המכון הטכנולוגי של קליפורניה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף קאלטק)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המכון הטכנולוגי של קליפורניה
סמל המכון הטכנולוגי של קליפורניה
סמל המכון הטכנולוגי של קליפורניה
סמל המכון הטכנולוגי של קליפורניה
אוניברסיטה פרטית
מוטו The truth shall make you free
תקופת הפעילות 1891–הווה (כ־133 שנים)
בעלי תפקידים
נשיא תומאס פ. רוזנבאום
סגל 1,331
סטודנטים
סטודנטים לתואר ראשון 1,001
סטודנטים לתארים מתקדמים 1,254
מיקום
מיקום פסדינה, קליפורניה
www.caltech.edu

המכון הטכנולוגי של קליפורניהאנגלית: California Institute of Technology; ידוע גם בכינוי Caltech) הוא אוניברסיטה פרטית שבסיסה בעיר פסדינה, בקליפורניה שבארצות הברית. במכון, שנוסד בשנת 1891, לומדים כ-1,000 סטודנטים לתואר ראשון וכ-1,250 סטודנטים לתארים מתקדמים, והוא מדורג באופן קבוע בין האוניברסיטאות המובילות בעולם.

המכון מנהל את המעבדה להנעה סילונית של נאס"א, את מצפה הכוכבים פאלומר (הכולל את טלסקופ הייל - טלסקופ מחזיר אור מהגדולים בעולם) ואת מצפה הכוכבים קק בהוואי, והוא משכנו הנוכחי של פרויקט המסמכים של איינשטיין.

היסטוריה

השנים הראשונות

הספרייה על שם רוברט מיליקן, הבניין הגבוה בקמפוס
המעבדה לפיזיקה על שם לי אלווין דוברידג'
המעבדות לביולוגיה בקאלטק
הטלסקופ במצפה הכוכבים פאלומר

המכון נוסד ב-1891 מכספי תרומה של הפוליטיקאי וראש עיריית פסדינה דאז, איימוס ת'רופ (Amos Throop). בתחילת דרכו נקרא המוסד אוניברסיטת ת'רופ והמכון הפוליטכני ת'רופ, כשהוא משמש כבית ספר להכשרת עובדים מקצועיים בתחומים שונים. בשנה הראשונה למדו במכון 31 תלמידים והוא כלל שישה חברי סגל בלבד.

שינוי משמעותי אירע בשנת 1907 כשלחבר הנאמנים של המוסד הצטרף ג'ורג' הייל. הייל, מייסד מצפה הכוכבים בהר וילסון, החל לפעול במרץ על מנת לגייס כספים וחוקרים במטרה להפוך את המוסד למכון מחקר מוביל. ב-1920 קיבל המוסד את שמו הנוכחי, ולמכון הצטרפו ארתור נויס, כימאי נודע והנשיא לשעבר של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, ורוברט מיליקן, פיזיקאי נודע מאוניברסיטת שיקגו. מיליקן קיבל ב-1921 את תפקיד יו"ר מועצת המנהלים של המכון, וכיהן בתפקיד במשך 24 שנים במהלכן הפך המכון למוסד מחקר מוביל במדעים מדויקים ובפיזיקה בפרט. תוך עשור התרחב המוסד מ-359 תלמידים לתואר ראשון, 9 תלמידי תארים מתקדמים ו-60 חברי סגל, ל-510 סטודנטים לתואר ראשון, 138 לתארים מתקדמים ו-180 חברי סגל. מיליקן עצמו זכה בפרס נובל לפיזיקה ב-1923.

המכון התרחב עם פתיחת מחלקות לגאולוגיה, מדעי הרוח ומדעי החברה. ב-1928 נפתחה המחלקה לביולוגיה במכון על ידי הביולוג תומאס מורגן, מחלקה שהניבה שבעה פרסי נובל בנוסף לזה שהוענק למורגן עצמו ב-1933.

בתקופת מלחמת העולם השנייה שימש המכון כחממה לפיתוחים עבור תעשיית הנשק האמריקאית, בפרט פותחו טכנולוגיות למרעומי קרבה, טילים, הנעה רקטית וניתוח יכולתיו של הטיל הבליסטי הגרמני V-2.

לאחר מלחמת העולם השנייה

ב-1946 מונה לי אלווין דוברידג' לנשיא המכון (הראשון שנשא בתואר זה). בהנהגתו של דוברידג' הוכפל מספר חברי הסגל, שטח הקמפוס גדל מ-30 ל-80 אקר, מספר הבניינים יותר משולש וענפים חדשים פרחו, בהם כימיה ביולוגית, גאוכימיה, פלאונטולוגיה ואסטרופיזיקה גרעינית. ב-1948 נחנך במצפה הכוכבים פאלומר טלסקופ מחזיר אור בקוטר 200 אינצ'ים (הגדול ביותר בעולם עד 1997).

רוברט בצ'ר, מבכירי החוקרים במעבדה הלאומית לוס אלמוס, הצטרף למכון ב-1949 כראש המחלקה לפיזיקה, מתמטיקה ואסטרונומיה ודחף לפיתוחו של ענף פיזיקת החלקיקים, מהלך שכלל בניית מאיץ חלקיקים חדש. בצ'ר גייס לסגל המכון מדענים מוכשרים רבים, בהם מארי גל-מאן וריצ'רד פיינמן, שנהיה לאחד מסמלי המכון באישיותו הססגונית והרצאותיו הנודעות.

תגליות וציוני דרך מדעיים מפורסמים

במהלך שנות קיומו של המכון הטכנולוגי נעשו בו מחקרים רבים שהובילו להתפתחות הידע האנושי:

ארגון

יחידות אקדמיות

לאורך השנים שומר המכון על מתכונת של אוניברסיטה עם מספר מצומצם של סטודנטים ששמה דגש על איכות המחקר בה, בהתאם לכך קיימים באופן יחסי מספר קטן של חוגי לימוד לעומת אוניברסיטאות מובילות אחרות. עם זאת קיימות תוכניות משותפות עם מוסדות השכלה גבוהה אחרים בקליפורניה, כגון UCLA.

המכון עצמו מחולק לשש חטיבות אקדמאיות על פי תחומי לימוד ומחקר:

סטודנטים, חברי סגל ועובדים

בשנת הלימודים של 16–2015 לומדים במכון 1,001 סטודנטים לתואר ראשון ו-1,254 סטודנטים לתארים מתקדמים (33% נשים).

סגל המכון רחב מאד ביחס לאוכלוסיית הסטודנטים וכולל 296 חברי סגל בכיר פעילים, 60 חברי סגל חוקרים, 104 פרופסורים אמריטוס, 610 סטודנטים לפוסט-דוקטורט, 100 חברי סגל אורחים ו-161 אחרים.

מעבר לסגל ולסטודנטים עובדים במוסד 3,900 איש, ועוד 5,000 (ללא קבלני משנה) עובדים במעבדת JPL שבניהול המכון.

לימודי תואר ראשון

לימודי התואר מורכבים מ-4 שנות לימוד בנות 3 סמסטרים. תוכנית לימודי החובה לכל ההתמחויות כוללת קורסים במתמטיקה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה מדעי הרוח והחברה, כן נדרשים הסטודנטים לעבודה מעשית במעבדה. במהלך שני הסמסטרים הראשונים הציונים הם על בסיס עובר או נכשל בלבד. לקראת סוף השנה הראשונה הסטודנטים מתבקשים לבחור התמחות (מכונה במוסד Option) אשר עיקר הקורסים המקצועיים בה נערכים בדרך כלל בשנתיים האחרונות של הלימודים.

במוסד נהוג "קוד כבוד", שהמוטו שלו הוא שאף חבר קהילת המכון (סטודנט או חבר סגל) לא ינצל יתרון לא הוגן על פני חבר אחר. קוד הכבוד מתבטא במתן גישה כמעט חופשית למעבדות, התבססות על מבחני בית ומבחנים בלתי מפוקחים.

בתים

החל מ-1931 אימץ המכון את שיטת הבתים הנהוגה באוניברסיטת אוקספורד. במוסד שמונה בתים שבכל אחד מהם מגורים ל-65 עד 130 סטודנטים וכוללים חדר אוכל, מועדון וועד מנהל עצמאי. בנוסף קיימים מעונות בתוך ומחוץ לקמפוס.

דירוג אקדמאי

המכון מדורג באופן מסורתי בין האוניברסיטאות הטובות בעולם. על פי דירוג אוניברסיטאות בעולם של Times Higher Education לשנים 2015–2016 הוא מדורג במקום הראשון,[1] בדירוג QS לשנים אלו ממוקם במקום ה-8[2] ובדירוג ARWU ממוקם שביעי.[3]

U.S. News & World Report דירג את המכון במקום הראשון בארצות הברית בתוכניות הלימודים בהנדסה לתואר ראשון, ובתוכניות הלימודים באווירונאוטיקה, כימיה, מדעי כדור הארץ ובפיזיקה.[4]

בוגרים בולטים

בין בוגרי המכון 21 חתני פרס נובל, 6 חתני פרס טיורינג (המספרים נכון לאוקטובר 2017), מדענים, חוקרים ומנהיגים בולטים אחרים.

זוכי פרס נובל

קארל דייוויד אנדרסון, בוגר וחבר סגל המוסד במהלך חיפוש אחר חלקיק מזון

זוכי פרס טיורינג

בוגרים אחרים

האריסון שמיט, סנאטור אמריקאי והאדם ה-12 שצעד על הירח

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0