צבא מצרים בסיני

צבא מצרים מחזיק בסיני כוח צבאי לפחות כפול מאשר שהותר לה בהסכם השלום בין ישראל למצרים, כאשר טענת הרמטכ"ל שלו מ-2018 היא שישנם 44,630 חיילי מצרים בחצי האי. הערכות אחרות קובעות מספרים גבוהים בהרבה של חיילים ויכולות לטפס גם ל-66,000 חיילים. מצרים פורסת בסיני גם אמצעי לחימה וכלי נשק, ביניהם כאלו האסורים על פי ההסכם, כמו טנקים, כלי רכב משוריינים וכלי ארטילריה. הצבא המצרי בונה בסיני בסיסים צבאיים, ביניהם מטה פיקודי לשתי ארמיות, שלושה שדות תעופה צבאיים, שלושה נמלים צבאיים וכמות גדולה של תשתיות צבאיות אחרות.

חלק גדול מהכוח הצבאי המצרי בסיני מוחזק בו בניגוד להסכם השלום בין ישראל למצרים, שנחתם ב-1979, וקבע סדר כוחות מוסכם אותו רשאית מצרים להחזיק בסיני, נמוך מהרבה ממה שהיא מחזיקה כיום, כאשר גם מספר החיילים בסיני בו הודה הרמטכ"ל המצרי גבוה בהרבה מהמותר. כל בסיסיו הרבים של צבא מצרים בסיני סותרים גם הם את ההסכמות עם ישראל, שקבעו שמצרים לא תבנה בסיסים בסיני, ולא תחזיק כוחות צבאיים ברוב שטחו.

חלק מסוים מפריסת הכוחות הרגליים לאורך ההיסטוריה כן נעשה בהסכמת ישראל, מסיבות שונות, בהתאם לתקופה.

רקע – הסכם השלום

מפת הסכם השלום עם מצרים

  אזור A – נוכחות צבאית מצרית של עד 22,000 חיילים.

  אזור B – נוכחות צבאית מצרית של עד 4 גדודים.

  אזור C – נוכחות מצרית משטרתית בלבד.

ערך מורחב – הסכם השלום בין ישראל למצרים

הסכם השלום בין ישראל למצרים, שנחתם ב-1979, קובע את קו הגבול בין המדינות בקו עקבה–רפיח, מורה על סיום מצב המלחמה ביניהן, ועל פירוז אזור הגבול ודילול כוחות צבא מצרים בסיני. בנוסף מורה ההסכם על הקמת כוח צבאי רב-לאומי שיפקח על ביצוע ההסכם בסיני.

ההסכם מחלק את חצי האי סיני מבחינה צבאית לשלושה חלקים:

• אזור A – שטח ברוחב של 50 קילומטרים, ממצרים ומפרץ סואץ, המשתרע עד ימת ברדוויל ונח"ל ים, דרך רפידים ועד אופירה בדרום. באזור זה הותרה נוכחות צבאית מצרית של עד אוגדה ממוכנת אחת, המכילה עד 22,000 חיילים, 230 טנקים ו-480 כלי רכב משוריינים. לאוגדה זו הותר להחזיק רק ב"מתקנים צבאיים וביצורי שדה" הנדרשים לתפקודה.
• אזור B – בין שטח A לקרבת הגבול עם ישראל ומפרץ אילת, מרחק של כ-25 קילומטרים לכל האורך. בשטח זה הותרה הנוכחות צבאית מצרית של עד 4 גדודים של משמר הגבול המצרי.
• אזור C – השטח הצמוד לגבול עם ישראל ולמפרץ אילת במרחק של כ-25 קילומטרים ופחות. אל שטח זה הותר למצרים להכניס את כוחות המשטרה שלה בלבד.

על פי הסכם השלום אסור למצרים לבנות בסיסים צבאיים הכוללים נמלי תעופה בסיני.

חיילים

על פי דיווחים מ-2017, צבא מצרים החזיק בסיני באותה תקופה 41 גדודים, המונים 20 אלף עד 25 אלף חיילים.

ב-2018 אמר רמטכ"ל מצרים מוחמד פאריד כי 88 גדודים של צבא מצרים מוצבים בסיני, בהם 24,630 חיילים הלוקחים חלק במלחמה בטרור בצפון סיני, וכ-20,000 חיילים שאינם לוקחים חלק במלחמה, ומוצבים במקומות אחרים בחצי האי. הערכות מסוימות של מנתחי מידע גבוהות משמעותית אף מטענתו של פאריד.

אלי דקל, קצין מודיעין ישראלי לשעבר, בדק תמונות לוויין מסחריות, והעריך כי סדר הכוחות המצרי בסיני גדול פי שלושה מהסכום המותר, כאשר כמעט שני שלישים מהחיילים המצריים פועלים באזורים B ו-C, הסמוכים לגבול עם ישראל. על פי הערכה זו, מצרים מחזיקה בסיני כ-66,000 חיילים בלפחות 170 גדודים.

אמצעי לחימה

ברשות החיילים המצריים המוצבים בסיני נמצאים כלי ארטילריה וכלי רכב האסורים על פי ההסכם, בהם לפחות 200 טנקים באזור A מעבר ל-230 הטנקים שהותרו בראשית הסכם השלום, כאשר חלקם נמצאים באזור C, הצמוד לגבול עם ישראל.

רק במלחמה בטרור בסיני לבדה השתתפו מעל 800 כלי רכב צבאיים, מעל 355 כלי טיס בהם כ-230 המוצבים בסיני, 15 גדודים של כוחות ההגנה האווירית בהם 3,100 לוחמים.

תשתיות ובסיסים

צבא מצרים בונה בסיסים צבאיים בסיני בלי הסכמה ישראלית, תוך הפרה של הסכם השלום. להלן חלק מההפרות המצריות של ההסכם שנעשות ללא אישורה של ישראל:

• הצבא המצרי בונה שלושה בסיסים צבאיים הכוללים נמלי תעופה צבאיים בסיני, למרות שעל פי ההסכם אסור לו לבנות אף לא אחד. אחד הבסיסים נמצא באל-עריש, סמוך לנמל התעופה הבין-לאומי אל-עריש, כ-44 קילומטרים מהגבול עם ישראל. בסיס אחר, בסיס מליז, נמצא באזור B, במקומו של בסיס רפידים לשעבר, והוא כולל בונקרים של תחמושת, אחסון דלק תת-קרקעי, ושמונה מקלטים למטוסים, המסוגלים לשרת חצי טייסת של מטוסי F-16 של חיל האוויר המצרי.
• מצרים בנתה בהר אום חשיבה מטות פיקוד עבור הארמיות השנייה והשלישית, נוסף על פיקוד מאוחד. בתחום הפיקוד מתגוררים אלפי מצרים, שאחראים על תחזוקתו. שהותם שם מבהירה כי אין מדובר רק במטה פיקוד עבור ארמייה, אלא בקנה מידה גדול יותר, של פיקוד על מספר ארמיות נוספות. נוסף על המטות, מצרים מחזיקה במתחם בונקר בעומק של 89 מטרים ובסיס תעופה. בבסיס מעל 200 מבנים, והוא החל להבנות ב-2016.
• מצרים בנתה שלושה מתקנים צבאיים ימיים בסיני: בפורט סעיד (אזור A), באזור שארם א-שייח' (אזור C) ובאזור אל-עריש (אזור C).
• אחת מההפרות של הסכם הקלות ביותר של הסכם השלום היא בנייתו של מחנה קבע שיכיל את מפקדת גדוד 101 של מצרים באל-עריש, מרחק של כ-44 קילומטרים מהגבול עם ישראל.

להלן סיכום כמות התשתיות הצבאיות בסיני:

• מפקדה על ארמיות – אחת בסיני.
• מאגרי דלק – מצרים מחזיקה בסיני כ-485 קוב דלק צבאי באזור סיני, מתוכם 185 קוב בסיני והשאר באזור תעלת סואץ.
• מוצבי מכ"ם – למצרים חמישה מוצבי מכ"ם בסיני.
• מנהרות – מצרים מחזיקה ב-77 מנהרות לנשק אסטרטגי בסיני ובאזור התעלה.
• מחסני תחמושת ואמל"ח – 840 בונקרים ששטחם הוא כ-69,600 מטר רבוע. כמות זו מסוגלת לספק תחמושת לכ-5 אוגדות בסיני ללא הכנסת תחמושת נוספת ממצרים עצמה.
• שדות תעופה צבאיים – שלושה בסיני.
• נמלים צבאיים – שלושה בסיני.
• בסיסים למסגרות גדודיות – כ-180 בסיסים בסיני.
• אוטוסטרדות – מצרים בנתה בצפון סיני חמש אוטוסטרדות לכיוון ישראל.

חלק מהבונקרים המצריים בסיני עמידים בפני הפצצות של חיל האוויר הישראלי. אותם בונקרים, האסורים על פי הסכם השלום בין המדינות, לא נועדו למלחמה בטרור בסיני, שכן למחבלים בסיני אין את היכולת להפציץ תת-קרקע בכלל. מכך משתמע שאותם בונקרים משמשים לעניינים אחרים.

תעלת סואץ

צליחת התעלה

מאז 2004 הגדילה מצרים את מספר המעברים הצבאיים המאפשרים את צליחת תעלת סואץ משישה ל-58.

בין האפשרויות החדשות של צבא מצרים לצלוח את התעלה ניתן למצוא 17 בסיסי גשר מסוג יוניפלוט המוכנים לפריקת גשרים גדולים בתוך כשעה, ו-6 מנהרות מתחת לתעלה, בהם 2 בפורט סעיד, 2 באסמאעיליה, ו-2 בסואץ, כולם למעט האחרונה נבנו ב-2019 עד 2021. רוב האפשרויות האחרות לצליחת התעלה הם גשרים צפים.

המערכות באזור התעלה ובסיני עצמה מאפשרות לצבא מצרים לשנע שלוש עד חמש אוגדות לגבול ישראל בתוך פחות מיממה.

בסיסים, תשתיות ואמצעי לחימה

באזור התעלה, משני צדדיה, מחזיקה מצרים בכמות גדולה של בסיסים צבאיים, תשתיות צבא, ביניהם מנהרות תחמושת, ואמצעי לחימה.^{[דרושה הבהרה]}

פתחת רפיח

בטרם בוצעה תוכנית ההתנתקות התירה ישראל, כחלק מהסכם עם מצרים, לפרוס כוחות של צבא מצרים בפתחת רפיח, הצמודה לגבול מצרים–רצועת עזה, במטרה להחליף את ציר פילדלפי, שננטש במסגרת התוכנית. מאז התירה ישראל למצרים להזרים לשטח עוד ועוד כוחות, בהסכמים שונים.

סדר כוחות

בפתחת רפיח נמצאים כוחות של צבא מצרים, ביניהם טנקים.

ביוני 2023, עוד לפני מלחמת חרבות ברזל, נצפו 80 טנקים באל-עריש.

יישום

במבחן התוצאה, מצרים נכשלה או התעלמה ממשימתה למנוע את חימוש חמאס ושאר ארגוני הטרור ברצועה דרך הגבול ביניהם. מתחת לציר פילדלפי, המהווה את קו הגבול, נחפרו עשרות מנהרות הברחה והועברו בהם אמצעי לחימה רבים. גורמים ביטחוניים בישראל טוענים שיכול להיות שמצרים העלימה עין באופן מכוון מהברחות אלה, ולא נלחמה נגדם בהיקף גבוה, כמו שהיה עליה לעשות.

במלחמת חרבות ברזל

ערכים מורחבים – מעורבות מצרים במלחמת חרבות ברזל, התנגדות מצרים לקרב רפיח

במהלך מלחמת חרבות ברזל חיזקה מצרים את כוחותיה הצבאיים לאורך גבולה עם רצועת עזה, כאשר ב-18 בדצמבר 2023 נצפו 30 טנקים במרחק שישה קילומטרים ממעבר רפיח. בצילומים שפרסם צבא מצרים ניתן לראות טנקים שלו על קו הגבול.

גורמים במצרים איימו במהלך המלחמה באופן מפורש על ישראל שאם פליטים עזתים יעברו מרצועת עזה לסיני, יושהה הסכם השלום בין שתי המדינות.

איום מצרי נוסף שהגיע בהמשך המלחמה קבע שהסכם השלום בין שתי המדינות יושהה אם צה"ל יכנס צבאית לציר פילדלפי שברצועת עזה. בסרט תעמולה שפרסם דובר צבא מצרים אף נאמר כי הם מתכוננים למצב בו ישראל לא תשמע לאיומיהם, ותכבוש את הציר. בסופו של דבר נכנס צה"ל צבאית לציר ואף כבש אותו, אך ההסכם לא הושהה.

היסטוריה

הכנסת הכוחות מצרים לסיני גדולה בהרבה מהמותר בהסכם השלום בין ישראל למצרים, ומהווה הפרה של ההסכם על ידי מצרים. ככל הנראה, ישראל מאשרת באופן חלקי את הפרות ההסכם האלו, מאחר שבראייתה מצרים כבר אינה מהווה איום עליה, ודעה רווחת בה קובעת שלמצרים אין שאיפות טריטוריאליות מעבר לסיני, אותה כבר קיבלה מישראל. בנוסף, ישראל רואה בסיוע הכלכלי האמריקאי למצרים, שניתן לה בעקבות המצב הקשה של כלכלת מצרים, מנוף לחץ שימנע ממצרים לפתוח במתקפה כנגד ישראל.

למרות עמדה הרשמית של ישראל, ישנו חשש שהיחסים בין ישראל למצרים ידרדרו במפתיע, כמו שקרה לאחר המהפכה במצרים בשנת 2011, עת עלה לשלטון את הנשיא מוחמד מורסי, אנטי ישראלי מובהק.

מאז חתימת הסכם השלום ביקשה מצרים מישראל מאות אישורים להכנסת כוחות צבא גדולים יותר מהמותר לה לסיני. על פי פרסומים, ישראל אישרה בכל פעם מחדש את בקשות מצרים.

במקרים מסוימים, מצרים העבירה כוחות נוספים לסיני בלי אישור ישראלי כלל.

רשימת הפרות

מהנסיגה מסיני עד ההתנתקות (1982–2005)

מיד לאחר הנסיגה הישראלית מסיני והעברת השליטה בו לצבא מצרים ב-1982 במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים, החלו המצרים לכרסם בנספח הצבאי של אותו ההסכם, הקובע את פירוז סיני.

עד 2007 בנו המצרים צבאית בעיקר באזור A, והתמקדו בעיקר בהגנה עם קו זה במקרה של מלחמה עם ישראל. הביצורים וההתחמשות המצרית עברה את המותר לה על פי ההסכם כבר בתקופה זו.

ההתנתקות (2005)

ערך מורחב – תוכנית ההתנתקות

טרם יציאת צבא הגנה לישראל מחבל עזה בתוכנית ההתנתקות, נחתם ב-1 בספטמבר 2005 הסכם בין ישראל למצרים, המתיר למצרים לפרוס גדוד משמר גבול ייעודי בצפון אזור C, בפתחת רפיח, הצמודה לרצועת עזה ולציר פילדלפי, בניגוד לכתוב בנספח הצבאי המקורי בין שתי המדינות. מטרת כוח משמר הגבול היא להגדיל את היכולת המצרית לספק את תנאי הביטחון הנדרשים בגזרה, לרבות מניעת הברחות נשק ואמצעי לחימה, מניעת הסתננות ממצרים לרצועה וממנה לסיני, ומניעת פעולות טרור נגד כוחות צה"ל. הנספח הצבאי להסכם השלום לא נפתח וההסכם ניתן לביטול בהסכמת שני הצדדים.

המהפכה במצרים (2011)

ערך מורחב – המהפכה במצרים (2011)

במהלך המהפכה במצרים של שנת 2011 אישרה ישראל למצרים להכניס כאלף חיילים לאזור שארם א-שייח', במטרה לדכא מהומות. במאי אותה שנה אישרה ישראל הכנסה של לפחות 2,000 חיילים מצרים לפתחת רפיח, הצמודה לגבול עם ישראל, יחד עם טנקים ונגמ"שים.

המלחמה בטרור בסיני (2011–2023)

ערך מורחב – המלחמה בטרור בסיני

בשנת 2011 פתח צבא מצרים במלחמה בטרור בסיני. לאורך כל המלחמה, שהתנהלה נגד ארגוני טרור אסלאמיסטים, אישרה ישראל למצרים להכניס עוד ועוד כוחות לחצי האי.

מבצע נשר המצרי שפתח את המלחמה החל עם הכנסת כוחות מצריים גדולים לחצי האי, באישור ישראל, כאשר אז נכנסו לחצי האי אלפי חיילי מצרים, מסוקי קרב, טנקים ורכבים משוריינים. באותה שנה אישרה ישראל גם להפעלת סירות של חיל הים המצרי באזור אל-עריש, ולשדרוג משטרת מצרים הפועלת באזור ציר פילדלפי בתוספת של חיילים.

ב-2012 הכניס צבא מצרים כוחות גדולים לסיני, כאשר רק חלקם הוכנסו בתיאום עם ישראל. בין האישורים שנתנה ישראל באותה שנה ניתן למצוא אישור להכנסת 7 גדודי צבא מצרים לסיני. גם בשנה זו המצרים הפרו את ההסכם ללא ידיעתה של ישראל, וזו גילתה רק לאחר מעשה על כניסתם של טנקים, מטוסים ומסוקי קרב מצריים לאזור אל-עריש, המרוחקת רק כ-44 קילומטרים מגבולה הדרומי של ישראל.

גם ב-2013 המשיכה מצרים בפריסת כוחותיה בסיני ללא תיאום עם ישראל, כאשר פורסם כי לפעמים התיאום בין המדינות מתבצע רק בדיעבד.

באותה שנה הוערך כי למצרים 3,000 חיילים בקו הראשון מול גבולה עם ישראל, קו בו לא אמורים להיות לה חיילים בכלל.

ישראל אישרה למצרים הכנסת כוחות לסיני גם ב-2015.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. הסיבה היא: 2015 עד 2021.

מצרים ביקשה לשנות את סעיפי הפירוז של סיני בהסכם השלום בשנת 2021, ונשיאה א-סיסי דן בנושא עם ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט בביקורו בשארם א-שייח'.

לאחר המלחמה (2023 והלאה)

סיום המלחמה בטרור בסיני והקטנת הצורך הביטחוני לא מנע מהמצרים להכניס עוד כוחות לסיני. לאחר סיום המלחמה בטרור בסיני המשיכה מצרים להזרים כוחות לחצי האי, כאשר בפברואר 2023, כחודש לאחר שהמלחמה כבר הסתיימה, נערך מסדר צבאי גדול של חיל ההנדסה המצרי, בהשתתפות נשיא מצרים א-סיסי. 540 הכלים הכבדים שהשתתפו במסדר הועברו לאחר מכן לסיני.

סגן אלוף אלי דקל, ראש ענף מחקר השטח בחטיבת המחקר באמ"ן לשעבר, טען במהלך 2024 כי מעשיו של צבא מצרים מוכיחים שהוא נערך למלחמה עם ישראל. לטענתו הוא רואה את צבא מצרים ערוך לאורך הגבול, כאשר טנקים מצריים חונים בשטח בו אסור לאף חייל מצרי להיות.

ראו גם

• הסכם השלום בין ישראל למצרים
• צבא מצרים
• סיני
• מבצע בדר

קישורים חיצוניים

• צבא מצרים באתר דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

צבא מצרים בסיני40828807Q133830219