נמירוב
 דגל נמירוב | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| אובלסט |
 ויניצה |
| נפה | נפת נמירוב |
| ראש העיר | ויקטור קאצ'ור |
| תאריך ייסוד | 1506 |
| שטח | 13 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 894 נפש לקמ"ר (2008) |
| קואורדינטות | 48°58′46″N 28°50′38″E / 48.97944°N 28.84389°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://nemirov.at.ua/ | |
נמירוב (באוקראינית: Немирів, ברוסית: Немиров) היא עיר באוקראינה במחוז ויניצה המהווה את מרכז נפת נמירוב. אוכלוסיית העיר מונה כ-11 אלף תושבים. העיר נמירוב ידועה לשימצה בהיסטוריה היהודית, בשל הטבח של היהודים שבוצע על ידי קוזאקים של חמלניצקי.
מזקקת הוודקה האוקראינית נמירוף ממוקמת בנמירוב.
היסטוריה
בעת הקדומה, התקיים במקום בו נמצאת נמירוב, יישוב סקיתי. בחפירות ארכאולוגיות, שנערכו באזור התגלו שרידי מבצר סקיתי מהמאה ה-5 לפני הספירה. במאות 10–11 התקיים במקום יישוב סלאבי בשם "מירוב", אשר נהרס במהלך פלישת הטטרים לרוס של קייב.
העיר בשם נמירוב מוזכרת לראשונה בכתבים פולנים משנת 1506. בשנת 1581 העיר קיבלה את זכויות מגדבורג. בשנת 1595 נכבשה העיר על ידי הקוזקים בפיקודו של סברין נליבייקו, אשר מרד בשלטון הפולני. ב-10 ביוני (31 במאי לפי הלוח היוליאני שהיה נהוג שם אז) 1648, כ' בסיון ה'ת"ח, נכבשה נמירוב ללא קרב על ידי קוזקים, שטבחו ביהודיה (גזירות ת"ח ת"ט). כעבור שנה הצליחו הפולנים לכבוש את העיר מחדש.
בשנת 1672 עברה נמירוב עם שאר ערי חבל פודוליה לשליטת האימפריה העות'מאנית. בתקופת השלטון הטורקי הייתה נמירוב מקום מושבו של מושל האזור. בשנת 1699, לפי הסכם קרלוביץ, הוחזרה נמירוב לידי הפולנים. בשנת 1793, בחלוקה השנייה של פולין, עברה נמירוב לשליטת האימפריה הרוסית.
יהודי נמירוב
יהודים החלו להתיישב בנמירוב בתחילת המאה ה-17, ובאמצע מאה זו נרצחו בידי הקוזקים. לאחר מכן, השתקמה הקהילה. סמוך לגזרות ת"ח–ת"ט כיהן ברבנות העיר חתנו של רבי מרדכי יפה בעל הלבושים - רבי יחיאל מיכל מנמירוב, שאף נרצח בפרעות.
בסביבות השנים ה'ת"ף–ה'תק"ם, היה המגיד מישרים בעיר רבי שכנא צבי מנמירוב, תלמידו של רבי מנחם נחום מצ'רנוביל בעל המאור עיניים, ומחבר ספר "הרי בשמים" על חמשה חומשי תורה ועל חידושי הלכות ואגדות (מצאצאיו - הרב בן ציון לִכטמן).
העיר ידועה גם כמקום הולדתו ומגוריו של רבי נתן מברסלב, תלמידו של רבי נחמן מברסלב.
בין מלחמות העולם נמנו בעיר כ-4,000 יהודים, רוב תושביה, ופעל בה בית ספר יידי.
ב-22 ביולי 1941, במהלך מבצע ברברוסה, נכבשה העיר בידי הגרמנים, ואלו ריכזו את יהודיה כעבור כחודש בגטו מוקף גדר תיל שהוקם בה, בו חויבו בענידת סרט זרוע, בביצוע עבודות כפייה ובתשלום סכומי כופר לגרמנים.
בנובמבר 1941 נרצחו כ-2,680 מיהודי הגטו בבית חרושת ללבנים בעיר, ונקברו בקברי אחים. בסוף יוני 1942 נערכה בגטו שבעיר סלקציה, והיהודים שנמצאו בלתי כשירים לעבודה נרצחו בבור ירי.
כ-250 יהודים שהושארו בעיר שוכנו במתחם בית הכנסת הגדול בעיר, ונלקחו ממנו מדי יום לעבודות כפייה. בהמשך צורפו למתחם זה יהודים נוספים שנתפסו בסביבת העיר, והוא נשמר בידי שוטרים מקומיים, והוקף בגדר. באוגוסט 1942 הועברו למתחם זה כ-360 יהודים שגורשו מבסרביה ומבוקובינה, ורבים מהם נספו במקום בשל תנאי המחיה הקשים בו. ב-3 בספטמבר 1942 נרצחו כ-160 הילדים והקשישים היהודים ששהו במתחם. בדצמבר 1942 ובפברואר 1943 נרצחו יהודים נוספים במתחם, אשר נמצאו כלא כשירים לעבודה. כ-250 היהודים האחרונים במקום נרצחו ב-8 במאי 1943.
בתקופה זו פעל בעיר חסיד אומות העולם וילי ארם.
בשנת 2018 חוללו בנמירוב קברי יהודים על ידי שודדי קברים[1]
ילידי עיר מפורסמים
- רבי נתן שטרנהרץ - תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב ומפיץ תורתו המרכזי.
- מרדכי נמיר - שר בממשלות ישראל וראש עיריית תל אביב-יפו (במקור נמירובסקי). דרך נמיר נקראת אם כך בעקיפין על שם נמירוב.
- ניקולאי נקרסוב - משורר וסופר רוסי.
לקריאה נוספת
- רבי צבי הלוי הורוויץ, "נעמירוב", בתוך: לתולדות הקהילות בפולין, בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ח.
קישורים חיצוניים
- "נֶעמִירוֹב", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמוד 86, באתר HebrewBooks
- נמירוב (Nemirov), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- נמירוב במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- אלכסנדר קרוגלוב (רו'), נמירוב, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1550–1551), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ אדוארד דולינסקי, נרדפים גם במותם, באתר ישראל היום, 24 באוגוסט 2018
30452934נמירוב