קורנליוס קומיגיז
 | |||||
| לידה | מחוז קנט, דלאוור, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | דובר, דלאוור, ארצות הברית | ||||
| שם מלא | קורנליוס פרסונס קומיגיז | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות המתודיסטי הישן, דובר, דלאוור, ארצות הברית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
קורנליוס פרסונס קומיגיז (באנגלית: Cornelius Parsons Comegys; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מדלאוור, איש המפלגה הפדרליסטית ובהמשך המפלגה הוויגית, שלחם במלחמת 1812, וכיהן כחבר בית הנבחרים של דלאוור בשנים 1811–1817 ובשנים 1830–1831, וכמושל דלאוור ה-31 בשנים 1837–1841.
ראשית חייו
קורנילויוס קומיגיז נולד ליד העיירה צ'סטרטאון שבמחוז קנט שבמרילנד, כבנם של קורנליוס והאנה פרסונס קומיגיז. אבות המשפחה התיישבו על גדות נהר צ'סטר במאה ה-17, ואביו שירת ברגימנט של ג'ון האזלט במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית. קומיגיז גדל והלך לבית ספר בבולטימור, ובערך ב-1800 עבר לעיירה ליטל קריק שבדלאוור, שם הוא נשא לאישה את אן בלאקיסטון, שנפטרה שנה לאחר הנישואים, כנראה במהלך לידה. ב-1804 הוא נשא לאישה את רוהמה מָרִים, ולשניים נולדו 12 ילדים. הם ירשו את חוותה של מרים, "שֶרבורג", שכיום נמצאת בנפת דובר המזרחית, ליד ליטל קריק, ושם קבעו את מגוריהם.
במלחמת 1812 התגייס קומיגיז למיליציה המדינתית של דלאוור, וקיבל מנוי של לוטננט קולונל. בעת שעסק בחקלאות בחוות שרבורג, הוא הכניס את עצמו למיזמים עסקיים נוספים. כסוכן של הטוחנים של נהר ברנדיווין, הוא תיווך בעסקת מכירת חיטה שקרסה וכמעט המיטה עליו חורבן פיננסי. הוא המשיך לעסוק בספנות ובעסקי סחר נוספים. לזמן מה הוא היה מנהל של הבנק המסחרי בסמירנה, וקופאי בבנק החוואים של דובר ב-1818.
קריירה פוליטית
בשנים 1811–1816 כיהן קומיגיז בבית הנבחרים של דלאוור, ושוב בשנים 1830–1831. בארבע השנים הראשונות לכהונתו הוא כיהן גם כיושב ראש הבית. במשך 13 שנים הוא גם כיהן כגזבר של דלאוור. ב-1836 נבחר קומיגיז כמושל דלאוור לאחר שהביס את המודד של סמירנה, נחמיה קלארק, שהיה מועמד המפלגה הדמוקרטית. הוא כיהן כמושל מ-17 בינואר 1837 ועד 19 בינואר 1841, והיה ראשון מושלי דלאוור שכיהן תקופת כהונה מלאה של ארבע שנים.
כמו מושלים אחרים בתקופתו, עסק קומיגיז בעיקר בשיפור החינוך הציבורי וברפורמות במערכת הענישה. כפי שתואר על ידי קרול הופקר בספרו "דמוקרטיה בדלאוור", היה קומיגיז "אדם שצוין בשל חוסר רצונו לעסוק בקוד המשפטי, ואמר לאספה הכללית ב-1839, 'אני לא יכול להאמין שענישה גופנית ועמוד הקלון תואמים את הכישרון של אנשי התקופה'. המושל לא הצליח לשכנע את הרוב בבית המחוקקים לשנות את החוק, אך עשה שימוש בסמכות החנינה שלו כדי לבטל כמה עונשים גופניים שהוטלו על אנשים שהורשעו בעבירות גניבה קטנות. רחמנותו עוררה את זעמם, לא את הערצתם, של חברי האספה הכללית, שכמה מהם הגישו הצעת החלטה להגביל את סמכות המושל להעניק חנינה על בסיס הטענה ש'שימוש תכוף בסמכות החנינה היא... עוולה ציבורית גדולה, שמאיימת ברצינות להתערב בניהול המשפט הראוי והסדיר'".[1] שנתיים לאחר מכן, ניסה קומיגיז שוב לפנות לדעת הקהל, באומרו לאספה הכללית, "החוקים הפליליים שבספר החוקים שלכם הם, על פי דעת הקהל, הבל ורעות רוח". הוא אתגר את האספה הכללית להסיר את "הכתם של אכזריות וברבריות" מספר החוקים של המדינה. באף אחד מהחוקים אז לא בוצע שינוי, ורק ב-1972 נמחק עונש המלקות מספר החוקים של דלאוור. בפועל, הונהג עונש זה עד 1952.
במהלך תקופת כהונתו של קומיגיז כמושל, נפתח המקטע האחרון של מסילת הברזל פילדלפיה-וילמינגטון-בולטימור, שהיה לנתיב התחבורה המרכזי בין בולטימור לבין פילדלפיה. בין השאר, נתיב זה, שעקף את העיר ניו קאסל, ועבר דרך וילמינגטון, גרם לזו האחרונה להיות מרכזית יותר.
מותו
קורנליוס קומיגיז נפטר בדובר ב־27 בינואר 1851. הוא נטמן בבית הקברות המתודיסטי הישן שבעיר. בנו, בנג'מין, היה נשיא הבנק הלאומי של פילדלפיה, ובן אחר שלו, ג'וזף פ. קומיגיז, היה נשיא בית המשפט של דלאוור וסנאטור.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 223.
קישורים חיצוניים
- קורנליוס קומיגיז באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- קורנליוס קומיגיז באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- קורנליוס קומיגיז, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
38215354קורנליוס קומיגיז