הרב יצחק מאיר לוין, תוך שהם מאשימים אותו בפשרנות, שיתוף יתר עם הקואליציה הממשלתית והמפלגות החילוניות ובזבוז כספים להוצאת עיתון המודיע[2]. לאחר שהם יזמו כינוס של ועידת אגודת ישראל[3], הוחלט בכינוס הוועידה בחודש אפריל 1951 לדחות את דרישותיהם[4].
הקמת הרשימה
לקראת הבחירות לכנסת השנייה שהתקיימו בחודש יולי 1951, הצטרפה הקבוצה המאוחדת להקמת מפלגה ספרדית-אשכנזית, יחד עם הרב יעקב משה טולידאנו שהיה אב"ד בתל אביב, והרב יצחק נסים. הרב טולידאנו היה אמור לעמוד בראש המפלגה[5], אך הדבר נמנע בשל כהונתו כדיין[6], ובמקומו הוצב הרב מוקטובסקי ואחריו הוצב הרב נסים. מצע המפלגה דיבר על חלוקה שווה בין אשכנזים וספרדים בנושאי חינוך וכלכלה. המצע קרא גם להקמת חינוך דתי ללא זרמים[7].
הרשימה זכתה במעט יותר מ-4,000 קולות, כאשר נדרשו כ-6,900 קולות כדי לעבור את אחוז החסימה (שעמד על 1%).
אישים בולטים ברשימה
- אברהם מוקוטובסקי, מראשי פאג"י, מס' 1 ברשימה.
- הרב יצחק נסים, מס' 2.
- אברהם טרגר, מראשי פאג"י ומקים שכונות בירושלים, מס' 3.
- סלמאן אסחייק, אביו של הרב יחזקאל אסחייק, מס' 4.
- ד"ר מנחם יהודה (אלפונסו) פציפיצי, מיוצאי יהדות איטליה, יהודי מתבולל שנעשה חרדי[8][9], מס' 5.
- יהודה בלויא, בנו של הרב משה בלוי, מס' 6.
- רחביה מוסאיוף, עשיר גדול ובנו של שלמה מוסיוף ממייסדי שכונת הבוכרים, ואביו של שלמה מוסאיוף, אספן עתיקות ידוע, מס' 10.
- פישל גלרנטר, לימים מראשי החינוך העצמאי, מס' 11.
- בן ציון ישראל, יוצא גאורגיה, כיהן כראש המועצה בבת ים ב-1937[10], מס' 16.
- יצחק שוויקה, לימים פרופסור לפיזיקה. הוא אף הוצע כמועמד לנשיא המדינה. מס' 23.
- אוריאל צימר, עורך עתון הקול של פאג"י, מס' 24.
- אברהם פרשן, מאנשי פאג"י[11], מס' 44.
- עזרא שרים, מפטרוני ומקימי ישיבת פורת יוסף, מס' 46.
- פנחס דוד פרוידיגר, מעולי הונגריה, מס' 47.
- הרב מאיר ועקנין, רב העיר טבריה, מס' 48.
קישורים חיצוניים
- רשימת המועמדים מטעם המפלגה
- המועמד ששידר ברמקול - קיבל רק חצי מנדאט, מעריב, 3 באוגוסט 1951
הערות שוליים
- ^ מפלגה חדשה עליך, דבר, 2 בפברואר 1949
- ^ נסיון פוטש במרכז אגו"י, הצופה, 1 בינואר 1951
- ^ ופילוג בלתי נמנע בשורות אגודת ישראל, חרות, 27 במרץ 1951
- ^ מהחלטות ועידת אגודת ישראל, דבר, 12 באפריל 1951
- ^ המפלגות לא סיימו עדיין דיוניהן על הרכב רשימותיהן, דבר, 24 ביוני 1951
- ^ שופט רבני אינו רשאי להופיע ברשימה לכנסת, הצופה, 2 ביולי 1951
- ^ מה מבטיחות המפלגות במצעיהן, דבר, 11 ביולי 1951
- ^ ראו בתוך הערך על ליאו לוי
- ^ PACIFICI, ALFONSO
- ^ בן ציון ישראל, באתר עיריית בת ים
- ^ ר' אברהם פרשן, מתוך גיליון בית משיח 436
