ג'ון האן
 | |||||||
| לידה | אודסה, דלאוור, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | קמדן, דלאוור, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות של הקווייקרים, קמדן, דלאוור, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
ג'ון האן (באנגלית: John Hunn; ) היה איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי מדלאוור, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל דלאוור ה-51 בשנים 1901–1905.
ראשית חייו
ג'ון האן נולד בעיירה אודסה שבדלאוור, כבנם של הכומר הקווייקרי והחוואי ג'ון האן ומרי סוואלו האן. אביו היה תומך בולט בביטול העבדות ופעיל במסילת הרכבת המחתרתית בדלמרווה שמדרום לוילמינגטון, הנקודה הדרומית ביותר בארצות הברית בה פעלה הרשת. זמן קצר לאחר לידתו של ג'ון הצעיר, איבדה המשפחה את "האפי ואלי", חוותם במחוז ניו קאסל, שנמכרה בשל קנס של 2,500 דולר שהוטל עליהם על ידי נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית רוג'ר טוני ב-1848 בשל סיוע שהגישו למשפחה של שבע נפשות של עבדים נמלטים ושל אביהם שהיה עבד משוחרר, אף על פי שנשיא בית המשפט העליון של דלאוור שחרר את העבדים הנמלטים ואת תומך ביטול העבדות הנוסף תומאס גארט בתיק המקורי מ-1846 באמצעות מתן צו הביאס קורפוס והוראה להעבירם בכרכרה לפנסילבניה.[1] לאחר מכן עברה משפחת האן להתגורר אצל קרובי משפחה בעיירה מגנוליה שבדלאוור, שם התחנך ג'ון האן הצעיר בבית ספר הקווייקרי בעיירה קמדן ובהמשך בבית הספר הקווייקרי בבורדנטאון שבניו ג'רזי.
לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית, בה הקווייקרים לא היו מוכנים לשרת בצבא, עברה משפחת האן לאיי הים (Sea Islands) של קרוליינה הדרומית, שם סייעו ג'ון האן האב ובתו המורה אליזה לעבדים משוחררים. במקביל עבד האב בגביית מכס בעיר ביפורט. ב-1874 נשא ג'ון האן הצעיר את שרה קאוגיל אמרסון, ולשניים נולדה בת אחד בשם אליס. ב-1876 הוא שב לדלאוור, והתיישב בקמדן. הוא החל לעסוק בשיווק פירות, עצים וייצור סיד בעיר וויומינג הסמוכה.
רקע פוליטי
עם פרוס המאה ה-20, עברה המערכת הפוליטית של דלאוור שינויים. המהלך הבולט ביותר היה הפילוג חסר התקדים בשורות המפלגה הרפובליקנית, שנגרם בין השאר בעקבות שאיפותיו של ג'. אדוארד אדיקס, בעל חברת גז מפילדלפיה להיבחר לסנאט של ארצות הברית, שהוציא סכומים גדולים על בניית המפלגה הרפובליקנית בדלאוור כך שתהיה נאמנה לו. הוא הצליח בעיקר במחוזות קנט וסאסקס שהיו מעוזי המפלגה הדמוקרטית, ונוצרה סיעה שנודעה כ"רפובליקנים של האיחוד". בינתיים הוא רכש אויבים מרים במחוז ניו קאסל שהיו ל"רפובליקנים הרגילים", והחשיבו אותו ללא יותר מ"ציקלונאי" (Carpetbagger) מפילדלפיה.
אולם מאחורי הכותרות, כל המאמצים היו מכוונים להבהרת הנוהגים הארכאיים והמושחתים שאפיינו את הבחירות בדלאוור ואת ממשלתה. מצב זה הוביל לקונצנזוס על כך שנדרשה רפורמה משמעותית בכל תחומי הממשל, אך בעיקר בהליכי ההצבעה, המינויים ומתן סמכויות שונות למושל, לבית המחוקקים ולבתי המשפט. התוצאה של כל אלו הייתה כינונה של חוקת 1897 של דלאוור ושובה למדינה של המערכת הדו-מפלגתית. הם גם הובילו ליצירת המפלגה הרפובליקנית כמפלגה פעילה ברחבי המדינה, ופרוגרסיבית במתינות, אשר הפכה לרוב בדלאוור, במיוחד לאחר שהמחלוקות האישיות בנוגע לאדיקס תמו ב-1905.
מושל דלאוור
האן היה מראשוני הנהנים בשלבים הראשונים של התפתחויות אלו. כחדש בפוליטיקה, אך כבן למשפחה מכובדת וותיקה בדלאוור, וכאיש עסקים מצליח בזכות עצמו, הוא הפך למועמד של פשרה שהיה מקובל על כל הרפובליקנים. כמי שהתמודד מול סוחר העור הקתולי מווילמינגטון, פיטר ג'. פורד, הצליח האן לנצל את אי-הנוחות של הדמוקרטים השמרנים כלפי הקתוליות, וכן את סלידתם מהמועמד הארצי של מפלגתם לנשיאות, הפופוליסט ויליאם ג'נינגס ברייאן. בבחירות של 1900 ניצח האן בקלות והחל תקופה ממושכת של מושלים רפובליקנים, שלמעט שמונה שנים, נמשכה ברציפות במשך שישים השנים הבאות.
האן היה ראשון מושלי דלאוור שנבחר על פי חוקת דלאוור החדשה שכוננה ב-1897. ככזה הוא נהנה מסמכויות שלא ניתנו למושלי המדינה מאז התקופה הקולוניאלית. הוא גם היה המושל הראשון שהיה זכאי להיבחר לכהן במשך שתי תקופות. יותר מכך, הוא היה המושל הראשון שהחזיק בסמכות להטיל וטו על הצעות החוק שהתקבלו באספה הכללית של המדינה, כולל הטלת וטו על סעיפים ספציפיים בחוקים בעלי השלכה כספית. האן גם היה המושל הראשון שתחתיו כיהן סגן מושל נבחר.
בנוסף לשינויים בסמכויות המושל, הגדירה החוקה החדשה את תפקידי האספה הכללית כך שגם היא נעשתה לגוף משפיע יותר. לבסוף, האחריות לאישור גירושים הועברה לבית המשפט. בית המחוקקים חוקק בסופו של דבר חוק תאגידים שהניח את הבסיס להיותה של דלאוור מיקום מועדף ברמה הלאומית לתאגידים עם כל המשתמע מכך להכנסות המדינה. במהלך תקופה זו, אשררה לבסוף האספה הכללית של דלאוור את התיקון ה-13, את התיקון ה-14 ואת התיקון ה-15 לחוקת ארצות הברית, 31 שנים לאחר שהם נכנסו לתוקף. על אף כל ההתקדמות הזאת, לא עלה בידי האספה הכללית לפתור את הסוגיות בעניינו של אדיקס עד 1903, כאשר נגרמה למדינה מבוכה ברמה הלאומית כשבמשך שנתיים היא לא הייתה מיוצגת כלל בסנאט של ארצות הברית. בנוסף, האן מינה את אחד מתומכיו של אדיקס, ד"ר קיילב ר. לייטון, לתפקיד מזכיר המדינה, מינוי שהיה שנוי במחלוקת, אף על פי שלייטון ביצע את תפקידו היטב, ובהמשך עבד עבור מחלקת המדינה של ארצות הברית ונבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית.
האן היה ראשון מושלי דלאוור שקידם את כניסתן של נשים לדלאוור קולג', כיום אוניברסיטת דלאוור, והמליץ על סלילת כביש לכל אורך המדינה. הוא גם חתם על חוק שהתקבל בבית המחוקקים שהבטיח את ההגנה על חיי הבר, ועל חוק נוסף שיזם את הקמתן של ספריות ציבוריות.
שנותיו האחרונות
לאחר תום כהונתו כמושל, שב האן לעסקיו באופן מלא. הוא היה לסגן נשיא הבנק הלאומי הראשון של דובר, וחבר בחבר המנהלים של אגודת הבניין וההלוואות הלאומית.
ג'ון האן נפטר בקמדן ב-1 בספטמבר 1926. הוא נטמן בבית הקברות של הקווייקרים שבעיר לצד רעייתו והוריו. על שמו קרויים שלוחה של כביש 13 הארצי בדלאוור ורחוב בדובר ובמאנור פארק. הבית הישן של משפחתו, אחוזת ויילדקט, היה ב-2016 לחלק מפארק האן, שמנוהל על ידי מחוז קנט.[2] המקום הוא גם חלק משלוחה של מסילת הרכבת המחתרתית על שם הארייט טאבמן, שמנציח את סבו של האן שסייע להארייט טאבמן, וכן את פועלו של אביו.[3]
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 235.
קישורים חיצוניים
- ג'ון האן באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'ון האן באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'ון האן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
38311897ג'ון האן