רבי בן ציון ליכטמן
 | |
| הרב ליכטמן, ביירות, לבנון (1955 לערך) | |
| לידה |
1892 ה'תרנ"ב בראילוב, אוקראינה |
|---|---|
| פטירה |
25 בפברואר 1964 (בגיל 72 בערך) י"ב באדר ה'תשכ"ד ירושלים |
| מקום קבורה | הר המנוחות |
| מקום פעילות | נובוהרד-וולינסקי ופאלין, אוקראינה. ירושלים ותל אביב, ישראל. ביירות, לבנון |
| רבותיו | הרב איסר זלמן מלצר, הרב יואל שורין |
| חיבוריו | "בני ציון" - שישה חלקים |
הרב בן ציון הלוי לִיכטמן[1] (ה'תרנ"ב, 1892 - י"ב באדר ה'תשכ"ד, 25 בפברואר 1964), היה רבה הראשי של הקהילה היהודית בביירות בירת לבנון, ואב בית הדין. מחבר סדרת הספרים "בני ציון" - באור רחב על סדר שולחן ערוך אורח חיים.
ביוגרפיה
הרב בן ציון הלוי לִיכטמן, נולד לאברהם לוי הלוי בשנת ה'תרנ״ב (1892), בעיירה בראילוב שליד עיר המחוז ז׳יטומיר, שבאוקראינה (אז חלק מהאימפריה הרוסית). הוא דור שביעי לרבי שכנא צבי מנמירוב (תלמיד רבי מנחם נחום מצ'רנוביל בעל המאור עיניים), שהיה המגיד מישרים בעיר נמירוב בזמן תלמידי הבעל שם טוב, בסביבות השנים ה'ת"ף - ה'תק"ם, ומחבר ספרי "הרי בשמים" על חמשה חומשי תורה, ועל חידושי הלכות ואגדות[2].
הרב לִיכטמן למד בישיבות ליטא - סלובודקה, מיר, ראדין וסלוצק. הוסמך לרבנות על ידי ראש ישיבת סלוצק הרב איסר זלמן מלצר. למד גם אצל "העילוי מפולטבה" רבי יואל שורין, ראש ישיבת "אור תורה" בנובוהרד-וולינסקי (זוועהיל), ואף נשא לאשה את בתו בזיווג ראשון, בהמשך התגרש ממנה. היה ר"מ בזוויעהל, וכן שימש כרב העיירה פאלין (פולן או פוילין, נקראת כיום Chervonoarmiys’k[3]) שבאוקראינה[4]. אחיו יעקב נרצח בפוגרום שנערך באוקראינה בשלהי מלחמת העולם הראשונה (ככל הנראה על ידי אנשי סימון פטליורה ב-1919), ולימים הוא קרא לבנו הקטן על שמו[5].
בתקופת המלחמה, באמצע שנות ה'תר"פ (תחילת שנות העשרים), עלה לארץ ישראל. נישא בירושלים לאסתר אהובה (בת הרב משה ניישילר), דור שישי לרבי מנחם מנדל מרימינוב, ובשבט ה'תרפ"ח נולדו להם תאומים, יוסף ומשה[6]. הרב לִיכטמן שימש בתפקידים תורניים והיה פעיל ציבורי בירושלים, ובין היתר היה ר"מ "ישיבת גבעת שאול". כמו כן היה פעיל בתל אביב, ושימש תקופה כמנהל תלמוד תורה "שארית ישראל" בעיר.
ארץ ישראל באותן שנים לא הייתה משופעת במשרות רבנות קהילות, ולפיכך למרות גדלותו התורנית, בעטייה זכה להמלצות חמות מחשובי רבני התקופה, ביניהם הרב אברהם יצחק הכהן קוק ורבו הרב מלצר, שכתבו לו בשנת ה'תרפ"ו, סמוך לבואו לישראל, שברצונם שיתיישב בה קבוע ויהיה לאב"ד, מורה צדק ומנהיג[7], הוא לא מצא משרה הולמת, ובשנת ה'תרצ״ב (1932), עקר לעיר ביירות בלבנון, ושימש בה כשוחט ובודק, דיין ומורה צדק לקהילת האשכנזים בעיר. בהמשך, לאחר מותו של הרב מחפוד, רבה הראשי של הקהילה בביירות, התמנה הוא תחתיו[8]. השפעתו הייתה רחבה, הוא היה מקובל על העדה האשכנזית והספרדית, ונחשב למנהיג הרוחני של כל יהודי לבנון. בביירות נולדו לו ילדיו יעקב[9], וחוה שפרינצה (הלפגוט)[10].
בפעילותו בביירות שימש גם כרב בית הכנסת האשכנזי שהיה מעל בית הספר "תלמוד תורה"[11]. בית הספר הנוסף היה ה"אליאנס" של "כל ישראל חברים", ובניו למדו גם בו[12]. הוא היה פעיל גם בענייני ארץ ישראל ונפגש עם ראשי המזרחי[13], וראשי אגודת ישראל, הרב יצחק מאיר לוין והרב משה בלוי, שבאו לבקרו ב-1945[14]. כן תמך בבקשות הרבנים יצחק הרצוג ויהודה לייב מימון לסיוע למוסדות תורניים בישראל, ועל פי דרישתו אספו בני קהילתו כסף לסיוע למעפילים שניסו להסתנן לישראל. בשנות החמישים נפגש עם פייר ג'ומאייל[15]. כמו כן תמך גם בפעילות המכבי הצעיר בעירו[16].
למרות מצבו הכלכלי האיתן בלבנון, שאף הרב ליכטמן לחזור לישראל, ואף שלח את שלושת בניו לשרת בצה"ל. בשנת ה'תשי״ט (1959), חזר עם משפחתו לירושלים, שם הייתה לו משפחה ענפה[17], בתקווה שיהודים נוספים מלבנון יבואו בעקבותיו. התגורר ב"שיכון הפועל המזרחי" בגבעת מרדכי.
בשנת ה'תשכ"ד (1964) נפטר בה לאחר מחלה[18], ונקבר בהר המנוחות. רעייתו נפטרה בירושלים בשנת ה'תשמ״ב (1982).
ספרו "בני ציון"
"גם אני הצעיר אינני אומר קבלו דעתי להלכה ומורין כן, רק לעורר לב המעיין ומשכיל על דבר אמת, ואני מזהיר שלא לסמוך על פסקי והכרעותי מתוך עיון שטחי ותפיסת השיטה האחרונה בלבד, אלא לעיין בכל הדברים בעיון עמוק עד שיתברר הדבר למורה בעצמו בירור גמור"
— "בני ציון", הקדמה לחלק ו'
- בני ציון חלק א - על סימנים א' - מ"ה. יצא לאור בביירות, ה'תש"א. נדפס בשנית בירושלים, ה'תש"ו.
- בני ציון חלק ב - על סימנים מ"ו - קנ"ו. הוא סיים לכותבו בסיוון ה'תשי"ב. יצא לאור בביירות.
- בני ציון חלק ג - על סימנים קנ"ז - רמ"א. (הוא סיים לכותבו ביום שני י"ח בכסלו ה'תרצ״ח). יצא לאור בביירות, ה'תשט"ו.
- בני ציון חלק ד - על הלכות שבת, סימנים רמ"ב - ש'. יצא לאור בביירות, ה'תשי"ז.
- בני ציון חלק ה - על הלכות שבת, סימנים ש"א - שמ"ד. מוסד הרב קוק, ירושלים ה'תש"ך.
- בני ציון חלק ו - על הלכות שבת, עירובין וראש חודש, סימנים שמ"ה - תכ"ח, ובסופו קונטרס ביאורים בעניין "מצוות לאו להנות נתנו", שכתב בצעירותו (את הספר הוא החל לכתוב ביום שלישי ז' בחשוון ה'תשכ"ב, וסיימו ביום רביעי ראש חודש אב באותה שנה).
ששת הספרים מקיפים בהרחבה את חציו הראשון של שולחן ערוך אורח חיים. הרב לִיכטמן היה למדן מופלג ובעל הוראה, וסדרת ספריו כוללת עומק והיקף עצום בסוגיות רבות, בדינים הנוגעים הלכה למעשה. סגנון הספרים הוא מערכות למדניות על סעיפי השולחן ערוך עד למסקנת ההלכה. סמוך לעלייתו ארצה, ולפני שיצא הספר הראשון, כתבו לו הרבנים קוק ומלצר המלצות עם ביטויים מפליגים כאמור, וכשיצא הספר בשנת ה'תש"א הוא זכה להסכמות מחשובי הרבנים באותה תקופה, הרבנים יצחק אייזיק הלוי הרצוג, בן ציון חי עוזיאל, ומשה אביגדור עמיאל. בספריו מתכתב הרב לִיכטמן עם רבנים ופוסקים רבים בישראל ומחו"ל. הספר התקבל בציבור הרבנים, הלומדים, ופוסקי ההלכה, כאחד מספרי היסוד, בפרט בהלכות שבת. בין פסקיו המפורסמים - דין מחללי שבת בזמנינו, שאינם אוסרים את היין במגעם. הרב לִיכטמן הדפיס שישה חלקים מהסדרה בחייו ותכנן להמשיכה על סדר השולחן ערוך[19], אך לא הספיק. בשנת ה'תשנ"ה יזם בנו יוסף, הדפסה מחודשת בירושלים של הסדרה, בסיוע אדמונד ספרא, יליד ביירות[20]. הם אף פתחו במפעל להשלמת החיבור, שכשל. אצל צאצאי הרב נותרו כתבי יד רבים שלו וחלקם אבד, ביניהם כרך המשך לסדרה. ספרייתו שכנה בדירתו בשכונת זיכרון משה, ונמכרה כחמישים שנה לאחר מותו. בעשור השני של המאה ה-21 נדפסה הסדרה במהדורת צילום בהוצאת "מכון הכתר", בתוספת מדור הערות, שבתוכו נכללו מגיליונות בכתב יד של הרב עובדיה יוסף, ובכרך ו' נוסף קונטרס "כתר ציון", ובו חידושים מכתב יד המחבר. כמו כן הוא כתב בכתבי עת תורניים שונים, ביניהם, "אהל תורה" ו"המאור".
לקריאה נוספת
'ליכטמן בנציון', 1891-1964, בני ציון חלק ה, באתר היברובוקס
קישורים חיצוניים
- מכתבים מהרב לכטמאן לחיים בלאך, בתוך אוסף בלאך
- אשכול אודות הרב לִיכטמן (עם מכתבים ממנו), בפורום אוצר החכמה
- הרב לִיכטמן עם נכבדים ורבנים בלבנון, ו מסיבת הפרידה ממנו ומרעייתו בביירות (1959), באתר בית התפוצות
- בני ציון עם הקדשת המחבר לרב יצחק מאיר לוין, באתר קדם, ו לרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, באתר אוצר החכמה. ירושלים, ה'תש"ו-ז
- מכתב מהרב בן-ציון לִיכטמן, ביירות, לרב לוין, בעניין מסחר בספרים, ה'תש"א. הקדשה ממנו בראש ספרו, ו ספרו עם חותמת והקדשה שלו, באתר מורשת
- א. נ., הרב בן-ציון הלוי לכטמן ז"ל, הצופה, 9 במרץ 1964, עמ' 3 (בכתבה נדפס בטעות שמו 'לרטמן')
מכתביו
- מאמר בעניין נגח ואחר כך הפקיר, "אהל תורה", שנה א, חוברת ב, סימן י"ז (עמודים נ"ט-ס"ב), ירושלים אדר ה'תרפ"ו
- מאמר המשך בעניין מצטער בישיבת ארץ ישראל, "המאור", שנה 5, גיליון 6 (45) (עמ' 7-8), ברוקלין אב ה'תשי"ד, ותגובה מהרב אברהם משה קרפעל, שם, שנה 6, גיליון 5 (51) (עמ' 9-10), אדר ה'תשט"ו
- שתי תשובות, מהרב מנשה קליין לרב לִיכטמן, שו"ת "משנה הלכות" חלק ג, סימנים מ-מא, ימי הספירה ה'תש"ך. ו תשובה נוספת, שם חלק ו סימן א, ה'תשכ"ד
הערות שוליים
- ^ הוא עצמו נהג לחתום "לכטמן", וכך מאוזכר שמו בחלק מהמקורות, או גם כ"לעכטמן".
- ^ סדר תולדותיו והדפסת ספריו: המגיד רבי שכנא צבי מנמירוב. חתנו, רבי אברהם הלוי. נכדו של רבי אברהם, רבי שמחה זוסמאן הלוי. בנו, רבי ישראל יהודא הלוי. בנו, רבי שכנא צבי הלוי לכטמן, שו"ב בבראילוב (שהוציא לאור את הספר "הרי בשמים" על התורה של זקנו בברדיטשוב בשנת ה'תרנ"ז, 1897). בניו - רבי מרדכי לכטמן, חסיד הוסיאטין מפורסם (שהדפיס את ספר "הרי בשמים" על חידושי אגדות של זקנו בירושלים בשנת ה'תש"ט, וכן הוציא לאור כמה ספרי חסידות, ובאמתחתו היה כתב יד הספר "אור יצחק", של האדמו"ר רבי יצחק יונגרלייב, מייסד חסידות ראדוויל. הספר נדפס לאחר פטירתו), ורבי אברהם לוי. בנו של רבי אברהם היה הרב בן ציון ליכטמן.
- ^ ראו כאן
- ^ על פי חתימתו, ראו כאן, באתר קדם (בית מכירות פומביות)
- ^ ראו יעקב ליכטמן, באתר כפר בלום
- ^ ראו משה ליכטמן ו יוסף ליכטמן באתר MyHeritage
- ^ המלצותיהם מובאות ב"בני ציון" (חלקים א', ה', ו'. המלצת הרב קוק בתוספת הערות ביוגרפיות וביבליוגרפיות, מובאת ב"הסכמות הראיה", מהדורה מורחבת ומוערת, ירושלים ה'תשע"ז, חלק א [תרנ"ז-תרפ"ח] סימן ק"ע, עמ' שכ"ב)
- ^ (הרב הראשי של יהדות לבנון היה הרב שבתי בחבוט). לצד הרב ליכטמן היה גם הרב אליהו כאביה זיתוני.
- ^ בי"א בתשרי ה'תרצ"ג (11 באוקטובר 1932), ראו יעקב ליכטמן, באתר כפר בלום
- ^ ראו פרסום רישום הנישואין שלה למנחם הלפגוט ברבנות ירושלים, הצופה, יום שני, 10 ביוני 1957, עמוד 3. באתר עיתונות יהודית היסטורית בספרייה הלאומית
- ^ אריה כהן, ראיון עם מתתיהו (מרסל) אלקיים (בן העיר), חיפה 1999
- ^ את שני הגדולים הוא שלח גם ללמוד בישראל, אך הם חזרו ללבנון. בנו הצעיר למד גם בתיכון של "הליסה פרונסה", ומתמטיקה באוניברסיטה הצרפתית בעיר (ראו יעקב ליכטמן, באתר כפר בלום, וראו גם את תמונת הרב עם נכבדי הקהילה בבית הספר "אליאנס", באתר בית התפוצות)
- ^ ביקור משלחת הנהגת "מזרחי" בביירות, לבנון 1945, באתר בית התפוצות
- ^ ראשי "אגודת ישראל" בעת ביקורם בביירות, לבנון 1945, באתר בית התפוצות
- ^ תמונות מן המפגש עם פייר ג'ומאייל, באתר בית התפוצות
- ^ תמונות מהשתתפותו במשחק של מכבי הצעיר בביירות, באתר בית התפוצות
- ^ ידיעה "ספר עברי מביירות", מעריב, יום שישי, אוגוסט 30, 1957, עמוד 2. באתר עיתונות יהודית היסטורית בספרייה הלאומית
- ^ ידיעה על פטירתו, בכתב העת "בית יעקב", גיליון 60, אייר ה'תשכ"ד
- ^ (לדבריו בהקדמת חלק ו'), בתוכניתו היה להוציא סדרה בת 11 חלקים
- ^ (בהוצאה זו נדפס ח"ד בשני חלקים, וזו ההוצאה שמובאת כאן מאתר היברובוקס)
