קוסטה ריקה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף קוסטה ריקאי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קוסטה ריקה
República de Costa Rica
דגלסמל

לחצו כדי להקטין חזרה

אנטארקטיקהאיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומייםצ'ילהאורוגוואיארגנטינהפרגוואיפרובוליביהברזילאקוודוראיי פוקלנדפנמהונצואלהגיאנהסורינאםקולומביהטרינידד וטובגוגיאנה הצרפתיתאיי ABCקוסטה ריקההונדורסאל סלוודורגואטמלהבליזמקסיקוג'מייקהקובההאיטיהרפובליקה הדומיניקניתאיי בהאמהניקרגואהארצות הבריתקנדההאנטילים הקטניםפוארטו ריקואיי טרקס וקייקוסאיי קיימןברמודהסן-פייר ומיקלוןגרינלנדרוסיהאיסלנדנורווגיהאירלנדהממלכה המאוחדתגרמניהדנמרקבלגיהצרפתספרדפורטוגלהאיים הקנרייםמרוקולובכף ורדהמאוריטניהמאליבורקינה פאסוחוף השנהבגאנהליבריהסיירה לאוןגינאהגינאה ביסאוגמביהסנגלתוניסיהניז'רשווייץאיטליה
מוטו לאומי חיים טהורים Pura Vida
המנון לאומי מולדת אצילה, דגלך היפה
המנון
ממשל
משטר רפובליקה
שפה רשמית ספרדית
עיר בירה סן חוסה 9°56′N 84°5′W / 9.933°N 84.083°W / 9.933; -84.083
(והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת אמריקה, מרכז אמריקה
שטח יבשתי[2] 51,100 קמ"ר (130 בעולם)
אחוז שטח המים 0.7%
אזור זמן UTC -6
היסטוריה
הקמה  
- עצמאות
- תאריך
מספרד
15 בספטמבר 1821
ישות קודמת הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקההפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה
דמוגרפיה
אוכלוסייה[3]
(הערכה 1 בדצמבר 2024)
5,139,555 נפש (127 בעולם)
צפיפות 100.58 נפש לקמ"ר (111 בעולם)
דת נצרות קתולית
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 18.80%
גילאי 15 - 24 14.41%
גילאי 25 - 54 43.56%
גילאי 55 - 64 11.01%
גילאי 65 ומעלה 12.23%
כלכלה
תמ"ג[4] (2023) 86.5 מיליארד $ (73 בעולם)
תמ"ג לנפש 16,830$ (79 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[5]
(2022)
0.806 (64 בעולם)
מטבע קולון‏ (CRC)
שונות
סיומת אינטרנט cr
קידומת בין־לאומית

506

סמל לאומי עצלן[1]
מפל בקוסטה ריקה
מפת קוסטה ריקה

רפובליקת קוֹסְטָה רִיקָהספרדית: República de Costa Rica) היא מדינה בדרום מרכז אמריקה הגובלת עם ניקרגואה בצפון, הים הקאריבי במזרח, פנמה בדרום-מזרח, ועם האוקיינוס השקט במערב ובדרום-מערב. קוסטה ריקה נבדלת ממדינות אחרות במרכז אמריקה ובאמריקה הלטינית בכלל בכך שהיא דמוקרטיה יציבה מזה עשרות שנים, ומצבה הכלכלי איתן יחסית.

היסטוריה

החוקר כריסטופר קולומבוס היה האירופי הראשון שהגיע לחופי קוסטה ריקה (המטבע הקוסטה ריקאי קרוי על שמו - "Colon" - קולומבוס בספרדית). קולומבוס נחת בחוף המזרחי של קוסטה ריקה ב-1502 במסגרת מסעו הרביעי והאחרון ליבשת אמריקה. הוא התרשם מהעושר המופגן שהציגו בפניו ראשי השבטים האינדיאנים וקרא למקום "Costa Rica" ("החוף העשיר" בספרדית). אולם למעשה הייתה קוסטה ריקה אזור קשה למחיה ונטול אוצרות טבע. ניסיונות ההתיישבות של ספרד על אזור החוף הקאריבי נכשלו וב-1521 הוקמה המושבה הספרדית הראשונה, קרטגו, באזור ההרים המרכזי בקוסטה ריקה. משום שלא נמצאו זהב וכסף נותרה המושבה מבודדת וענייה. ניסיונות ההתפשטות של הספרדים נכשלו והם הובסו פעמים רבות בקרבות עם שבטי האינדיאנים המקומיים. חמשת הרי הגעש הפעילים של קוסטה ריקה ורעידות אדמה תדירות מנעו הקמה של יישוב קבע מבוסס. כך נותרה המושבה קרטגו מבודדת וקוסטה ריקה הייתה מנותקת למעשה מן האירועים החשובים שהתרחשו באירופה ואמריקה המרכזית.

הבאת הקפה לקוסטה ריקה ב-1808 חיזקה את מצבה הכלכלי. משום שרוב אוכלוסיית האינדיאנים המקומית נתדלדלה בינתיים ממחלות שהביאו האירופים, נאלצו החוואים בקוסטה ריקה לגדל את הקפה בעצמם, לכן הצליחה קוסטה ריקה לשמור על אחוז אוכלוסייה אירופית גבוה ביחס לשאר מדינות אמריקה הלטינית. מספר עבדים ממוצא אפריקאי אמנם הובא לאזור החוף הקאריבי של קוסטה ריקה. עם זאת, קוסטה ריקה נותרה מבודדת, ולמעשה לא השפיעה כלל על מהלך האירועים במרכז אמריקה. הידיעות על שחרורה של קוסטה ריקה מספרד ב-1821 הגיעו באיחור של חודש. ב-1823 הדיח הגנרל המקסיקני אנטוניו לופס דה סנטה אנה את קיסר מקסיקו והכריז על רפובליקה. המחוזות של מרכז אמריקה הכריזו בתגובה על ניתוקם ממקסיקו ועל הקמת הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה. הפדרציה החזיקה מעמד עד 1839, אך התפוררה ל-5 מדינות, אחת מהן היא קוסטה ריקה. עם הצלחת גידולי הקפה בקוסטה ריקה התחזק המאבק על השלטון בין 5 משפחות של בעלי אחוזות בקוסטה ריקה.

ב-1856 ניסה ההרפתקן האמריקאי ויליאם ווקר לשעבד את מדינות מרכז אמריקה כדי שאוכלוסייתן, בסיוע עבדים מאפריקה, תכרה תעלה בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. הוא זכה לתמיכתו של הנשיא האמריקאי ג'יימס ביוקנן ולסיוע כספי של משקיעים אמריקאים נוספים. בעזרת שכירי חרב קובנים הוא השתלט על ניקרגואה. נשיא קוסטה ריקה, חואן רפאל מורה, הורה על גיוס ויצא להילחם בווקר ובחייליו. צבא קוסטה ריקה חסר הניסיון הצליח להדוף את צבא השכירים הקובנים לאחוזה במחוז גואנקסטה, על גבול ניקרגואה. הקרב לבסוף הוכרע בשריפת האחוזה על ידי החייל חואן סנטמריה, פעולה שעלתה לו בחייו, אך הפכה אותו לגיבור הלאומי של קוסטה ריקה. קוסטה ריקה ניצלה את ההזדמנות וסיפחה את כל מחוז גואנקסטה לשטחה. הנשיא מורה נלכד בדרכו חזרה על ידי בעלי אחוזות יריבים והוצא להורג. גם ויליאם ווקר הוצא להורג לאחר שנתפס בניסיון בריחה, בהונדורס.

לאחר תקופת שלטונו של הדיקטטור פדריקו טיקונו גרנדוס התייצבה קוסטה ריקה כדמוקרטיה. ב-1948 הוביל חוסה פיגרס פרר התקוממות נגד הממשלה בטענה שהבחירות היו מזויפות. מלחמת האזרחים נמשכה 44 יום, בסיומה נקבעה חוקה חדשה. במסגרת החוקה החדשה הוחלט על ביטול הצבא, וב-1 בדצמבר 1948 נערך טקס רשמי במהלכו הרס הנשיא חוסה פיגרס פרר את מגדל השמירה באחד מבסיסי הצבא - ובכך סימל את ביטולו של הצבא. קוסטה ריקה הייתה המדינה הראשונה בעולם שביטלה את הצבא באופן חוקתי. מ-1953 מתקיימות בחירות בקוסטה ריקה על פי החוקה החדשה.

פוליטיקה

קוסטה ריקה היא רפובליקה דמוקרטית. כל 4 שנים נבחרת מחדש האספה המחוקקת בת 57 חברים והנשיא. 22 שופטי בית המשפט העליון נבחרים על ידי האספה המחוקקת.

עד סוף המאה ה-20, ובמידה מסוימת אף היום, היוותה ומהווה קוסטה ריקה את המדינה הדמוקרטית ביותר באמריקה הלטינית. מאז אמצע המאה ה-20 שורר בקוסטה ריקה משטר רב-מפלגתי יציב בצורה שאינה אופיינית כלל וכלל לאזור. לקוסטה ריקה מסורת ארוכת שנים של שמירה על זכויות האזרח ושל עזרה סוציאלית. למעט כוח משטרתי קטן, לא קיים צבא בקוסטה ריקה; המדינה לא הייתה מעורבת בכל סכסוך שהוא בעשרות השנים האחרונות. קוסטה ריקה הייתה בין המדינות המעטות שתמכו במלחמת עיראק באו"ם.

כלכלה

התמ"ג לנפש בקוסטה ריקה עמד ב-2005 על 11,100 דולר לשנה, מספר המציב אותה קרוב למדינות מזרח אירופה והרבה מעל לשכנותיה. התוצר הוא השני בגובהו באמריקה הלטינית.

באופן היסטורי התבססה הכלכלה על החקלאות: בעיקר גידול בננות, קפה, אננס וסוכר, וכן עץ ובקר.

אין בקוסטה ריקה משאבי טבע בכמויות משמעותיות - מלבד הטבע עצמו, שמהווה מוקד משיכה תיירותי. החל מסוף המאה ה-20 עלתה חשיבותה של התיירות, במיוחד התיירות הסביבתית, שמהווה את אחד התחומים העיקריים בכלכלת המדינה. בקוסטה ריקה פארקים לאומיים רבים המתוחזקים בצורה יעילה; מספר מיני הצומח והחי בקוסטה ריקה גבוה מאוד ומושך תיירים רבים. מספר התיירים השנתי עלה מ-780 אלף ב-1996 ל-1.5 מיליון ב-2004 ול-2.7 מיליון בשנת 2015. בשנת 2015 הכניסה התיירות יותר כסף זר מן הבננות והקפה, שני הגידולים החקלאיים הגדולים, יחד.

היציבות הפוליטית, רמת ההשכלה הגבוהה יחסית של האוכלוסייה, ועידוד מצד הממשלה, על ידי הקמת אזורי סחר חופשי, משכו השקעות גדולות מצד חברות זרות, ותרמו בתחילת המאה ה-21 לקידום מהיר של התעשייה במדינה. אינטל למשל פתחה מפעל גדול לייצור מיקרו-מעבדים, חלק מענף האלקטרוניקה המפותח במדינה, וחברת פרוקטר אנד גמבל קבעה במדינה את מרכז פעילותה בחצי הכדור המערבי. מיקומה של המדינה, באזור זמן של מרכז ארצות הברית ובטווח טיסה של שלוש שעות מלוס אנג'לס, לצד ההבדלים ברמות השכר בין ארצות הברית וקוסטה ריקה, הפכו אותה ליעד אטרקטיבי למיקור חוץ של חברות אמריקניות, למשל מרכזי תמיכה טלפונית או ניהול חשבונות. החקלאות מהווה 8.5 אחוז מן התוצר, (2005), התעשייה 29.7% (2004), והשירותים, בכלל זה תיירות, 61.8% (2004).

ארצות הברית היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של קוסטה ריקה, חלקה בכלל הסחר הבינלאומי של המדינה הוא 41%. שותפות חשובות אחרות הן יפן (8.1%) ומקסיקו (7.3%).

שיעור האבטלה נמוך, 6.6% (2004), והמדינה גם מושכת מהגרי עבודה רבים, במיוחד מניקרגואה השכנה. שיעור העוני עומד על 20.8% (2004). קיימת במדינה רשת ביטחון סוציאלית, שהפחיתה את העוני ב-15 השנים האחרונות.

האתגר הכלכלי המרכזי של המדינה הוא הפחתת הגירעון התקציבי, היות שהחזרי ריבית על חובות עבר מגיעים ל-30% מן ההכנסות השנתיות.

גאוגרפיה

הר הגעש ארנל

קוסטה ריקה שוכנת באזור הטרופי של מצר היבשה של אמריקה המרכזית, בין קו הרוחב 8° צפון לקו רוחב 12° צפון, ובין קו האורך 82° לקו האורך 86° מערב. קוסטה ריקה גובלת בים הקאריבי ממזרח, באוקיינוס השקט ממערב, כשסך כל אורך החופים 1,290 קילומטרים, שמתוכם 212 קילומטרים בחוף הקאריבי ו-1,106 קילומטרים בחוף האוקיינוס השקט. לקוסטה ריקה גבול באורך 309 קילומטרים עם ניקרגואה מצפון וגבול באורך 330 קילומטרים עם פנמה מדרום, דרום-מזרח. גודלה הכולל של קוסטה ריקה הוא 51,100 קילומטרים רבועים, אשר 50,660 מתוכם הם קרקע ו-440 הם מים ובנוסף 589 קילומטרים רבועים של מים טריטוריאליים.

הפסגה הגבוהה ביותר בקוסטה ריקה היא סרו צ'יריפו (Cerro Chirripó) בגובה 3,820 מטר מעל פני הים, הפסגה החמישית בגובהה באמריקה המרכזית. הר הגעש הגבוה ביותר הוא איראסו (Irazú Volcano) בגובה 3,431 מטרים והאגם הגדול ביותר הוא אגם ארנל.

בקוסטה ריקה יש 14 הרי געש, שמתוכם שישה היו פעילים ב-75 השנים האחרונות. המדינה חוותה לפחות עשר רעידות אדמה בעוצמה של לפחות 5.7 על פי סולם מגניטודה לפי מומנט (שלוש בעוצמה של 7.0 או גבוהה יותר) במאה האחרונה.

לקוסטה ריקה שייכים גם כמה איים. בולט בהם אי הקוקוס בשל מרחקו מהיבשת, כ-480 קילומטרים מפונטרנס, אבל האי הגדול ביותר הוא קאלרו ששטחו 151.6 קילומטרים רבועים. מעל ל-25% משטח קוסטה ריקה מוגן על ידי SINAC‏ (Sistema Nacional de Areas de Conservacion - "המערכת הלאומית לאזורי שימור"), המפקחת על כל שמורות הטבע והאזורים המוגנים של המדינה.

קוסטה ריקה מצטיינת בעושר ומגוון מיני בעלי חיים.[6]

פארקים לאומיים

מקדש העצלנים

מרכז הצלה, שיקום, קידום המחקר והשבה לטבע, לעצלנים פצועים, יתומים ונטושים, המוכר מאז 1997[7].

מרכז ההצלה יגואר

מרכז סיוע למגוון בעלי חיים הזקוקים לטיפול, על שם היגואר הצעיר, שהובא לטיפול במרכז[7].

דמוגרפיה

אוכלוסיית קוסטה ריקה מונה כ-5.1 מיליון תושבים (נכון ליולי 2020).[8] שיעור תושביה הלבנים של קוסטה ריקה הוא בין הגבוהים ביותר באמריקה הלטינית, לצד צ'ילה. בקוסטה ריקה, כמו בכל מדינות אמריקה הלטינית, קבוצות של אינדיאנים ומסטיסוס - בני תערובת לבנים-אינדיאנים. אירופים או מסטיסוס מונים ביחד כ-94 אחוזים מן האוכלוסייה. שיעור הילידים נמוך במיוחד, פחות משני אחוז. כשלושה אחוזים מן התושבים הם שחורים, המרוכזים בחוף הקריבי. כאחוז אחד הם מהגרים ממוצא סיני. בתחילת המאה ה-21 נוספו לאוכלוסייה גם מהגרים מארצות הברית. קוסטה ריקה מהווה יעד להגירה: מאזן ההגירה הוא חיובי (0.87 מהגרים ל-1,000 תושבים, ב-2011), ובכך היא נבדלת משכנותיה במרכז-אמריקה ואמריקה הלטינית בכלל, שהן בעלות מאזן הגירה שלילי. אוכלוסיית קוסטה ריקה הנוכחית היא תוצאה של ערבוב בין האינדיאנים אשר מתגוררים במדינה, ספרדים, יהודים מומרים (ספרדים) ועבדים אפריקאים. במהלך השנים הגיעו גם מהגרים איטלקים, ג'מייקנים וסינים שהובאו לבנות את הרכבת אל האוקיינוס האטלנטי. כמו כן, חלה הגירה קטנה של יהודים אשכנזים מפולין, לאחר מלחמת העולם השנייה.

האוניברסיטה הראשונה במדינה הוקמה רק בשנת 1940. בשנת 1980 בהתאם להחלטת האומות המאוחדות הוקמה במדינה אוניברסיטה למען השלום במטרה "לתת לאנושות מוסד בינלאומי של השכלה גבוהה לחינוך לשלום" כמצוין בהחלטת הארגון על הקמת המוסד.

ערים מרכזיות

  • סן חוסה - עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר בקוסטה ריקה. היא גם משמשת כבירת מחוז סן חוסה. בעיר מתגוררים 333,288 תושבים (נכון ל-2015) ובאזור המטרופולין, 2.1 מיליון איש. העיר יושבת בעמק המרכזי של קוסטה ריקה ומוקפת הרים מכל עבר. מגמת כלכלית בעיר היא חקלאות.
  • קרטגו - קרטגו היא העיר השלישית בגודלה במדינה בירת מחוז קרטגו בקוסטה ריקה. בעיר מתגוררים 156 אלף תושבים. העיר שוכנת למרגלות הר הגעש אירסו, תוצרת חקלאית מהאזורים הכפריים באזור. ישנו גם פארק תעשייתי שבו נמצאות חברות קוסטריקניות ותיירות. בה נמצא אחד ממוסדות החינוך היוקרתיים ביותר בקוסטה ריקה.
  • לימון - עיר תיירות, שפע כלכלי בעיקר של בתי מלון ובנייני יוקרה, והעיר שנייה בגודלה במדינה ומתגוררים בה 58 אלף איש.
  • ליבריה - בירת מחוז גואנאקאסטה. העיר נמצאת בצפון-מערב קוסטה ריקה, היא העיר הרביעית במדינה ומתגוררים בה 56 אלף איש.

דת

הדת הדומיננטית בקוסטה ריקה היא הנצרות הקתולית - אמונה שבה החזיקו 52 אחוזים מן התושבים על-פי המפקד של 2018. 25 אחוזים הגדירו עצמם פרוטסטנטים, 17% חסרי דת/אתאיסטים/אגנוסטיקנים ו-3% בני דתות אחרות (יהדות, אסלאם, בודהיזם, הינדואיזם ונאו-פגניות).

יהדות קוסטה ריקה

ערך מורחב – יהדות קוסטה ריקה

בקוסטה-ריקה חיים כ-3,000 יהודים, רובם בסן חוסה ובפרבריה. קיימים מוסדות חינוך, תנועות נוער ומוסדות קהילה. מרבית היהודים אורתודוקסים ממוצא אשכנזי. קיימת גם קהילה רפורמית קטנה, שמקורה במהגרים מצפון אמריקה.

החל מסוף שנות התשעים של המאה ה-20 ניכרת תנועה של הגירת ישראלים לקוסטה ריקה[דרושה הבהרה], המונעת מכוח פסטורליות המקום, היציבות השלטונית, קלות ההגירה ורכישת הקרקע.

הרשומות מצביעות על כך ש-12 מתוך 50 המשפחות האירופאיות הראשונות שהיגרו לקוסטה ריקה היו מקרב היהדות הספרדית. אלו היו מהגרים, שהגיעו בסוף המאה ה-16 או ה-17, וברחו מהרדיפות בספרד[דרוש מקור].

ראובן ריבלין ושר החוץ של קוסטה ריקה, מנואל גונזאלס סאנז (ספ'), מאי 2017

חינוך ותרבות

קוסטה ריקה היא חלק מארגון המדינות האיברו-אמריקניות, בו משתפות מדינות איברו-אמריקאיות פעולה בנושאי חינוך, מדע ותרבות.

יחסי קוסטה ריקה-ישראל

ערך מורחב – יחסי קוסטה ריקה-ישראל

במשך שנים רבות, הייתה קוסטה ריקה אחת המדינות היחידות שהחזיקה את שגרירותה בירושלים. רק בשנת 2006 העבירה קוסטה ריקה את שגרירותה לרמת גן.

חיה לאומית

העצלן נבחר לחיה הלאומית ונמצא גם על שטרות מקומיים[7].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אתר למנויים בלבד שלמה פפירבלט, קוסטה ריקה החליטה: העצלן הוא סמל לאומי, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2021
  2. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-2 באוגוסט 2023
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  6. ^ Estado de la Biodiversidad en Costa Rica
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 החיים הטובים של העצלנים, באתר ynet, ‏2021-09-30
  8. ^ ספר העובדות העולמי של ה-CIA


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35682370קוסטה ריקה