קיילב בנט
 | |||||
| לידה | מחוז צ'סטר, הפרובינציה של פנסילבניה, אמריקה הבריטית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית | ||||
| שם מלא | קיילב פרו בנט | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות הקווייקרי, וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית | ||||
| |||||
קיילב פרו בנט (באנגלית: Caleb Prew Bennett; ) היה איש צבא ופוליטיקאי אמריקאי מדלאוור, איש המפלגה הדמוקרטית, שלחם במלחמת העצמאות של ארצות הברית ובמלחמת 1812, וכיהן כמושל דלאוור ה-29 בשנים 1833–1836.
ראשית חייו
קיילב בנט נולד במחוז צ'סטר שבפרובינציה של פנסילבניה, כבנם של ג'וזף ואליזבת פרו וילי בנט. כשהיה בן שלוש, עברה המשפחה לווילמינגטון שבמושבת דלאוור. אביו היה רב-חובל שהפליג אל הקריביים. ב-1792 נשא קיילב בנט לאישה את קתרין בריטון, ולשניים נולדו 13 ילדים.
קריירה צבאית
בנט שירת כלוטננט ברגימנט הראשון של דלאוור, יחידה של הצבא הקונטיננטלי שפעלה במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית. ב-1775, כשהיה בן 17, הוא התגייס ושירת עד תום המלחמה. הוא נכח בוואלי פורג' (אנ') ולחם בקרבות בסטטן איילנד, בברנדיויין (אנ'), בגרמנטאון (אנ'), במונמות' (אנ'), בקמדן, ובמצור על יורקטאון, ונפצע שלוש פעמים. לאחר קרב קמדן הרה האסון באוגוסט 1780, כאשר הרגימנט הראשון של דלאוור הושמד, נשלח בנט בחזרה לדלאוור כדי לגייס אנשים חדשים. שנה לאחר מכן, כאשר כינסו הגנרל ג'ורג' וושינגטון והצרפתים את כל מי שהיה ניתן לטובת המצור על יורקטאון, הצטרף בנט מחדש לצבא, ונזכר בכך באופן הבא:
נשארנו בעמדה שלנו בכריסטין (כריסטינה), ביצענו את המשימות הנדרשות, עד שהצבא הצרפתי מרוד איילנד, וכוחות נוספים של הצבא, עם המפקד העליון בראשם, הגיעו למקום המפגש שלנו בחודש אוגוסט, כאשר קיבלנו פקודות מהגנרל וושינגטון להתכונן לעבור לווירג'יניה. תוך כמה ימים התחלנו לצעוד לבולטימור. נשארנו בעיר במשך כמה ימים, כאשר ספינה קטנה הוכנה לקראת התקדמותנו לאנאפוליס, שם כוחות התעבורה הצרפתים המתינו לצאת הצבא.
בהגיענו לאנאפוליס, עלינו לספינה גם אנחנו, על סיפון הספינה "מרקיז לאפייט". כאשר הכוחות היו כולם על הסיפון, צי ההובלה, עם שתי פריגטות, הרים עוגן והתקדמנו, עם רוח נוחה, במורד מפרץ צ'ספיק עד שהגענו למפרץ לינהייבן, שם עגן הצי הצרפתי. עברנו את שפך נהר יורק, שם עגנו שתיים או שלוש פריגטות צרפתיות שחסמו את הכניסה אליו. עגנו שם במהלך הלילה עם הצי.
מוקדם בבוקר המחרת כוח התובלה המשיך במעלה נהר ג'יימס עד שהגענו לסביבות ויליאמסבורג, וירג'יניה, שם נחתנו והצטרפנו לכוחות שהתאספו שם.
ברגע שכל הכוחות התרכזו שם, כשהגנרל וושינגטון בראשם, עזבנו את ויליאמסבורג והמשכנו בדרכנו ליורקטאון, שם הכוחות הבריטים התבצרו, תחת פיקודו של הלורד קורנווליס. כל הצבא הגיע בערב ותפס עמדות סביב לעיר, ללא שנגרמו אבדות או אי-נוחות מצידנו. השגנו את המטרה שצופתה מאיתנו, כלומר להקים את המחנה שלנו כדי להקיף כל הביצורים.[1]
לאחר הכניעה ציין בנט ש"ב-4 בנובמבר 1781 חברנו לבריגדה של הגנרל גיסט, והחלנו לצעוד כדי לחבור לארמייה של הגנרל גרין בקרוליינה הדרומית". בנט שירת עוד שנתיים נוספות בקרוליינה הדרומית, ולבסוף שב לביתו ב-17 בינואר 1783.
במלחמת 1812 היה בנט קפטן בחיל התותחנים ומפקד העיר ניו קאסל. הוא היה אחראי על האמצעים שננקטו בניו קאסל ובסוללה שהוקמה בסמוך לעיירה. הוא מונה כקולונל של המיליציה, ועד מהרה עמד לרשותו כוח ממושמע היטב של חיל רגלים וארטילריה. אך לא הכול הלך כשורה עבורו. הבריגדיר גנרל ויריבו הפוליטי הוויקי ג'ון סטוקטון העמיד את בנט למשפט צבאי על כך שכשל לבצע את תפקידו. ההאשמות לא הוכחו ובנט זוכה מהן.
מושל דלאוור
באמצע המאה ה-19 הייתה הפוליטיקה של דלאוור חלוקה בין הוויגים, שהיו הרוב, לבין הדמוקרטים שהיו המיעוט. הוויגים היו מפלגת האופוזיציה לנשיא ארצות הברית אנדרו ג'קסון, ליורשיו ולמדיניותם. הם תמכו בממשל מרכזי חזק, בבנקים חזקים ובהגנה על מחירים. כיורשים העיקריים של המפלגה הפדרליסטית הוותיקה בדלאוור, כוחם העיקרי היה בקרב האוכלוסייה הוותיקה הכפרית במחוזות קנט וסאסקס. מנגד, הדמוקרטים תמכו במדיניות של ג'קסון ויורשיו, וכוחם בדלאוור התרכז במחוז ניו קאסל ובקרב הקווייקרים, הסקוטים של אלסטר והמהגרים החדשים.
בנט היה מעורב במגוון של תחומי עיסוק, כולל שירותי מעבורת על נהר כריסטינה בווילמינגטון, והפיכת ביתו של המושל לשעבר גאנינג בדפורד סניור בניו קאסל לבית מלון. הוא גם שימש כגזבר של מחוז ניו קאסל בשנים 1806–1832. מאחר שמעולם קודם לכן הוא לא שאף למשרה פוליטית, הוא נמשך על ידי הדמוקרטים, והיה נואש לשבור את אחיזתם ההדוקה של הפדרליסטים והוויגים במשרת מושל המדינה. על אף מעמדו המכובד כוותיק המלחמה, הוא נבחר ב-1832 כמושל דלאוור בהפרש של 54 קולות בלבד, לאחר שהביס את מועמד הוויגים הסנאטור ארנולד נאודיין. הוא כיהן כמושל מ-15 בינואר 1833 ועד מותו, ועד היום הוא האדם המבוגר ביותר שהושבע לתפקידו מכל מושלי דלאוור לדורתיהם, בגיל 75.. הוא גם ראשון מושל דלאוור שנבחר על פי חוקת 1831 של המדינה, ולפיכך הראשון שנבחר לתקופת כהונה של ארבע שנים.
במשך שנים הפצירו מושלי דלאוור באספה הכללית של המדינה לבצע רפורמה במערכת הענישה. בספרו "דמוקרטיה בדלאוור", מתייחס קרול הופקר לאופן בו המשיך בנט במאמצים אלו, בבקשו מהאספה הכללית ב-1835 "לבטל את האפשרות של מאסר בשל חוב, ואת קיומו של עמוד הקלון, שנותר כסטיגמה בערים שלנו, וחרפה למעמדה של המדינה בעידן שאופיין באינטליגנציה, קידמה ואהבת האדם".[2] על אף מאמציו, לא חלו שינויים בתחום זה.
הופקר גם תיאר כיצד בוויכוח הלאומי על סוגיית התעריפים וזכויות המדינות, שבהדרגה נעשה טעון יותר ויותר, "גינה בנט את המאמצים של קרוליינה הדרומית לנסות לבטל את התעריפים הפדרליים. הוא הגדיר את גישת הביטול כמרד שמתבסס על שמועות". "היה זה במסגרת האיחוד", הוא הזכיר לשומעיו, "שחטפנו את החירויות שלנו מלפיתת זרועות הדיכוי. האיחוד הוא כוחנו השלם, התמיכה היחידה שלנו".[3]
במהלך תקופת כהונתו של בנט כמושל נמשכו העבודות הציבוריות. הממשלה הפדרלית סייעה בבניית שוברי הגלים הנחוצים בעיר לואס, בסלילת מסילת הרכבת פרנצ'טאון וניו קאסל והחלפת מסילת העץ שלה במסילת ברזל, כך שהיא תהיה מסוגלת לשאת עליה את קטרי הקיטור החדשים, והחלה סלילתן של מסילת הברזל פילדלפיה-בולטימור-וילימנגטון, ומסילת הברזל של דלאוור.
מותו
קיילב בנט נפטר בווילמינגטון בעת כהונתו כמושל ב-9 במאי 1836. הוא נטמן בבית הקברות הקווייקרי שבעיר. הוא היה מושל דלאוור החמישי שנפטר בעת כהונתו.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 222-223.
קישורים חיצוניים
- קיילב בנט באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- קיילב בנט באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- קיילב בנט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
38211331קיילב בנט