ויליאם ווטסון (מושל דלאוור)
 | |||||
| לידה | מילפורד, דלאוור, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | מילפורד, דלאוור, ארצות הברית | ||||
| שם מלא | ויליאם תארפ ווטסון | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות אוד פלוז, מילפורד, דלאוור, ארצות הברית | ||||
| |||||
| |||||
ויליאם תארפ ווטסון (באנגלית: William Tharp Watson; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מדלאוור, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר הסנאט של דלאוור בשנים 1893–1895, מתוכם בשנתו האחרונה בו כיושב הראש שלו, ומתוקף תפקידו זה, הוא הושבע כמושל דלאוור ה-49, וכיהן בתפקיד בשנים 1895 - 1897 במקומו של המושל הקודם, ג'ושוע מרוויל, שנפטר בעת כהונתו.
ראשית חייו
ויליאם ווטסון נולד בעיר מילפורד שבדלאוור, כבנם של בתואל ורות תארפ ווטסון, וכנכדו של המושל לשעבר ויליאם תארפ. הוא למד בוושינגטון קולג' שבצ'סטרטאון, מרילנד, ולזמן מה חי בפילדלפיה. הוא שב למילפורד, שם הוא עבד בחברת הרכבות דלאוור, מרילנד ווירג'ינה, ובבנק הלאומי הראשון. ווטסון נשא לאישה את הארייט ביל, ולשניים נולד בן אחד, ויליאם הבן.
קריירה פוליטית
עם פרוס המאה ה-20 עברה דלאוור שינויים פוליטיים. ההתרחשות הברורה ביותר עבור הציבור היה הפילוג חסר התקדים של המפלגה הרפובליקנית, שנגרם בין השאר כתוצאה משאיפותיו של ג'. אדוארד אדיקס להיבחר למושב בסנאט של ארצות הברית. כתעשיין בתחום הגז, הוציא אדיקס סכומי כסף לא מבוטלים מכיסו כדי לחדש את ימיה של המפלגה בדלאוור, לכאורה לטובת מטרה זו. מאמצים אלו הצליחו מאוד במחוזות קנט וסאסקס שהיו מעוזי המפלגה הדמוקרטית, שם הוא מימן את פיעלות הסיעה שנודעה כ"רפובליקנים של האיחוד". בינתיים, קמו יריבים מרירים שלו במחוז ניו קאסל, "הרפובליקנים הרגילים", שראו בו לא יותר מאשר "ציקלונאי" (Carpetbagger) מפילדלפיה.
ווטסון עצמו היה דמוקרט, וב-1884 הוא נבחר לראשונה למשרה ציבורית כחבר בית הנבחרים של דלאוור, אך על כשירותו לכהונה נקרא תיגר בשל מקום מגוריו הקודם בפילדלפיה. כתוצאה מכך הוא לא אייש את מושבו בבית הנבחרים והמתין שמונה שנים, עד 1892 כאשר נבחר לסנאט של דלאוור, בו הוא כיהן במושב של 1893/1894 ובזה של 1895/1896, שבו הוא כיהן כיושב ראש הסנאט. על כל פנים, בחירות 1894 הסתיימו כאשר בבית הנבחרים נוצר רוב לרפובליקנים ונבחר מושל רפובליקני. ללא קשר לכך, הסנאט שמר על הרוב הדמוקרטי שלו, וכאשר נפטר המושל ג'ושוע מרוויל, ירש אותו ווטסון, מתוקף תפקידו כיושב ראש הסנאט. ווטסון כיהן כמושל דלאוור החל מפטירתו של מרוויל ב-8 באפריל 1895 ועד 19 בינואר 1897.
כל אותו זמן, ניסתה האספה הכללית של דלאוור לבחור סנאטור שייצג את המדינה. בשל העובדה ששני ביתי האספה, הסנאט ובית הנבחרים, הצביעו יחדיו, הרפוליקנים, שהחזיקו ברוב הכולל בשני בית האספה, ניסו להביא לבחירתו של הנרי א. דו פונט. אך בה בעת היו הרפובליקנים מפולגים וכך נוצר מספר מספיק של חברי האספה לתמיכה במועמדותו של אדיקס שכמעט ומנעה את קיומו של הרוב לבחירתו של דו פונט. לאחר מכן, עם השבעתו של ווטסון כמושל, מספר החברים פחת, ודו פונט זכה ברוב. האספה הכללית ניגשה להצבעה, ואז התברר שווטסון שב לכהן במושבו הקודם בסנאט, והצביע עבור המועמד הדמוקרטי, אך יותר חשוב מכך, נמנע מדו פונט לקבל את הרוב. היה זה צעד חסר תקדים מצידו של מושל שלא נבחר בבחירות, אך חוקת דלאוור מ-1831 שהייתה אז בתוקף, לא עסקה בשאלה זו. יושב הראש הרפובליקני של בית הנבחרים לא התיר את ההצבעה ואישר את בחירתו של דו פונט, אך הסנאט המדינתי, שכאמור היה בשליטה דמוקרטית, לא אישר את הבחירה, ולפיכך שמר על הרוב שלו. מצב זה היה כמובן המטרה האמיתית שמאחורי צעדו של ווטסון. חוקת דלאוור של 1897 שנוסחה עד מהרה, פתרה את הסוגיה לתמיד כאשר יצרה את המשרה הנפרדת של סגן המושל.
בשל מותו של המושל מרוויל, קבעה האספה הכללית את מועד הבחירות הבאות למשרת המושל ל-1896, שנתיים לאחר תחילת תקופת כהונתו, ואז הסתיימה תקופת כהונתו של ווטסון. מאז, נערכו הבחירות למשרת מושל דלאוור בשנים בהן התקיימו הבחירות לנשיאות ארצות הברית.
מותו
ויליאם ווטסון נפטר במילפורד ב-14 באפריל 1917. הוא נטמן בבית הקברות אוד פלוז שבעיר. מעונו שבמילפורד הוכנס ב-1982 אל המרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.[1]
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 233-234.
קישורים חיצוניים
- ויליאם ווטסון באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ויליאם ווטסון באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ויליאם ווטסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
38821892ויליאם ווטסון (מושל דלאוור)