רוברט בארו
רוברט ג'וזף בארו (באנגלית: Robert Joseph Barro; נולד ב-28 בספטמבר 1944, בניו יורק) הוא כלכלן אמריקאי, פרופסור באוניברסיטת הרווארד, ידוע בעיקר בזכות תרומותיו לתחום המקרו-כלכלה בו מחזיק בגישה הנאו-קלאסית. בארו הוא אחד הכלכלנים המצוטטים והמשפיעים ביותר בעולם.[1]
ביוגרפיה
השכלה וקריירה באקדמיה
בארו סיים ב-1965 תואר ראשון בפיזיקה במכון הטכנולוגי של קליפורניה, בו היה אחד מתלמידיו של ריצ'רד פיינמן. לאחר שהבין כי לא יוכל להצטיין בתחומי המחקר בענף, פנה בארו ללימודי כלכלה באוניברסיטת הרווארד בה עשה את הדוקטורט שלו תחת הנחייתו של הכלכלן האמריקאי-ישראלי צבי גריליכס, וקיבל את תואר ה-Ph.D ב-1970. לקראת סיום הדוקטורט קיבל בארו משרה באוניברסיטת בראון. בין השנים 1973 ו-1987 היה חבר סגל באוניברסיטאות שיקגו ורוצ'סטר עד שחזר לאוניברסיטת הרווארד בה עובד עד היום.
מאז 1995 משמש בארו כחבר בכיר במכון הובר (מכון מחקר ליברטני באוניברסיטת סטנפורד), ומאז שנת 1978 כעמית במכון המחקר הלאומי (NBER). משנת 2004 בארו משמש כעורך משותף של כתב העת היוקרתי Quarterly Journal of Economics.
ב-1988 נבחר לעמית באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
בארו שימש עורך ב-Wall Street Journal בשנים 1991 עד 1998 ופרשן כלכלי בשבועון ביזנסוויק בשנים 1998 עד 2006.
עבודותיו
ב-1974 פרץ בארו לתודעה של עולם המחקר הכלכלי עם מאמרו, שהתפרסם במגזין לכלכלה פוליטית בהוצאת אוניברסיטת שיקגו (Journal of Political Economy), תחת הכותרת "?Are Government Bonds Net Wealth". בארו הציג הוכחה מתמטית למה שמכונה שקילות ריקרדו, לפיה אין יתרון לממשלה בגיוס הון באמצעות הגדלת החוב (הנפקת אגרות חוב) לעומת העלאת מסים, וזאת משום שתושבי המדינה, הניחנים בציפיות רציונליות, מבינים כי במקרה של הנפקת אג"ח, תצטרך בעתיד הממשלה להעלות מסים על מנת לממן את פרעונן. מאמר זה הוא אחד המפורסמים והמצוטטים ביותר בעולם הכלכלה, וערער על גישת הכלכלה הקיינסיאנית.
ב-1976 פרסם במגזין לכלכלה מוניטרית (JME) את מאמרו "Rational expectations and the role of monetary policy" (ציפיות רציונליות ותפקידה של מדיניות מוניטרית), ובו התייחס לתופעת הנייטרליות של הכסף, לפיה מדיניות מוניטרית מרחיבה לא תניב השפעות ריאליות. למאמר תפקיד חשוב בתיאור תפקידו של הכסף בתיאורית הכלכלה הנאו-קלאסית.
ב-1983 פרסמו בארו ועמיתו דייוויד גורדון, מאמר ב-JME המתייחס לתפקידם של הבנקים המרכזיים ביצירת אינפלציה וחשיבות המוניטין של הרשות המוניטרית לקיום הבטחותייה. בארו וגורדון מצאו כי על אף שלבנק המרכזי עשויה לכאורה לצמוח תועלת בהפרת יעד האינפלציה שקבע, על מנת להשיג הורדת אבטלה, הרי שבהתאם לתיאורית הציפיות הרציונליות, הפרטים יתאימו התנהגותם בהתאם ומראש הציפיות ויעד האינפלציה יהיו גבוהים יותר.[2]
בסוף שנות ה-80 שיתף פעולה עם גארי בקר במחקרים כלכליים הנוגעים לזולתנות של הורים כלפי ילדיהם, השפעות רמת הפוריות בין הדורות וקצב גידול האוכלוסין על הכלכלה, המאמרים שפירסמו הסבירו מדוע בטווח הארוך אין קשר בין שערי הריבית הריאלית לבין קצב הגידול בצריכה לנפש.
בשנות ה-90 פרסם בארו מאמרים פורצי דרך בתחום של צמיחה כלכלית, ב-1991 פרסם ב-Quarterly Journal of Economics מחקר, בו אסף נתוני הכנסה ומשתנים הנחשבים למשפיעים עליה, בלמעלה ממאה מדינות מאז 1960. בארו מצא כי מדינות עניות מצליחות להדביק את המדינות העשירות בתנאי שקיים בהן הון אנושי גבוה, כן מצא כי השקעות והוצאות ממשלתיות אינן משפיעות לחיוב על הצמיחה. ב-1992 פרסם מאמר המשך עם תלמידו זייבר סלה א-מרטין, בו חילקו מדינות לפי אזורים עשירים ועניים ומצאו כי בטווח הארוך קיימת נטייה של התכנסות בהכנסות, כלומר אזורים עניים יותר צומחים בקצב מהיר יותר. עם זאת הזהיר בארו כי אין לצפות שאיחוד גרמניה יביא להדבקת הפער בין מזרח גרמניה למערבה בטווח הקצר, משום שמדובר בהתכנסות איטית יחסית.
בסדרת מאמרים שפרסמו בתחילת המאה ה-21, בארו ואשתו רייצ'ל מקלירי, אף היא מאוניברסיטת הרווארד, התייחסו השניים להשפעת הדת על הצמיחה הכלכלית. בארו ומקלירי מצאו כי עובדת קיומה של אמונה אצל האזרחים, בפרט האמונה בקיומם של גן עדן וגיהנום, משפיעה לחיוב על צמיחת המדינה, בהתאם לתפיסתו של מקס ובר. עם זאת עלייה בנוכחות המאמינים בכנסיות מפחיתה צמיחה זו, משום ששואבת משאבים וזמן.[3]
בנייר עבודה שפרסם בספטמבר 2009 סקר בארו את המחקר שערך יחד עם עמיתו צ'ארלס רדליק, הבוחן האם השפיעו תמריצים ממשלתיים על התוצר המקומי הריאלי בארצות הברית, מסקנותיהם היו שחבילת התמריצים המוצעת לפתרון המשבר הכלכלי העולמי, הינה דרך לא יעילה, שכן עדויות אמפיריות לאורך השנים מצביעות ששיעור הצמיחה שתמריצים מסוג זה גרמו, היה נמוך משיעור ההוצאה הממשלתית שנדרשה לסבסדם.[4]
עמדותיו
בארו הוא ליברטריאן בהשקפתו[5]. הוא סבור כי תפקיד הממשלה צריך להסתכם בלהגן על זכויות הפרט, להבטיח רמת השכלה בסיסית לאזרחים, לספק רשת ביטחון סוציאלית מוגבלת ולהשתתף במימון ציבורי במקומות ספורים נדרשים, כגון בניית תשתיות תחבורה. על פי בארו התערבות המדינה בתחומים כמו קידום הדמוקרטיה, חינוך מכוון למגזרים מסוימים, הגנת הסביבה וחיסול אי השוויון אינם מסייעים לצמיחה כלכלית. בניגוד לרבים מעמיתיו בארו ממעט להשתתף בגופי ייעוץ לממשל האמריקאי, אם כי החל מ-2006 משמש כיועץ אקדמי לסניף ניו יורק של הבנק הפדרלי.
באוגוסט 2010 פרסם מאמר ביקורת בוול סטריט ג'ורנל, על המדיניות הכלכלית של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, על פי חישוביו של בארו, שיעור האבטלה בארצות הברית נותר בשיעור גבוה בשל הארכת משך הזכאות לדמי אבטלה ל-99 שבועות לעומת 26 קודם לכן.[6]
בארו הציג תוכנית בת שישה צעדים שתביא ל"הצלת הכלכלה" של ארצות הברית והעלאה מחודשת של דירוג האשראי של המדינה ל-AAA. התוכנית מבוססת על העלאת הגיל המינימלי וקביעת קריטריונים כלכליים לזכאות בתוכניות הביטוח הלאומי הממשלתיות, הפחתת שיעורי המס השולי אצל יחידים, הפחתת הדרגתית של ההכרה בהוצאות מס כגון על ריבית למשכנתאות, הפחתת ההוצאות הממשלתיות, הוספת מס על צריכה כגון מע"מ, ביטול מס החברות הפדרלי ומיסי העיזבון.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של רוברט בארו- רוברט בארו באתר אוניברסיטת הרווארד
- פרופיל באתר קרן המטבע הבינלאומית
- מיקי פלד ועמרי מילמן, אפילו הגורו הכלכלי של הימין האמריקאי לא מבין מה טראמפ עושה, באתר כלכליסט, 27 באפריל 2017
הערות שוליים
- ^ הכלכלנים המשפיעים ביותר על פי המדד המשוקלל המבוסס על RePEc
- ^ Rules, Discretion and Reputation in a Model of Monetary Policy, אתר NEBR
- ^ Religion and Economic Growth, אתר NEBR
- ^ Stimulus Spending Doesn't Work וול סטריט ג'ורנל, 1.10.09
- ^ ראיון מצולם עם רוברט בארו
- ^ The Folly of Subsidizing Unemployment, וול סטריט ג'ורנל, 30 באוגוסט 2010
23658468רוברט בארו